הנושאים החמים
כשרצו רבותינו להגדיר מה עובר על אדם שעובר תהליך גירושין, וכמה הופכים את העולם ע"מ שלא להגיע לאותה סיטואציה, פשוט אמרו בשתי מילים: "קשין גירושין" (סנהדרין כב, א).
הבהרה חשובה: מאמר זה אומנם נכתב סמוך לימי הפורים המשמחים והמעוררים לתקווה, אך הוא מאמר שרחוק (לצערי) להיות משמח.
אבל הוא יכול להיות אי"ה גם מאמר של תקווה ונתינת כלים נכונים לעמוד מול מצב כזה של ממש חיים ומוות (גשמיים ובעיקר רוחניים). לכן לאחר חשיבה רבה והתייעצות עם תלמידי חכמים חשובים, מאמר זה נכתב בתקווה לתועלת.
"היא הייתה מתייעצת איתי על הכל, כל הזמן היא הייתה שואלת שאלות הלכתיות. למה היא לא אמרה שיש כאלה בעיות בבית?! דיברתי עם הבן שלה אתמול הוא סיפר לי שהיא כבר לא שומרת שבת."
"הוא היה יהודי צדיק ירא שמיים. לפני חודש דיברתי איתו והוא סיפר שמאז שהוא עזב את אשתו הוא כבר לא מניח תפילין".
"הילד הזה היה נראה לי תמיד שבור ועצוב, כל הזמן ניסיתי לדבר איתו אבל הוא תמיד אמר לי שהכל טוב, ואין לו בעיות. עכשיו שההורים שלו התגרשו הבנתי למה הוא ככה".
זה רק חלק קטן מציטוטים (אמיתיים בהחלט) מרבנים ותלמידי חכמים, אשכנזים וספרדים שאני באופן אישי נוהג לשוחח ולהתייעץ איתם המון על בעיות כאלה ואחרות. על משפחות שעומדות מול ים גועש של חוסר אונים, ואין מישהו שזורק להם אפילו לא בול עץ אחד דמיוני להוציא אותם מאותה סכנת טביעה.
וגם אם יש איזה אדם שמציע איזו עזרה, מיד הם נזדעקים ואומרים "אצלי הכל טוב! ב"ה! הבית שלי עשר! הלוואי אצל כולם ככה...." ואחרי תקופה שאותו בית מתפרק ומתפקר (אותן אותיות...) אז כבר מתחרטים למה לא ניסינו יותר לעבוד. "חבל".
עכשיו נעבור לניתוח כירורגי כואב אבל הכרחי.
הבעלים
ציטוטים ממספר נשים שונות
"הוא מספר שאשתו כבר שנה לא מדברת איתו והפסיקה לשמור מצוות, ואפילו דברים בסיסיים כמו בשר בחלב היא כבר לא שומרת. אבל הוא לא מספר למה, את הסיבה. והוא לא מספר כמה הוא מעיר ופוגע בה, תמיד פרצוף מבואס ולא מרוצה, אף פעם לא מחייך חוץ מהפעמים שיוצא לו איזו עקיצה שמצחיקה רק אותו".
היועץ: "בעלך סיפר לי שהזוגיות שלכם די בסדר".
האשה: "פחחח, מנותק, אני מרגישה כמו ספינה בלב ים! לבד!".
"כתוב בתורה שאפילו לגוי צריך לעזור. כנראה שאני פחות מזה!".
"כל כך הרבה שנים הוא לומד תורה! שום דבר לא נכנס?!".
"הוא לא יודע שהתורה מחמירה מאוד בהונאת אשתו? כנראה הוא לא לומד באמת!".
אלו קצת מתוך מאגר גדול וכואב של אמת שיוצאת מתוך לב שבור.
והבעלים? ששומעים את האמת הזו, מהלב של הנשים שלהן, פעמים מגיבים בצורה עדינה של "היא לא מבינה מה היא מדברת".
ועד צורה פחות עדינה של "הדלת פתוחה!".
ועד תגובה קיצונית (ושכיחה) "אמרתי לה שהיא צריכה כדורי הרגעה היא לא מקשיבה".
