הנושאים החמים
"משפחה של אריות"! - נקמת ילד קטן - מכתב מאם לאם
.
נקמת ילד קטן ברא השטן!
פוסט, שהוא קדימון - 'מכתב מאם לאם'
שמעתי, התרגשתי, ותמללתי - כמעט מילה במילה במיוחד לקוראי האשכול!
אבל קודם שהעלה את המכתב המרגש, הרשו לי להביע את רשמיי, ואף לזלוג טיפה,
כי בכל זאת הרגש לא נוצר בתבניות, אין לו מעצורים כי הוא בא ישר מהלב,
והלב, לא מפסיק לפעום לרגע, וכמו בחיים עצמם, נותן את אותותיו גם בחיי הכתיבה,
אז ככה..
מכתב מאם לאם, זה בעצם מסר מרגש של אישה שומרת מצוות, אם למשפחה,
שפורטת על מיתרי הלב, ושולחת מסר חיזוק ישר מלבה האוהב לשירי ביבס - אמא של כפיר ואריאל,
ומנקודת מבט של אמא לילדים, היא מתארת בעיניים דומעות, בקול חנוק וברגשות עזים,
מה שעובר על הילדים ועל שירי האמא שמגוננת על ילדיה בשאול תחתית,
מעלה שאלות רטוריות מרטיטות שרק לב של אמא* יכול באמת להרגיש,
וחושפת חרדה של כל אמא בישראל - אם חלילה כפיר ואריאל לא יחזרו בחיים,
אבל בסוף בסוף מנסה להתנחם ברגע של תקווה, בחלום ורוד/כתום..,
שכולנו יחד כל כך כמהים וכוספים להתגשמותו המהירה!
בין יאוש לתקווה,
דו שיח בין שתי לבבות, לב אוהב ונשבר ללב שבוי וכאוב,
מכתב מאם לאם,
מכתב שמעולם לא שוגר לכתובת המיועדת,
נמען, שכתובת ביתו התחלפה כהבזק ברק, במנהרות עזה החשוכות, האפילות,
והאורות הכתומים שמרצדים במערות, מאפילות במשהו,
על חיות הפרא הצמאים לדם, דם תינוקות, דם יהודי, דם כתום!,
כל נשימה ונשימה, של פעוט ועולל בתחתית השאול,
כל דמעה של אם החוששת על בניה,
כל בכי של תינוק מבועת,
כל הצטנפות של ילדון במעילו המאולתר והמחורר,
יילקח בחשבון בעת הנקמה,
ומים המאררים יחדרו לשד עצמותם,
ומלאכי חבלה והשטן בראשם יעמדו וינקמו,
נקמת ילד קטן, נקמת אם המסוככת על בנה,
ולא נקמת דמם, כי נקמת ילד קטן לא ברא השטן,
אבל נקמת הבעתה, נקמת הבכי, נקמת הקור המקפיא,
נקמת הרעב המצמית, נקמת הצמא והיובש,
נקמת הקריעה בחטף מע"פ אבא אוהב,
נקמת הצחוק שכבה,
גם "המתמיד" לאחר פרעות קישינב שכתב:
וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן. עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן!
יהנהן בהסכמה ממקום קבורתו בטרומפלדור,
ובין ליחוך עפר לניעור רימה.., יופתע לגלות בפעם השנייה,
שנאצים משודרגים כאלה, הוא עוד לא הכיר!
וכעת אצטט תמלול מהמכתב האימהי המרגש*
לקרוא לדמוע, אבל מה שהכי חשוב להתפלל!!
---------------------------------------------
מכתב מאם לאם
שלום שירי,
את לא מכירה אותי אבל אני מכירה אותך,
אני נרדמת אתך בלילה ומתעוררת אתך בבוקר,
ובין לבין אני חולמת עליך,
הלב שלי מחסיר פעימה בכל פעם שאני חושבת עליך ועל הג'ינג'ים,
וזה קורה הרבה!
ראיתי את התמונות שלך בימים הטובים רגועה ושמחה,
וראיתי את הצילומים המחרידים מסרטוני החטיפה (שלך),
והם אלו שלא נותנים לי מנוח!
מהרגע שראיתי אותך, נסתי להבין מאיפה כח להחזיק שנים ביחד?
אני ממלמלת לעצמי רק שלא הפרידו ביניהם,
שלפחות היא יודעת מה קורה איתם,
אני שואלת את עצמי כל הזמן, מה אתכם? איך את מסתדרת?
יש לך אוכל לתת להם? מים נקיים, מגבונים, בגדים להחלפה?
