קוראים יקרים! כפי שאתם רואים, הניוזלטר שלנו עבר שיפוץ נחמד.
יש פה יותר תוכן, יותר אירועים, וכמובן עוד תוכן מרתק... קריאה מהנה!

השבוע חוינו את החזרת החטוף האחרון, רן גואילי הי״ד, היה רגע של נשימה.
נכון זה לא באמת סוף הוליוודי, זה סגירת מעגל אחרי תקופה ארוכה של כאב, חוסר ודאות ותפילות חרישיות, זה היה רגע שהצליח לרגע לאחד לבבות, כי מי לא עצר נשימה.

ובמקביל, המתח לא נעלם. נדמה שמעגל אחר עומד להיפתח.
העולם מבעבע על טורבו, הדיבורים על ארה״ב, איראן, ומה עלול (או לא עלול) לקרות, מרחפים מעל כולנו. רעש לבן שמלווה אותנו גם כשאנחנו עובדים, יוצרים ולומדים, ומנסים להיות נורמליים בתוך מציאות שלא תמיד כזו.

ובתוך כל זה החיים לא עוצרים. ובפרוג, הם גם קורים. ובגדול.

החודש הזה היה חודש קהילתי מרגש במיוחד.
קיימנו ארבע הרצאות וובינר, בהשתתפות מאות מחברי הקהילה, וכל אחת מהן השאירה חותם.

הרצאה אחת, לנשים בלבד, של המרצה להום סטיילינג בפרוג אורית לוי, עסקה בשאלה הפשוטה והעמוקה: איך הופכים לימון ללימונדה. הרצאה על אתגרים בעיצוב הבית.
בסיום, ברגע מטלטל, אורית שיתפה על שלושת ילדיה שנפצעו במלחמה והפכה את המושג הזה ממשפט השראה, לדרך חיים. זה כבר לא היה “עוד וובינר”.

בני אונגר לקח אותנו לעומק של המלוקולות של תוכנת פיגמה, שיטות העבודה ודיזיין סיסטם, זאת היתה הצצה אמיתית לאיך עובדים בפרויקטים מורכבים.
אריאל רובינשטיין ריתק אותנו בהרצאה חדשנית על סוכני AI, ונשאר לענות על שאלות עד… 12 בלילה (לא בתכנון, מבטיחים).
ואלחנן פורטן פתח עולם שלם של יצירת סאונד ושירים באמצעות כלי AI  תחום מלהיב שעד לא מזמן  היה סגור למקצוענים בלבד, והיום פתוח לכולם.

התגובות והפידבקים היו מעל למשוער, וזה אומר לנו דבר אחד ברור:
אנחנו בכיוון הנכון. קהילה שרוצה ללמוד, להעמיק, ולהתרגש.

ואם חשבתם שבפרוג אנחנו מדברים רק על מקצועות או קורסים, אז תחשבו שוב, כי פורים כבר תכף פה, ואתר פרוג כבר מתמלא לו לאט לאט באשכולות על תחפושות מאלי אקספרס, רעיונות למשלוחי מנות, מתכונים, יצירות ומה לא?...
הדיונים בין חברי הקהילה של פרוג על נושאי התחפושות (אליאקספרס, או תחפושות למכירה/ השכרה) מגיעים לאלפי הודעות. לצד דיונים, שיתופים, רעיונות, השראה.

נקווה ונתפלל לימים שקטים ורגועים מלאי עשייה,
 וזו הבמה לספר שאנחנו כבר עובדים על הפתעות נוספות לחברי הקהילה

קריאה מהנה,
חיים דיקמן, קהילת פרוג.

כולם מדברים על זהב. וכנראה שזה לא במקרה.
השבוע נרשם שיא חדש -  מחיר אונקיית הזהב חצה את  רף ה-5000 דולר.

מחיר הזהב הגיע לרמות שלא נראו מעולם במסחר המודרני. העולם מביט בהשתאות בשיא הנוכחי, בזמן אמת. כאן ועכשיו. 
בהלת הזהב תמיד נותנת תחושה של פעם.. זה נשמע קצת מוזר בעידן מודרני. העיתונים הכלכליים מדווחים על ביקושים חסרי תקדים, בנקים מרכזיים שמגדילים עתודות, ומשקיעים שמחפשים מקלט בטוח בעולם שמרגיש פחות ופחות יציב.

