אקסלומדע'ס פרק 88 ▪︎ ג' ביאורים נפלאים בחשבון שקלי ישראל שעלו כמנין עשרת אלפים כִּכַּר כסף שנתן המן הרשע לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ▪︎ מיוחד לחג הפורים

תמונת מקור - Leonardo AI

רבותינו ז"ל בתלמוד בבלי (מסכת מגילה דף ט"ז עמוד א') דרשו על הפסוק ״וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס״ וזהו לשונם:

"בְּהָהִיא שַׁעְתָּא נִתְעַטֵּף מָרְדְּכַי וְקָם לֵיהּ לִצְלוֹתָא,

והיינו מכיוון שראה מרדכי את המן אוחז בסוס שלפניו פחד, כי חשב שהמן רוצה להורגו ולכן נתעטף והתפלל לה'.

אֲתָא הָמָן וִיתֵיב לֵיהּ קַמַּיְיהוּ וְאוֹרֵיךְ עַד דְּסַלֵּיק מָרְדֳּכַי לִצְלוֹתֵיהּ.

בא המן וישב לפני תלמידיו של מרדכי והמתין למרדכי עד שיסיים את תפילתו.

אֲמַר לְהוּ: בְּמַאי עָסְקִיתוּ?

המן שאל את תלמידיו של מרדכי - באיזה ענין אתם עוסקים כלומר, לומדים?

אֲמַרוּ לֵיהּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, מַאן דִּמְנַדֵּב מִנְחָה מַיְיתֵי מְלֵי קוּמְצֵיהּ דְּסוּלְתָּא וּמִתְכַּפַּר לֵיהּ.

אמרו לו תלמידיו של מרדכי להמן. בזמן שהיה בית המקדש קיים, מי שמנדב מנחה לה', היה מביא מלוא קומצו ומתכפר לו (והיינו שהכהן היה חופה ג' אצבעות האמצעיות על פס ידו ובשתי אצבעות הנותרים - האגודל והזרת היה "ממחק" שלא יהא נראה הקומץ "מבורץ" כלומר גדוש ויוצא החוצה כמבואר כל זה במסכת מנחות דף י"א. ומכאן שם העברי לאצבע הקרובה לזרת בלשון "קמיצה" כי עד האצבע הזו מתבצעת הקמיצה.
ומה שלימדם מרדכי דווקא הלכות אלו פירש ברש"י ז"ל "דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן היה הוא יום תנופת העומר")

אֲמַר לְהוּ: אֲתָא מְלֵי קוּמְצֵי קִמְחָא דִּידְכוּ וְדָחֵי עַשְׂרָה אַלְפֵי כַּכְּרֵי כַסְפָּא דִּידִי…"

אמר להם המן לתלמידים - בא מלוא קומץ מנחה שלכם ודוחה את עשרת אלפים ככר כסף שלי שנתתי לאחשוורוש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים.

וכתבו בעלי התוספות (שם בדיבור המתחיל "ודחי עשרה אלפי ככרי כספא") וזהו לשונם:

"שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודוק ותשכח".

עד כאן לשונם ז"ל.

והנה המפרשים - רבנן קשישאי נתקשו בביאור החשבון שכתבו בעלי התוספות. דלכאורה החשבון אינו מכוון כיוון שנתבאר בתורה הקדושה (פרשת פקודי פרק ל"ח פסוק כ"ו) ובביאור רש"י ז"ל (שם) שסכום מחצית השקל שנתנו שישים ריבוא מישראל עלה מניינם "מאת ככר" כסף בלבד ואין לו דמיון אל מנין עשרת אלפים ככר כסף שנתן המן לאשורוש.

והמפרשים ביארו ופירשו בדברי התוספות כמה וכמה ביאורים זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה כדרכה של תורה.

ואני הקטן, אמרתי בליבי ללקט ג' פירושים יקרים ונפלאים מרבותינו האחרונים ולהציגם בלשונם ז"ל עם איזה תוספת ביאור כפי הצורך למען ירוץ הקורא בו.

