הנושאים החמים
ג'ייקוב דיוויס היה לא רק חייט צעיר ומוכשר.
הוא היה גם יזם.
ובין גלילי סאטן חלקים עד כדי סחרור לצמר כבד שבחנות הבדים של לוי שטראוס- סוחר יהודי שעלה לקליפורניה עם חלומות לחיים טובים יותר מאלו שהיו לו בגרמניה של אז- הם תפרו רעיון. תרתי משמע.
זה היה פשוט אבל גאוני: כורי הזהב של אז סבלו מבעיה מטרידה. במהלך עבודתם המייגעת והמפרכת הם קרעו שוב ושוב את בגדיהם הבלויים, והגיעו למצב עלוב ממש.
שטראוס ודייוויס הציעו להם את הפתרון האולטימטיבי: סרבל מבד גס וחזק, בעל כפתורי ברזל שטוחים שסיפקו חיזוק נוסף לאזורים המועדים לקריעה. הבד ממנו נתפרו הסרבלים שמייד תפסו תאוצה היה בד דנים כחול.
ואתם יכולים כבר להבין שאותו סרבל עובדים היה לא פחות מאשר הג'ינס הראשון.
תוך שנים ספורות הג'ינס הפך לפריט אופנה מן המניין שמשמש כמכנס/ ג'קט/ חצאית יומיומיים לחלוטין.
אבל בואו נדבר רגע על האנשים שנותרו בדעה שסרבלי הג'ינס מסמלים את הכורים העלובים או החקלאים קשי היום שמבלים את ימיהם בעבודת כפיים דוחה.
אחד מהם הוא ניק ג'ורג'יו, צעיר יווני שגדל במרחביה הפרועים והשוממים של טקסס, ולאחר מות אמו בהיותו בגיל העשרה, הוא נשלח לקרובי משפחתו שביוון. באקאלי שבצפון אתונה הוא עבר סדנת חינוך קשוחה: כל מה שהכיר ואהב בתור ילד ונער הפך לנחלת העבר. בפרבר היוקרתי, בחברת קרובי משפחתו העשירה, הוא למד ללחוץ את ידיהם של משפיעני-על בחברה היוונית והעולמית במידת הלחץ הנכונה, לחבב יינות מסוימים וקוויאר ים-אגאי על פני הבירות ובשר התרנגולות החצי-חי אליהם היה מורגל בילדותו.
לאחר לימודים גבוהים באוניברסיטה נחשבת והכשרה בתור פקיד בOPEKEPE- - שלוחה של האיחוד האירופי ביוון שאחראי על סבסוד לחקלאים האירופים- אף אחד לא יכול היה לדמיין שג'ורג'יו היה אי פעם נער פרוע שעישן סמים תוך כדי מסע ציד אכזרי על גבי סוסתו הנאמנה. הוא השאיר מאחוריו הכל- את התספורת האופיינית, ההתנהגות הבזויה ובעיקר את הג'ינסים המשופשפים שכל כך אהב.
חוץ משלושה גברים בגיל העמידה שהחליטו לעשות כסף. הם מצאו דרך מתוחכמת לעשות זאת: הם פנו למשרד החקלאות ודיווחו על שטחי חקלאות נרחבים בצפון מזרח יוון, באזור קומוטיני- אזור מיושב לחלוטין, ללא שטחי חקלאות זמינים כלל.
במצב רגיל הם היו מועפים מיידית מהלשכה הקרירה, במקרה הטוב כמובן. במקרה הגרוע נעצרים באשמת ניסיון להונאה. לא במקרה שלנו. כי הם עשו שיעורי בית טובים וידעו כל מה שהיו צריכים לדעת על ניק ותפיסותיו המסוימות לגבי לבוש בכלל וג'ינסים בפרט.
כשהם התיישבו מול ג'ורג'יו במשרדו המסודר הם היו לבושים בסרבלי ג'ינס. אבל לא סתם סרבלי ג'ינס אלא כאלה משופשפים ובלויים מרוב שימוש, ומדיפים ניחוח אדמה רוויה.