אבל התלונות על אשה שאינה חייכנית, ואין לה שמחת חיים, וכשהם בחוץ היא צוחקת ומדברת, ובבית היא כבויה "עם פרצוף תשעה באב!".
ממשיכות להגיע, בלי להבין דבר בסיסי שאותם פגמים שהבעל מציין הרבה פעמים נובעים בגלל שלא נעים ונוח איתו, התסכול ממלא כל פינה בלב, על כל תנועה הוא מתלונן ומעיר, ולא הערה עדינה, אלא הערה חותכת ישירות ללב בלי לחשוב פעמיים ובלי רחמים.
וכשמגיעים למצב של גירושין, השאלות עולות וצצות: "אבל למה?! מה היה רע איתי".
ואחרי הגירושין תופעות לוואי שתמיד אבל תמיד פוגעות ביראת השמיים של הבעל, אם זה פחות לימוד תורה ותפילה, חשיפה למקומות שליליים ולאנשים שלפני זה הוא לא היה מתקרב אליהם.
ואז ממילא הבור מעמיק, מאדם ללא אשה הוא הופך להיות ליהודי ללא יראה ואמונה, ויסורי המצפון אוכלים ואוכלים, כי אין מה שיעצור את הנפילה. אין את התורה שתשמור על האדם ותעדן אותו, חברה רעה שמושכת יותר ויותר לכבלי הדיכאון וההפקרות, במקום לחפש טוב לנפש ולגוף הוא מחפש (בחירה טבעית שצריך להתנגד לה) את הטוב לגוף והרע לנפש ולנשמה. ממצב של יהודי ירא השם הוא הופך ל...
הנשים
ציטוטים ממספר גברים שונים
היועץ: "למה אתה לא רוצה לדבר איתה?".
הבעל: "ממילא היא לא מקשיבה, עוקצת ועושה אותי קטן".
"היא שואלת למה אני שותק? כי בסוף אמא שלה מכריעה אז מה יש לשאול אותי".
"עד שאני מתנהל מול הילדים היא שוברת לי את המילה מולם!".
"היא אף פעם לא מנסה להבין אותי ולתת לי להשלים משפט".
גם פה, מדובר על מבחר קצר של ציטוטים כואבים של שנים על גבי שנים של הזנחה וסתימת אוזניים מול בעיות שעולות מידי פעם, וטאטוא מתחת לכל מקום אפשרי, "מה שלא רואים לא כואב" אומרים אנשים.
וכשמגיעים למצב של גירושין, השאלות עולות וצצות: "מה?! ככה הוא וויתר עליי, אחרי כל כך הרבה שנים הוא לא נלחם עלי?".
ואחרי הגירושין תופעות לוואי שתמיד אבל תמיד פוגעות ביראת השמיים של האשה,
פחות שיעורי תורה ותפילה, חשיפה למקומות שליליים ולנשים שלפני זה היא חששה לדבר איתן.
ואז ממילא הבור מעמיק, מאשה גרושה הוא נהפכת להיות יהודיה ללא יראה ואמונה, ויסורי המצפון אוכלים ואוכלים, כי אין מה שיעצור את הנפילה. אין את התורה שתשמור על האדם ותעדן אותו, חברה רעה שמושכת יותר ויותר לכבלי הדיכאון וההפקרות, במקום לחפש טוב לנפש ולגוף היא מחפשת (בחירה טבעית שחובה להתנגד לה אמרנו) את הטוב לגוף והרע לנפש ולנשמה.
ממצב של אשה שמחוברת ליהדות היא הופכת ל...
אני יודע שהמילים קשות אבל אין ברירה מישהו צריך לשים את הדברים על השולחן ולדבר עליהם.
זה טבעי! (הפתרונות כתובים בלשון זכר אבל הכוונה גם ללשון נקבה)
זה טבעי! כל אדם שנכנס למקום של סחרור בחיים שלו, היצר הרע מיד מושך לכיוון של "השמדה עצמית", מיד הוא נופל לדכדוך ודיכאון, עצבות ואי רצון לעשות, כלום! ואפילו בלחש בלחש שאף אחד לא ישמע, גם כעס כלפי שמיא ב"ה.
