____________________________________________________________________________________________________

www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________

בגצ 7375/06‏ ‏ עו"ד יריב לוין נ' ראש ממשלת ישראל מר אהוד אולמרט

____________________________________________________________________________________________________

 

 

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק                                               בג"צ 06 /7375

 בעניין שבין:

                          עו"ד יריב לוין (מ.ר. 19128)

                          בעצמו ו/או על ידי עו"ד אסף ניב (מ.ר. 20890)

                          כתובתו של העותר להמצאת כתבי בי-דין בהליך זה תהא ברחוב דם המכבים 27/3, מודיעין 71700

                          טלפקס. 08-9702746  נייד: 052-2769183

                          דוא"ל: yifatyariv@013.net.il

                                                                                    (העותר)

                                                            נ – ג – ד

                          1. ראש ממשלת ישראל מר אהוד אולמרט

                          2. ממשלת ישראל (הממשלה ה – 31)

                          שניהם ע"י פרקליטת המדינה – מח' הבג"צים

                          רח' צלאח א-דין 29, ירושלים

                                                                                    (המשיבים)

ספרות:

י' זמיר, הסמכות המינהלית

עתירה למתן צו על תנאי

בית המשפט הנכבד מתבקש בזה ליתן צו על תנאי המכוון למשיבים 1 ו-2 והמורה להם להתייצב בפני בית משפט נכבד זה וליתן טעם כדלקמן:

א.     המשיב 1:  מדוע לא יביא בפני המשיבה 2 ללא דיחוי ובהתאם לסמכותו לפי סעיף 1 לתקנון עבודת הממשלה ה- 31 מיום 7.5.2006, הצעת החלטה בדבר מינוי שר במשרד הרווחה.

ב.      המשיבה 2: מדוע לא תעשה שימוש בסמכות הנתונה לה על פי סעיף 31(א) לחוק יסוד: הממשלה ותקבל ללא דיחוי החלטה בדבר מינוי אחד מחבריה המכהנים לתפקיד שר הרווחה ותפנה אל הכנסת בבקשה לאשר את המינוי כאמור.

בהיעדר טעם, כאמור, יתבקש בית-המשפט הנכבד ליתן צו מוחלט, המורה למשיבים לפעול, כאמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) לעיל, במובן זה שיביאו בפני הכנסת, ללא דיחוי, בקשה לאישור מינויו של שר במשרד הרווחה.

--- סוף עמוד  1 ---

מבוא ורקע עובדתי:

 

העותר

 

1.      העותר הינו עו"ד במקצועו, ועומד בראש המטה לביקורת השלטון של תנועת הליכוד. העותר מכהן גם כמשנה לראש לשכת עורכי הדין בישראל. מתוקף תפקידו הציבורי, מבקש העותר לשמש לפה לציבור רחב הנמנה על שכבות האוכלוסייה החלשות ביותר בישראל, ציבור הנזקק לשירותי משרד הרווחה, ואשר נפגע מדי יום ביומו מהזנחתו הלכה למעשה של משרד הרווחה על ידי המשיבים.

העובדות

 

2.      ביום 4.5.2006 הביא המשיב 1 (שיכונה להלן גם – "ראש הממשלה") בפני הכנסת את בקשתו כי הכנסת תביע אמון בממשלה שעלה בידו להרכיב, היא המשיבה 2. משיבה מס' 2 תכונה להלן, לשם הנוחות, גם "הממשלה". הכנסת אישרה באותו יום בהצבעת אמון את בקשת המשיב 1, והממשלה בראשותו שהינה הממשלה ה – 31 מאז קום המדינה,  כוננה באותו יום.

3.      המשיבה 2 מנתה עם כינונה, בנוסף למשיב 1, 25 שרים נוספים, המכהנים מטעמן של ארבע המפלגות התומכות בה – "קדימה", מפלגת העבודה הישראלית, ש"ס ומפלגת הגמלאים. לאחר כינון הממשלה התפטר שר המשפטים לשעבר חיים רמון, והממשלה מונה עתה 24 שרים בנוסף למשיב 1.

*       העתק הודעה ראש הממשלה בפני הכנסת בדבר הרכב הממשלה (דברי הכנסת ה – 17, הישיבה החמישית, מיום 4.5.2006) מצורף לעתירה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן כנספח א'.

