לגלות את פני הצדיקים: האמן צבי קוריץ מצייר אמונה

האהבה הראשונה של האמן צבי קוריץ היא לתורת משה, אותה נתן הקב"ה בהר סיני, והעביר אותה לצדיקים שבכל דור ודור. עם תחושת חיבור למסורת וברגע קטן ומשמעותי של הבנה, גילה קוריץ גם את אהבתו השנייה - לציור. שתי האהבות הללו בהחלט משתקפות ביצירותיו. הן מראות לנו כיצד ניתן להביע בציור דברים אותם קשה לבטא במילים, ואת הדרך בה האמנות מצליחה לדבר אלינו כשהלב מתקשה לעשות זאת.

הכל קורה סביבנו בקצב מהיר, אפילו מסחרר. לא תמיד קל למצוא רגע של שקט אמיתי. ולא פעם, אנחנו מפספסים את הדברים החשובים באמת: רגעים של התבוננות, של חיבור פנימי עמוק וטהור. אבל, דווקא בתוך כל זה, יש מי שבוחר לעצור, להאט, להביט וליצור. הכירו את האמן צבי קוריץ, שמחבר באופן האידיאלי בין אמונה לאמנות, ומצייר דיוקנאות צדיקים עם עוצמה ומשמעות. "כשאני מצייר", מספר קוריץ, "אני מרגיש שאני עוסק בעבודת השם הפרטית שלי. אני לא רק מצייר דמות, אני מבקש לגלות את האור האלוקי שמאיר דרכה".
​

אמונתו של קוריץ נטועה היטב במקורות היהדות. במסכת אבות (ו', א') נאמר: "כל הלומד תורה לשמה... והעולם כולו כדאי הוא לו". מכאן, למד קוריץ כי העולם מקבל את ערכו בזכות הצדיקים והלומדים תורה לשמה. הם התכלית של הבריאה, הצינורות דרכם נמשך שפע וברכה לעולם כולו. גם בגמרא (ברכות נ"ח ע"א), נאמר על בן זומא שראה המון אדם ואמר: "ברוך חכם הרזים... וברוך שברא כל אלו לשמשני". הצדיק רואה בבריאה שליחות, ולא נוחות. הוא מבין שכל דבר בעולם נועד לסייע בעבודת ה'.

קוריץ רואה בפסוקים הללו כיסוד לכל אחד מציוריו: "אם העולם נברא כדי לשמש את הצדיקים, אז אמנות שנובעת מיראה ואהבה, יכולה להיות גם היא, כלי של עבודת ה'. כשאני מצייר, אני מרגיש את העוצמות הרוחנית של כל רב - ולכל רב יש עוצמות רוחניות שיש רק לו, עוצמות ייחודיות אותן אני שואף להעביר ביצירה. אני מרגיש כאילו אני נפגש עם הרב באופן אישי", הוא מספר.
​

הפסוק "והיו עיניך ראות את מוריך" (ישעיהו, ל', כ') ודברי חז"ל: "כל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה", מתייחסים לאופן בו אנו רואים את צדיקי וחכמי ישראל. כמו כן, המהרש״א אומר כי "הרואה פני חכם כרואה פני שכינה", בהתייחסו למעלה שבראיית פני חכם, ואף רבי יהונתן אייבשיץ הסביר והוסיף כי “הרואה פני צדיק, משיב לנפשו שפע טוב וברכה, כי עליו חל ושורה אור שכינה" (יערות דבש ח"א דרוש יב). כידוע, ראיית פני צדיק, הסתכלות בפני הצדיק (או בתמונתו) הינה מעלה גדולה, חשובה ומועילה. זו פעולה שמעצימה את ההתקשרות לצדיק ולאמונה, ואף ביכולתה לתרום רבות למאמין.

הציורים של קוריץ מאפשרים לכל אדם לזכות בסגולה שבראיית פני הצדיק, להתחבר ולהתקרב באופן טבעי אל מקור אמונתו. הם אינם יצירה חזותית בלבד, אלא הזמנה לעצור ולהתבונן, להירגע ולהרגיש קרוב יותר לאמונה, ליהדות. "כשאני מצייר את עיני הצדיק, אני מתפלל. אני מבקש שהמבט הזה יעורר גם בי וגם בצופה יראת שמים", מספר קוריץ. "העולם צריך יותר אור", הוא מוסיף. "ומי שמביט בפני הצדיקים, אפילו בציור, מקבל טיפה מן האור הזה".
​

הרכות של הלב היא מאפיין בולט הניכר בכל אחד מהציורים של קוריץ. דבר נוסף אשר בולט בציוריו של קוריץ באופן יפהפה, הוא שלא ניתן לראות בהם את גאוותו של האמן, אלא את הענווה של המאמין. נראה כי בחירת הצבעים לא נועדה להרשים, מטרתה היא לחשוף, לאפשר לנו התבוננות כנה ואמיתית. גם ההצללה הייחודית לא באה לידי ביטוי רק באסתטיקה, היא מעניקה עומק. דיוקנאות פני הרבנים מהדהדים, אך משרים שקט וביטחון בו-זמנית. הדיוקנאות מעוררים בנו תחושה מוכרת ואהובה, כמעין תפילה.

"אחד הציורים שהכי אהבתי ליצור היה דיוקנו של הרבי מליובאוויטש", משתף קוריץ. "אני בא מבית חב"די, וגדלתי על אמונה שהרבי הוא גדול הדור, ויש הרואים בו את המשיח. מלבד דמותו החיצונית, השתדלתי להעביר את העוצמות הרוחניות והנוכחות המיוחדת שלו, ואת ההשראה אותה העניק למאמיניו ולכל מי שפגש אותו".
​

דיוקנאות הצדיקים של צבי קוריץ הם הרבה מעבר לאמנות או פריט נוסף בחלל הבית, הם ביטוי של תפילה כנה ומחזקת, כזו שביכולתה להאיר את היומיום של כולנו. קוריץ מזדהה עם הרמב"ם, שלימד שכל מה שנברא נברא למען האדם השלם. הוא מוסיף ומסכם: "הצדיק הוא התכלית. כשאני מצייר את פניו, אני מרגיש שאני מתקרב אל האור שמפיץ הצדיק בי. כשמישהו מתבונן בציורים שלי, אני רוצה להעניק לו השראה, לחזק את אהבתו, אמונתו, וגם את הצדיק הפנימי שאני מאמין שקיים בו. בעולם בו הכל סביבנו קורה מהר כל כך - אני מאמין שאפילו להתבוננות קצרה, במודע או שלא, יש השפעה עצומה".

מהיום, ניתן לצפות ולרכוש את דיוקנאות הצדיקים הייחודיים באתר: my.misgeret.co.il/cvikoritz​