הנושאים החמים
בס"ד - ימי השובבי"ם תשפ"ו
שובבי"ם
חידוש, אהבה, קירבה
חידוש, אהבה, קירבה
כמדי שנה בשנה, אנו עומדים אנו בהתרגשות ובשמחה בשערי הימים הגדולים ימי השובבי"ם, ורחש לבי טוב לסדר מעט את הענינים הנוגעים למעשה לנו בני התורה החפצים לעשות רצון אבינו שבשמים, לעמוד לפניו באופן הראוי והנכון.
תחילה קודם שנכנסים לדון בשורש הדברים, עלינו להעמיד דבר יסודי מאד בעבודת ה' ובפרט בימי השובבי"ם האלו, בהם כלל ישראל בא לפני המקום בהתרגשות ובתחינה לחדש את הברית שכרת אברהם אבינו עם הקב"ה, ולהעמידו מחדש באופן חזק ואיתן.
הימים האלו ימי אהבה וקירבה וחידוש הברית
א. עלינו להתבונן בנקודה שורשית שנטועה בחיינו עם ה' שהתחנך על ברכי התורה והיראה מיום לידתו, דהנה כשאדם מישראל עולה כנגד עיני רוחו המושג הגדול של הברית בין ישראל לאביהם שבשמים, מיד עולה לפניו החלק השלילי של המושג ומתבונן הוא מיד בחלק של הקלקול והחטא, ועל הדרך לתקן ולהפוך הרע לטוב, ועולה לפניו הדרכים הקשים והמורכבים של דרכי התשובה עם כל פרטיה, שעבודה קשה שבמקדש היא, וכן עמא דבר, שאלו ימי השובבי"ם ימים מלאי יראה ופחד ואף יש המרחיקים לילך שמגיעים ח"ו לידי לחץ ועצבות, והימים גבוהים אלו אשר נקבעו לנו לרוממות ולחדש כנשר נעורינו נהפכו לאבל ולצער.
ודבר זה הוא שורשו בטעות והפסד הוא, שאדרבא בימים האלו על האדם תחילה להתבונן על מהות הברית ותכליתו, ועל מעלתו העצומה, ועל היותו הטובה הגדולה שעשה עמנו אבינו אב הרחמים מאז היותנו לעם, ואשרי העם שככה לו, ועיקר הברית ותכליתו הוא לצורך עצם קיום הברית שמהותו אהבה רצופה שאינה תלויה בדבר, ואין עיקר מטרתה למנוע פגם וקלקול, וזה הדבר עלינו לברר ולהעמיד באופן ברור מול עיני רוחנו בימים האלו בזמן הזה.
כריתת הברית תמצית האהבה והחיבה בין האב לבניו
ב. ולשם העמדת הדברים נציץ ונתבונן במעמד כריתת הברית בין בעל הבירה ואבינו אברהם ע"ה, ומצינו לשון נורא בספר היצירה בו מבואר המעמד בו כרת הקב"ה ג' הבריתות עם אברהם אבינו כמה אהבה וחיבה יש בדבר הגדול הזה, ואם לא שכתוב מפורש לא היה הפה יכול לאומרו ואין המח מסוגל לסבלו. וז"ל: 'וכשבא אברהם אבינו עליו השלום הביט וראה וחקר והבין וחצב וחקק ועלתה בידו, נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד, והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם, שנאמר והאמין בהוי"ה ויחשבה לו צדקה, וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והיא הלשון, ובין עשר אצבעות רגליו והיא המילה, וקשר לו עשרים ושתים אותיות בלשונו והקב"ה גילה לו את סודן'.
כריתת הברית באה מתוך אהבה עזה, ולצורך אותה האהבה, להעמידה איתנה לאורך כל ימות עולם, ומים רבים לא יכלו לכבות את האהבה, כי כרותה היא בברית קודש, וכל המתבונן בדבר הזה מתמלא ליבו ברגש של אהבה אין סוף כלפי קונו, וכלפי זקנו אברהם שהוא אבי כל הבריתות שיש בין כל איש יהודי לבין בורא כל עלמין, מעת לידתו עד יום פקודתו, ולנצח נצחים.
