הנושאים החמים
סטופ. השגרה העליזה נעצרת היום.
לא מוסיקה, לא חגיגות.
אבלות.
ההלכה מורה לנו - שנעצור את המרוץ של החיים. ונשהה עם האבל.
ההלכה מדריכה אותנו בדיוק איך.
זה מתחיל ביום י"ז בתמוז וממשיך הלאה בהלכות חמורות יותר עד לשיא בתשעה באב. אין לנו אפשרות להסיח דעת – זה המקום לאבל ולכאב. אלו הימים בהם אנו מישירים מבט למה שאבדנו. על זה היה דווה לבנו.
אין פתרונות מהירים להתחמקות מהתחושה
האם קל לנו להתמודד עם תחושות החורבן והעצב? לא.
בשגרת החיים אנחנו נוטים למצוא פתרונות, להסיח דעת מכאב, לזוז מאזורים לא פתורים ולחפש את הרגשות שנעים לנו לשהות בהם.
אבל כדאי וחשוב לדעת. היכולת לשהות בכאב, היכולת להכיל את העובדה שכעת אנו חווים תחושות שאינן נעימות לנו, היא חלק בריא מהחיים, חלק נדרש וחשוב בתנועות הנפש שלנו.
אנו נדרשים לנהוג כהלכה בימים אלו. אך מסתתר כאן לימוד חשוב ומשמעותי לחיים שלנו למבנה הנפש.
כאשר חווים כאב גדול - לא נכון לרוץ ולתקן אותו במהירות. לא נכון להדחיק את הרגש ולהמשיך את החיים כאילו כרגיל. אולי נראה קל להסיח דעת וזהו. אבל זו לא ההתמודדות המיטיבה.
לעצור ולתת מקום
העצירה, נתינת המקום לרגש הקשה הוא חלק חשוב מהתהליך. כי החוויה הקשה דורשת התייחסות, ואם נדחיק את הרגש - הוא לא ייעלם. הרגש הקיים לא ממהר להתפוגג, הוא יכרסם לנו בפנים בכל מיני כיוונים ולא ייתן לנו מנוח. עד שנתייחס אליו כראוי.
נסכים לחוות ולהרגיש
העצירה שההלכה מורה לנו עליה מאפשרת לנו לעשות את הדבר הנכון לנפש שלנו. האם אנחנו מסכימים להרגיש את הכאב? מסכימים שאנחנו חווים בימים אלו כעם, ובימים אחרים כפרט, רגשות קשים? אובדן? עצב?
ההכרה ברגש היא שלב משמעותי בריפוי ובשיקום.
הסכמה לכאב גם בכאבים הקטנים של החיים
בתהליכי אימון אישי - קואצ'ינג נגלה לעיתים כי מתאמנים בורחים מהכאב, לא נותנים לו מקום.
גם אם מדובר על אכזבה קטנה או כישלון זעיר – היכולת לעצור ולהכיל את הכאב הוא חלק משמעותי מתהליך הצמיחה וההתפתחות שאחר כך. אז בואו ונהיה אמיצים, נישיר מבט למציאות, לתחושה ולקושי. ניתן שם לרגש שלנו ונכיל אותו. כשנודה מול עצמנו ברגש הלא נעים - נאפשר לעצמנו את התהליך הבריא של הנפש בהתמודדות עם קושי וכאב.
ימי בין המצרים מזכירים לנו את החורבן
ומזכירים לנו גם שבכל חורבן מוטמן זרע של התחדשות.
אז בואו ונעשה את העבודה, נתפנה לכאב וניתן לו מקום. זו הדרך לגאולה אמתית מכל בחינה.
שנזכה לזכות לראות בשמחתה!
רוצים לקרוא עוד? כאן יש עוד הרבה תוכן מקדם ומעניין >>>
לא מוסיקה, לא חגיגות.
אבלות.
ההלכה מורה לנו - שנעצור את המרוץ של החיים. ונשהה עם האבל.
ההלכה מדריכה אותנו בדיוק איך.
זה מתחיל ביום י"ז בתמוז וממשיך הלאה בהלכות חמורות יותר עד לשיא בתשעה באב. אין לנו אפשרות להסיח דעת – זה המקום לאבל ולכאב. אלו הימים בהם אנו מישירים מבט למה שאבדנו. על זה היה דווה לבנו.
אין פתרונות מהירים להתחמקות מהתחושה
האם קל לנו להתמודד עם תחושות החורבן והעצב? לא.
בשגרת החיים אנחנו נוטים למצוא פתרונות, להסיח דעת מכאב, לזוז מאזורים לא פתורים ולחפש את הרגשות שנעים לנו לשהות בהם.
אבל כדאי וחשוב לדעת. היכולת לשהות בכאב, היכולת להכיל את העובדה שכעת אנו חווים תחושות שאינן נעימות לנו, היא חלק בריא מהחיים, חלק נדרש וחשוב בתנועות הנפש שלנו.
אנו נדרשים לנהוג כהלכה בימים אלו. אך מסתתר כאן לימוד חשוב ומשמעותי לחיים שלנו למבנה הנפש.
כאשר חווים כאב גדול - לא נכון לרוץ ולתקן אותו במהירות. לא נכון להדחיק את הרגש ולהמשיך את החיים כאילו כרגיל. אולי נראה קל להסיח דעת וזהו. אבל זו לא ההתמודדות המיטיבה.
לעצור ולתת מקום
העצירה, נתינת המקום לרגש הקשה הוא חלק חשוב מהתהליך. כי החוויה הקשה דורשת התייחסות, ואם נדחיק את הרגש - הוא לא ייעלם. הרגש הקיים לא ממהר להתפוגג, הוא יכרסם לנו בפנים בכל מיני כיוונים ולא ייתן לנו מנוח. עד שנתייחס אליו כראוי.
נסכים לחוות ולהרגיש
העצירה שההלכה מורה לנו עליה מאפשרת לנו לעשות את הדבר הנכון לנפש שלנו. האם אנחנו מסכימים להרגיש את הכאב? מסכימים שאנחנו חווים בימים אלו כעם, ובימים אחרים כפרט, רגשות קשים? אובדן? עצב?
ההכרה ברגש היא שלב משמעותי בריפוי ובשיקום.
הסכמה לכאב גם בכאבים הקטנים של החיים
בתהליכי אימון אישי - קואצ'ינג נגלה לעיתים כי מתאמנים בורחים מהכאב, לא נותנים לו מקום.
גם אם מדובר על אכזבה קטנה או כישלון זעיר – היכולת לעצור ולהכיל את הכאב הוא חלק משמעותי מתהליך הצמיחה וההתפתחות שאחר כך. אז בואו ונהיה אמיצים, נישיר מבט למציאות, לתחושה ולקושי. ניתן שם לרגש שלנו ונכיל אותו. כשנודה מול עצמנו ברגש הלא נעים - נאפשר לעצמנו את התהליך הבריא של הנפש בהתמודדות עם קושי וכאב.
ימי בין המצרים מזכירים לנו את החורבן
ומזכירים לנו גם שבכל חורבן מוטמן זרע של התחדשות.
אז בואו ונעשה את העבודה, נתפנה לכאב וניתן לו מקום. זו הדרך לגאולה אמתית מכל בחינה.
שנזכה לזכות לראות בשמחתה!
רוצים לקרוא עוד? כאן יש עוד הרבה תוכן מקדם ומעניין >>>
מאות אמהות כבר קלטו, בואי! 
