הנושאים החמים
בכלל לא קוראים לי הי נהג.
ואפילו שיש לי שלוש שמות הם לא דלת אחורית תודה.
אני מרוכז בכביש. נכון. ויש לי אותו פרצוף סותם גם אם אני אח וגם אם חלילה בנדוד.
לא מוכר לכם שיש לי נשמה. יכול להיות שאפילו לא.
אבל יש מצב שבעיניכם אני חמור שנושא את נוסעיו? אולי אתם מופתעים שהאתון פתחה את פיה?
אפשר, למרות שזה לא נהוג, שתציצו עלי ולא רק מבעד לזגוגיות המלוכלכות של האוטובוס?
אני יכול להפריח לחלל משהו שהוא לא פיח של אגזוז?
תדעו לכם, אני לא מוברג לכסא שלי מששת ימי בראשית.
ויש לי אישה חולה בבית, או ילדה עם קוקיות. זה לא משנה.
מה אתם יודעים על נהג, פתחתם ת'מטען שהוא סוחב על הגב?
יש שם משהו, מאחורי החלון השקוף ועמדת הרב קו. משהו רך, פגיע, משהו שיש גם לכם.
אולי לסבתא יהיו גלגלים, לי אין, אני סתם איש, והדלת האחורית היא לא עוד זרוע שלי, היא פשוט הדלת של האוטובוס.
מבין אתכם, לפעמים אני כמו רמזור, כמו מעבר חציה, חלק מכללי התנועה.
אבל בכל זאת ההתייחסות שלכם, תאונה - שיפור.
שניה לפני הפנצ'ר אני מבקש - שנו ממנהגכם.
כי גם אם אני יושב שם - באי תנועה. דלק לא זורם לי בעורקים.
שימו לכם תמרורים, לפעמים הם אומרים - זהירות, אנשים בדרך.
אז לנסיעה הבאה שלכם באוטובוס, זכרו: מאחורי ההגה יושב אדם, לא מכונה. בפעם הבאה שאתם עולים לאוטובוס – תביטו רגע לנהג, תגידו "בוקר טוב", תראו שיש שם לב פועם, משפחה, כאב וחיים. יחס קטן של כבוד יכול להפוך נסיעה שלמה להרבה יותר אנושית.
ואפילו שיש לי שלוש שמות הם לא דלת אחורית תודה.
אני מרוכז בכביש. נכון. ויש לי אותו פרצוף סותם גם אם אני אח וגם אם חלילה בנדוד.
לא מוכר לכם שיש לי נשמה. יכול להיות שאפילו לא.
אבל יש מצב שבעיניכם אני חמור שנושא את נוסעיו? אולי אתם מופתעים שהאתון פתחה את פיה?
אפשר, למרות שזה לא נהוג, שתציצו עלי ולא רק מבעד לזגוגיות המלוכלכות של האוטובוס?
אני יכול להפריח לחלל משהו שהוא לא פיח של אגזוז?
תדעו לכם, אני לא מוברג לכסא שלי מששת ימי בראשית.
ויש לי אישה חולה בבית, או ילדה עם קוקיות. זה לא משנה.
מה אתם יודעים על נהג, פתחתם ת'מטען שהוא סוחב על הגב?
יש שם משהו, מאחורי החלון השקוף ועמדת הרב קו. משהו רך, פגיע, משהו שיש גם לכם.
אולי לסבתא יהיו גלגלים, לי אין, אני סתם איש, והדלת האחורית היא לא עוד זרוע שלי, היא פשוט הדלת של האוטובוס.
מבין אתכם, לפעמים אני כמו רמזור, כמו מעבר חציה, חלק מכללי התנועה.
אבל בכל זאת ההתייחסות שלכם, תאונה - שיפור.
שניה לפני הפנצ'ר אני מבקש - שנו ממנהגכם.
כי גם אם אני יושב שם - באי תנועה. דלק לא זורם לי בעורקים.
שימו לכם תמרורים, לפעמים הם אומרים - זהירות, אנשים בדרך.
אז לנסיעה הבאה שלכם באוטובוס, זכרו: מאחורי ההגה יושב אדם, לא מכונה. בפעם הבאה שאתם עולים לאוטובוס – תביטו רגע לנהג, תגידו "בוקר טוב", תראו שיש שם לב פועם, משפחה, כאב וחיים. יחס קטן של כבוד יכול להפוך נסיעה שלמה להרבה יותר אנושית.
