הנושאים החמים
השבוע נקרא בעז"ה פרשת 'אחרי מות קדושים', כאשר פרשת אחרי מות נקראת גם כן ביום הכיפורים. חלקה הראשון נקראת בתפילת שחרית של יום הכיפורים, וחלקה השני נקרא בתפילת מנחה.
בתחילת הפרשה, כאשר התורה מתארת את עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים, נאמר "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ" (פרק ט"ז פסוק ד').
פסוק דומה מופיע גם בפרשת צו לגבי עבודת תרומת הדשן, "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו".
עבודת הכהנים במשכן כללה תפקידים רבים, חלקם נעלים יותר וחלקם עלולים להיחשב כפשוטים ונחותים יותר. היינו חושבים שהתפקיד להיכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים הוא התפקיד החשוב ביותר מבין המשימות שיש לבצע במשכן. משימה זו וודאי דורשת התעלות רוחנית ומביאה את הכהן למצב נפשי של רוממות רוח וקדושה. לעומת זאת, התפקיד של סילוק הדשן, נראה פחות חשוב, נראה נחות ואולי אפילו מאוס. ובכל זאת התורה מתארת את ההכנות ואת המצווה של סילוק הדשן בהרחבה ובכבוד לא פחות מכל התיאורים האחרים של עבודת המשכן.
התיאור הדומה בין שני מצוות אלו, מעצים את השוואת החשיבות. מעניין לראות שהתיאור הדומה יוצר לכאורה השוואה בין העבודה הנעלה ביותר במשכן - כניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים - לבין העבודה הנחותה ביותר תרומת הדשן. הכהנים ביצעו את עבודתם, הגם שהיא טכנית ופשוטה, באותה רמת התלהבות וקדושה כמו שביצעו כל תפקיד אחר.
והמסר הוא, שיש להתייחס באותה רמת רצינות, באחריות ובכבוד לכל משימה. אין שום עבודה במשכן שהיא שולית, חסרת חשיבות או כזו שהתורה איננה מוצאת לנכון להתייחס אליה. התורה דורשת מן הכהן הגורף את האפר ללבוש בגדים דומים לאלה שעליו ללבוש כשהוא נכנס לקדש הקדשים.
חז"ל מספרים שהכלי עצמו שבו המלאכה נעשית, מעבר לתכליתו הברורה (לגרוף את האפר), יש לו חשיבות לא רק ביצירת זמר מדהים אלא בכך שהוא מודיע לכל באי המשכן כי עתה גורפים את האפר ומרימים את הדשן. התורה מתייחסת באופן שווה ומפרטת באותה רמת חשיבות את כל המלאכות במשכן, קלה כבחמורה, חשובה או פחותה. והכהנים התייחסו לכולם באותה התלהבות ורוממות רוח.
גם בחיינו אנו, בכל מערכת, בעבודה כמו גם במשפחה, יש משימות שונות שצריך לבצע כדי שהמערכת תתנהל כסדרה. חלק מהמשימות "נחשבות" יותר, חלק פחות. יש משימות "יוקרתיות" ויש משימות פשוטות, טכניות, כדוגמת התפקיד של עובדי הניקיון. אפשר גם לחלק את המשימות לאלה המהנות יותר מאתגרות יותר ויש משימות שהן פחות אטרקטיביות. ויש יותר "נחותות". בכל מקרה כל המשימות הכרחיות וחייבות להתבצע בצורה הטובה ביותר.
יש חשיבות שכ"א יתייחס ברצינות לכל משימה שהוא צריך לבצע ותמיד להשתדל לכבד ולהוקיר את תפקידו של השני, ולא חשוב מהו התפקיד, אם זה להוריד את הזבל או להכין סעודת שבת.
הענקת חשיבות ויחס ראוי לכל פרט ולכל משימה היא הדרך לעודד כל אחד מהמשתתפים במשימות לקראת השגת היעד המרכזי ולאפשר גם לאלה העושים את תפקידם ה"קטן" וה"נחות", מתוך אותה הרגשת חשיבות, רוממות רוח ותודעת שליחות בדומה למבצעי התפקידים ה"חשובים". וזה הסוד לשמור כל הזמן על הערכה הדדית, על צמיחה וחיות במשימות החיים המשותפים
שבת שלום
בתחילת הפרשה, כאשר התורה מתארת את עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים, נאמר "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ" (פרק ט"ז פסוק ד').
