הנושאים החמים
לאחרונה פגשתי באקראי בחור בכיתה ח' מסתובב ב 11 וחצי בבוקר ברחובות בני ברק.
היה נראה שהוא משועמם ותמהוני. ניגשתי אליו, שאלתי אם הוא מחפש משהו או שצריך עזרה.
כמובן שהוא התחיל לגמגם וניסה להתחמק. קלטתי שהוא נמצא באיזה פלונטר שהוא לא יודע איך לצאת ממנו.
ניסיתי עוד קצת לדובב והבנתי שהוא לא היה בתת היום.
עוד קצת דיברנו והתבהרה התמונה.
אין לו חשק ללמוד, אין לו מה לעשות בתת, אין לו למה להתעורר בבוקר.
הוא מגיע לכיתה וסובל.
היסורים נוראיים.
הוא נכנס בבוקר לתפילה עם כל החברים, כולם שמחים, עליזים, מלאי סיפוק, משתוללים ומשתובבים, והוא בוהה בהם מהצד.
לאחר מכן נכנסים לכיתה, פותחים את הגמרא והוא נכנס למצב טיסה.
עף ומשוטט לו באיזה ענן.
לא מגלה עניין, לא מבין כלום, רוצה רק להגיע הביתה.
וגם בבית זה לפעמים סיוט כשהאבא מגיע מהכולל וחופר לו מה למדו בכיתה ולמה הוא תמיד לא אוחז בחומר.
הרבה שואל אותו לפעמים שאלות ישירות והוא מתחמק, או שמבליח איזושהי תשובה ומצליח בנס.
החברים כבר קלטו אותו.
עוד חודש המבחנים לישיבות והוא בכלל לא בפרשה.
אמנם אבא שלו מקושר, וסבא שלו ר"מ במקום טוב, אבל הוא מסויט מהרגע שבו יצטרך לשבת מול הראש ישיבה ולענות תשובות שהוא לא ידע.
זה ברור. לילד יש בעיה חמורה של קשב וריכוז והוא לא מוכן לטפל בה.
יצרתי קשר עם ההורים.
יש לציין שהם מאד מסורים ואוהבים, משתדלים המון בשביל הילדים ומוכנים לתת בשבילם הכל.
מהשיחה איתם הבנתי שלילד יש בעיית קשב וריכוז מאובחנת.
כבר בכיתה ג' לקחו אותו לרופא קשב מהקופ"ח (שאני לא יודע עד כמה זה נכון ללכת לרופאים שהם לא הכי מומחים בתחום, גם אם זה עולה מאד יקר ללכת להכי טובים).
הוא נתן ריטלין. הילד לקח את זה יומיים, קצת תופעות לוואי, והוחלט בבית שהילד הזה לא מתאים לו כדורים.
הוא המשיך להתגלגל עד כיתה ח'.
שורד את שנות הלימודים בקושי.
קושי ללמוד, קושי להבין, קושי ליצור תקשורת מתאימה עם החברים בכיתה.
קושי עם האחים והשכנים.
פשוט מתכון לחיים מושלמים.
ההורים תמיד חיכו שיגדל ויבין, יתבגר, אבל זה לא מגיע.
פתאום נפלתי עליהם ביום בהיר והדגשתי להם את התמונה המדויקת של הילד.
את מה שהבן האהוב שלהם עובר, איך שמתייחסים אליו, את כל המחשבות שלו.
והם כמעט התמוטטו.
מה יעשו עכשיו.
נכון שתמיד לא מאוחר, אבל זה כמעט בלתי אפשרי.
לילד בכיתה ח' יש דעות, יש חשקים, יש מחשבות, יש רצונות.
כולם מבינים שהוא חייב טיפול תרופתי לבעיית הקשב.
ובנוסף טיפול רגשי אחרי כל הנפילות וכל הכשלונות שיצרו לו תדמית עצמית שלילית ונוראית.
והבעיה שהוא לא רוצה כבר.
הוא לא רוצה כדור כי זה מעצבן אותו. זה לא הוא.
