הנושאים החמים
בהמשך למאמר הקודם
אציג מחדש את השאלה בהקשר למאמר הנוכחי
שאלה:
הבן שלי הוא בחור עם אופי מאוד אחראי ומארגן.
בישיבה הוא לוקח על עצמו לנהל ולהפעיל גמ"חים, לארגן פעילויות, ולדאוג שהכול יתנהל כמו שצריך.
מצד אחד, אני רוצה לעודד אותו ולהעריך את הכישורים שלו.
מצד שני, אני חוששת שאולי זה בא על חשבון הלימוד שלו.
איך אני יכולה לדעת אם זה מתאים לו, ואם זה לא פוגע בלימודים?
האם כדאי להציב גבולות, ואם כן - איך עושים את זה?
תשובה:
לבחור עם אופי של מארגן יש מתנה ייחודית: כישרון להוביל, לארגן ולנהל.
אלה כישורים שלא רק שמחזקים אותו, אלא גם יכולים לתרום משמעותית לסביבה שלו.
לכן, הניסיון "לחסום" את האופי הזה לא רק שלא יעבוד – אלא עלול לגרום לתסכול,
תחושת חוסר מימוש,
ובמקרים מסוימים אפילו לפגוע במוטיבציה הכללית שלו.
אז מה כן?
המטרה היא לעזור לו להשתמש בכישרון הזה בצורה מאוזנת שלא תפגע בלימוד שלו.
וכאן זה מאוד תלוי במצבו הלימודי הנוכחי.
האם הוא מצליח לשלב בין האחריות שהוא לוקח לבין ההשקעה בלימוד?
אם אתם מזהים שזה מתחיל להיות בעייתי,
וזה משתנה מבחור אחד לשני,
יש בחורים שלא ראוי בכלל שזה יבוא על חשבון הלימוד
ויש כאלה שהגבולות יהיו שונים
ומומלץ לשוחח עם צוות הישיבה ולקבל מהם את התמונה הגדולה,
הם מכירים את הבן שלכם ביום-יום,
ויוכלו לעזור להבין איך למצוא את האיזון הנכון.
בנוסף, חשוב לדבר עם הבן עצמו.
להסביר לו שהכישרונות שלו הם ברכה,
אבל כמו כל ברכה – צריך להשתמש בה בחכמה.
אפשר להעלות בפניו את השאלה:
איך הוא יכול להמשיך להיות אחראי ומארגן, מבלי שזה יבוא על חשבון הלימוד שלו?
תופתעו לגלות שבדרך כלל יש לו כבר תשובה די ברורה לזה.
במקביל, זו הזדמנות גם ללמד אותו עקרונות חשובים בקשר ל'עזרה' שיכולה להשתנות ל'שליטה':
הנה קשיים נפוצים למנהיגים ומובילים:
בקיצור
אי אפשר לחנוק את הצורך לארגן, אבל צריך לתת לזה מינון שלא יפריע ללימוד בישיבה.
כמו כן צריך לזכור שמארגן טוב הוא מי שיש לו יכולת להקשיב ולכבד את האחרים, תוך שמירה על ענווה, שיתוף פעולה, וניהול נכון של הכישרונות והמשאבים – כל זה מתוך מטרה לעזור ולא לפגוע, להוביל ולא לשלוט.
אציג מחדש את השאלה בהקשר למאמר הנוכחי
שאלה:
הבן שלי הוא בחור עם אופי מאוד אחראי ומארגן.
בישיבה הוא לוקח על עצמו לנהל ולהפעיל גמ"חים, לארגן פעילויות, ולדאוג שהכול יתנהל כמו שצריך.
מצד אחד, אני רוצה לעודד אותו ולהעריך את הכישורים שלו.
מצד שני, אני חוששת שאולי זה בא על חשבון הלימוד שלו.
איך אני יכולה לדעת אם זה מתאים לו, ואם זה לא פוגע בלימודים?
האם כדאי להציב גבולות, ואם כן - איך עושים את זה?
תשובה:
לבחור עם אופי של מארגן יש מתנה ייחודית: כישרון להוביל, לארגן ולנהל.
