הנושאים החמים
בכל סיפור בסיסי הוא נמצא.הדיאלוג.
שתי גיבורים משוחחים ביניהם, ולפעמים אפילו יותר משתיים.
לדיאלוג יכולות להיות כמה מטרות, וזה מאד חשוב שנדע מה המטרה.
לפעמים אנחנו מקדמים את העלילה באמצעות הדיאלוג, ולפעמים מעמיקים באמצעותה את ההיכרות שלנו עם הדמויות.
אבל לא על המטרה באתי לדבר במאמר הזה, אלא על עצם כתיבת הדיאלוג.
יש כמה אפשרויות לכתוב דיאלוג:
1. יבש לגמרי
למשל:
"מה קרה לך?".
"שום דבר!".
כמובן שאסור לכתוב בשיטה הזאת אם הקוראים לא מכירים מספיק את הנפשות הפועלות.
אבל גם אם כן, אם נכתוב דיאלוג קצת יותר ארוך מכמה שורות - הקורא הממוצע יאבד ראש וכבר לא יבין מי אמר מה למי.
2. יבש עם שמות
למשל:
"מה קרה לך?" שאל משה.
"שום דבר!" ענה יוסף.
בשיטה הזאת קל יותר לקורא להחזיק ראש, אבל אחרי כמה משפטים - כבר לא נוכל לשמוע את המילים 'שאל' 'ענה' 'השיב' וכדו', כי כבר נמצה את כולם.
כמובן שיש דרך אמצע בין שתי השיטות הללו, לכתוב יבש לגמרי ומדי פעם לכתוב מי אמר מה.
אבל חייבים לשמור על איזון מדויק, אחרת או שהקורא יאבד ראש - או שיימאס לו המילים בקבוצת המילים הנרדפות לשאל וענה.
3. יבש עם קמצוץ לחלוחית
למשל:
"מה קרה לך?" שאל משה בתדהמה.
"שום דבר!" ענה יוסף בביטול.
בשיטה הזאת אנחנו לא רק כותבים מי אמר מה, אלא גם מה הרגש שהוא הרגיש כשהוא אמר את זה.
אני מאד אוהב את השיטה הזאת, ובהמשך אפרט למה.
4. לחות גבוהה
למשל:
"מה קרה לך?" שאל משה בתדהמה, תוך כדי שהוא בוחן אותו מלמעלה למטה.
"שום דבר!" ענה יוסף בביטול בתוספת תנועת יד מתאימה.
בשיטה הזאת (שנראה לי ששמעתי אותה מ @תהילה בצלאל באיזשהו אשכול כאן), אנחנו לא רק כותבים את הרגש, אלא גם מתארים בצבעים חיים את תנועות הגוף של המשוחחים, מה שקורה מסביבם וכדו'.
זה השיטות העיקריות שאני מכיר, ושראיתי שסופרים מוכרים משתמשים בהם.
אז מה לעשות בפועל?
דבר ראשון, לכו לפי הטעם האישי שלכם. אם יש לכם סגנון כתיבה מסוים - תלכו איתו עד הסוף.
אם אתם לא מרוצים מהאופן שבו אתם כותבים, ההמלצה שלי זה בעיקר להתחיל עם השיטה השלישית, ובהמשך להתקדם לשיטה הרביעית.
למה?
כי כמו שכתבתי - בשתי השיטות הראשונות קל מאד ליפול, ורק שילוב נכון של שתיהם יכול להציל את הטקסט - אבל זה עדיין מאד מסובך לשמור על איזון מדויק.
גם בשיטה הרביעית, אם לא נדע את המינון המדויק, אנחנו יכולים לגזול מהקורא את הדמיון הפרטי שלו - בזה שנכריח אותו לחשוב על משהו מסוים.
וגם כי בשיטה הזאת חייבים להכיר את הדמויות שלנו הכי לעומק שאפשר, כדי להתאים את התיאור הכי נכון, וזה בכלל לא קל - בפרט למתחילים.
וזה גם מאד קל לברוח לתיאורים ארוכים ומשעממים, שרק יתישו את הקורא.
לכן אני הכי מתחבר לשיטה השלישית, כי זה הכי קל ופשוט: להכניס את הרגש בטקסט - אבל רק במילה שתיים.
וכמובן שאפשר מידי פעם לשלב ולכתוב שורה יבשה לגמרי או רק עם שם.
ועם הזמן נוכל להתחיל לכתוב בשיטה הרביעית - כשנרגיש שאנחנו יודעים ובטוחים מה המינון הנכון, ונלמד איך לאפיין את הדמויות שלנו בצורה טובה.
בהצלחה!
אם יש לכם שיטה נוספת או הערה והארה על הנכתב - אשמח לשמוע בתגובות!
תודה מראש.
