דרך חיים ▪︎ הפחד מג'יהד וגישת אור החיים בזה ▪︎ פרשת כי תבוא

דרך חיים

אקטואליה יהודית במשנת אור החיים

פרשת כי תבוא

השבוע ביום שני ט"ו אלול (08.09.25) בשעה 10:13 בבוקר, השתנו חייהם של 6 משפחות שאיבדו את האנשים היקרים להם מכל, ללא הכנה מוקדמת, ללא זמן פרידה, ללא כל זמן של עיכול והכלה לקראת המאורע הכי טרגדי באנושות, מעל 15 פצועים, בדרגות פציעה שונות, פילחו מהם את דממת הרוגע שכן עוד נשארה לאזרח הישראלי, ועשרות אנשים שנכחו במקום, ולראשונה בחייהם חוו את המושג פחד מוות בדרגות שונות.

כל זה קורה בעטייה של סוגייא סבוכה המתגלעת כאן בארצינו מאז התחלנו לאייש אותה בפעם האחרונה, אנו קוראים לה "סכסוך הישראלי פלסטיני", ושכנינו הפלסטינים מכנים ג'יהד, מושג איסלאמי הנקרא מלחמת קודש, כלומר, זירוז לכל פלסטיני שלא הבין את תפקידו הייעודי בעולם, שבכך הוא לא פחות ולא יותר מתקדש.

בכך הוא דתי יותר מכל מוסלמי אחר, כן, בכך שהוא יחליט בבוקרו של יום החלטה מטורפת כזו, לדבר על ליבו של עוד חבר שלו, לעזוב את לימודי ההשכלה באוניברסיטת ביר זית, כי חבל לבזבז את הזמן בשטויות, כדאי פשוט לתפוס חיזוק ולהתקדש על ידי שפיכת דם יהודי נקי, ולהכניס כמה שיותר יהודים למעגל השכול והעצב, בכך מבטיח לו שליחו של אללה, את כל הטוב הצפון הגנוז הטמיר, שעוד אף אחד לא ראה מימיו, וגם הוא לא יראהו כאן, כי אם לאחר מותו.

מפליא לראות דווקא את פרשת השבוע בה אנו נקרא בלחש, את הדברים הפחות נעימים אותם אמר משה רבינו מנהיגנו קודם פרידתו מעמו.

וְנָתַן֩ ה' לְךָ֥ שָׁם֙ לֵ֣ב רַגָּ֔ז וְכִלְי֥וֹן עֵינַ֖יִם וְדַֽאֲב֥וֹן נָֽפֶשׁ: (דברים כח סה),

המעיין ברש"י יראה, כי כל הפסוק מדבר על ענין של חרדה ופחד מהאוייב, כי רגז - אינו אלא עניין של פחד ולא של כעס, וכליון עיניים - שתהיה מצפה לישועה ולא תבוא, מתי כבר יבוא מישהו ויחביא אותי, יעזור לי לברוח מהזירה של פחד מוות, וכמו שאמרו לי כמה חברים שנכחו במקום השבוע, אנשים התחננו, לבעל אופנוע שיעלה אותם עליו ויבריח אותם בשל הפקק שחסם את כולם,.

אכן אנו היום, עם אחד הצבאות המתקדמים ביותר, עם קידמה טכנולוגית, הייטק מתפתח בקצב מסחרר, ומעל לכל ספק מדינת ישראל כהיום היא מעצמה כלכלית, וצבאית גם יחד, ועם כל זאת מטוסי הקרב מהמתקדמים ביותר לא יכולים לזרוע נחת ושלווה בצומת רמות ובשאר הדרכים הומי אדם שבארצינו, סוג של לב רגז.

אכן מה היא הגישה של רבינו אור החיים זצ"ל.

וכך כותב בתחילת פרשה הברכות, וכהקדמה לקללות גם כן.

וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ ה' אֱלֹקיך֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל־ גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:

וזה לשונו.