אלה כישורים שלא רק שמחזקים אותו, אלא גם יכולים לתרום משמעותית לסביבה שלו.
לכן, הניסיון "לחסום" את האופי הזה לא רק שלא יעבוד – אלא עלול לגרום לתסכול,
תחושת חוסר מימוש,
ובמקרים מסוימים אפילו לפגוע במוטיבציה הכללית שלו.
אז מה כן?
המטרה היא לעזור לו להשתמש בכישרון הזה בצורה מאוזנת שלא תפגע בלימוד שלו.
וכאן זה מאוד תלוי במצבו הלימודי הנוכחי.
האם הוא מצליח לשלב בין האחריות שהוא לוקח לבין ההשקעה בלימוד?
אם אתם מזהים שזה מתחיל להיות בעייתי,
וזה משתנה מבחור אחד לשני,
יש בחורים שלא ראוי בכלל שזה יבוא על חשבון הלימוד
ויש כאלה שהגבולות יהיו שונים
ומומלץ לשוחח עם צוות הישיבה ולקבל מהם את התמונה הגדולה,
הם מכירים את הבן שלכם ביום-יום,
ויוכלו לעזור להבין איך למצוא את האיזון הנכון.
בנוסף, חשוב לדבר עם הבן עצמו.
להסביר לו שהכישרונות שלו הם ברכה,
אבל כמו כל ברכה – צריך להשתמש בה בחכמה.
אפשר להעלות בפניו את השאלה:
איך הוא יכול להמשיך להיות אחראי ומארגן, מבלי שזה יבוא על חשבון הלימוד שלו?
תופתעו לגלות שבדרך כלל יש לו כבר תשובה די ברורה לזה.
במקביל, זו הזדמנות גם ללמד אותו עקרונות חשובים בקשר ל'עזרה' שיכולה להשתנות ל'שליטה':
הנה קשיים נפוצים למנהיגים ומובילים:
- תחושת שליטה מוגזמת:
מנהיגים עלולים לפתח גישה של "אני יודע הכי טוב," מה שמוביל לזלזול בדעות של אחרים.
פתרון:
להתרגל להקשיב באמת– להקשיב בכנות לחברים אחרים ולהתייעץ איתם. לזכור שלעזור זה תפקיד של שירות, לא של שליטה. - זלזול באחרים:
לפעמים, מנהיג מתייחס לאחרים כאמצעי להשגת מטרותיו ולא כשותפים שווים.
פתרון:
להכיר בכל חבר כחשוב, ולתת מקום ותודה פומבית למאמץ של כל אחד. - תאוות שלטון:
רצון להיות בעמדה גבוהה יותר עלול להפוך למטרה בפני עצמה, בלי לשים לב למשמעות האמיתית של המנהיגות.
פתרון:
להזכיר לעצמך שוב ושוב שבאת לעזור, ולא להשתלט. השליטה מרחיקה חברים. - חוסר סבלנות לחולשות של אחרים:
לפעמים יש נטיה לצפות מחברים שיעבדו לפי הקצב שאתה החלטת. או שיעשו בדיוק מה שאמרת.
פתרון:
לזכור שלא כולם חושבים כמוך – להיות סבלני, להבין שאחרים פועלים בקצב שלהם ולעודד במקום לבקר. - שחיקה עצמית:
לפעמים יש בחורים שלוקחים שלוקחים את העסקנות שלהם ביותר מידי רצינות, עובדים מידי קשה ושוכחים מעצמם, לא נחים ולא דואגים לעצמם, מה שעלול להוביל לשחיקה ולכעסים.
פתרון:
לקחת פסקי זמן, לשחרר אחריות לעוד בחורים גם אם נראה שרק אתה יכול לעשות את זה הכי טוב...
בקיצור
אי אפשר לחנוק את הצורך לארגן, אבל צריך לתת לזה מינון שלא יפריע ללימוד בישיבה.
כמו כן צריך לזכור שמארגן טוב הוא מי שיש לו יכולת להקשיב ולכבד את האחרים, תוך שמירה על ענווה, שיתוף פעולה, וניהול נכון של הכישרונות והמשאבים – כל זה מתוך מטרה לעזור ולא לפגוע, להוביל ולא לשלוט.
