יהודית, גננת ותיקה ומוערכת, יצאה לחופשה. חופשה? לא ממש. שנות העבודה שלה, האהובות, היקרות והמהנות איתגרו קשות את מיתרי הקול שלה. בשנה האחרונה היא חשה שהיא מתקשה לדבר לקראת סופו של יום. ככל שהזמן עבר, הקושי גבר.

שיחות הטלפון עם אביה היו מסתיימות מהר מהרגיל. 'חבל על הקול שלך, את מידי מאמצת אותו' – הוא היה אומר לה. מבקש לסיים את השיחה מהר ככל האפשר. את עלולה להצטרד לתמיד. לא חבל?

יהודית התאמצה לקצץ בשיחות לא הכרחיות, אבל בגן? אין אפשרות בלי לדבר, ללמד, להקנות, להעיר ולהאיר. היא הרגישה שהיא חייבת, אבל מהר, לטפל בעצמה. הרגשה שהוכחה כנכונה, כשהרופא גילה פוליפ על מיתרי הקול. היא חייבת לעבור ניתוח, להסיר את המפגע ולצאת לחופשה מדיבורים. 'ללא ספק – זו תוצאה של העבודה' – אמר לה הרופא וגם כתב את הדברים מפורשות. 'את חייבת עכשיו מנוחה ממושכת למיתרי הקול שלך, עד שיחלימו לחלוטין'.

חצי שנה היא הייתה בבית. משתדלת ככל האפשר לשמור על הנכס היקר שלה. גם כששבה לעבודה, היא קיצצה בשעות. הפחיתה את שעות הצהרון ויחד איתו גם את השכר החודשי שלה במידה משמעותית.

גיטי היא קלדנית בבית המשפט. היא מקלידה בקצב מהיר ורצוף את דברי השופטים תוך כדי דיבורם. מתעדת את העדים, את הנאשמים ואת פסקי הדין. אין לה כמעט מנוחה לעבודה המאמצת והיא משתפרת בקצב כל העת. גם כשעיניה משוטטות על פני אולם בית המשפט, ידיה לא פוסקות מלעבוד. גיטי היא אחת הקלדניות הזריזות ביותר שבית המשפט מכיר.

הכל התקדם כראוי, עד שהיא החלה לחוש עיקצוצים בשורש כף היד. עיקצוצים שהתגברו לכאב שאילץ אותה להניח את הידיים מפעם לפעם ולאפשר להם להירגע. זה לא ממש עבד, כי התעלה הקרפלית, זו שנמצאת בשורש כף היד, תבעה את הטיפול בה ומהר. לפני שהנזקים יהיו בלתי הפיכים.

הניתוח שעברה גיטי בכף היד שיתק את יכולתה לעבוד במשך תקופה ממושכת. לא מומלץ לחזור לעבודה מאומצת כל כך, שלא מאפשרת ליד הפסקות. שלא נותנת לה מנוח. הנזק שכבר נגרם עלו לחזור על עצמו ולהזיק לה בקביעות. 'את לא יכולה להמשיך לעבוד. בוודאי לא כעת'.

השמיעה של רוחמה כבר לא מה שהיתה. יותר ויותר היא שואלת שוב: 'מה אמרת?' אולי היא מזדקנת? אולי. ואולי גם לא. יתכן שעבודתה במפעל שהרעש בו גבוה תמיד גרם לה נזק מצטבר לאוזניה, מה שמפריע לה כיום בתיפקוד היומומי שלה. באפשרות שלה להמשיך לעבוד.

ופרנסה – מה תהא עליה?

שירה פינקלשטין, עורכת דין העוסקת גם במחלות מקצוע, מתזכרת אותנו בפרטים חשובים, שכל מי שחווה מחלת מקצוע – חשוב לה לדעת אותם.

תביעה על מחלת מקצוע יש להגיש לביטוח לאומי עד שנה מיום הפציעה או התגלות המחלה. לאחר מכן הביטוח הלאומי מבצע קיזוז על איחור. שימו לב, שמחלת מיקצוע מכירה גם במיקרוטאומה – ליקויים בריאותיים שמגיעים מחשיפה מתמשכת לפגיעות זעירות.

למשל? דיבור בלתי פוסק של מורה או גננת, שגורם לנזקים מצטברים. הקלדה קבועה, שגורמת לפגיעות זעירות שגורמות לנזק מצטבר. פגיעות ניווניות שנגרמות למחסנאי מסחיבת משאות במשך שנים.

לא תמיד מגלים את הנזק מהר. לא תמיד מקשרים בין הפעילות לתוצאה. לפעמים נראה שהגוף 'מעכל' את הפגיעות והנזקים? אולי מזקנה, אולי מהתבגרות. תמיד כדאי לבדוק. אם יש חשש שמדובר בנזק מעבודה – לכו מיד לבדוק את הדברים.

נגד מי מוגשת תביעה על מחלת מקצוע?

שירה פינקלשטיין: התביעה מוגשת לביטוח לאומי, לא כהאשמה נגד מישהו, אלא כבקשה לסעד במצב הנוכחי, בו העובד או העובדת מוגבלים ביכולתם לפרנס את עצמם ואת משפחתם.

אם מוכיחים, באמצעות מומחה רפואי, שיש נכות, שהעובד או העובדת ביצעו בעבודתם פעולות שחוזרות על עצמן ויש קשר נסיבתי בינן לבין הפגיעה, שיש סיבה מוצדקת לקבלת גימלת נכות – אפשר להגיע למצב בו תמיכת הביטוח הלאומי תסייע כלכלית בתיפקוד שנפגע.

אם יש לכם חשש שקיימת פגיעה, שמחייבת טיפול ומשאירה נזק – אל תחכו. פנו מיידית לעורך דין שמתמחה בתביעות מסוג זה, כדי להתחיל לקבל גימלה מוקדם ככל האפשר. משרדנו סייע לעובדים רבים לקבל את מה שמגיע להם ביושר תוך ניצול הניסיון והידע המצטבר (כן, גם ידע מצטבר, לא רק נזק...) שרכשנו במשך שנות הסיוע.

שתהיה לכן רפואה שלמה ומהירה.

שירה פינקלשטיין, משרד עורכי דין המתמחה בתאונת דרכים, תאונות עבודה רשלנות רפואית ובטוח תלמידים. לפרטים וליצירת קשר- טל: 050-6543601 דוא"ל: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

www.teuna.org www.fs-law.co.il​