זה עבד על ניק מייד; הצירוף הקטלני של המראה העלוב-קמעא, יחד עם הריח והאסוציאציות המיידיות שקפצו לו לראש גרמו לו להיות בטוח בהיותם של השלושה חקלאים סטנדרטיים המצפים לעזרת הממשלה בטיפוח אדמותיהם, לשלושת הנוכלים המוכשרים לצאת עם 4 מיליון אירו נקיים היישר לכיסי הג'ינס הרחבים שלהם, ולניק לאבד את משרתו כחמש שנים מאוחר יותר, כשמקור דליפת הכסף התגלה.
תרמית סובסידית זו הייתה אחת מני רבות באירופה והייתה מבין המבריקות שבהן, אבל הנקודה היא אחרת: ניק לא היה טיפש. בכלל לא. העניין הוא שהוא והחושים שלו היו מוטים מראש במקרה זה.
גם אם הוא ראה פעם אנשים לבושי ג'ינס ברחוב או אפילו בתצוגות אופנה- המעבר החד שהוא חווה כשדודתו החדירה היטב לראשו שכל מה שגדל עליו זה פרימיטיביות לשמה, התפיסה שלו לגבי כל פרטי ילדותו השתנו בחדות, במאה שמונים מעלות, כך שגם אם אשתו העתידית של ניק תספר לו על שדה התירס הנפלא אליו היא רוצה לקחת את ילדיהם לצילומים, מירב הסיכויים שניק יירתע ויוריד אותה מהרעיון, או יציע לה להחליף את שדה התירס בשדה נרקיסים מהמם.
המשמעות של כל זה מדהימה; אם עד עכשיו חשבנו שלאירועים משמעותיים בחיינו יש השפעה על העתיד בלבד, כעת ניתן להסיק כי יש להם השפעה גם על העבר והשלכותיו, לטוב ולמוטב.
יהי רצון שכל מעשינו והמאורעות שאנו חווים יהיו לטובה.
הוא היה גם יזם.
ובין גלילי סאטן חלקים עד כדי סחרור לצמר כבד שבחנות הבדים של לוי שטראוס- סוחר יהודי שעלה לקליפורניה עם חלומות לחיים טובים יותר מאלו שהיו לו בגרמניה של אז- הם תפרו רעיון. תרתי משמע.
זה היה פשוט אבל גאוני: כורי הזהב של אז סבלו מבעיה מטרידה. במהלך עבודתם המייגעת והמפרכת הם קרעו שוב ושוב את בגדיהם הבלויים, והגיעו למצב עלוב ממש.
שטראוס ודייוויס הציעו להם את הפתרון האולטימטיבי: סרבל מבד גס וחזק, בעל כפתורי ברזל שטוחים שסיפקו חיזוק נוסף לאזורים המועדים לקריעה. הבד ממנו נתפרו הסרבלים שמייד תפסו תאוצה היה בד דנים כחול.
ואתם יכולים כבר להבין שאותו סרבל עובדים היה לא פחות מאשר הג'ינס הראשון.
תוך שנים ספורות הג'ינס הפך לפריט אופנה מן המניין שמשמש כמכנס/ ג'קט/ חצאית יומיומיים לחלוטין.
אבל בואו נדבר רגע על האנשים שנותרו בדעה שסרבלי הג'ינס מסמלים את הכורים העלובים או החקלאים קשי היום שמבלים את ימיהם בעבודת כפיים דוחה.
אחד מהם הוא ניק ג'ורג'יו, צעיר יווני שגדל במרחביה הפרועים והשוממים של טקסס, ולאחר מות אמו בהיותו בגיל העשרה, הוא נשלח לקרובי משפחתו שביוון. באקאלי שבצפון אתונה הוא עבר סדנת חינוך קשוחה: כל מה שהכיר ואהב בתור ילד ונער הפך לנחלת העבר. בפרבר היוקרתי, בחברת קרובי משפחתו העשירה, הוא למד ללחוץ את ידיהם של משפיעני-על בחברה היוונית והעולמית במידת הלחץ הנכונה, לחבב יינות מסוימים וקוויאר ים-אגאי על פני הבירות ובשר התרנגולות החצי-חי אליהם היה מורגל בילדותו.