יש לו תופעות לוואי, שאם היו מרגילים אותו מכיתה ג' היום לא היתה לו בעיה, כי היו מנסים עוד כדורים עד שהיו מגיעים לכדור המושלם.
למטפל רגשי הוא לא רוצה ללכת.
זה מבייש אותו, אין לו זמן, הוא לא משתף פעולה.
הוא כבר לא רוצה להצליח כי מרוב הרצון להצליח והנפילות אין לו כח לקום ולהתנער.
סיפרתי את זה כדי לעורר אנשים.
אל תעמדו מנגד ותחשבו שהכל בסדר עם הילדים שלכם.
תגלו עירנות.
תתקשרו למלמדים ולמורות פעם בחודש.
אל תתעצלו.
לא להיות דחיינים. זה יעלה לכם ביוקר.
ממ"נ, אם הכל בסדר עם הבן שלכם, אתם תשמעו פרגונים, ואין דבר יותר כיף מזה.
ואם יש בעיות תוכלו לקבל את ההתראה בזמן ולטפל בה.
זה מתחיל מהגן. עוד לפני המכינה שלומדים לקרוא אותיות.
זה שלב חשוב מאד וצריך לדעת שהכל בסדר. כי אם לא תהיה בעיית קריאה.
היסודות לקריאה נלמדים בשלב הזה.
זה עובר לגן חובה ולמכינה, לראות שאין בעיות עם חברים ובעיות תקשורת ומשמעת.
כמובן כיתה א' ושאר הכיתות, לראות שהוא אוחז בחומר, מבין את המשניות והגמרות.
שהוא משתתף בשיעור ומבין.
הורים שלא מתערבים ולא מתעניינים, שלא יחשבו שאם יש בעיה יפנו אליהם.
כי זה קורה בשלבים מאד מאוחרים כשהבעיה כבר השתרשה.
אציין שאין כאן שום ביקורת כלפי ההורים, הנושא מאד מאד מורכב, לכל משפחה ובן אדם התמודדויות מרובות
הכל נכתב כדי להעלות את המודעות לדבר!
היה נראה שהוא משועמם ותמהוני. ניגשתי אליו, שאלתי אם הוא מחפש משהו או שצריך עזרה.
כמובן שהוא התחיל לגמגם וניסה להתחמק. קלטתי שהוא נמצא באיזה פלונטר שהוא לא יודע איך לצאת ממנו.
ניסיתי עוד קצת לדובב והבנתי שהוא לא היה בתת היום.
עוד קצת דיברנו והתבהרה התמונה.
אין לו חשק ללמוד, אין לו מה לעשות בתת, אין לו למה להתעורר בבוקר.
הוא מגיע לכיתה וסובל.
היסורים נוראיים.
הוא נכנס בבוקר לתפילה עם כל החברים, כולם שמחים, עליזים, מלאי סיפוק, משתוללים ומשתובבים, והוא בוהה בהם מהצד.
לאחר מכן נכנסים לכיתה, פותחים את הגמרא והוא נכנס למצב טיסה.
עף ומשוטט לו באיזה ענן.
לא מגלה עניין, לא מבין כלום, רוצה רק להגיע הביתה.
וגם בבית זה לפעמים סיוט כשהאבא מגיע מהכולל וחופר לו מה למדו בכיתה ולמה הוא תמיד לא אוחז בחומר.
הרבה שואל אותו לפעמים שאלות ישירות והוא מתחמק, או שמבליח איזושהי תשובה ומצליח בנס.
החברים כבר קלטו אותו.
עוד חודש המבחנים לישיבות והוא בכלל לא בפרשה.
אמנם אבא שלו מקושר, וסבא שלו ר"מ במקום טוב, אבל הוא מסויט מהרגע שבו יצטרך לשבת מול הראש ישיבה ולענות תשובות שהוא לא ידע.
זה ברור. לילד יש בעיה חמורה של קשב וריכוז והוא לא מוכן לטפל בה.
יצרתי קשר עם ההורים.