אפשר להסביר את זה במונחים של ריביות בנקים, גיאופוליטיקה או פחד מהכלכלה הקונבנציונלית, כדאי גם לעצור רגע ולשאול את השאלה פשוטה יותר:
מה יש במתכת הזו, שאין בשום דבר אחר?

המסחר הזהב הרבה יותר עתיק מהבורסה,  זהב הוא לא המצאה של שוק ההון.
הוא קדם לו באלפי שנים.

הזהב הוא חומר שכמעט ולא מגיב לשום דבר: לא מחליד, לא מתכלה, לא מתפרק. גם אחרי אלפי שנים, הוא נראה כמעט אותו דבר. בעולם שבו הכול זמני, הזהב משדר נצחיות. אם ניקח זהב עתיק בן  אלפי שנים וננקה אותו היטב הוא יחזור לנצנץ כמו לפני אלפי שנים. הסיבה שבמוזיאונים ארכיאולוגים לא תמיד נרגיש את זה כי שם לא מלטשים זהב כמו תכשיט.
אסור להם לשנות את הממצא.

זהב כמטאפורה ודוגמא:

 תור הזהב: כשאנחנו מתכוונים לתקופה אידאלית המתוארת כעושר תרבותי, חכמה ויצירה.
תקן זהב: כשאנחנו רוצים לתאר את הסטנדרט הגבוה ביותר.
כלל הזהב: כשאנחנו מחפשים עיקרון מוסרי שאין עליו ויכוח. 
על רעיון טוב אומרים: הוא שווה זהב.
ועל אדם נדיר בנתינה מציינים שיש לו לב זהב.

מעניין שכמעט אף אחד מהמונחים האלה לא באמת קשור לכסף. לא אומרים יש לו 'לב כסף'...

גם במקורות, הזהב הוא נקודת הייחוס, בתהלים נאמר:
“טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף”. כלומר, הכסף הוא הדבר הגשמי הכי נחשק, הכי ברור. וגם מזה יש משהו נעלה יותר: התורה הקדושה. כי כמו הזהב, גם ליבו הטוב של הנותן, תקופת חכמה, וכמובן התורה: לא נשחקים או מתכלים, הם נצחיים, זוהרים ונחשקים. 
גם כלי הקודש, המזבח, המנורה, הכפורת וכו' בבית המקדש נדרשו להיות מזהב טהור. 

ואם כבר ערך, למה לא יהלום?

זו שאלה מתבקשת. הרי יהלום נדיר יותר, קשה יותר, נוצץ יותר.
ובכל זאת, אף אחד לא מדבר על תור היהלום.
אין תקן יהלום, אין כלל יהלום, ואין לב יהלום.

נכון, יהלום הוא חומר גולמי יקר ונדיר שגם הוא אינו מתכלה, הוא אף חזק מהזהב. אך ליהלום אין זיכרון תרבותי. זהב מלווה משחר ההיסטוריה ארמונות מלוכה, כתרים, כלים, הוא מוזכר בתנך אין ספור פעמים בהקשרים שונים, ועליו נכתבו שירים וגעגועים.
מה שהופך את הזהב לבעל משמעות. 

ובשונה מהיהלום, הזהב מגיע תמיד בלי צורה הוא רק מתכת.  זהב מלהיב כשהופכים אותו ליצירה עם רעיון, עם משמעות, לערך. לכתר, תכשיט, רהיט או אפי' בגד.

והאמת בחזרה לימים שלנו??!? אולי בגלל זה הזהב חוזר עכשיו לכותרות.
לא רק בגלל המחיר, אלא בגלל התחושה שחסרה יציבות. צריך משהו שלא נשחק, שלא מחליד, שלא מתפורר.  זה כל הסיפור, לא האונקיות, ולא הגרפים.

והחשוב ביותר, כשיש בעולם כמיהה לזהב כערך שלא מתקלקל. זה הזמן לכמיהה ללב זהב. שלא נשחק, שלא מתקלקל. 
בואו נהיה זהב.