ההבנה הפשוטה ורגשות הקודש אף בדורנו אנו
ג. ולשם המחשה שאף בדורנו הפשוט והרחוק כמרחק השמש מן הארץ, מכל שיג ושיח מדרכי רבותינו ואבותינו שהילכו כמלאכים בעולם החומר, אפשר תמיד לעורר את האהבה הפשוטה ואת הרגשות הפשוטים שיש בכל לב איש שליבו ער וחי לעבודת קונו, הקרה ה' לידי סיפור פשוט, אבל עומק וגדלות יש בו.
סיפר לי בחור עובד ה' בתמימות שמקורו בארצות הגולה, שלפני תקופה הלך להתפלל על קברי אבות בקרית ארבע במערת המכפלה, בפעם הראשונה בחייו. ותכף כשנכנס להיכל הסמוך לציונם של אברהם אבינו ושרה אשתו, נכנסה בליבו רגש עז עד כדי בכיה, ועמד לפני קברם של אבות האומה ואמר להם בזה הלשון:
"זקני אברהם וזקנתי שרה, אתם כרתם ברית נצחית עם הקב"ה, ברית של אהבה, וכל הדורות עם ישראל נלחם ונאחז בשארית כוחותיו במסירות נפש, לשמור הברית בקדושה ובטהרה, כפי רצון הבורא.
אני עומד כאן היום נכדכם, המשתדל מאד לילך בדרכם לשמר את הברית מתוך אהבת ה' ויראתו, ומבקש בדמעות, אנא מכם התפללו עלי שיהיה לי את הכח להשלים את תפקידי בעולם הזה כראוי, ותמיד אזכה אף אני להיות חלק מן הברית שלכם, ויהיה חלקי עמכם בעולם הזה ובעולם הבא".
ג' בריתות, בכדי להיות כולנו משועבדים לאבינו שבשמים
ד. עלינו לזכור תמיד את הדבר הפשוט והברור, שמהות הברית היא כמו שמצינו כריתת ברית בין ב' אוהבים, שכורתים ביניהם ברית שתעמוד אהבתם בכל זמן ובכל שעה, בכל מצב טוב או מוטב. וכריתת הברית היא תמצית האהבה שיש ביניהם עד שהגיעו באהבתם לדרגה של כריתת ברית, ששוב אין אפשרות להפר את האהבה ועומדת היא לעד.
וכלשון הגר"א בספר יצירה (פ"א מ"ח) 'אומר לך מהו ענין ברית, והוא אדם שיש לו אוהב כנפשו ורוצה שלא יתפרש ממנו אבל אי אפשר להיות אצלו, נותן לו דבר שכל מגמתו ותשוקתו אליה והם נקשרים ע"י הדבר ההוא, ואע"פ שנוטל ממנו את הדבר מכל מקום מחשבתו שם הוא. ולשון ברית הוא הבטחה שע"י הדבר ודאי לא יתפרד ממנו, וזהו ענין לשון 'כריתה' שכורת ממנו הדבוק בו ונותן לו'.
כן הוא הברית שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו, שאחר שקראו הקב"ה 'אברהם אוהבי' כרת עמו ג' בריתות של אהבה, בריתות של חיבה. א. ברית הלב - שהוא ברית האמונה. ב. ברית הלשון - שהוא ברית התורה. ג. ברית המילה - שהיא ברית הקדושה.
ודבר זה ראוי ונכון לעמוד כנגד עיני שכלנו תמיד, שמטרת אותם הבריתות היא, שיהיו אלו ג' הדברים שבהם תלוי מהות האדם, עומדים תמיד דבקים באהבה של איש היהודי להקב"ה ואין מפריד ביניהם כלל. וממילא עומדים הכן לקיים מצוותו ומשעובדים שעבוד מוחלט לעשות רצון אבינו שבשמים. ועיקר מטרת הברית היא בחלק של העשה טוב, שיהיה איש הישראלי דבק בבוראו תמיד, ויהיה מחשבתו ומעשיו בכל עת כפי רצון הבורא. ותמיד יהיה טרוד לקיים את רצון הבורא מתוך אהבה הבוערת בלבו - אש תמיד.