לאחר לימודים גבוהים באוניברסיטה נחשבת והכשרה בתור פקיד בOPEKEPE- - שלוחה של האיחוד האירופי ביוון שאחראי על סבסוד לחקלאים האירופים- אף אחד לא יכול היה לדמיין שג'ורג'יו היה אי פעם נער פרוע שעישן סמים תוך כדי מסע ציד אכזרי על גבי סוסתו הנאמנה. הוא השאיר מאחוריו הכל- את התספורת האופיינית, ההתנהגות הבזויה ובעיקר את הג'ינסים המשופשפים שכל כך אהב.
חוץ משלושה גברים בגיל העמידה שהחליטו לעשות כסף. הם מצאו דרך מתוחכמת לעשות זאת: הם פנו למשרד החקלאות ודיווחו על שטחי חקלאות נרחבים בצפון מזרח יוון, באזור קומוטיני- אזור מיושב לחלוטין, ללא שטחי חקלאות זמינים כלל.
במצב רגיל הם היו מועפים מיידית מהלשכה הקרירה, במקרה הטוב כמובן. במקרה הגרוע נעצרים באשמת ניסיון להונאה. לא במקרה שלנו. כי הם עשו שיעורי בית טובים וידעו כל מה שהיו צריכים לדעת על ניק ותפיסותיו המסוימות לגבי לבוש בכלל וג'ינסים בפרט.
כשהם התיישבו מול ג'ורג'יו במשרדו המסודר הם היו לבושים בסרבלי ג'ינס. אבל לא סתם סרבלי ג'ינס אלא כאלה משופשפים ובלויים מרוב שימוש, ומדיפים ניחוח אדמה רוויה.
זה עבד על ניק מייד; הצירוף הקטלני של המראה העלוב-קמעא, יחד עם הריח והאסוציאציות המיידיות שקפצו לו לראש גרמו לו להיות בטוח בהיותם של השלושה חקלאים סטנדרטיים המצפים לעזרת הממשלה בטיפוח אדמותיהם, לשלושת הנוכלים המוכשרים לצאת עם 4 מיליון אירו נקיים היישר לכיסי הג'ינס הרחבים שלהם, ולניק לאבד את משרתו כחמש שנים מאוחר יותר, כשמקור דליפת הכסף התגלה.
תרמית סובסידית זו הייתה אחת מני רבות באירופה והייתה מבין המבריקות שבהן, אבל הנקודה היא אחרת: ניק לא היה טיפש. בכלל לא. העניין הוא שהוא והחושים שלו היו מוטים מראש במקרה זה.
גם אם הוא ראה פעם אנשים לבושי ג'ינס ברחוב או אפילו בתצוגות אופנה- המעבר החד שהוא חווה כשדודתו החדירה היטב לראשו שכל מה שגדל עליו זה פרימיטיביות לשמה, התפיסה שלו לגבי כל פרטי ילדותו השתנו בחדות, במאה שמונים מעלות, כך שגם אם אשתו העתידית של ניק תספר לו על שדה התירס הנפלא אליו היא רוצה לקחת את ילדיהם לצילומים, מירב הסיכויים שניק יירתע ויוריד אותה מהרעיון, או יציע לה להחליף את שדה התירס בשדה נרקיסים מהמם.
המשמעות של כל זה מדהימה; אם עד עכשיו חשבנו שלאירועים משמעותיים בחיינו יש השפעה על העתיד בלבד, כעת ניתן להסיק כי יש להם השפעה גם על העבר והשלכותיו, לטוב ולמוטב.
יהי רצון שכל מעשינו והמאורעות שאנו חווים יהיו לטובה.
