הנושאים החמים
דרך חיים
אקטואליה יהודית במשנת אור החיים
לראות טוב - לראות נכון
אחד המילכודים של האנושות ללא ספק הוא ‘‘ראייתם את הסביבה‘‘, עשו לי, עבדו עלי, הילדים שלי לא מכבדים אותי, לא מקשיבים לי, הילד הזה הוא חצוף, הוא קטנוני, לא גדל עדיין, וכן הלאה, כל אחד מאיתנו חי את חייו ורוצה הרי את החיים היפים ביותר, להרגיש לפחות שהוא חי בסביבה איכותית טובה ומכבדת, בתכלי‘ס לאף אחד לא נעים להרגיש שהוא חי בסביבתם של פרועי אינטלגנציה מנטלית ורגשית מכל סוג שהוא.
אמר לי אחד מהיועצים הרגשיים, פעמים שמגיעים אלי זוגות ופורקים את מטעניהם הרגשיים אחד על השני, מהצד זה נשמע שבן הזוג מחפש להפליל את השני, אמנם בתת המודע שוכנת לה שאיפה לשמוע מצד שלישי למה מה שאני טוען וטוען, יש בו איזה רבב קטן של אי צדק, כי מבן הזוג כבר הוא לא ישמע, אבל מצד שלישי נטרלי באמת ישנה מוכנות נפשית לשמוע היכן גם אני צריך תיקון.
לראות טוב אין פירושו להיות מדומיין ברמה המעוותת מציאות, אלא לכל הפחות קודם כל לראות את המציאות בצורה אמיתית לא גרועה ונחיתית ולא מוזהבת סתם.
ואם יאמר האומר, מה לעשות אבל הראייה שלי את הסביבה היא רעה, לא מפרגנת, עצורה, זה אני וכך אני רואה, מה הבעיה בזה, אני עושה חסדים, משתדל פה ושם לתת מילה טובה, אבל בסך הכל אני רואה שלילי את הסביבה.
אכן מלבד סיבלו האישי שרואה את כולם כג‘ונגל פרוע, והוא הסדרן שלו, אבל נשאלת השאלה, האם ראיית הסביבה ברע, ובצורה שלילית מתמדת מהווה חיסרון באדם עצמו?
א. ראשית קשה לאור החיים, איך יכול להיות שהקב‘‘ה היכה כל בכור, ומחמתו ממש נגרמה מיתה לכל בכורי מצריים, הרי הוא בכבודו ובעצמו שופע רק טוב, ויסוד כל הטובות שבעולם באות ממנו יתברך.
די לנו מקושייתו של רבינו אור החיים, להבין את התמונה, כי מדבר טוב לעולם לא יכול לצאת דבר רע, ומכאן, קצרה הדרך להתבוננות בעצמינו היכן אנו אוחזים, האם אנו בבחינת טוב, שיצא מאיתנו אוטומט רק טוב כללי.
ב. דבר נוסף שמחדד אור החיים, כל המקומות שמצינו שתנאים ואמוראים נתנו עיניהם במישהו והפכוהו לגל של עצמות, ממבט שטחי שלנו, אולי זה נשמע ססגוני ומרהיב על יכולותיהם הבלתי מוגבלות של קדמונינו, להפוך בן אדם בעל רוח וחיים לגל עצמות, אבל לרבינו אור החיים אין הדבר עולה בקנה אחד, עם הערך החזק ביותר שטוב מביא טוב ולא ייתכן שמתנא ואמורא יצא דבר מזיק כל כך שנקרא מוות.
ג. עניין הקללות המוזכרות בפרשת בלעם שיצא לקלל את ישראל, אור החיים מביא את ייחודיותו של בלעם לקלל מה שלא היה לאף אחד בעולם כמוהו, זה עינו הרעה של בלעם, צרות עין מיוחדת במינה על קיומם של ישראל שלא נברא עימה אף אדם בעולם, וממקום זה היווה מקור השראה לקללתם של ישראל.
כהמשך לבסיס עקרוני זה, כי מדבר טוב יוצא טוב, ומדבר רע אכן יימשך רע, מביא רבינו אור החיים מדברי התנא ר‘ שמעון בר יוחאי, על הפסוק ‘‘טוב עין הוא יבורך‘‘ ודורש שם בזוהר אל תקרי יבורך אלא יברך, זאת אומרת, כי הכל תלוי בטובה של העין, וכל עוד היא טובה יצא ממנה רק ברכה, וכל עוד היא לא טובה כעינו של בלעם יוצא ממנה קללה.
