הנושאים החמים
בס"ד
המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב אהבת השם) מתחיל לבחון את מהות האהבה, המעניין הוא שהבסיס מתחיל בתובנות הפשוטות מהם מתחילה האהבה הרגילה ביום יום שבין אחד לחבירו, ויש לה דרך משלה, היא לא איזו שהיא אהבה עמומה המסתתרת אי שם בלב.
אחת התובנות שמציע מהר"ל, כי היסוד לאהבת האחר הוא מכנה משותף וצד דמיון שיש בין האחד לחבירו, וכאשר בולטים שינויים למיניהם הזרים אחד לשני אכן מהווים קרקע פורייה לפירוד.
שני עובדות מעניינות המחזקות את הגישה מציין מהר"ל, האחת, בכך שכל אומה מתגדרת לעצמה ואוהבים אחד את המנטליות של השני, ודוחים כל מנטליות של אומה אחרת, עובדה זו מצביעה על אהבת האדם אנשים הדומים לו.
ובנוסף מחדד מהר"ל נקודה נוספת המאירה את הפתגם העממי, אמור לי מי חבריך אומר לך מי אתה, ממה שכולנו מכירים את הפתגם התלמודי כי "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב," האומר כי אם אתה מתלבט על מהותו של הזרזיר אם מין טהור או טמא, דע לך כי ממה שהוא נמצא בחברת העורב עובדה זו מעידה כי הוא מין טמא.
כנראה שאהבתינו בסופו של דבר היא לדומה לנו, והמשתווה לנו לא להיפך.
המעניין הוא שאין ציווי בתורה לאהבת ההורים ורבו מובהק, בשונה מאהבת הבורא שיש לנו ציווי מפורש על כך בתורה בפרשה שלנו "ואהבת את ה' אלקיך", ואילו אצל הורים מצינו רק ענייני כיבוד ומורא, אך לא אהבה.
מהר"ל לדרכו מסביר זאת כי אכן אין אב ובנו משתווים יחד, כמו כן באהבת רבו המובהק אף על פי שהביאו לחיי עולם הבא, אין זה אומר כי התלמיד משתווה אישית עם רבו.
אהבה לבורא מגיעה בשל כך שאנו מרגישים בכך שכל השלמתינו לא תיתכן מבלעדי הבורא זו מחייבת התבוננות תמידית, כי הכל, אבל באמת הכל מאתו, ובלעדי זה לא תצמח האהבה.
לאור החיים גישה דומה.
בפרשתנו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", במבט שטחי לא מובן מדוע כתוב פעמיים המילה ה', והיה מספיק לכתוב שמע ישראל ה' אלוקינו אחד.
עונה על כך אור החיים וזה לשונו.
"והכוונה בזה כי אנו מקבלין אלהותו יתברך עלינו למה שממנו הגם שאילו היה במציאות שהיו אלהות הרבה אין אנו בוחרים אלא בשם זה הוי"ה הוא אלהינו, ובזה נכלל כמה פרטים, א' אהבת הטוב, אהבת המועיל, אהבת הערב, ועוד לו שהוא אחד ואין זולתו אלוה בעולם וטעם זה גם כן יספיק להתחייב להשתעבד לו ולמצותיו הגם שהיה במציאות שלא היו הטעמים שמצדם בחרנוהו לאלוה"
המילה ה' נכתבה פעמיים, ובכל פעם נסמכה למילה אחרת, בפעם הראשונה נסמכה למילת אלוקינו, בכך באה לבטא את ייחודו של הקב"ה כלפינו, וברמה כזו שגם אילו היו עוד כוחות שולטים מבלעדיו, היינו בוחרים רק בו, ובפעם השנייה שנכתב ה' נסמך למילת אחד, לומר שאנו מוכרחים על כך, אחרי שבאמת אין מבלעדיו כלום, והוא השליט היחידי בעולם.
האור החיים במקום אחר משלים לדברים הללו ואצטט.
"שלא בחר להיות אלא אלהיך, ובהעיר האדם לבו לפרטים כאלו תתנתק נפשו ותיתר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת כבודו" (ואתחנן ו ה)
העובדה כי בורא כל העולמות לא בחר אלא בעמו עם ישראל, ומי שיעיר ליבו ויתבונן בכך כי הוא אלוקינו, שלנו, נפשו צריכה להינתק ממקומה בכך שחשה אהבה עזה לבוראה, כי מלך כל העולמות הוא אלוקים שלי.