וכמו כן, להבדיל בין קודש לחול…הכנתי וערכתי את כל החשבונות בגיליון גוגל שיטס (המצורף בלינק להלן ובסיומו של כל פירוש אציג צילום מסך השייך לאותו פירוש) שיהיו כל החשבונות ברורים ומוחשיים לעיני הלומד כשולחן ערוך לסעודה.

וכל זה להגדיל תורה ולהאדירה ולכבודה של תורה שנראה בחוש איך כל דבריהם ולשונם של רבותינו הראשונים - בעלי התוספות ז"ל מכוונים יפה יפה על פי החשבון ומדוקדקים בדקדוק רב.

וזהו החלי בעזרת ה' יתברך:

ביאור א' - פני יהושע:

כך הוא לשונו של חידושי הפני יהושע (לרבי יעקב יהושע פַלְק ז"ל) על הש"ס (מסכת מגילה בסוגיין על דברי התוס'):

"והדברים תמוהים מאד וכבר צווחו קמאי דקמן, ואף אני אענה את חלקי, משום דאיתא במדרש (תנחומא פרשת כי תשא סימן י"א) כששמע משה ונתנו איש כפר נפשו נתיירא ואמר היאך אפשר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ומסיק התם דאמר לו הקב"ה לא כמו שאתה סבור אלא כזה יתנו ופליגי התם תנאי ואמוראי טובא…ר' יהודה בר סימון אמר משור נגח אתה למד דכתיב אם עבד יגח כסף שלשים שקלים יתן וכו' עכ"ל המדרש.

והיינו, כמו שנכתב בתורה הקדושה (שמות כ"א.ל"ב) ונתפרש במתניתין (מסכת בבא קמא פרק ד' משנה ה') שאם נגח שור (בין תם ובין מועד) עבד או אמה כנעניים שטבלו (אבל בלא טבלו, תם משלם ח"נ ומועד נ"ש, ופטור ממיתה, כאילו נגח בהמה - פירוש תפארת ישראל) והמיתם, בעל השור פטור מכופר (כפי שוויו של הניזק) ומשלם ליורשים סכום קצוב של 30 שקלים בין שהוא יפה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד, ודין השור למיתה.

ובמדרש תנחומא רבי יהודה בר סימון יליף מדין זה שנתכוון משה שבשלושים שקל יהא כפרה לישראל במחצית השקל "ואנו המרנוהו בשור, שנאמר: וימירו את כבודם בתבנית שור וגו'". והיינו כמבואר בספרי (פרשת דברים) שהמשכן בא לכפר על חטא העגל (ואע"ג דפרשת חטא העגל מפורשת בתורה לאחר ציווי המשכן וציווי מחצית השקל יש לומר דאין מוקדם ומאוחר בתורה כידוע) וזהו שאמרה התורה "לכפר על נפשותיכם".
ועיין במה שכתב האור החיים הקדוש (שמות ל.י"ג) "ועל ידי מעשה העגל שהוא כנגד כל התורה כולה יסובבו הפרדת השכינה בשורשי בחינת כל נשמות ישראל. לזה צוה ה' שיתנו מחצית השקל, שהוא סימן למה שהפרידו הם במעשיהם לשוב ליחדם יחד, ולהכרת הדבר הראהו כמין מטבע של אש מתחת כסא כבודו, כי שם בחינת שורשי נשמות בני ישראל…"

ואף שאלו ואלו דברי אלקים חיים דבאמת אין קצבה לבני חורין מ"מ בעבד מיהא כל אנפי שוין שיש לו קצבה ל' שקלים ממש דמי כופר נפשו דמי ניזק דהא ל' שקלים דעבד משור נגח תחת כופר הוא.

וא"כ המן הרשע שרצה להשמיד כל היהודים רצה לשלם לאחשוורוש דמי עבד בעלמא כמאמר אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו.