4.      כעולה מהמפורט בנספח א' לעיל, הממשלה שהורכבה על ידי המשיב 1 הינה ממשלה בת מספר שרים רב ביותר. יתרה מכך, עיון בהרכבה של הממשלה מגלה כי ארבעה מבין שריה מכהנים כשרים בלי תיק, מאחר שלא הופקדו על ניהולו של אחד ממשרדי הממשלה: השר משולם נהרי, השר יעקב אדרי (אשר מונה כשר המקשר בין הממשלה לכנסת), השר איתן כבל (אשר מונה כשר המופקד על ביצוע חוק רשות השידור) והשר רפי איתן (אשר מונה כשר המופקד על ענייני הגמלאים). כמו-כן מכהן בממשלה השר יצחק כהן, אשר באופן פורמאלי משמש אף הוא כשר בלי תיק הממונה על המועצות הדתיות (למעשה אחראי על חלק מפעולותיו של המשרד לענייני דתות שפורק).

--- סוף עמוד  2 ---

5.      כל משרדי הממשלה, פרט לאחד, זכו לשר הממונה עליהם, מטפל בענייניהם ומייצגם במליאת הממשלה. כולם, פרט למשרד אחד אשר מקומו נפקד – משרד הרווחה. כעולה מהודעת המשיב 1 נספח א', בחר המשיב 1 לשמור לעצמו תיק זה והוא מופקד על ניהולו מאז כינון הממשלה ועד למועד הגשת עתירה זו.

6.      א.     משרד הרווחה הוא מהחשובים שבמשרדי הממשלה, הוא בבחינת צינור חיים למאות אלפי אזרחים הנזקקים לשירותיו ומהווה את חוד החנית במלחמה בנחשלות ובעוני.  תפקידו החשוב מוצא ביטוי הולם גם בהגדרת ייעודו כפי שהיא מופיעה בראש עמוד הפתיחה של אתר האינטרנט של המשרד: "ייעודו של משרד הרווחה הוא לסייע ליחידים, משפחות וקהילות במיצוי יכולתם ולהגן על אלו שמפאת נכות, מצוקה או משבר מתקשים למצות את יכולתם".

         ב.      משרד הרווחה אחראי על הטיפול במגוון רחב של נושאים ועל מתן שירותים חיוניים, אשר רבים מהם נצרכים על ידי אוכלוסיות חלשות במיוחד. מתן שירותים סדירים והולמים של משרד הרווחה הוא -  עבור אוכלוסיות אלה -  לא רק שאלה של הבטחת איכות ותנאי חיים מינימאליים, אלא לעיתים קרובות שאלה קיומית של ממש.

         ג.      בין השירותים החיוניים עליהם מופקד משרד הרווחה ניתן למנות את השירות לזקן (אחריות על מעונות דיור מוגן לקשישים, על קיום פעילויות לקשישים בקהילה ושירותי רווחה אחרים לאוכלוסייה זו), טיפול בילדים ובבני נוער במצוקה ובסיכון, טיפול במשפחות וביחידים במצוקה לרבות משפחות חד הוריות, טיפול באנשים עם מוגבלויות שכליות (לרבות אבחון, קיום מעונות מתאימים ופיקוח עליהם), טיפול באנשים עם נכויות, שירותי תקון ("Correctional Services") דוגמת שיקום עבריינים קטינים ובגירים (לרבות טיפול על ידי שירותי המבחן לנוער ולמבוגרים) וטיפול באוטיסטים.

7.      זאת ועוד: המציאות הקשה בישראל והבעיות הקשות מהן סובלות האוכלוסיות החלשות בחברה היוו את הציר המרכזי סביבו נסבה מערכת הבחירות האחרונה. הדבר בא לידי ביטוי בולט גם בהרכב הממשלה, אשר מלבד מפלגתו של המשיב 1 ("קדימה") מונה שלוש מפלגות נוספות שכולן חרטו על דגלן – כיעד מרכזי -  את הטיפול בנושאים החברתיים (מפלגת העבודה, ש"ס ומפלגת הגמלאים) ועל בסיס זה זכו לאמון הציבור. יתרה מכך, אף מפלגתו של המשיב 1 הדגישה את חשיבות הטיפול בנושאי הרווחה, כפי שהדברים באים לידי ביטוי גם במצעה.