צריך לדעת מקום גזירת הכתוב, אם הוא מאמר ונתנך וגו' היה לו לומר יתנך ה', כי מאומרו ונתנך משמע שמוסיף על הקודם, ואולי שגזירת הכתוב הוא תשמע בקול ה', והכונה בזה כי על ידי עסק התורה יעלה במעלות לזכות שה' ידבר בו, והוא אומרו תשמע בקול ה' אלהיך, עוד ימשך לך מהשמיעה לשמור ולעשות שהתורה מצלת מן החטא הרמוז בשמירה, גם תלמוד תורה גדול כחו שמביא לידי מעשה, והוא אומרו ולעשות ועוד לך ונתנך ה' עליון וגו':

שטת אור החיים היא כי הברכות יבואו על האדם בגין שלשה דברים עיקריים.

עסק התורה – עצם ההתעסקות והלימוד בלבד מושך את כל הברכות.
קיום מצוות עשה – נרמז במילים "לעשות", המורה על עצם העשייה בלבד.
שמירת מצוות לא תעשה – נרמז במילים "לשמור".

ובהקדמה לקללות כותב אור החיים בפירוש, כי בכדי לקבל את הברכות חייבים לקיים את כל שלושת התנאים, ובהיעדרו של תנאי אחד, אין חסינות מפני הקללות הנוראות.

המעיין בדברי אור החיים, יראה איך שבכל ברכה וקללה הוא מחבר זאת באופן ישיר לקיום התורה והעסק בה, ושזה עיקרן של הפסוקים.

נציין שני דוגמאות המדברות על הצלחות כלכליות וצבאיות יחד.

ולדוגמא הברכה הראשונה "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה" המדברת על הצלחת האדם בעסקיו ובממונו, מבאר אור החיים שזה מגיע בהקשר ישיר לעסק התורה, וכמו שמבואר בתלמוד (עבודה זרה י"ט) דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים העוסק בתורה נכסיו מצליחים" הרי מפורש כי הצלחה כלכלית תלויה בכך שאדם יעסוק בתורה, ונכסיו מתברכים מאליהם.
במישור הצבאי מתחייב לנו משה לדורות כי בעסק התורה "יתן ה' את אויביך הקמים עליך ניגפים לפניך בדרך אחד יצאו לפניך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך" (דברי הימים ב כ כב) ובעת החלו ברינה נתן ה' מארבים על בני עמון והר שעיר וגו' וינגפו, ואמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מ"ז) אין רינה אלא תורה:

המדובר שם בזמן המלך יהושפט שנקבצו עליו פתאום שלוש ממלכות, מואב, עמון, ואדום, וכשהבין זאת קרא לכולם לבכות אל ה', ולהתחזק בלימוד התורה, ותיכף כשהחלו בעסק התורה נתן ה' מארבים על בני עמון והשאר, ובמישור הפרקטי, איך פתאום הצליח יהושפט מעל הטבע לגבור על כולם, מסביר המלבי"ם כי התחילו הם לחשוד אלו באלו באופן פילאי, כי האחד משת"פ עם השני, וכך החלו להרוג אלו באלו, עד שהגיע יהושפט וסיים את המלאכה.

קובע אור החיים זצ"ל כי הצלחתו באה לא בזכות הצבא המרשים שעמד ליהושפט, כי אכן לא עלה יותר משליש חיל רגלי לעומת מואב עמון ועשיו – אדום, ולא מתיחכום צבאי כזה או אחר, בא מנהיג הבירה, שלב מלכים ושרים בידיו, ובלבל אותם עד שעשו מלחמה אלו באלו, תרחיש שאף אחד לא דמיין, אכן כי "אין רינה אלא תורה".

דווקא בעידן שמדברים כל הזמן על דיבורים הסובבים על ציר אחד, "כוחי ועוצם ידי", אילו היה ראש שב"כ, ואילו היה רמטכ"ל, שבוודאי נדרשת מאיתנו השתדלות טבעית, אך רבינו אור החיים מלמד אותנו כי הבסיס המרכזי להכל הלא היא התורה הקדושה.

ובפרשה זו אי אפשר שלא לסיים בדבריו המפורסמים של אור החיים זצ"ל.

"שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" לאחר כל דברי אור החיים הנ"ל, כי כל ההצלחות הגשמיות תלויות בעסק התורה, דבריו אלו "כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם מאירים ומקבלים משמעות אמיתית.