המן הרשע מלומד היה ולא טיפש וידע דין זה דשלושים שקל שאמרה התורה גבי שור שנגח עבד / אמה והמית (ועוד ועוד דינים של "לומדע'ס" מתורתינו הקדושה וכפי שיתבאר עוד לקמן) ונתחכם ברשעותו הגדולה להעריך כל אחד מישראל בשווי זה של עבד ואמה כנעניים וליתן לאחשורוש כדי להשמיד להרוג ולאבד את ישראל - עפרא לפומיה!

וא"כ צא וחשוב דמנין ישראל לעולם הם כפי שיצאו ממצרים וכיון שמחצית השקל עולה למאה ככר כסף

עיין ברש"י הנ"ל בפרשת פקודי שזהו החשבון עבור 600000 איש שנתנו מחצית השקל.

ומנה של קדש כפול היה הו"ל מאתים ככר

הנה, בתלמוד בבלי (מסכת בכורות דף ה' עמוד א') איתא "מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה" וכן בתלמוד ירושלמי (סוף פרק קמא דמסכת סנהדרין) איתא "ככרו של הקדוש ברוך הוא כפול היה". וא"כ החישוב שמנתה התורה לכל שקלי ישראל - מאה כיכר הן בככרות של קודש שהיו כפולים. וממילא לאחר המרה לערך ככרות של חול יוצא שכל שקלי ישראל עולים 200 כיכר.

א"כ כשתחשוב שלשים שקלים לכל א' דהיינו ששים פעמים מאתים כיכר הרי שנים עשר אלף ככר.

והיינו שככרות של המן שנתן לאחשורוש היו של חול. ואמר המן בליבו - אם עבור מחצית שקל שנתנו ישראל עולה המנין של כולם 200 כיכרות (בערך ככרות של חול) אז ממילא עבור 30 שקלים (כערך עבד) יש להכפיל 60 פעמים לידע מנין של כולם שהרי ב 30 שקלים יש 60 חצאי שקלים ויש לחשב -
12000 = 60 × 200

ונראה לענ"ד לפרש בדברי הפני יהושע דכוונת המן בזה דכיון שמצינו שהיה איזה הווא אמינא (במדרש תנחומא במובא לעיל) למשה רבינו ע"ה ליתן שלושים שקל עבור כל אחד מישראל וא"כ אילו היה כן, שלושים שקל אלו היו נחשבים "של קודש" (כיוון שהם לצורך המשכן הנחשב "לגבוה") שהם כפולים משל חול. והיה מניינם (בככרות חול) פי 60 מ 200 כיכר וכנגד סכום זה הנחשב "כל פדיונם" ביקש ליתן לאחשורוש והיינו 12000 כיכר.

והמן שנתן עשרת אלפים היינו לפי שבימי יחזקאל הוסיפו שתות על המשקל,

בתלמוד בבלי (מסכת בבא בתרא דף צ' עמוד א' וכן במסכת מנחות דף ע"ז עמוד א' וכן במסכת בכורות דף ה' עמוד א') איתא "אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: מֵהָכָא, וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם (יחזקאל מ"ה.י"ב) וְהָא מָאתַן וְאַרְבְּעִין הָוְיָין! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ מָנֶה כָּפוּל הָיָה. וּשְׁמַע מִינַּהּ, מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין יָתֵר עַל שְׁתוּת, וּשְׁמַע מִינַּהּ שְׁתוּתָא מִלְּבַר"
ועיין בכולם בתוס' ד"ה והשקל עשרים גרה במחלוקת ר"י ור"ת ודו"ק.

ויחזקאל מקמי הכי הוה,

היינו לפני מעשה המגילה.

א"כ עשרת אלפים ככר דהמן הן שנים עשר אלף דבימי משה.

והיינו שיש להפחית מסכום זה של 12000 שישית "מלגו" שהם 2000 והיא אותה תוספת של שתות בשיעורים.

10000 = (⅚) * 12000

וא"כ החשבון מכוון לגמרי וזה שכתבו התוספת שנתן כל דמי פדיונן שהן דמי פדיון עבד ממש רק עיקר דבריהם שהוצרכו להביא ראיה דאין להקפיד על עיקר מנינם אלא כפי החשבון שיצאו ממצרים כדמשמע בכמה דוכתי ובכמה ספרי מפרשים ובזוהר דלעולם עיקר מניינם של ישראל אינו אלא ס' ריבוא, ודו"ק היטב.

