הנושאים החמים
ג'של"ו
דוד הולך לאורך חומתה של ירושלים, זוכר את תפקידו. מאז תחילת המצור בעשרה בטבת אין לו רגע של שקט, עליו למסור את נפשו על תפקידו - שמירת חומות העיר. קולות ניגוח איל המתכת מעוררות אותו אל החומה, להילחם על הגנת העיר. אסור לו לתת לחומה ליפול. הצופה שבראש מגדל השמירה מסמן לו אל המקום המדוייק שבו האוייבים נוגחים בחומה, שם עליו לעמוד מוכן. אם החומה נפרצת - הוא נלחם על נפשו. כי מהרגע שהאוייבים עברו את החומה, ספק גדול אם בתוך העיר יוכלו להילחם בהם, וקירות הבתים ודאי לא ימנעו מהאוייבים לחדור פנימה. על מנת למנוע נפילת חללים רבים בתוך העיר, עליו להשגיח שהמנגחים בחומה לא יכנסו אל תוך העיר, אל תוך ההמון.
כשהחומה החלה להיפרץ - המאבק בבבלים היה עיקש, עצומים כל הרוגיה, אך אסור לתת להם להיכנס אל תוך העיר, בכל מחיר שהוא.
----------
ה'תשפ"ו
דוד הולך לאיתו ברחובה של ירושלים, זוכר את תפקידו. מאז תחילת התפשטותה של תרבות המערב והמדיה הפרוצה אין לו רגע של שקט, עליו למסור את נפשו על תפקידו - שמירת חומות היהדות. שמועות על מחטיאי הרבים המשווקים את אותה תרבות ארורה מעוררות אותו אל חומת הדת, להילחם על קדושת המחנה. אסור לו לתת לחומת הדת להיפרץ. גדולי ישראל, הרואים למרחוק, הם אלו שמתריעים שתרבות זו שאינה מדרך ישראל סבא עלולה לפרוץ את החומה, והוא שם כדי להילחם על זה. בשליחותם. אם החומה נפרצת - הוא נלחם על נפשו. כי מהרגע שהחומה נפרצה ותרבות המערב חדרה, אפילו 'בקטנה', אל ליבותיהם של בחורי ישראל, ספק גדול אם צעירי הצאן יצליחו לעמוד בניסיונות, והגנות מקומיות ורעועות ודאי לא יהיו אלו שימנעו מהנגע לחדור פנימה, ללב. על מנת למנוע נפילת חללים רבים, עליו להשגיח שתרבות ארורה זו לא תציג במחנה הקודש כף רגלה, אף לא לשניה, שהרי קשה לעצור אוייב שמסתובב בין ההמון.
כשחומת היהדות הנאמנה החלה להיפרץ - המאבק בה היה עיקש בהרבה, רבים לא עמדו בניסיון, אך אסור לתת לתרבות זו להיכנס לחלוטין אל תוך ליבותינו, בכל מחיר שהוא. ובמלחמה הזאת, בעזרת ה' יתברך העיר לא תיפול. החורבן לא יקרה. אנחנו נשמור על החומה שנשארה, נדחה בתיעוב ובמלחמה כל בדל של תרבות אנשים חטאים שחדר לתוכנו, ונבצר מחדש את הדת בחומה שאינה ניתנת לפריצה על ידי שום חוטא שבעולם, מגרה ומושך ככל שיהיה.
----------
בעשרה בטבת, לפני 2,450 שנה, החל מצור גשמי על חומתה של ירושלים הקדושה.
לפני שנים לא רבות, בדורנו, החל מצור רוחני כנגד חומתה של היהדות הקדושה.
חז"ל קבעו לנו צום ביום זה של תחילת המצור, כי הם הבינו שתחילתו של מצור היא תחילתו של חורבן. איום על החומות הוא איום על העיר, על בית המקדש, על הכל.
בדורנו אנו נאלצים להתמודד עם איום על החומות - קשה, ארוך ומסוכן בהרבה. נשמותינו ונשמות ילדינו תלויות במאבק שלנו על החומות, האם נעדיף לעשות ויתור קטן לאוייב, פירצה קטנה בחומה ו'רק' לקנות סמארטפון (באופן שנאסר ע"י רבותינו), 'רק' לשמוע שירים לא הכי כשרים, 'רק' לעשות שינוי קטן בלבוש (שיהיה אופנתי - ופרוץ - יותר) ועוד 'אכין ורקין' הבאים למעט מקדושתנו, ובכך להכניס את נשמתינו ונשמת ילדינו לסכנה, או שנעדיף להישמע להוראות הצופים למרחוק מראשי מגדלי השמירה, נילחם במסירות נפש למען הנשמה, באופן שיבטיח (על דרך ההשתדלות ומבלי להתחייב לחשבונות שמיים) שגם ילדינו ימשיכו באותו מאבק שלנו, עד לכניעתו המוחלטת של האוייב ולהחזרת כבוד ה' ומלכותו בעולם. בב"א.
הבחירה הנכונה אמנם קשה לעיתים לביצוע, אך קלה מאוד להחלטה. לי אין שום התלבטות - אני עם ה' יתברך - באש ובמים. אלחם עד טיפת דמו האחרונה של האוייב - "ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", לא רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות.
"וה' איתנו - אל תיראום".