להודות ולהלל על הברית תמיד
ה. כל יהודי זרע אברהם, צריך להרגיש בימים אלו ובכל זמן שמתהלך הוא בארצות החיים, שכולו מלא בהודיה להקב"ה על עצם המציאות של הברית, עצם הקירבה שיש בינו לבין קונו בכל זמן ובכל עת, בכל דרגה שהוא עומד, בין בימי האהבה ובין בימי השנאה, הברית עומדת כצור החלמיש ותמיד שומרת היא על הקשר שלא ינתק, ותמיד קורא אלינו אבינו אב הרחמים בחיבה 'שובו בנים' אפילו 'שובבי"ם'.
ואכן עלינו לזכור ולהתבונן שאנו מודים על כך באופן מיוחד בכל יום, בכל סעודה בברכת המזון, על התורה 'ועל בריתך שחתמת בבשרינו' שאכן יכון לבו להודות ולהלל ע"כ לכורת הברית, כי עצם דבר זה הוא מקור לשמחה עצומה ולתענוג אמיתי.
אהבת ה' כאב לבן, בלי טעם וסיבה
ולחיזוק ענין האהבה, וגודל אהבת ה' את בניו, אביא את דברי ספר העיקרים שאת לבי מילאו בעונג ותשוקה,
וז"ל ספר העיקרים מאמר ג פרק לז:
אבל האהבה הזאת היא כחשק בלי טעם אלא ענין נמשך לרצון החושק בלבד, והוא שהבטיח עליה בשעת מתן תורה בשכר קבלתם התורה, אמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה') ....
....וכן נמצא גם כן כי יפליג הכתוב באהבת השם יתברך את ישראל כאב לבן מכל צד שאפשר שתהיה האהבה ביניהם, כי בעבור שמדרך האב לאהוב בנו הבכור כי הוא ראשית אונו, אמר הכתוב כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא (ירמיהו ל"א ח'), בני בכורי ישראל (שמות ד' כ"ב), וכן בעבור שלפעמים יאהב האדם את הבן מצד השרות שהוא משרת לפניו כנער, אמר הכתוב כי נער ישראל ואהבהו (הושע י"א א'), וגם לפי שלפעמים שתהיה אהבת האב את הבן מפני חשיבותו שהוא בן יקיר לו או מפי שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, אמר הכתוב הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמיהו ל"א י"ט), שנפשי קשורה באהבתו כאב בבן יקיר לו או בילד שעשועיו עד שמדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, כמו שמדרך האוהב שהוא מתענג בזכירת אהובו תמיד, ועל כן יחזור לזכור אותו כשמדבר בו, וגם לגודל חשיבותו בעיני ואהבתי אותו המו מעי לו ונכמרו רחמי עליו כאדם המתפעל מצער בנו החביב לו, ועל כן ראוי לי לרחם עליו כמו שירחם האב על ילד שעשועיו או על הבן החביב לו, וזהו רחם ארחמנו נאם ה'.....
....ובעבור זה יחוייב האדם לאהוב את השם יתברך תכלית האהבה, והיתה האהבה אל השם יתברך תכלית כל התורה לפי שהיא תמשיך אהבת השם יתברך אליו.
מהות הברית
ו. עוד נדבך חשוב ומהותי שחשבתי שכדאי ונצרך להעמיד באופן ברור לכל הבא בשערי הגדולה, ובפרט כשאדם בא לעסוק בתיקון הברית וחידוש המלוכה למלוך על עצמו. ותמצית הדבר הוא, שעלינו להתבונן בעצם מטרת עשית וכריתת הברית, והשואל ישאל תמה: מדוע לא די בעצם האהבה הגדולה שיש בין הקב"ה לבניו, מה צורך להעמיד הדבר בכריתת ברית, מה המעלה המיוחדת יש בכך.
והתשובה לכך היא פשוטה, שברית מהותו 'הסכם חתום' שאינו ניתן לעירור אף בזמנים שאין את סיבת האהבה, ולהיפך אף יש סיבה לכעס וריחוק, אז מגיע בא תפקיד ה'ברית' לשמור על אותו הקשר למען יחזיק לימים הבאים, ולא ינתק הקשר בעת הרחקת הקרבה והאהבה.