רבינו אור החיים מבאר, כי מן הטבע דבר טוב מושך אליו דבר טוב ודבר רע ישאב אליו דברים רעים, דוגמא לדבר, יש בטבע אבן שיכולה למגנט אליה ברזל, כיוון שחומר האבן והברזל אותו דבר, וכל דבר שברא אותו הקב‘‘ה בטבע עשה אותו שניקח ממנו דוגמא למערכת הרוחנית התורנית, ואותו הדבר יש ברוחניות, קדושה ממגנטת קדושה, טומאה ממגנטת אליה טומאה.
בכל חומר גלם קיימת נקודה רוחנית המעמידה אותו, לא רק בעל חיים, אלא גם חפץ דומם או כל דבר שקיים תחת השמש, אי אפשר לעולם שיעמוד ויחזיק מעמד ללא נקודה רוחנית שתעמיד אותו, וזה בנוי על דבר פשוט בתורת אור החיים, כי כל חיות היא רק מחמת נקודה קדושה שקיימת שם, כי דבר ריק מקדושה התוצאה היא מוות מוחלט.
מכת בכורות התבצעה כתוצאה מטובו ואורו האינסופי של הקב‘‘ה, כאשר עבר בין המצרים כל חלקיקי הקדושה שהיו בעם הבכורות המצרי, נשאבו באופן מגנטי ישירות לאורו האינסופי של הקב‘‘ה ובכך התרוקנו לגמרי מנקודת הקדושה האחרונה שהיתה בהם ומתו.
אותו הדבר קרה עם התנאים והאמוראים שברגע שהביטו על אותו האדם, זו לא היתה סתם הבטה אלא ראייה אמיתית על חלק הקדושה שבו שרצה להישאב אל מקורו שהוא התנא, כבר הרגיש זר ומנוכר לאותו גוף ששכן בתוכו, ורצה להתאחד מחדש בטבעו האמיתי.
די לנו במבט הנוקב שמחדש לנו אור החיים, כי מהטוב יוצא טוב, וחיות מקורה בקדושה בלבד, ומהרע יוצא רע, וטומאה שורשה חידלון ומוות, לא רק עניין רוחני כזה המשייך אותנו לאקט דתי רוחני, אלא מציאות של ממש בעולם המציאות הגורם למוות טבעי.
והדבר הגרוע ביותר באנושות כמוות מגיע אצל הקב‘‘ה רק מהשפעת טובו, כי לעולם ‘‘אין דבר רע יורד מלמעלה‘‘.
אקטואליה יהודית במשנת אור החיים
לראות טוב - לראות נכון
אחד המילכודים של האנושות ללא ספק הוא ‘‘ראייתם את הסביבה‘‘, עשו לי, עבדו עלי, הילדים שלי לא מכבדים אותי, לא מקשיבים לי, הילד הזה הוא חצוף, הוא קטנוני, לא גדל עדיין, וכן הלאה, כל אחד מאיתנו חי את חייו ורוצה הרי את החיים היפים ביותר, להרגיש לפחות שהוא חי בסביבה איכותית טובה ומכבדת, בתכלי‘ס לאף אחד לא נעים להרגיש שהוא חי בסביבתם של פרועי אינטלגנציה מנטלית ורגשית מכל סוג שהוא.
אמר לי אחד מהיועצים הרגשיים, פעמים שמגיעים אלי זוגות ופורקים את מטעניהם הרגשיים אחד על השני, מהצד זה נשמע שבן הזוג מחפש להפליל את השני, אמנם בתת המודע שוכנת לה שאיפה לשמוע מצד שלישי למה מה שאני טוען וטוען, יש בו איזה רבב קטן של אי צדק, כי מבן הזוג כבר הוא לא ישמע, אבל מצד שלישי נטרלי באמת ישנה מוכנות נפשית לשמוע היכן גם אני צריך תיקון.
לראות טוב אין פירושו להיות מדומיין ברמה המעוותת מציאות, אלא לכל הפחות קודם כל לראות את המציאות בצורה אמיתית לא גרועה ונחיתית ולא מוזהבת סתם.
ואם יאמר האומר, מה לעשות אבל הראייה שלי את הסביבה היא רעה, לא מפרגנת, עצורה, זה אני וכך אני רואה, מה הבעיה בזה, אני עושה חסדים, משתדל פה ושם לתת מילה טובה, אבל בסך הכל אני רואה שלילי את הסביבה.
אכן מלבד סיבלו האישי שרואה את כולם כג‘ונגל פרוע, והוא הסדרן שלו, אבל נשאלת השאלה, האם ראיית הסביבה ברע, ובצורה שלילית מתמדת מהווה חיסרון באדם עצמו?
דבריו של רבינו אור החיים בפרשה יכולים להאיר לנו את העיניים.
א. ראשית קשה לאור החיים, איך יכול להיות שהקב‘‘ה היכה כל בכור, ומחמתו ממש נגרמה מיתה לכל בכורי מצריים, הרי הוא בכבודו ובעצמו שופע רק טוב, ויסוד כל הטובות שבעולם באות ממנו יתברך.