דוד הולך לאורך חומתה של ירושלים, זוכר את תפקידו. מאז תחילת המצור בעשרה בטבת אין לו רגע של שקט, עליו למסור את נפשו על תפקידו - שמירת חומות העיר. קולות ניגוח איל המתכת מעוררות אותו אל החומה, להילחם על הגנת העיר. אסור לו לתת לחומה ליפול. הצופה שבראש מגדל השמירה מסמן לו אל המקום המדוייק שבו האוייבים נוגחים בחומה, שם עליו לעמוד מוכן. אם החומה נפרצת - הוא נלחם על נפשו. כי מהרגע שהאוייבים עברו את החומה, ספק גדול אם בתוך העיר יוכלו להילחם בהם, וקירות הבתים ודאי לא ימנעו מהאוייבים לחדור פנימה. על מנת למנוע נפילת חללים רבים בתוך העיר, עליו להשגיח שהמנגחים בחומה לא יכנסו אל תוך העיר, אל תוך ההמון.
כשהחומה החלה להיפרץ - המאבק בבבלים היה עיקש, עצומים כל הרוגיה, אך אסור לתת להם להיכנס אל תוך העיר, בכל מחיר שהוא.
----------
ה'תשפ"ו
דוד הולך לאיתו ברחובה של ירושלים, זוכר את תפקידו. מאז תחילת התפשטותה של תרבות המערב והמדיה הפרוצה אין לו רגע של שקט, עליו למסור את נפשו על תפקידו - שמירת חומות היהדות. שמועות על מחטיאי הרבים המשווקים את אותה תרבות ארורה מעוררות אותו אל חומת הדת, להילחם על קדושת המחנה. אסור לו לתת לחומת הדת להיפרץ. גדולי ישראל, הרואים למרחוק, הם אלו שמתריעים שתרבות זו שאינה מדרך ישראל סבא עלולה לפרוץ את החומה, והוא שם כדי להילחם על זה. בשליחותם. אם החומה נפרצת - הוא נלחם על נפשו. כי מהרגע שהחומה נפרצה ותרבות המערב חדרה, אפילו 'בקטנה', אל ליבותיהם של בחורי ישראל, ספק גדול אם צעירי הצאן יצליחו לעמוד בניסיונות, והגנות מקומיות ורעועות ודאי לא יהיו אלו שימנעו מהנגע לחדור פנימה, ללב. על מנת למנוע נפילת חללים רבים, עליו להשגיח שתרבות ארורה זו לא תציג במחנה הקודש כף רגלה, אף לא לשניה, שהרי קשה לעצור אוייב שמסתובב בין ההמון.
כשחומת היהדות הנאמנה החלה להיפרץ - המאבק בה היה עיקש בהרבה, רבים לא עמדו בניסיון, אך אסור לתת לתרבות זו להיכנס לחלוטין אל תוך ליבותינו, בכל מחיר שהוא. ובמלחמה הזאת, בעזרת ה' יתברך העיר לא תיפול. החורבן לא יקרה. אנחנו נשמור על החומה שנשארה, נדחה בתיעוב ובמלחמה כל בדל של תרבות אנשים חטאים שחדר לתוכנו, ונבצר מחדש את הדת בחומה שאינה ניתנת לפריצה על ידי שום חוטא שבעולם, מגרה ומושך ככל שיהיה.
----------
בעשרה בטבת, לפני 2,450 שנה, החל מצור גשמי על חומתה של ירושלים הקדושה.
לפני שנים לא רבות, בדורנו, החל מצור רוחני כנגד חומתה של היהדות הקדושה.
חז"ל קבעו לנו צום ביום זה של תחילת המצור, כי הם הבינו שתחילתו של מצור היא תחילתו של חורבן. איום על החומות הוא איום על העיר, על בית המקדש, על הכל.
בדורנו אנו נאלצים להתמודד עם איום על החומות - קשה, ארוך ומסוכן בהרבה. נשמותינו ונשמות ילדינו תלויות במאבק שלנו על החומות, האם נעדיף לעשות ויתור קטן לאוייב, פירצה קטנה בחומה ו'רק' לקנות סמארטפון (באופן שנאסר ע"י רבותינו), 'רק' לשמוע שירים לא הכי כשרים, 'רק' לעשות שינוי קטן בלבוש (שיהיה אופנתי - ופרוץ - יותר) ועוד 'אכין ורקין' הבאים למעט מקדושתנו, ובכך להכניס את נשמתינו ונשמת ילדינו לסכנה, או שנעדיף להישמע להוראות הצופים למרחוק מראשי מגדלי השמירה, נילחם במסירות נפש למען הנשמה, באופן שיבטיח (על דרך ההשתדלות ומבלי להתחייב לחשבונות שמיים) שגם ילדינו ימשיכו באותו מאבק שלנו, עד לכניעתו המוחלטת של האוייב ולהחזרת כבוד ה' ומלכותו בעולם. בב"א.
הבחירה הנכונה אמנם קשה לעיתים לביצוע, אך קלה מאוד להחלטה. לי אין שום התלבטות - אני עם ה' יתברך - באש ובמים. אלחם עד טיפת דמו האחרונה של האוייב - "ארדוף אוייבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", לא רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות.
"וה' איתנו - אל תיראום".