וכמו שאנו מוצאים בעניני העולם, שאדם קונה מכר מחבריו ושני הצדדים מתרצים על הצד היותר טוב, ועכ"פ חותמים חוזה והסכם מכר על כל פרטי העסקה, וישאל השואל 'מה צורך יש בכך' הרי שני הצדדים רוצים בקיום העסקה ומה צורך יש בחתימה והסכם, אלא התשובה פשוטה וברורה שמטרת חתימת החוזה הוא לאותם הימים בהם אחד מן הצדדים לא יהיה מרוצה מן הצד השני וירצה להפר את תנאי העסקה, אז יבוא אותו השטר ויאמר ברורות : 'יש הסכם' 'יש חוזה', ואין שייך להפר דבריו.
כן הוא הדבר ביתר שאת באותו הברית שנחתם בין כל איש יהודי לבין אביו שבשמים, שוודאי באותם הימים בהם מקיים האדם את מצוות ה' בכל פרטיו ודבק הוא בדרכיו, אכן אין צורך ואין ביטוי לאותו הברית, שהרי שני הצדדים מרוצים וחפצים לקיום הדבר, והאהבה עומדת איתנה וחזקה.
אלא באותם הימים בהם אחד מן הצדדים אינו מקיים את חלקו כראוי, וח"ו אינו חפץ בקיום האהבה והולך הוא לחצוב בורות נשברים, ונמשך אחר הבלי העולם הזה ואחר תאוות לבו, ומצד עצם קיום האהבה שוב אין סיבה ורצון לכך. אזי נעמד על רגליו אות הברית העומד לעד בעוז ובגאון ואומר 'כי לא ידח ממנו נידח' ואף אם אין הזמן גורם ואין עתה סיבה לאהבה וקירבה, אבל כיון שכרתנו ברית יחד שוב איננו נפרדים לעולם, ומים רבים לא יכלו לכבות את האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים.
וכשאדם נכשל רח"ל בעבירה, ופרט בענינים שעליהם נכרת הברית ישראל לבורא עולמים, צריך הוא לקום על שני רגליו ולזעוק: 'אבא, שום דבר לא יוכל להפריד בינינו, שום עבירה ושום כישלון, הברית בינינו חזקה מכל דבר. אבא, אני ואתה קשורים בעבותות אהבה, שאין שייך להפריד ביננו'. והדברים נוראים, והם שורש ומהות הברית.
ברית יוסף, דייקא
ז. והוא הדבר המיישב את התמיה הגדולה, מדוע שורש ויסוד ענין הברית הוא נקרא על שמו של יוסף, שהרי בכל מקום נקרא הוא על שמו. הרי הדבר ידוע הוא שיעקב אמר לבנו ראובן 'ראשית אוני' שמעולם לא נמצא אצלו כלל פגם בענין זה, ומאידך אצל יוסף מצינו חיסרון כל דהוא וכמו שכתבו 'ויפוזו זרועי ידיו', שהפסיד משום כך עשרה שבטים שלא יצאו מבניו. וא"כ לכאורה היא ראוי שיעקב הוא אשר יקרא על שמו ענין היסוד של הברית.
אלא הוא אשר דיברנו, שרק אצל יוסף היה ביטוי לאותו הברית, ורק מחמת אותו החלק שבו היה בחינת פגם בברית, שרק באופן זה ניכר אות הברית שעומד הוא איתן וחזק, אף שיש מערערים על כך, ויש סיבה הופכית לכך, משא"כ אצל יעקב אבינו לא היה כלל ביטוי לאותו הברית, שהרי תמיד היה סיבה מצד עצמו לקיום אהבה בינו לבין קונו, ולא נצרך לו כביכול לאותו הברית.
מכח דבר זה אנו מבקשים בכל עת בתחינה את תפילת 'זכור ברית', שענינו שאף שאין אנו זכאים בעונינו כלל לרחמי ה' ואין סיבה להמתקת גזר דיננו, מ"מ בקשתינו 'זכור הברית שכרתו אבותינו' 'ומכוחה תעמוד לנו ותרחם עלינו ואל תשחיתנו'.
בימי האלו מחדשים את ברית האהבה
ח. ורק לאחר אקדמות מילין אלו הבאים לבאר את פשטות מהות הברית ושייכות אלינו, שייך לגשת ולהיכנס לתוך הקודש לבחון ולתקן ולחדש את הברית, כי אין שייך לבוא לתקן בדבר שאין לנו שייכות וקשר עמו.
