היה זה אחר פטירתו של מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל. החלל שנפער בלב האומה היה גדול, שחור וכבד.
ידעתי שאני צריך לפרוק יגוני על הנייר. ידעתי גם שגדלותו העצומה בלתי ניתנת לתיאור. בטח לא על ידי.
לכן ציירתי לפני את דמותו הפשוטה והעממית. זו הפונה בחיוך נעים לכל מבקש עצה ותושיה. ומצאתי.
כעת, לקראת יום הזיכרון השני אני מציג בפניכם את הרהורי ליבי. ולוואי ונלמד מקצת דרכיו:




הָיָה לָנּו
אָדָם,
שָנָה וְעֹוד שָנָה
וּמֵאָה.


קֹולֹו לֹא
נָדַם,
דֹור אַחַר דֹור
לֹא נִלְאָה:


רְעו נָא
הַצֹאן בְּאַהַב,
לְפִי טִבְעֹו
וּנְעָמוֹ.


אִם גַם
הִגְּדִיל בְּרַהַב,
עַנֵה בְּנַחַת.
נָאֳמֹו.
  • תודה
  • שכוייח!
Reactions: נח שוורצברגנדרוביץ, RPO, מכלול ועוד 8 משתמשים