--- סוף עמוד  3 ---

         *       העתקי הפרקים הרלוונטיים ממצעה של מפלגת "קדימה" מצורפים לעתירה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומנים כנספח ב'.

         *       העתקי הפרקים הרלוונטיים ממצעה של מפלגת העבודה מצורפים לעתירה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומנים כנספח ג'.

         *       העתק מסמך העקרונות של מפלגת ש"ס מצורף לעתירה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן כנספח ד'.

         *       העתק מצע מפלגת הגמלאים מצורף לעתירה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן כנספח ה.

8.      א.     מאז כינון המשיבה 2 ועד היום לא מונה שר במשרד הרווחה. כל זאת, תוך שהמשבר החברתי בו מצויה המדינה, כפי שמעידים עליו מצעי המפלגות המרכיבות את המשיבה 2, עודנו נמשך ואף העמיק באופן חריף בעקבות הלחימה בלבנון והנזק הכלכלי והחברתי הכבד שנגרם ליישובי הצפון ולתושביהם.

         ב.      בעקבות אירועי הלחימה בצפון נקלעו למעלה ממיליון אזרחים למצוקות קשות, הן פיזיות, הן נפשיות והן כלכליות. בכלל זה, נעצרו למעשה חייהם של אותם אזרחים, תוך שרבים נאלצו לעזוב את בתיהם שעודם הרוסים, לסגור את עסקיהם שנהרסו, לעזוב את מקומות עבודתם שנסגרו או צומצמו ולהתמודד עם פציעות פיזיות, פגיעות חרדה, אובדן והתדרדרות כלכלית קשה. כל זאת, שעה שאזור הצפון סבל, אף טרם פרוץ הקרבות בלבנון, מבעיות קשות של אבטלה ועוני, ובדומה לאזורי פריפריה אחרים במדינה קיים בו ריכוז גבוה יחסית של אוכלוסיות חלשות.

         ג.      מטבע הדברים, במצב שנוצר, הפכו מאות אלפי אזרחים לצרכנים של שירותי הרווחה, ואלו שצרכו שירותים אלה קודם לכן, נזקקים להם יותר מבעבר.

         ד.      המצוקה החריפה אליה נקלעו רבים מתושבי הצפון, מטילה על משרד הרווחה עומס חסר תקדים, ומחייבת את רשויות הרווחה להתמודד עם מגוון רב מאוד של משימות בהיקפים גדולים. במצב דברים זה, הופך משרד הרווחה, אשר חשיבותו גדולה גם בימים כתיקונם, לאחר מהחשובים ומהמרכזיים שבמשרדי הממשלה. על העומד בראשו של משרד הרווחה – הלוא הוא שר הרווחה -  לקבל החלטות רבות ומורכבות, ולהתמודד עם מגוון עצום של אתגרים אותם מציב המצב הקיים בתחום זה בישראל.

         *       ביטוי הולם לאמור לעיל ניתן למצוא בהודעה אשר פורסמה מטעם קבוצה נכבדה של אנשי מקצוע, ביום 11.08.2006, ואשר העתקה מצורף כנספח ו' לעתירה זו.

--- סוף עמוד  4 ---

                 על חשיבותם של הנושאים שהטיפול בהם נופל בגדר סמכותו של משרד הרווחה, לאור המצב בצפון הארץ ובכלל,  עמד אף ראש הממשלה עצמו בנאום דרמטי  שנשא ביום 28.8.06 בפני פורום של ראשי רשויות מקומיות בישראל, שהתכנס בחיפה, ובלשונו של ראש הממשלה עצמו:

                           "המלחמה הזו, ההתנסות הקשה של חלק נכבד מהאוכלוסייה האזרחית שלנו, חשפה גם את המצוקה הקשה אליה נקלעו בשנים האחרונות חלקים בחברה הישראלית. לא נוכל להתחמק מטיפול רציני ויסודי - בבעיות אלה. הממשלה החליטה על פעולה מקיפה לחיזוק צפון הארץ וחיפה, תוך מתן דגש מיוחד על השיקום הפיזי של האזורים שנפגעו, אך גם תוך הקצאת תקציבים מיוחדים לטיפול במערכת החינוך, באוכלוסיה החלשה, במשפחות החד-הוריות, בעולים החדשים, במיעוטים החיים בתוכנו, בקשישים שרבים מהם נפגעו בשנים האחרונות, בילדים בסיכון ובשכונות המצוקה. זה נכון לא רק לגבי צפון הארץ. מצב זה מערער את יציבות החברה הישראלית גם באזורים אחרים ובמיוחד בדרום ובנגב. לא ניסוג מהתחייבותנו להיערך לתוכנית הרב שנתית שעליה החליטה הממשלה כדי להתמודד עם אתגר זה. כבר בשבועות הקרובים תחליט הממשלה על תוכניות מפורטות למימוש התחייבויות אלה. התוכניות יוצגו בפני הציבור."

         *       נוסחו המלא של נאום ראש הממשלה, כפי שפורסם באתר "NFC" באינטרנט, מצורף לעתירה זו, כחלק בלתי נפרד ממנה, ומסומן כנספח ז'.

         ה.     דברים אלה של ראש הממשלה קיבלו משנה תוקף עם פרסומו של דו"ח מצב העוני, ביום 30.8.2006, אשר צייר, כצפוי, תמונה עגומה בתחום זה. מיד עם פרסומו של הדו"ח, צוטטו מקורות המקורבים לראש הממשלה האומרים כי לנוכח הממצאים, בדעתו של ראש הממשלה למנות שר רווחה בהקדם האפשרי. לאור האמור, ולאור הדברים הברורים שאמר המשיב 1 עצמו באשר למצב החברתי בו מצויה מדינת ישראל, ניתן היה לצפות ולקוות כי המשיבים יפעלו בלא דיחוי למינוי שר רווחה.

9.      והנה, ביום ראשון, ה- 10.9.2006, התכנסה הממשלה לישיבתה השבועית ולא קיבלה החלטה לפיה תונח על שולחן הכנסת בקשה לאשר מינוי של שר רווחה.

         דומה כי רטוריקה לחוד ומעשים לחוד. במשך למעלה מחודש ימים של הפגזות בלתי פוסקות על יישובי הצפון ושל מצוקה הולכת וגוברת של התושבים, ואף במשך השבועות שחלפו מאז כינון הפסקת האש, לא מצאו המשיבים לנכון לפעול למינויו של שר רווחה. כל זאת, הגם שבימים אלה מוטלת על המשיב 1 כראש הממשלה, האחריות לניהולן של

--- סוף עמוד  5 ---

המדיניות ושל המערכה הצבאית (ויוזכר כי חיילי צה"ל עודם נמצאים על אדמת לבנון), וודאי שאין הוא יכול להתמסר במשרה מלאה ובמידה הדרושה לניהול ענייני הרווחה ולטיפול בענייניו השוטפים של משרד הרווחה. נראה, כי לא יעלה על דעתו של איש לטעון כי בידי המשיב 1 מצוי בימים אלה מלוא הזמן הדרוש לניהולו של משרד הרווחה ולהתמודדות עם מגוון המשימות הדחופות העומדות בפני משרד זה.

10.    לפיכך, נותר משרד הרווחה, גם עכשיו, בלא שר שינהל את ענייניו ויוכל לייצג את האינטרסים שלו בפני הממשלה והכנסת. ברי כי על ראש הממשלה מוטלת, מתוקף תפקידו, החובה לבחון את התמונה הכוללת ולא למקד את שיקוליו באינטרסים של משרד מסוים, לרבות משרד הרווחה. מצב דברים זה מקבל משנה חומרה ודחיפות שעה שאנו מצויים במהלך הדיונים באשר לתקציב המדינה לשנת 2007, וכאשר הותרת משרד הרווחה בלא שר שייצגו בדיונים אלה עלולה לגרום למשרד ולאינטרסים של הציבור הנזקק לשירותיו נזק קשה, בשל אי העברת התקציבים הדרושים לפעילותו החיונית של משרד זה. 

11.    העותר פנה ביום 15.8.2006 אל המשיב 1 על מנת שזה יפעל להביא בפני המשיבה 2 הצעה למינוי שר רווחה, אשר תובא בהמשך לאישור הכנסת. בו ביום נשלחה תשובה לאקונית מטעם משרד ראש הממשלה כי פנייתו של העותר הועברה לטיפול הגורמים המתאימים במשרד. מאז לא הודע לעותר דבר, שר רווחה טרם מונה ומשרד הרווחה עודנו ממתין, אחרון מכל משרדי הממשלה, למינוי שר שיעמוד בראשו.