ומסיים הפני יהושע וכתב:

לאחר ימים רבים שכתבתי כל זה איסתייעא מילתא שהוצרכתי לעיין בלשון הרוקח ז"ל בהלכות פורים במידי דנפקא מיניה לדינא מדי עברי דרך עיון לשוטט בדבריו אשכחנא מרגניתא דלית ביה טימא בכמה דרושים מרומזים מתוקים מדבש השייכים לענייני מגילת אסתר במזמור איילת השחר הנדרש על ענין אסתר ושם מצאתי את שאהבה נפשי בעניין עשרת אלפים ככר כסף ג"כ ממש על הדרך שכתבתי כאן ולא הטתי ימין ושמאל ונתתי שמחה גדולה בלבי ממש כיום מועד כקריאת המגילה שזכיתי לכוון לדעת הגדול בעל הרוקח ז"ל שזכה לרה"ק ואולי בר מזליה אנא להא מילתא.
ולדעתי בלי ספק שדברי התוס' כאן יצאו מפי קדוש של בעל הרוקח בעצמו שהיה בימי חכמי התוס' כנודע".

עכ"ל הפני יהושע ז"ל.

ביאור ב' - נחלת יעקב:

כך הוא לשונו של ספר "נחלת יעקב" (מסכת סופרים פרק כ"א הלכה ד' והוא פירוש למסכתות קטנות ונדפס על הש"ס בדפוס ווילנא) לרבי יעקב נאומבורג ז"ל:

"ונ"ל ליישב הכל על נכון. ונקדים מ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' כי תשא וז"ל:

ונחזור אל עניין המקראות באומרו מחצית השקל בשקל הקדש, ופרש"י ז"ל שהוא בשקל האמור בערכין.

והנה הקשינו למה תולה הקודם במאוחר, ולא עוד אלא שכאן מפורש עשרים גרה השקל ולמה יתלה במקום אחר. אמנם כיוון הכתוב לתרץ קושיא נופלת על הפסוק.
והוא, כי הלא כל רואה כופר נפש הלז הלא יתחמץ לבבו, באומרו מה זאת. כי הלא הוא יתברך האומר בערכין ואם מבן עשרים שנה כו' והיה ערכך הזכר חמשים שקלים, ואם ערך זכר מבן עשרים הוא חמשים, איככה נוכל וראינו כופר נפש אשר מבן עשרים ומעלה חצי שקל, באופן יהיה נדון בקרבו אולי יש הפרש בין שקל לשקל.

לזה בא יתברך ואמר, דע איפה בני כי שקל זה הוא בשקל הקדש האמור בערכין. ואל תתמה על החפץ, כי תשובתך היא תרומה לה', והוא, כי משתי תרומות שהם תרומה גדולה ותרומת מעשר, לא נאמר בתורה שיעור רק לתרומת המעשר, כי על כן בגדולה חטה אחת פוטרת את הכרי. ועל כן אומר כי על שיעור המפורשת בתורה ידבר, היא תרומת מעשר שהוא אחד ממאה, כי ממאה סאין נוטל הלוי עשר, ומעשר נותן אחד תרומה לכהן, נמצאת התרומה אחד ממאה. וזה יאמר דע איפה כי מחצית השקל הוא בשקל הקדש האמור בערכין. ואל תתמה היות פה ערך הכופר מחצית השקל, כי התרומה בלבד מערכו שהוא אחד ממאה, הוא לה', בזה אני מתפייס. כי חצי שקל הוא אחד ממאה חצאי שקל שהם חמשים שקלים, וזהו תרומה לה', עכ"ל הצריך לענייננו.

למדנו מתורת רבינו משה אלשיך ז"ל שכל הפדיון מאדם הוא נ' שקל שהם ק' חצאי שקלים, אלא שהקב"ה חס על עמו והתרצה והתפייס בכופר נפש איש אחד ממאה מפדיונו שהוא חצי שקל כנ"ל.