די לנו מקושייתו של רבינו אור החיים, להבין את התמונה, כי מדבר טוב לעולם לא יכול לצאת דבר רע, ומכאן, קצרה הדרך להתבוננות בעצמינו היכן אנו אוחזים, האם אנו בבחינת טוב, שיצא מאיתנו אוטומט רק טוב כללי.
ב. דבר נוסף שמחדד אור החיים, כל המקומות שמצינו שתנאים ואמוראים נתנו עיניהם במישהו והפכוהו לגל של עצמות, ממבט שטחי שלנו, אולי זה נשמע ססגוני ומרהיב על יכולותיהם הבלתי מוגבלות של קדמונינו, להפוך בן אדם בעל רוח וחיים לגל עצמות, אבל לרבינו אור החיים אין הדבר עולה בקנה אחד, עם הערך החזק ביותר שטוב מביא טוב ולא ייתכן שמתנא ואמורא יצא דבר מזיק כל כך שנקרא מוות.
ג. עניין הקללות המוזכרות בפרשת בלעם שיצא לקלל את ישראל, אור החיים מביא את ייחודיותו של בלעם לקלל מה שלא היה לאף אחד בעולם כמוהו, זה עינו הרעה של בלעם, צרות עין מיוחדת במינה על קיומם של ישראל שלא נברא עימה אף אדם בעולם, וממקום זה היווה מקור השראה לקללתם של ישראל.
כהמשך לבסיס עקרוני זה, כי מדבר טוב יוצא טוב, ומדבר רע אכן יימשך רע, מביא רבינו אור החיים מדברי התנא ר‘ שמעון בר יוחאי, על הפסוק ‘‘טוב עין הוא יבורך‘‘ ודורש שם בזוהר אל תקרי יבורך אלא יברך, זאת אומרת, כי הכל תלוי בטובה של העין, וכל עוד היא טובה יצא ממנה רק ברכה, וכל עוד היא לא טובה כעינו של בלעם יוצא ממנה קללה.
רבינו אור החיים מבאר, כי מן הטבע דבר טוב מושך אליו דבר טוב ודבר רע ישאב אליו דברים רעים, דוגמא לדבר, יש בטבע אבן שיכולה למגנט אליה ברזל, כיוון שחומר האבן והברזל אותו דבר, וכל דבר שברא אותו הקב‘‘ה בטבע עשה אותו שניקח ממנו דוגמא למערכת הרוחנית התורנית, ואותו הדבר יש ברוחניות, קדושה ממגנטת קדושה, טומאה ממגנטת אליה טומאה.
בכל חומר גלם קיימת נקודה רוחנית המעמידה אותו, לא רק בעל חיים, אלא גם חפץ דומם או כל דבר שקיים תחת השמש, אי אפשר לעולם שיעמוד ויחזיק מעמד ללא נקודה רוחנית שתעמיד אותו, וזה בנוי על דבר פשוט בתורת אור החיים, כי כל חיות היא רק מחמת נקודה קדושה שקיימת שם, כי דבר ריק מקדושה התוצאה היא מוות מוחלט.
מכת בכורות התבצעה כתוצאה מטובו ואורו האינסופי של הקב‘‘ה, כאשר עבר בין המצרים כל חלקיקי הקדושה שהיו בעם הבכורות המצרי, נשאבו באופן מגנטי ישירות לאורו האינסופי של הקב‘‘ה ובכך התרוקנו לגמרי מנקודת הקדושה האחרונה שהיתה בהם ומתו.
אותו הדבר קרה עם התנאים והאמוראים שברגע שהביטו על אותו האדם, זו לא היתה סתם הבטה אלא ראייה אמיתית על חלק הקדושה שבו שרצה להישאב אל מקורו שהוא התנא, כבר הרגיש זר ומנוכר לאותו גוף ששכן בתוכו, ורצה להתאחד מחדש בטבעו האמיתי.
די לנו במבט הנוקב שמחדש לנו אור החיים, כי מהטוב יוצא טוב, וחיות מקורה בקדושה בלבד, ומהרע יוצא רע, וטומאה שורשה חידלון ומוות, לא רק עניין רוחני כזה המשייך אותנו לאקט דתי רוחני, אלא מציאות של ממש בעולם המציאות הגורם למוות טבעי.
והדבר הגרוע ביותר באנושות כמוות מגיע אצל הקב‘‘ה רק מהשפעת טובו, כי לעולם ‘‘אין דבר רע יורד מלמעלה‘‘.
- Next article in the series 'דרך חיים': דרך חיים ▪︎ מעמד הר סיני צורך האנושות
- Previous article in the series 'דרך חיים': דרך חיים ▪︎ הדרך למשמעת וגבולות