נכון שזה טבעי, אבל זה שלילי. וחובה להתנגד! חובה לקום ולומר כל אדם לעצמו שחווה תקופה קשה כזו, "אני לא נופל!! אני טוב יותר מזה!!".
ובזה זה לא נגמר, מיד להתחבר לחברה חיובית, לאנשים שמבינים את הערך של חיי יהדות איכותיים מצד אחד, ומצד שני את הערך של ההבנה של החבר בזמני קושי.
מיד חובה להתחבר לרב או חבר טוב וירא שמיים שיתן עצה טובה, ויהיה שם לעזור לא ליפול לעולם חשוך מלא בכלום! שיעזור אותו חבר לאדם הגרוש לראות את החיים בצורה קצת שונה, בעיניים של אמונה ואופטימיות. כל אחד שיהיה לו חבר אחד טוב כזה מיד יתעלה ממקום נמוך של ייאוש ודכדוך, למקום גבוה יותר של בחירה בטוב! החיים הכי טובים. (העצה מדברי הסטייפלר זיע"א).
ולעולם, אבל לעולם לא להתנתק מהקב"ה בגלל קושי בחיים. קל לומר מאוד אבל מאוד קל לומר זאת, ומאוד אבל מאוד מאוד קשה לעשות! הכל מצביע בעד נפילה. כל העצמות רוצות לפרוק עול, כאן זה הבחינה של כל אדם, הקב"ה רוצה שתחזיק וסומך עלייך שתשאר חי!
היצר הרע והמציאות הקשה רוצים שתיפול. בחירה בטוב. (יהי רצון שלא יהיה לנו נסיון כזה!).
אמרתי, המאמר נכתב בפורים אבל הוא כבד ולא מתאים בכלל לימי השמחה האלו, אבל חייב להציל! הרבה משפחות לא יודעות איך הם מגיעות לפורים, כפרודים, גרושים או בכלל באווירת החג- עם מסכות של פנים מחייכות ולב שבור!
נקווה שהמאמר הזה יהיה תועלת.
וכמו שימי הפורים בימי מרדכי ואסתר נהפכו לימי ששון ושמחה ממצב של שמד למצב של סעודות הודיה, כך ימי הפורים ישפיעו על זוגות שיש להם קשיים ויהפכו להיות לימי אחדות ופיוס. אכי"ר!
הבהרה חשובה: מאמר זה אומנם נכתב סמוך לימי הפורים המשמחים והמעוררים לתקווה, אך הוא מאמר שרחוק (לצערי) להיות משמח.
אבל הוא יכול להיות אי"ה גם מאמר של תקווה ונתינת כלים נכונים לעמוד מול מצב כזה של ממש חיים ומוות (גשמיים ובעיקר רוחניים). לכן לאחר חשיבה רבה והתייעצות עם תלמידי חכמים חשובים, מאמר זה נכתב בתקווה לתועלת.
"היא הייתה מתייעצת איתי על הכל, כל הזמן היא הייתה שואלת שאלות הלכתיות. למה היא לא אמרה שיש כאלה בעיות בבית?! דיברתי עם הבן שלה אתמול הוא סיפר לי שהיא כבר לא שומרת שבת."
"הוא היה יהודי צדיק ירא שמיים. לפני חודש דיברתי איתו והוא סיפר שמאז שהוא עזב את אשתו הוא כבר לא מניח תפילין".
"הילד הזה היה נראה לי תמיד שבור ועצוב, כל הזמן ניסיתי לדבר איתו אבל הוא תמיד אמר לי שהכל טוב, ואין לו בעיות. עכשיו שההורים שלו התגרשו הבנתי למה הוא ככה".
זה רק חלק קטן מציטוטים (אמיתיים בהחלט) מרבנים ותלמידי חכמים, אשכנזים וספרדים שאני באופן אישי נוהג לשוחח ולהתייעץ איתם המון על בעיות כאלה ואחרות. על משפחות שעומדות מול ים גועש של חוסר אונים, ואין מישהו שזורק להם אפילו לא בול עץ אחד דמיוני להוציא אותם מאותה סכנת טביעה.