ומעתה לפי החשבון של רש"י ז"ל שת"ר אלף חצאי שקלים עולים מאה ככר כסף, לפ"ז אם יתנו ת"ר אלף כל פדיונם דהיינו מאה חצאי שקלים לכל אחד, יעלה מאה פעמים מאה ככר שהם שהם י' אלפים ככר כסף,

10000 = 100 * 100

ומה נעמו דברי תוספות באמרם שעשרת אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים. רק ע"ז קשה הלא אין החשבון מכוון, דת"ר אלף חצאי שקלים לא יעלה רק מאה ככר כסף, על זה סיימו במתק דבריהם, ואמר המן ליתן לאחשורוש כל פדיונם. הן אמת כי הקב"ה חפץ חסד הוא ולא ביקש מישראל רק אחד ממאה של פדיונם, אבל המן חישב ליתן כל פדיונם דהיינו נ' שקל לכל אחד מישראל ויעלו לעשרת אלפים ככר כסף.

והצעתי דבר זה לכמה חכמים וקלסוהו…"

עכ"ל הנחלת יעקב ז"ל.

תירוץ ג' - הגהות הב"ח:

כך הוא לשונו של רבי יואל סירקיש ז"ל בעל "הבית חדש" בפירושו "הגהות הב"ח" הנדפס על הש"ס (בסוגיין אות ה'):

"נ"ל פירוש הכיכר הוא ס' מנה (ושל קודש ק"כ מנה) והמנה כ"ה סלעים,

כך מבואר בתלמוד בבכורות דף ה' וברש"י שם. וערך זה של כיכר חול 60 מנה (ושל קודש 120 מנה) הוא לאחר שהוסיפו שתות מלבר בימי יחזקאל.

(והמן נתן עשרת אלפים ככרות של חול שהם ה' אלפים של קודש

והיינו שאותן 10000 ככרות שנתן המן לאחשוורוש היו של חול שהן בעצם כערכן של 5000 ככרות של קודש.

והמחצית השקל בעד ת"ר אלף משנה אחת עולה מאת כיכר של קודש)

כמבואר בקרא וכדלעיל. והיינו 100 כיכרות של קודש.

וימי שנותינו שבעים שנה ומבן כ' ומעלה נתנו כופר נפש והמן נתן בעד חמישים שנה בעד ת"ר אלף".

והיינו שכאשר נכפיל את 100 כיכרות שנתקבלו ממחצית השקל של כל ישראל בשנה אחת עבור 50 שנים שהוא הפרש של 20 - 70 (ולפי זה הפירוש בדברי התוס' שאמרו "כל פדיונם" כלומר עבור 50 שנים) יצא סכום של 5000 ככרות של קודש שהן כערך 10000 ככרות של חול.

5000 = 50 * 100

עכ"ל הגהות הב"ח ז"ל.

נפלא עד מאוד!

אנו רואים מכל הפירושים הנ"ל כי באמת המן הרשע נתן לאחשורוש את "ערכם של כל ישראל" באותן 10000 ככרות כסף שערכן הוא פי כמה וכמה מהערך שנתנו עם ישראל במצוות מחצית השקל (לפירוש הפני יהושע הוא פי 60 ולפירוש הנחלת יעקב הוא פי 100 ולפירוש הגהות הב"ח הוא פי 50).

והוא נתכוון בכל זה - להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים רח"ל עפרא לפומיה!

ואף על פי כן - אנו אומרים בתפילת "על הניסים" "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽֽרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ־לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִֽׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת…"

ובתלמוד בבלי (מסכת מגילה דף י"ג עמוד ב') איתא:

"אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעָתִיד הָמָן לִשְׁקוֹל שְׁקָלִים עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִקְדִּים שִׁקְלֵיהֶן לִשְׁקָלָיו. וְהַיְינוּ דִּתְנַן, בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם".

הדגש כאן הוא על ההקדמה!