יש לציין שהם מאד מסורים ואוהבים, משתדלים המון בשביל הילדים ומוכנים לתת בשבילם הכל.
מהשיחה איתם הבנתי שלילד יש בעיית קשב וריכוז מאובחנת.
כבר בכיתה ג' לקחו אותו לרופא קשב מהקופ"ח (שאני לא יודע עד כמה זה נכון ללכת לרופאים שהם לא הכי מומחים בתחום, גם אם זה עולה מאד יקר ללכת להכי טובים).
הוא נתן ריטלין. הילד לקח את זה יומיים, קצת תופעות לוואי, והוחלט בבית שהילד הזה לא מתאים לו כדורים.
הוא המשיך להתגלגל עד כיתה ח'.
שורד את שנות הלימודים בקושי.
קושי ללמוד, קושי להבין, קושי ליצור תקשורת מתאימה עם החברים בכיתה.
קושי עם האחים והשכנים.
פשוט מתכון לחיים מושלמים.
ההורים תמיד חיכו שיגדל ויבין, יתבגר, אבל זה לא מגיע.
פתאום נפלתי עליהם ביום בהיר והדגשתי להם את התמונה המדויקת של הילד.
את מה שהבן האהוב שלהם עובר, איך שמתייחסים אליו, את כל המחשבות שלו.
והם כמעט התמוטטו.
מה יעשו עכשיו.
נכון שתמיד לא מאוחר, אבל זה כמעט בלתי אפשרי.
לילד בכיתה ח' יש דעות, יש חשקים, יש מחשבות, יש רצונות.
כולם מבינים שהוא חייב טיפול תרופתי לבעיית הקשב.
ובנוסף טיפול רגשי אחרי כל הנפילות וכל הכשלונות שיצרו לו תדמית עצמית שלילית ונוראית.
והבעיה שהוא לא רוצה כבר.
הוא לא רוצה כדור כי זה מעצבן אותו. זה לא הוא.
יש לו תופעות לוואי, שאם היו מרגילים אותו מכיתה ג' היום לא היתה לו בעיה, כי היו מנסים עוד כדורים עד שהיו מגיעים לכדור המושלם.
למטפל רגשי הוא לא רוצה ללכת.
זה מבייש אותו, אין לו זמן, הוא לא משתף פעולה.
הוא כבר לא רוצה להצליח כי מרוב הרצון להצליח והנפילות אין לו כח לקום ולהתנער.
סיפרתי את זה כדי לעורר אנשים.
אל תעמדו מנגד ותחשבו שהכל בסדר עם הילדים שלכם.
תגלו עירנות.
תתקשרו למלמדים ולמורות פעם בחודש.
אל תתעצלו.
לא להיות דחיינים. זה יעלה לכם ביוקר.
ממ"נ, אם הכל בסדר עם הבן שלכם, אתם תשמעו פרגונים, ואין דבר יותר כיף מזה.
ואם יש בעיות תוכלו לקבל את ההתראה בזמן ולטפל בה.
זה מתחיל מהגן. עוד לפני המכינה שלומדים לקרוא אותיות.
זה שלב חשוב מאד וצריך לדעת שהכל בסדר. כי אם לא תהיה בעיית קריאה.
היסודות לקריאה נלמדים בשלב הזה.
זה עובר לגן חובה ולמכינה, לראות שאין בעיות עם חברים ובעיות תקשורת ומשמעת.
כמובן כיתה א' ושאר הכיתות, לראות שהוא אוחז בחומר, מבין את המשניות והגמרות.
שהוא משתתף בשיעור ומבין.
הורים שלא מתערבים ולא מתעניינים, שלא יחשבו שאם יש בעיה יפנו אליהם.
כי זה קורה בשלבים מאד מאוחרים כשהבעיה כבר השתרשה.
אציין שאין כאן שום ביקורת כלפי ההורים, הנושא מאד מאד מורכב, לכל משפחה ובן אדם התמודדויות מרובות
הכל נכתב כדי להעלות את המודעות לדבר!