איך את רוחצת תינוק בשבי?
איך את מחליפה לכפיר חיתול?
מה אם יש להם חום או כואבות להם השניים?
אני בעיקר שואלת את עצמי מה אני הייתי עושה?
האם היה לי כח להחזיק שני פצפונים?
מה מרגישה אמא שלא מצליחה לקיים את האינסטינקט הכי בסיסי להגן על חיי הילדים שלה?
יותר מארבעים ילדים נמצאים בשבי בעזה,
זה בלתי נתפס!
שנים שאלתי את עצמי מה עשו האנשים הפשוטים בארצות הברית לטובת משפחתי שנרצחה בשואה?
עכשיו אני מלאה בהרגשות אשם, מה אני עושה בשבילך?
הלוואי שיכולתי להיכנס בעצמי לעזה, לעבור בין המנהרות ולחפש אותך, אתכם, את כולכם!
אני רוצה לזעוק לממשלת ישראל, למי שבאמת יכולה לעשות משהו,
שיחזירו אותך, שיחזירו את כפיר ואריאל, שיחזירו את כולם!
(לע"ע צנזרתי כאן 3 שורות)
אני מרגישה שאם לא יחזירו אותך ואת כולם לא אוכל יותר לקום בבוקר ולחיות פה!!!
לא נוכל כעם להסתכל על עצמינו במראה, לא נוכל לגדל כאן ילדים,
אני חולמת איך שתחזרו יושטו אליך ולכולם אלפי ידיים של כל האימהות שחולמות עליך בלילה,
כולם ירצו לקחת ממך את אריאל ואת כפיר לעזור לך, לשחרר אותך גם קצת לעצמך,
בהתחלה בטח עוד תישארו צמודים, כי אריאל וכפיר לא יסכימו ללכת לאף אחד,
ואז לאט לאט הם יושיטו יד לכל מי שאוהב אתכם פה,
ואת, את תוכלי לשכב לנוח, לעצום את העיניים, להרגיש שאת והילדים במקום בטוח,
והסיוט הזה יעבור כמו חלום רע!
לקריאת הפרק הראשון!
ולרגל חגיגת יום הולדת ראשונה של כפיר בשבי העליתי קטע נוסף
"כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה".....!
ערכתי את הסיפור בסרטון מושקע, בליווי תמונות רקע מתחלפות של משפחת ביבס ומוזיקת רקע, מוזמנים לצפות!
youtu.be
הערות/הארות ופידבקים יתקבלו בברכה. ב"ה אשתדל לעלות גם בפרוג.
וכאן הסרטון בהרצה של דקה (תואם מכשיר)
youtu.be
מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן
נ.ב מצו"ב הקלטה בזיפ
.
נקמת ילד קטן ברא השטן!
פוסט, שהוא קדימון - 'מכתב מאם לאם'
שמעתי, התרגשתי, ותמללתי - כמעט מילה במילה במיוחד לקוראי האשכול!
אבל קודם שהעלה את המכתב המרגש, הרשו לי להביע את רשמיי, ואף לזלוג טיפה,
כי בכל זאת הרגש לא נוצר בתבניות, אין לו מעצורים כי הוא בא ישר מהלב,
והלב, לא מפסיק לפעום לרגע, וכמו בחיים עצמם, נותן את אותותיו גם בחיי הכתיבה,
אז ככה..
מכתב מאם לאם, זה בעצם מסר מרגש של אישה שומרת מצוות, אם למשפחה,
שפורטת על מיתרי הלב, ושולחת מסר חיזוק ישר מלבה האוהב לשירי ביבס - אמא של כפיר ואריאל,
ומנקודת מבט של אמא לילדים, היא מתארת בעיניים דומעות, בקול חנוק וברגשות עזים,
מה שעובר על הילדים ועל שירי האמא שמגוננת על ילדיה בשאול תחתית,
מעלה שאלות רטוריות מרטיטות שרק לב של אמא* יכול באמת להרגיש,
וחושפת חרדה של כל אמא בישראל - אם חלילה כפיר ואריאל לא יחזרו בחיים,
אבל בסוף בסוף מנסה להתנחם ברגע של תקווה, בחלום ורוד/כתום..,
שכולנו יחד כל כך כמהים וכוספים להתגשמותו המהירה!