וגם אם יש איזה אדם שמציע איזו עזרה, מיד הם נזדעקים ואומרים "אצלי הכל טוב! ב"ה! הבית שלי עשר! הלוואי אצל כולם ככה...." ואחרי תקופה שאותו בית מתפרק ומתפקר (אותן אותיות...) אז כבר מתחרטים למה לא ניסינו יותר לעבוד. "חבל".
עכשיו נעבור לניתוח כירורגי כואב אבל הכרחי.
הבעלים
ציטוטים ממספר נשים שונות
"הוא מספר שאשתו כבר שנה לא מדברת איתו והפסיקה לשמור מצוות, ואפילו דברים בסיסיים כמו בשר בחלב היא כבר לא שומרת. אבל הוא לא מספר למה, את הסיבה. והוא לא מספר כמה הוא מעיר ופוגע בה, תמיד פרצוף מבואס ולא מרוצה, אף פעם לא מחייך חוץ מהפעמים שיוצא לו איזו עקיצה שמצחיקה רק אותו".
היועץ: "בעלך סיפר לי שהזוגיות שלכם די בסדר".
האשה: "פחחח, מנותק, אני מרגישה כמו ספינה בלב ים! לבד!".
"כתוב בתורה שאפילו לגוי צריך לעזור. כנראה שאני פחות מזה!".
"כל כך הרבה שנים הוא לומד תורה! שום דבר לא נכנס?!".
"הוא לא יודע שהתורה מחמירה מאוד בהונאת אשתו? כנראה הוא לא לומד באמת!".
אלו קצת מתוך מאגר גדול וכואב של אמת שיוצאת מתוך לב שבור.
והבעלים? ששומעים את האמת הזו, מהלב של הנשים שלהן, פעמים מגיבים בצורה עדינה של "היא לא מבינה מה היא מדברת".
ועד צורה פחות עדינה של "הדלת פתוחה!".
ועד תגובה קיצונית (ושכיחה) "אמרתי לה שהיא צריכה כדורי הרגעה היא לא מקשיבה".
אבל התלונות על אשה שאינה חייכנית, ואין לה שמחת חיים, וכשהם בחוץ היא צוחקת ומדברת, ובבית היא כבויה "עם פרצוף תשעה באב!".
ממשיכות להגיע, בלי להבין דבר בסיסי שאותם פגמים שהבעל מציין הרבה פעמים נובעים בגלל שלא נעים ונוח איתו, התסכול ממלא כל פינה בלב, על כל תנועה הוא מתלונן ומעיר, ולא הערה עדינה, אלא הערה חותכת ישירות ללב בלי לחשוב פעמיים ובלי רחמים.
וכשמגיעים למצב של גירושין, השאלות עולות וצצות: "אבל למה?! מה היה רע איתי".
ואחרי הגירושין תופעות לוואי שתמיד אבל תמיד פוגעות ביראת השמיים של הבעל, אם זה פחות לימוד תורה ותפילה, חשיפה למקומות שליליים ולאנשים שלפני זה הוא לא היה מתקרב אליהם.
ואז ממילא הבור מעמיק, מאדם ללא אשה הוא הופך להיות ליהודי ללא יראה ואמונה, ויסורי המצפון אוכלים ואוכלים, כי אין מה שיעצור את הנפילה. אין את התורה שתשמור על האדם ותעדן אותו, חברה רעה שמושכת יותר ויותר לכבלי הדיכאון וההפקרות, במקום לחפש טוב לנפש ולגוף הוא מחפש (בחירה טבעית שצריך להתנגד לה) את הטוב לגוף והרע לנפש ולנשמה. ממצב של יהודי ירא השם הוא הופך ל...
הנשים
ציטוטים ממספר גברים שונים
היועץ: "למה אתה לא רוצה לדבר איתה?".
הבעל: "ממילא היא לא מקשיבה, עוקצת ועושה אותי קטן".
"היא שואלת למה אני שותק? כי בסוף אמא שלה מכריעה אז מה יש לשאול אותי".
"עד שאני מתנהל מול הילדים היא שוברת לי את המילה מולם!".
"היא אף פעם לא מנסה להבין אותי ולתת לי להשלים משפט".
גם פה, מדובר על מבחר קצר של ציטוטים כואבים של שנים על גבי שנים של הזנחה וסתימת אוזניים מול בעיות שעולות מידי פעם, וטאטוא מתחת לכל מקום אפשרי, "מה שלא רואים לא כואב" אומרים אנשים.