הסתכלות נוספת מציע אור החיים להתבונן בשלשה דברים א. אהבת הטוב. ב. אהבת הערב. ג. אהבת המועיל. כי כזה הוא בוראנו, שהוא תכלית הטוב שבעולם, ולנפשינו הוא ערב עריבות של ממש, מה גם שרק הוא זה שמועיל לנו באמת בכל צרכינו.
כשדברתי על דברי רבינו אור החיים אלו עם אחד מידידיי תפסה אותו נקודה מדהימה ביותר, כי אהבה זו היא אנוכית וכאשר אני אוהב את בוראי כי הוא טוב, והוא מועיל לי, הרי זו אהבת עצמי, והיכן היא האהבה נטו לבורא? והשאלה היא התשובה, כי זה עצם החידוש לרבינו אור החיים הקדוש, תבוא לבורא מהמקום שלך, גם אם הוא נמוך, גם אם הוא זה שמחפש תועלויות, ודברים טובים בתכלית, אלו הכלים שלך כאן בעולם הקטן להגיע לאהוב את הבורא אהבה פשוטה ואמיתית, כי הבורא לא מחפש אותך איפה שזה לא אתה.
כשנתבונן בכך, ובדווקא מהמקום האנוכי שלנו, כי הבורא הוא מועיל לנו, הוא טוב מוחלט, והוא ערב, מבטיח לנו רבינו אור החיים כי תיכף נרגיש רגשות אהבה עזים אליו מלבד היראה הקיימת.
דרך חיים
אקטואליה יהודית במשנת אור החיים הקדוש.
אקטואליה יהודית במשנת אור החיים הקדוש.
אחד הנושאים הנראים לנו די רחוקים, לא ניתנים להשגה, וקצת עמומים, ללא ספק אפשר להצביע על אחד הנושאים המהותיים ביותר בין האדם לבוראו והוא פשוט לאהוב את השם, לאהוב הכוונה, היא מבלי יותר מדי כוונות וייחודים, אלא במובן הפשוט ביותר של המילה "פשוט לאהוב", כמו שאת הילד שלנו לא צריך להסביר לנו איך לאהוב אנחנו פשוט אוהבים אותו, משתעשעים איתו, ואפילו שיחה פשוטה היא מהנה ומעניינת בפני עצמה, אותו דבר כשמדברים על לאהוב את אבא שבשמיים.
המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב אהבת השם) מתחיל לבחון את מהות האהבה, המעניין הוא שהבסיס מתחיל בתובנות הפשוטות מהם מתחילה האהבה הרגילה ביום יום שבין אחד לחבירו, ויש לה דרך משלה, היא לא איזו שהיא אהבה עמומה המסתתרת אי שם בלב.
אחת התובנות שמציע מהר"ל, כי היסוד לאהבת האחר הוא מכנה משותף וצד דמיון שיש בין האחד לחבירו, וכאשר בולטים שינויים למיניהם הזרים אחד לשני אכן מהווים קרקע פורייה לפירוד.
שני עובדות מעניינות המחזקות את הגישה מציין מהר"ל, האחת, בכך שכל אומה מתגדרת לעצמה ואוהבים אחד את המנטליות של השני, ודוחים כל מנטליות של אומה אחרת, עובדה זו מצביעה על אהבת האדם אנשים הדומים לו.
ובנוסף מחדד מהר"ל נקודה נוספת המאירה את הפתגם העממי, אמור לי מי חבריך אומר לך מי אתה, ממה שכולנו מכירים את הפתגם התלמודי כי "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב," האומר כי אם אתה מתלבט על מהותו של הזרזיר אם מין טהור או טמא, דע לך כי ממה שהוא נמצא בחברת העורב עובדה זו מעידה כי הוא מין טמא.
כנראה שאהבתינו בסופו של דבר היא לדומה לנו, והמשתווה לנו לא להיפך.
המעניין הוא שאין ציווי בתורה לאהבת ההורים ורבו מובהק, בשונה מאהבת הבורא שיש לנו ציווי מפורש על כך בתורה בפרשה שלנו "ואהבת את ה' אלקיך", ואילו אצל הורים מצינו רק ענייני כיבוד ומורא, אך לא אהבה.
מהר"ל לדרכו מסביר זאת כי אכן אין אב ובנו משתווים יחד, כמו כן באהבת רבו המובהק אף על פי שהביאו לחיי עולם הבא, אין זה אומר כי התלמיד משתווה אישית עם רבו.