בין יאוש לתקווה,
דו שיח בין שתי לבבות, לב אוהב ונשבר ללב שבוי וכאוב,
מכתב מאם לאם,
מכתב שמעולם לא שוגר לכתובת המיועדת,
נמען, שכתובת ביתו התחלפה כהבזק ברק, במנהרות עזה החשוכות, האפילות,
והאורות הכתומים שמרצדים במערות, מאפילות במשהו,
על חיות הפרא הצמאים לדם, דם תינוקות, דם יהודי, דם כתום!,
כל נשימה ונשימה, של פעוט ועולל בתחתית השאול,
כל דמעה של אם החוששת על בניה,
כל בכי של תינוק מבועת,
כל הצטנפות של ילדון במעילו המאולתר והמחורר,
יילקח בחשבון בעת הנקמה,
ומים המאררים יחדרו לשד עצמותם,
ומלאכי חבלה והשטן בראשם יעמדו וינקמו,
נקמת ילד קטן, נקמת אם המסוככת על בנה,
ולא נקמת דמם, כי נקמת ילד קטן לא ברא השטן,
אבל נקמת הבעתה, נקמת הבכי, נקמת הקור המקפיא,
נקמת הרעב המצמית, נקמת הצמא והיובש,
נקמת הקריעה בחטף מע"פ אבא אוהב,
נקמת הצחוק שכבה,
גם "המתמיד" לאחר פרעות קישינב שכתב:
וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן. עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן!
יהנהן בהסכמה ממקום קבורתו בטרומפלדור,
ובין ליחוך עפר לניעור רימה.., יופתע לגלות בפעם השנייה,
שנאצים משודרגים כאלה, הוא עוד לא הכיר!
וכעת אצטט תמלול מהמכתב האימהי המרגש*
לקרוא לדמוע, אבל מה שהכי חשוב להתפלל!!
---------------------------------------------
מכתב מאם לאם
שלום שירי,
את לא מכירה אותי אבל אני מכירה אותך,
אני נרדמת אתך בלילה ומתעוררת אתך בבוקר,
ובין לבין אני חולמת עליך,
הלב שלי מחסיר פעימה בכל פעם שאני חושבת עליך ועל הג'ינג'ים,
וזה קורה הרבה!
ראיתי את התמונות שלך בימים הטובים רגועה ושמחה,
וראיתי את הצילומים המחרידים מסרטוני החטיפה (שלך),
והם אלו שלא נותנים לי מנוח!
מהרגע שראיתי אותך, נסתי להבין מאיפה כח להחזיק שנים ביחד?
אני ממלמלת לעצמי רק שלא הפרידו ביניהם,
שלפחות היא יודעת מה קורה איתם,
אני שואלת את עצמי כל הזמן, מה אתכם? איך את מסתדרת?
יש לך אוכל לתת להם? מים נקיים, מגבונים, בגדים להחלפה?
איך את רוחצת תינוק בשבי?
איך את מחליפה לכפיר חיתול?
מה אם יש להם חום או כואבות להם השניים?
אני בעיקר שואלת את עצמי מה אני הייתי עושה?
האם היה לי כח להחזיק שני פצפונים?
מה מרגישה אמא שלא מצליחה לקיים את האינסטינקט הכי בסיסי להגן על חיי הילדים שלה?
יותר מארבעים ילדים נמצאים בשבי בעזה,
זה בלתי נתפס!
שנים שאלתי את עצמי מה עשו האנשים הפשוטים בארצות הברית לטובת משפחתי שנרצחה בשואה?
עכשיו אני מלאה בהרגשות אשם, מה אני עושה בשבילך?
הלוואי שיכולתי להיכנס בעצמי לעזה, לעבור בין המנהרות ולחפש אותך, אתכם, את כולכם!
אני רוצה לזעוק לממשלת ישראל, למי שבאמת יכולה לעשות משהו,
שיחזירו אותך, שיחזירו את כפיר ואריאל, שיחזירו את כולם!
(לע"ע צנזרתי כאן 3 שורות)
אני מרגישה שאם לא יחזירו אותך ואת כולם לא אוכל יותר לקום בבוקר ולחיות פה!!!
לא נוכל כעם להסתכל על עצמינו במראה, לא נוכל לגדל כאן ילדים,
אני חולמת איך שתחזרו יושטו אליך ולכולם אלפי ידיים של כל האימהות שחולמות עליך בלילה,
כולם ירצו לקחת ממך את אריאל ואת כפיר לעזור לך, לשחרר אותך גם קצת לעצמך,
בהתחלה בטח עוד תישארו צמודים, כי אריאל וכפיר לא יסכימו ללכת לאף אחד,
ואז לאט לאט הם יושיטו יד לכל מי שאוהב אתכם פה,
ואת, את תוכלי לשכב לנוח, לעצום את העיניים, להרגיש שאת והילדים במקום בטוח,
והסיוט הזה יעבור כמו חלום רע!