"הִקְדִּים שִׁקְלֵיהֶן לִשְׁקָלָיו".

ועומק העניין נתבאר בספר "אור חדש" (על מסכת מגילה פרק ג' פסוק ט') למאורם של ישראל - רבינו המהר"ל מפראג ז"ל וזהו לשונו:

"פירוש זה כי השקלים שישראל נותנים הם לצורך הקרבנות שמהם מביאין הקרבנות וכבר התבאר למעלה כי הקרבנות הם כאלו הקריב את עצמו אל הש"י וכך נתבאר בכמה מקומות.

ולפיכך נתינת השקלים הוא כאלו נתן עצמו אל הש"י ואז ישראל הם אל הש"י לגמרי ואיך ינתנו להמן שכבר הם נמסרים אל הש"י והקדים אותם לשקלים של המן אשר היה נותן שקלים בעדם למלך לקנות אותם ודבר זה לא היה מועיל שכבר הם להש"י לגמרי ע"י נתינת השקלים.
ובשביל שישראל היו תחת אחשורוש והמן קנה אותם מן אחשורוש והיה קניין זה ח"ו לכלותם לגמרי ולכך הקדים הש"י שקליהם לשקלי המן כי בזה נודע כי ישראל הם להקב"ה ולכך המן אין יכול לקנותם". עד כאן לשונו ז"ל.

ובעניין זה יש עוד נקודה נפלאה ועמוקה…

אם נתבונן בפסוקים נראה שעם ישראל נצטוו ליתן "מחצית השקל" דווקא ורק בסכום הכולל של כל ישראל התורה כתבה "וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר" (עבור 600000 איש) ולהבדיל, בכסף שנתן המן הרשע לאחשוורוש, מנין הכסף נמנה מלכתחילה בככר שלם כמו שנאמר במגילה "עשרת אלפים ככר כסף" ולא כתוב למשל עשרים אלף חצאי ככרות כסף. הלא דבר הוא!

רבי יִצְחָק הוּטְנֶר ז"ל בספרו "פחד יצחק" - פורים (עניין כ"ט) מבאר על כך ביאור עמוק ונפלא שבו נבין ונבחין בין ההשקפה היהודית - תורנית לבין ההשקפה הארסנית והכפרנית של "ציר הרשע" ששמו עמלק - אגג - המן…

בין האמונה בבחירה חופשית לבין הדטרמיניזם הכפרני…(ע"ע שפינוזה ושות' - עפרא לפומייהו)

בין מחצית השקל לשקל שלם…

בין האור לחושך…

בין ישראל לעמים…

ולחיבת הקודש אעתיק ואביא את לשונו הזהב של הרב הוטנר ז"ל:

"ויש לנו להקדים בכאן דברי הכתובים במאורע דאגג עם שמואל. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת… וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג… (שמואל א' - פרק ט"ו פסוקים ל"ב - ל"ג)

בתיבת מעדנות דכאן נאמרו שני פירושים. הפירוש האחד הוא מלשון עדינות ותפנוק. שאגג היה מעדן את עצמו ומפנק את עצמו בשעת הליכתו אצל שמואל. והפירוש השני הוא מלשון כבלים ושלשלאות, כמו שהוא אומר התקשר מעדנת כימה, שאגג בא אצל שמואל כשהוא קשור בכבלים ושלשלאות.

לשני הפירושים יש כאן תיאור מצבו של אגג בשעת הליכתו לשמואל להשסף על ידו. כל מי שלבו פתוח לקראת הנהרה השופעת מדברי נביאי האמת, מבחין נאמנה כי אין זה תיאור פרטי של שעה פרטית אצל אדם פרטי, אלא שנגולה כאן לעינינו תמונה כללית של הליכתו של עמלק לקראת מחייתו. והענין העומד בכאן לעיון, עמוק הוא עד מאד, ואי אפשר עכשו אלא בדיבורי תמצית של מסכת שלמה.