אהבת הבורא מהיכן היא? מסיק מהר"ל ברייה שפלה לעומת בוראנו, אלא שישנה נקודה שורשית המחברת את האדם התלותי, הקטן, זה שנצרך בכל צעד לחיוך מאת ההשגחה, לקירבה ואותות ידידות מאבא, ושלא ייפסקו אפילו לרגע אחד, זו נקודת החיבור, ממנה תצמח האהבה, כי ההכרה יודעת כי כל ההשלמה שלה לא ממנה כי אם ממנו.
אהבה לבורא מגיעה בשל כך שאנו מרגישים בכך שכל השלמתינו לא תיתכן מבלעדי הבורא זו מחייבת התבוננות תמידית, כי הכל, אבל באמת הכל מאתו, ובלעדי זה לא תצמח האהבה.
לאור החיים גישה דומה.
בפרשתנו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", במבט שטחי לא מובן מדוע כתוב פעמיים המילה ה', והיה מספיק לכתוב שמע ישראל ה' אלוקינו אחד.
עונה על כך אור החיים וזה לשונו.
"והכוונה בזה כי אנו מקבלין אלהותו יתברך עלינו למה שממנו הגם שאילו היה במציאות שהיו אלהות הרבה אין אנו בוחרים אלא בשם זה הוי"ה הוא אלהינו, ובזה נכלל כמה פרטים, א' אהבת הטוב, אהבת המועיל, אהבת הערב, ועוד לו שהוא אחד ואין זולתו אלוה בעולם וטעם זה גם כן יספיק להתחייב להשתעבד לו ולמצותיו הגם שהיה במציאות שלא היו הטעמים שמצדם בחרנוהו לאלוה"
המילה ה' נכתבה פעמיים, ובכל פעם נסמכה למילה אחרת, בפעם הראשונה נסמכה למילת אלוקינו, בכך באה לבטא את ייחודו של הקב"ה כלפינו, וברמה כזו שגם אילו היו עוד כוחות שולטים מבלעדיו, היינו בוחרים רק בו, ובפעם השנייה שנכתב ה' נסמך למילת אחד, לומר שאנו מוכרחים על כך, אחרי שבאמת אין מבלעדיו כלום, והוא השליט היחידי בעולם.
האור החיים במקום אחר משלים לדברים הללו ואצטט.
"שלא בחר להיות אלא אלהיך, ובהעיר האדם לבו לפרטים כאלו תתנתק נפשו ותיתר ממקומה בהתעוררות נפלא ורם באהבת הנאהב יתעלה רום תפארת כבודו" (ואתחנן ו ה)
העובדה כי בורא כל העולמות לא בחר אלא בעמו עם ישראל, ומי שיעיר ליבו ויתבונן בכך כי הוא אלוקינו, שלנו, נפשו צריכה להינתק ממקומה בכך שחשה אהבה עזה לבוראה, כי מלך כל העולמות הוא אלוקים שלי.
הסתכלות נוספת מציע אור החיים להתבונן בשלשה דברים א. אהבת הטוב. ב. אהבת הערב. ג. אהבת המועיל. כי כזה הוא בוראנו, שהוא תכלית הטוב שבעולם, ולנפשינו הוא ערב עריבות של ממש, מה גם שרק הוא זה שמועיל לנו באמת בכל צרכינו.
כשדברתי על דברי רבינו אור החיים אלו עם אחד מידידיי תפסה אותו נקודה מדהימה ביותר, כי אהבה זו היא אנוכית וכאשר אני אוהב את בוראי כי הוא טוב, והוא מועיל לי, הרי זו אהבת עצמי, והיכן היא האהבה נטו לבורא? והשאלה היא התשובה, כי זה עצם החידוש לרבינו אור החיים הקדוש, תבוא לבורא מהמקום שלך, גם אם הוא נמוך, גם אם הוא זה שמחפש תועלויות, ודברים טובים בתכלית, אלו הכלים שלך כאן בעולם הקטן להגיע לאהוב את הבורא אהבה פשוטה ואמיתית, כי הבורא לא מחפש אותך איפה שזה לא אתה.
כשנתבונן בכך, ובדווקא מהמקום האנוכי שלנו, כי הבורא הוא מועיל לנו, הוא טוב מוחלט, והוא ערב, מבטיח לנו רבינו אור החיים כי תיכף נרגיש רגשות אהבה עזים אליו מלבד היראה הקיימת.
- Next article in the series 'דרך חיים': דרך חיים ▪︎ מבעד לעדשה - לראות נכון.
- Previous article in the series 'דרך חיים': דרך חיים ▪︎ על שמיעה, אוזן ואיזון ▪︎ פרשת דברים