אוקיי, קראתם התרגשתם דמעתם, הכל טוב או שלא..
אבל די מסתבר ששאלתם את עצמכם מיהי אותה אמא? ומה השורות שצונזרו, ולמה?!
לכל השאלות יש תשובות, אבל האמת הם די מעצבנות, ומאידך, גם א"א להתעלם מהם,
אז מי שבכ"ז מוצא את עצמו בנקודת זמן שבא לו לכעוס, מוזמן להמשיך לקרוא ברצף,
ראשית כל, אצטט את הקטע שצונזר:
"המדינה בגדה בחוזה הכי בסיסי בנינו, הידיעה שאם יקרה לנו משהו זוועתי יבואו לחלץ אותנו,
וכדי להחזיר אותם ואת כל האמון כל מחיר שווה!
אין פודים את השבויים מכפי דמיהם, לא מתייחס למצב הזה של פיקוח נפש!"
סוף ציטוט!
הרמתם גבה? זה בסדר, גם אני, ומי שלא הבין מה התפספס לו כאן, אז אסביר,
ממתי אישה דתייה חתמה חוזה עם המדינה שתציל אותה?,
ממתי יהודי שומר מצוות נשען על קצה רצוץ, ומצהיר בפה מלא שביטחונו האישי תלוי בידי בשר ודם?
ממתי אדם מן השוק (האקדמי) קיבל יורה יורה לפסוק בשאלות הרת גורל,
כמו, אם פדיון שבויים מתייחס למצב של פיקוח נפש, ומהו פיקוח נפש?
אבל ניחא, ולא זה מה שמכעיס אותי,
ומה שבאמת קומם אותי במכתב (הכל כך מרגש),
זה הסגנון הפמיניסטי שמורגש בכל רנ"ב מילותיו.. + מאה..
ובעקבות ההרגשה שלוותה אותי בקריאת המכתב, החלטתי לברר מיהי אותה "שולחת" מיהי אותה ד"ר רבקה נריה בן שחר?
אז רשכבה"גולשים, גוגל, חשף בפני בקליק שמדובר במרצה במכללה האקדמית ספיר, וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה,
שתחומי המחקר שלה הם תקשורת, דת ומגדר.
נו נו, סך הכל מידע אינפורמטיבי שמצאתי ברשת. אבל למה זה באמת חשוב?
כי מסגנון המכתב אפשר לזהות שמדובר בפמיניסטית מהעולם הציוני דתי, ואכן כך היא מגדירה את עצמה.
וההתייחסות לשירי ביבס, לדעתי לא באה אך ורק ממה שהלב האימהי הזך והנקי מרגיש, אלא גם מהאקטיביזם המגדרי.
וכל זה לא היה מפריע לי, אילו לכל אורך המכתב כמעט ואין התייחסות לירדן, וזה מכעיס.
הגבר החזק, נדחק לפינה, בוש ונכלם.
אה..
תאמרו לב של אמא מרגיש אמא, לב של אמא מרגיש ילד,
אבל מה עם אבא? לב של אמא לא מרגיש את אבא? מוזר לא?
תזריקי בדל של משפט, מילה אחת על האבא ירדן, אבל שום וכלום נדא.
אוקיי סיימתי את הערה,
ואני די בטוח שחלק מהקוראים לא יסכימו עם הביקורת הזו,
ויש מי שירים גבה למקרא התגובה הלא עניינית,
ויש מי שאפילו יתרעם על שנתפסתי לזוטות,
ובכל זאת היה חשוב לי להביע בפניכם את התרעומת הקלה.. שחשתי בקריאת המכתב,
ועל הדרך לגרום לכם הנאה קלה 'באי הסכמה עם האחר', בדיוק כמו שנהניתי.. לא להסכים עם כותבת המכתב.
אבל בשורה תחתונה, אין ספק שמדובר במכתב מרגש, וזו הסיבה שטרחתי לתמלל ולעלות אותו לאשכול,
ובכ"ז היה קשה לי לקבל התעמלות טוטאלית מהארי שבחבורה. הבעל ירדן.
שנשמע בשורות טובות בקרוב!
אבל די מסתבר ששאלתם את עצמכם מיהי אותה אמא? ומה השורות שצונזרו, ולמה?!