ועלינו בימים האלו לבוא מתוך שמחה והתרוממות הרוח, שאנו באים לחדש את הברית, אנו באים שוב לעמוד במקום אבותינו הגדולים, לחזק את האהבה בינינו לבין הקב"ה בורא כל, וכל פעולה ופעולה שאנו עושים בימי האלו אנו עושים לשם חיזוק נוסף של הברית, שהיה חזק ואמיץ.
ואכן בימים האלו אנו אף מכפרים ומתקנים את הפגמים שרח"ל פגמנו באותו הברית, וגודל הפגם הוא ללא שיעור ומידה, ועלינו לעמול עד כלות הנפש לתקן ולנקות את אשר לבשנו על עצמו את הבגדים הצואים, ולשוב אליו באמת, אבל ודאי שעיקר הדבר להעמיד תחילה את הברית באופן ברור וחזק מתוך הבנה לעומק הדבר, ולעמול לחזק את הבריתות ביתר שאת וביתר עוז, וממילא יבואו אף אותם הכלים לתקן את העבר, ולהתנער מן העפר שדבק בנו, אבל הכל מתוך רוממות גודל יראתו ואהבתו.
ועתה עלינו להמשיך ולבאר בס"ד את האופן של העמדת הבריתות באופן הנכון והראוי, לחזק את בדק הבית להעמידו על תילו כבראשונה. בתפילה ובבקשה מלפני אבינו אב הרחמים, 'ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים'.
------
עוד יוסף חי !
תשפ"ו
תשפ"ו
....יוסף הצדיק עומד במצרים לאחר התלאות הנוראיות שהוא עבר שם, בגשם אבל בעיקר ברוח, מלחמות, ניסיונות, השפלות, והעיקר ניצחונות... שאין שכל אנוש יכול להבין ולהשיג אפס קצהו.
וכל אותו הזמן בארץ ישראל יושב אביו יעקב, בחיר האבות, רגל רביעי במרכבה, ובוכה עליו על יוסף הבן זקונים האהוב שלו, בוכה הוא על מיטתו שלא שלימה היא, חסירה היא. הוא בוכה על מידת היסוד - מידתו של יוסף שנפלה שדודה ב'ערוות הארץ' במקום הכי שפל בעולם ארץ מצרים, בכיה תמידית ונוראית שאין לה נחמה.
עד אותו הרגע בו שלא יכול יוסף להתאפק, ופונה הוא לאחיו שבטי קה ומתוודה לפניהם 'אני יוסף' ומבקש מהם לעלות מהרה לאביו ולבשר לו את הבשורה 'עוד יוסף חי' ו'כי הוא מושל בכל ארץ מצרים',
עלו לאבא האב הזקן שלנו, ותבשרו לו את הבשורה המשמחת, שמידת יוסף חייה וקיימת בקדושה וטהרה, ולא מתה ולא נפגמה היא ח"ו בתוך שאול תחתית של מצרים 'כי הוא מושל בכל מצרים', אלא אדרבה מתוקנת היא ביתר שאת עוז וגבורה, מידת יוסף שולטת ומולכת על ערוות הארץ, על כל חלקי הטומאה אשר בארץ.
ואכן לאחר ששמע יעקב את הידיעה יוצאת מבין צלילי מיתרי כינורה של שרח שבה נפשו למקומה, וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, מחמת הידיעה הברורה שמיטתו שלמה היא, בקדושה וטהרה.
עומדים אנו פה היום 3546 שנים לאחר אותה ההכרזה 'עוד יוסף חי', ואנו פונים אליך אבא שבשמים, אבינו אב הרחמן 'עוד יוסף חי', מידת יוסף חייה ביתר עוז, עומדים כאן יחד בחורים, אברכים, עמך בית ישראל, ושומרים במסירות נפש על מידת יוסף, בתוך ערוות הארץ, מול כל הניסיונות האיומים שמנסים להפילם לבאר שחת, ומכריזים בכל הכח 'עוד יוסף חי' 'וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים' - עומדים אנו איתן על המשמר ומושלים ביתר עוז וגבורה בכל ארץ מצרים.
אפשר לרקוד ולשמוח בהתרגשות עצומה... יש המשך לאותה השמחה עצומה של יעקב אבינו ששמע את שרח בת אשר מנגנת בהתרגשות עוד יוסף חי..... גם עתה מנגנים אנו בהודיה על מיתרי הלב, עוד יוסף חי, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, לעד לנצח נצחים!