וכשמגיעים למצב של גירושין, השאלות עולות וצצות: "מה?! ככה הוא וויתר עליי, אחרי כל כך הרבה שנים הוא לא נלחם עלי?".
ואחרי הגירושין תופעות לוואי שתמיד אבל תמיד פוגעות ביראת השמיים של האשה,
פחות שיעורי תורה ותפילה, חשיפה למקומות שליליים ולנשים שלפני זה היא חששה לדבר איתן.
ואז ממילא הבור מעמיק, מאשה גרושה הוא נהפכת להיות יהודיה ללא יראה ואמונה, ויסורי המצפון אוכלים ואוכלים, כי אין מה שיעצור את הנפילה. אין את התורה שתשמור על האדם ותעדן אותו, חברה רעה שמושכת יותר ויותר לכבלי הדיכאון וההפקרות, במקום לחפש טוב לנפש ולגוף היא מחפשת (בחירה טבעית שחובה להתנגד לה אמרנו) את הטוב לגוף והרע לנפש ולנשמה.
ממצב של אשה שמחוברת ליהדות היא הופכת ל...
אני יודע שהמילים קשות אבל אין ברירה מישהו צריך לשים את הדברים על השולחן ולדבר עליהם.
זה טבעי! (הפתרונות כתובים בלשון זכר אבל הכוונה גם ללשון נקבה)
זה טבעי! כל אדם שנכנס למקום של סחרור בחיים שלו, היצר הרע מיד מושך לכיוון של "השמדה עצמית", מיד הוא נופל לדכדוך ודיכאון, עצבות ואי רצון לעשות, כלום! ואפילו בלחש בלחש שאף אחד לא ישמע, גם כעס כלפי שמיא ב"ה.
נכון שזה טבעי, אבל זה שלילי. וחובה להתנגד! חובה לקום ולומר כל אדם לעצמו שחווה תקופה קשה כזו, "אני לא נופל!! אני טוב יותר מזה!!".
ובזה זה לא נגמר, מיד להתחבר לחברה חיובית, לאנשים שמבינים את הערך של חיי יהדות איכותיים מצד אחד, ומצד שני את הערך של ההבנה של החבר בזמני קושי.
מיד חובה להתחבר לרב או חבר טוב וירא שמיים שיתן עצה טובה, ויהיה שם לעזור לא ליפול לעולם חשוך מלא בכלום! שיעזור אותו חבר לאדם הגרוש לראות את החיים בצורה קצת שונה, בעיניים של אמונה ואופטימיות. כל אחד שיהיה לו חבר אחד טוב כזה מיד יתעלה ממקום נמוך של ייאוש ודכדוך, למקום גבוה יותר של בחירה בטוב! החיים הכי טובים. (העצה מדברי הסטייפלר זיע"א).
ולעולם, אבל לעולם לא להתנתק מהקב"ה בגלל קושי בחיים. קל לומר מאוד אבל מאוד קל לומר זאת, ומאוד אבל מאוד מאוד קשה לעשות! הכל מצביע בעד נפילה. כל העצמות רוצות לפרוק עול, כאן זה הבחינה של כל אדם, הקב"ה רוצה שתחזיק וסומך עלייך שתשאר חי!
היצר הרע והמציאות הקשה רוצים שתיפול. בחירה בטוב. (יהי רצון שלא יהיה לנו נסיון כזה!).
אמרתי, המאמר נכתב בפורים אבל הוא כבד ולא מתאים בכלל לימי השמחה האלו, אבל חייב להציל! הרבה משפחות לא יודעות איך הם מגיעות לפורים, כפרודים, גרושים או בכלל באווירת החג- עם מסכות של פנים מחייכות ולב שבור!
נקווה שהמאמר הזה יהיה תועלת.
וכמו שימי הפורים בימי מרדכי ואסתר נהפכו לימי ששון ושמחה ממצב של שמד למצב של סעודות הודיה, כך ימי הפורים ישפיעו על זוגות שיש להם קשיים ויהפכו להיות לימי אחדות ופיוס. אכי"ר!