לכל השאלות יש תשובות, אבל האמת הם די מעצבנות, ומאידך, גם א"א להתעלם מהם,
אז מי שבכ"ז מוצא את עצמו בנקודת זמן שבא לו לכעוס, מוזמן להמשיך לקרוא ברצף,
ראשית כל, אצטט את הקטע שצונזר:
"המדינה בגדה בחוזה הכי בסיסי בנינו, הידיעה שאם יקרה לנו משהו זוועתי יבואו לחלץ אותנו,
וכדי להחזיר אותם ואת כל האמון כל מחיר שווה!
אין פודים את השבויים מכפי דמיהם, לא מתייחס למצב הזה של פיקוח נפש!"
סוף ציטוט!
הרמתם גבה? זה בסדר, גם אני, ומי שלא הבין מה התפספס לו כאן, אז אסביר,
ממתי אישה דתייה חתמה חוזה עם המדינה שתציל אותה?,
ממתי יהודי שומר מצוות נשען על קצה רצוץ, ומצהיר בפה מלא שביטחונו האישי תלוי בידי בשר ודם?
ממתי אדם מן השוק (האקדמי) קיבל יורה יורה לפסוק בשאלות הרת גורל,
כמו, אם פדיון שבויים מתייחס למצב של פיקוח נפש, ומהו פיקוח נפש?
אבל ניחא, ולא זה מה שמכעיס אותי,
ומה שבאמת קומם אותי במכתב (הכל כך מרגש),
זה הסגנון הפמיניסטי שמורגש בכל רנ"ב מילותיו.. + מאה..
ובעקבות ההרגשה שלוותה אותי בקריאת המכתב, החלטתי לברר מיהי אותה "שולחת" מיהי אותה ד"ר רבקה נריה בן שחר?
אז רשכבה"גולשים, גוגל, חשף בפני בקליק שמדובר במרצה במכללה האקדמית ספיר, וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה,
שתחומי המחקר שלה הם תקשורת, דת ומגדר.
נו נו, סך הכל מידע אינפורמטיבי שמצאתי ברשת. אבל למה זה באמת חשוב?
כי מסגנון המכתב אפשר לזהות שמדובר בפמיניסטית מהעולם הציוני דתי, ואכן כך היא מגדירה את עצמה.
וההתייחסות לשירי ביבס, לדעתי לא באה אך ורק ממה שהלב האימהי הזך והנקי מרגיש, אלא גם מהאקטיביזם המגדרי.
וכל זה לא היה מפריע לי, אילו לכל אורך המכתב כמעט ואין התייחסות לירדן, וזה מכעיס.
הגבר החזק, נדחק לפינה, בוש ונכלם.
אה..
תאמרו לב של אמא מרגיש אמא, לב של אמא מרגיש ילד,
אבל מה עם אבא? לב של אמא לא מרגיש את אבא? מוזר לא?
תזריקי בדל של משפט, מילה אחת על האבא ירדן, אבל שום וכלום נדא.
אוקיי סיימתי את הערה,
ואני די בטוח שחלק מהקוראים לא יסכימו עם הביקורת הזו,
ויש מי שירים גבה למקרא התגובה הלא עניינית,
ויש מי שאפילו יתרעם על שנתפסתי לזוטות,
ובכל זאת היה חשוב לי להביע בפניכם את התרעומת הקלה.. שחשתי בקריאת המכתב,
ועל הדרך לגרום לכם הנאה קלה 'באי הסכמה עם האחר', בדיוק כמו שנהניתי.. לא להסכים עם כותבת המכתב.
אבל בשורה תחתונה, אין ספק שמדובר במכתב מרגש, וזו הסיבה שטרחתי לתמלל ולעלות אותו לאשכול,
ובכ"ז היה קשה לי לקבל התעמלות טוטאלית מהארי שבחבורה. הבעל ירדן.
שנשמע בשורות טובות בקרוב!
לקריאת הפרק הראשון!
ולרגל חגיגת יום הולדת ראשונה של כפיר בשבי העליתי קטע נוסף
"כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה".....!
ערכתי את הסיפור בסרטון מושקע, בליווי תמונות רקע מתחלפות של משפחת ביבס ומוזיקת רקע, מוזמנים לצפות!
- YouTube
Auf YouTube findest du die angesagtesten Videos und Tracks. Außerdem kannst du eigene Inhalte hochladen und mit Freunden oder gleich der ganzen Welt teilen.
youtu.be
וכאן הסרטון בהרצה של דקה (תואם מכשיר)
- YouTube
Auf YouTube findest du die angesagtesten Videos und Tracks. Außerdem kannst du eigene Inhalte hochladen und mit Freunden oder gleich der ganzen Welt teilen.
youtu.be
מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן
נ.ב מצו"ב הקלטה בזיפ
.
- Previous page: "כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה".....!