פסוק דומה מופיע גם בפרשת צו לגבי עבודת תרומת הדשן, "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו".
עבודת הכהנים במשכן כללה תפקידים רבים, חלקם נעלים יותר וחלקם עלולים להיחשב כפשוטים ונחותים יותר. היינו חושבים שהתפקיד להיכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים הוא התפקיד החשוב ביותר מבין המשימות שיש לבצע במשכן. משימה זו וודאי דורשת התעלות רוחנית ומביאה את הכהן למצב נפשי של רוממות רוח וקדושה. לעומת זאת, התפקיד של סילוק הדשן, נראה פחות חשוב, נראה נחות ואולי אפילו מאוס. ובכל זאת התורה מתארת את ההכנות ואת המצווה של סילוק הדשן בהרחבה ובכבוד לא פחות מכל התיאורים האחרים של עבודת המשכן.
התיאור הדומה בין שני מצוות אלו, מעצים את השוואת החשיבות. מעניין לראות שהתיאור הדומה יוצר לכאורה השוואה בין העבודה הנעלה ביותר במשכן - כניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים - לבין העבודה הנחותה ביותר תרומת הדשן. הכהנים ביצעו את עבודתם, הגם שהיא טכנית ופשוטה, באותה רמת התלהבות וקדושה כמו שביצעו כל תפקיד אחר.
והמסר הוא, שיש להתייחס באותה רמת רצינות, באחריות ובכבוד לכל משימה. אין שום עבודה במשכן שהיא שולית, חסרת חשיבות או כזו שהתורה איננה מוצאת לנכון להתייחס אליה. התורה דורשת מן הכהן הגורף את האפר ללבוש בגדים דומים לאלה שעליו ללבוש כשהוא נכנס לקדש הקדשים.
חז"ל מספרים שהכלי עצמו שבו המלאכה נעשית, מעבר לתכליתו הברורה (לגרוף את האפר), יש לו חשיבות לא רק ביצירת זמר מדהים אלא בכך שהוא מודיע לכל באי המשכן כי עתה גורפים את האפר ומרימים את הדשן. התורה מתייחסת באופן שווה ומפרטת באותה רמת חשיבות את כל המלאכות במשכן, קלה כבחמורה, חשובה או פחותה. והכהנים התייחסו לכולם באותה התלהבות ורוממות רוח.
גם בחיינו אנו, בכל מערכת, בעבודה כמו גם במשפחה, יש משימות שונות שצריך לבצע כדי שהמערכת תתנהל כסדרה. חלק מהמשימות "נחשבות" יותר, חלק פחות. יש משימות "יוקרתיות" ויש משימות פשוטות, טכניות, כדוגמת התפקיד של עובדי הניקיון. אפשר גם לחלק את המשימות לאלה המהנות יותר מאתגרות יותר ויש משימות שהן פחות אטרקטיביות. ויש יותר "נחותות". בכל מקרה כל המשימות הכרחיות וחייבות להתבצע בצורה הטובה ביותר.
יש חשיבות שכ"א יתייחס ברצינות לכל משימה שהוא צריך לבצע ותמיד להשתדל לכבד ולהוקיר את תפקידו של השני, ולא חשוב מהו התפקיד, אם זה להוריד את הזבל או להכין סעודת שבת.
הענקת חשיבות ויחס ראוי לכל פרט ולכל משימה היא הדרך לעודד כל אחד מהמשתתפים במשימות לקראת השגת היעד המרכזי ולאפשר גם לאלה העושים את תפקידם ה"קטן" וה"נחות", מתוך אותה הרגשת חשיבות, רוממות רוח ותודעת שליחות בדומה למבצעי התפקידים ה"חשובים". וזה הסוד לשמור כל הזמן על הערכה הדדית, על צמיחה וחיות במשימות החיים המשותפים
שבת שלום
- Next article in the series 'פרשת השבוע וענייני דיומא- מאת הרב ברוך פורטנוי': פרשת השבוע- אמור<<< מאמר חמישי בסידרה
- Previous article in the series 'פרשת השבוע וענייני דיומא- מאת הרב ברוך פורטנוי': פרשת השבוע- תזריע<<< מאמר שלישי בסדרה