מהלך הדברים כך הוא. כשם שבסדור עיקרי האמונה העיקר האחרון הוא בסילוק כח הבחירה, שהוא מילת ערלת הלב דאחרית הימים, כמו כן, בדרך זה לעומת זה, הכפירה האחרונה היא הכפירה בכח הבחירה של האדם. האדם מוכרח הוא בכל עניניו, זה הוא קול המונה וקול שאונה של המיית הכפירה המשתלמת לעינינו. בהירי העין וזכי הנפש מכירים בדרך הצפייה של זה לעמת זה, כי בסידור עיקרי הכפירה, כפירה זו בבחירה, היא הכפירה האחרונה בהשתלשלות מהלכי הכפירה מדור לדור. ועלינו לדעת כי בין כל סוגי הכפירה, חולקת היא כפירה זו רשות לעצמה. כי על כן, יש בידה של הכפירה הזו לחפות על פניה בשקר של גוון מיופה. שהרי כל עצם עצמו של כח־הבחירה, מוגדר הוא בזה שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ממילא נמצא כי יש בידה של כפירה בבחירה חיפוי שקר של כבוד שמים מדומה, כי על ידי הכפירה בבחירה מתבטל החוץ הזה, והכל חוזר לידי שמים. והרי שקר זה הוא הסתירה הכי תהומית לתוקף קדושת האמונה של כנסת ישראל, כי כבוד שמים עולה הוא דווקא מתוך האדם הבוחר, בעל החירות של צלם אלוקים.

והיינו שהליכתו האחרונה של אגג אצל שמואל היתה מעדנות. מעדנות בשני הפירושים גם יחד. היה מעדן את עצמו ומפנק את עצמו כשהוא קשור בשלשלאות ובכבלים. כלומר, הרגשת שלילת חירותו על ידי הכבלים והשלשלאות העושים אותו למוכרח, היא היא המשמשת לו הרגשת תפנוק ועידון בכבוד שמים מדומה, על ידי ביטול החוץ הנמצא בהכלל של הכל בידי שמים. התפנוק והעידון הזה הם הם הסימנים המובהקים של האחרית שלו. ואחריתו עדי אבד. אכן סר מר המות. וישסף שמואל את אגג.

וכנסת ישראל שוקלת היא את מחצית שקליה, ולוקחת בהם קרבנות, שהקרבנות הללו הם עמוד העבודה בעולם. כלומר, ריבוי כבוד שמים בהווייה, מצטרף הוא ממהלך של שתי כפות מאזנים, מחצית השקל היא עבודתם של ישראל, וכשמחצית שקל זו עולה, היא מורידה כנגדה על כף המאזנים השניה את השפע הנולד מעליית הריח ניחוח של קרבנותיהם של ישראל. שפע זה הוא המחצית השניה של השקל. כבוד שמים בעולם הוא בעל משקל המצטרף משני חצאי שקלים דווקא. מחצית השקל של עבודה ומחצית השקל של שכר. עבודה בסוד חוץ מיראת שמים, ושכר בסוד הכל בידי שמים.

וכאן באה היא הדלטוריא של המן. הוא הולך מעדנות הוא מעדן את עצמו ומפנק את עצמו בגוון מיופה של הכרה בכבוד מלכות, ואומר למלך כי במקום הכבוד של חצי השקל, הוא ירבה כבודו בנתינת שקל שלם, שכן הוא הולך מעדנת קשור ומוכרח בכבלים ושלשלאות, וממנו עולה הכבוד המדומה של הכל בידי שמים מבלי שום חוץ.

וכנסת ישראל מרגישה בדלטוריא זו הבאה כנגדה, והיא מקדימה את מחצית השקל שלה לשקליו השלמים. באחד באדר משמיעין על השקלים".

עד כאן לשונו הזהב.

נפלא עד מאוד!

אני מאחל לכם ולכל בית ישראל:

חג פורים שמח!

א פריילעכן פורים!

לינק לגיליון שיטס הכולל סימולציה לחישוב (בג' אופנים) של שקלי ישראל מול שקלי המן באקסל / גוגל שיטס - מצורף כאן.