הנושאים החמים
שנתיים אחרי אירועי אוקטובר 2023, סקר עומק נרחב חושף כי בניגוד למיתוס "האיום החיצוני המאחד", החברה הישראלית מקוטבת ומפולגת יותר מאי פעם. ד"ר נמרוד ניר, הפסיכולוג הפוליטי שהוביל את המחקר, מסביר מדוע האיום הפנימי הפך למשמעותי ביותר ומה צפוי לנו ביום שאחרי. הציפייה האינסטינקטיבית היא שאסון לאומי בסדר גודל של 7 באוקטובר 2023 יגרום להתלכדות שורות. ואכן, בימים הראשונים שאחרי המתקפה, התחושה הציבורית הייתה של אחדות חסרת תקדים. אלא שמחקר עומק מתמשך, שעקב אחר עמדות הציבור הישראלי מאז אוגוסט 2023, חושף תמונה הפוכה ומטרידה: ככל שהמלחמה התארכה, הקיטוב הפנימי לא רק שחזר, אלא אף העמיק והפך מסוכן יותר. בראש צוות חוקרים בין-אוניברסיטאי עומד ד"ר נמרוד ניר, פסיכולוג פוליטי מהאוניברסיטה העברית. הצוות ליווה 4,000 ישראלים לאורך השנתיים האחרונות, והממצאים דרמטיים. אם מיד אחרי הטבח 77% מהנשאלים העידו שהמלחמה הפכה את החברה למאוחדת יותר, הרי שכיום, באוקטובר 2025, 66% מהציבור סבורים שהיא הפכה אותנו למפולגים יותר. הנתון המטריד ביותר הוא שאיום הרסיסים הפנימי הפך לאיום המרכזי. 61% מהישראלים מדרגים כיום את האיום הפנימי – הנובע מקיטוב, שסע חברתי ואלימות פוליטית – כאיום משמעותי יותר על עתיד המדינה מאשר כל איום חיצוני.
מדוע הקיטוב גבר על האחדות?
"בספרות המקצועית מקובל לחשוב שאיום חיצוני מייצר לכידות, מה שמכונה 'התלכדות סביב הדגל'", מסביר ד"ר ניר. "אבל להפתעתנו, בחברה הישראלית קרה ההפך. הכלל הזה פועל כשהחברה מלוכדת יחסית מלכתחילה. אנחנו נכנסנו למלחמה הזו בעיצומו של שסע עמוק וקיטוב קשה סביב הרפורמה המשפטית. במצב כזה, האיום החיצוני עלול דווקא להעצים את הפילוג". לדברי ד"ר ניר, אל תוך הוואקום הזה נכנסו גורמים מאיצים. "הרשתות החברתיות תידלקו את השסע ואיפשרו שיח אלים והפצת תיאוריות קונספירציה", הוא מציין. "השילוב הזה של קיטוב קיים, רשתות חברתיות פרועות וגורמים פוליטיים בכירים שנתנו גושפנקה לפייק ניוז – כל אלה תידלקו את האלימות הפוליטית והגבירו את הלגיטימציה לה".הצורך הפסיכולוגי ב"אשם"
ד"ר ניר מציע גם הסבר פסיכולוגי עמוק לשאלה מדוע תיאוריות על "בגידה מבפנים" זכו לכזו תהודה. "כל הביטחון הקיומי שלנו מבוסס על התפיסה שיש לנו מערכת ביטחון חזקה. המתקפה של 7 באוקטובר עירערה את התפיסה הבסיסית הזו", הוא אומר. "הטלת אשמה על 'האחר' היא מנגנון פסיכולוגי שמחזיר תחושת שליטה. אם מישהו אשם, ובוודאי אם מישהו בגד, זה אומר שאנחנו לא חלשים מיסודנו, אלא שמישהו ספציפי החליש אותנו. זה נותן הסבר שמחזיר את השליטה לידיים, גם אם הוא שקרי. לפוליטיקאים יש כמובן מוטיבציה להאשים גורם אחר, אבל גם למצביעים עצמם יש צורך פסיכולוגי בכך".השסע החדש: המאבק על צביון המדינה
המחקר של ד"ר נמרוד ניר ושותפיו מראה שמוקד השסע עצמו עבר שינוי. אם בעבר הקו המרכזי היה סביב הסוגיה הפלסטינית, כיום המאבק הוא פנימי ועוסק בזהותה של ישראל. "כיום מוקד השסע הוא שאלת צביונה של ישראל", קובע ניר. "זהו מאבק בין תפיסה דתית-מסורתית לבין תפיסה חילונית ושוויונית, כשהדגש המרכזי כרגע הוא שוויון בנטל הביטחוני והכלכלי". הליברלים, הוא מסביר, חוששים שהמחנה השני מבקש להפוך את ישראל למדינה דתית ולפגוע בעקרונות הדמוקרטיה. ואילו מחנה הימין רואה בצד הנגדי אליטות שמסרבות לקבל את הכרעת הבוחר ומנסות לשמר את כוחן.הסכמה מפתיעה מאחורי מסך העשן
באופן פרדוקסלי, המחקר מגלה שבעוד הפילוג הרגשי והשבטי נמצא בשיא, בסוגיות המהותיות ביותר קיימת הסכמה רחבה באופן מפתיע:- ועדת חקירה ממלכתית: 77% מהציבור תומכים בהקמתה (כולל 61% ממצביעי הקואליציה).
- עסקת חטופים: 79% תומכים בסיום המערכה בתמורה לשחרור כל החטופים.
- ביטחון והסכמים: 66% סבורים שיש למנף הישגים צבאיים לכדי הסכמים מדיניים, ולא להסתמך רק על כוח צבאי.
- אמון בקבינט: רוב מוחלט (58%) סבור שהחלטות הקבינט מונעות בעיקר משיקולים פוליטיים, ורק 15% מאמינים שהן מקצועיות.
התחזית: "לא קתרזיס, אלא הנגאובר"
למרות הקונצנזוס בסוגיות הליבה, התחזית של ד"ר ניר קודרת. הוא סבור שסיום המלחמה לא יביא לרגיעה, אלא דווקא יצית מחדש את המאבקים הפנימיים בעוצמה גדולה יותר, במיוחד כששאלת מועד הבחירות תעלה על השולחן. "זה לא יהיה קתרזיס", הוא מסכם. "זה יהיה הנגאובר, שממנו נצא ישירות למערכת בחירות סוערת. האיום הפנימי הזה, הפילוג והקיטוב, הוא איום קשה יותר על עתיד המדינה מכל איום חיצוני".