*       העתק מכתבו של העותר מיום 15.8.2006 מצורף לעתירה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן כנספח ח'.

*       העתק תשובת משרד ראש הממשלה מיום 15.8.2006 מצורף לעתירה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן כנספח ט'.

12.    משחלפו למעלה מארבעה חודשים מאז קמה הממשלה, לנוכח המצוקה הגוברת של הנזקקים לשירותי הרווחה אשר אף המשיב 1, כעולה מנאומו (נספח ז' לעתירה זו), מודע לה היטב, ולנוכח העובדה שהמשיבים אינם פועלים למינוי שר רווחה והמשיב 1 אינו נותן כל התייחסות עניינית לפנייתו של העותר, לא נותר לעותר אלא לפנות לבית המשפט הנכבד בבקשת סעד כי יוציא מלפניו צו על תנאי כמפורט בראש עתירה זו.

הטיעון המשפטי:

13.    טיעונו העיקרי של העותר הנו, כי ראש הממשלה והממשלה נמנעים, בדרך שהינה בלתי סבירה באופן קיצוני, מלהפעיל את הסמכות המוקנית להם בדין, בכך שאין הם פועלים למינויו של שר במשרד הרווחה. העותר טוען כי במעשיהם אלה חוטאים המשיבים לתפקידם, מועלים באמון הציבור אשר הם משמשים כשלוחיו ובחובת נאמנותם כלפיו, ופוגעים פגיעה קשה בתפקודו של השלטון בישראל, וכתוצאה מכך גם באמון הציבור בו. כל

--- סוף עמוד  6 ---

זאת, שעה שבממשלה מכהנים ארבעה שרים בלי תיק, אשר הוצאות שכרם ומשרדיהם ממומנים מכספי הציבור, בעוד משרד הרווחה משווע למינוי שר שיהא ממונה עליו, בפרט משעה שאנו מצויים במהלך דיוני התקציב ומתקיים מאבק באשר להיקף התקציבים שיוקצו לשירותי הרווחה נוכח דרישתה של מערכת הביטחון להגדלה משמעותית של תקציבה. לפיכך טוען העותר, כי אין מנוס מהתערבותו של  בית משפט נכבד זה באמצעות מתן הצו המבוקש בראש עתירה זו. להלן נפרט את הטיעון ביתר הרחבה.

הסמכות למנות שרים ולקבוע את תחומי אחריותם

 

14.    נפתח את טיעוננו בסעיפים קטנים 5(א) ו-5(ג) לחוק יסוד: הממשלה, כפי שנצטטם להלן:

                             "(א) הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים.

                             …

                             (ג)    שר יהיה ממונה על משרד, ואולם יכול שיהיה שר בלי תיק".

15.    כידוע, לא מינתה הממשלה שר אשר מונה על משרד הרווחה, ותפקיד זה ממולא, בפועל, על ידי ראש הממשלה.

16.    סעיף 31 (א) לחוק יסוד הממשלה קובע:

                             "(א) הממשלה רשאית, באישור הכנסת, לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים, למעט תפקיד ראש הממשלה".

 

17.    העותר טוען, כי בנסיבות שנוצרו, כפי שתוארו לעיל בפרק העובדתי לעתירה זו, חלה על הממשלה החובה לעשות שימוש בסמכות המוקנית לה ולהעביר את סמכויותיו של ראש הממשלה, בכובעו כשר הרווחה, לשר אחר (מבין אלה המכהנים ללא תיק) אשר יוכל להקדיש את מלוא זמנו לטיפול בענייני משרד זה.

18.    בטרם נתקדם נעיר, כי סמכותו של ראש הממשלה להעמיד את הנושא על סדר יומה של הממשלה מוקנית לו מכח סעיף 1 לתקנון עבודת הממשלה מס' 3 מיום 7.5.2006, בו נקבע כי;

                        "ראש הממשלה יקבע את סדר היום של ישיבות הממשלה".

         העתק פרק א' של תקנון עבודת הממשלה מצורף לעתירה זו, כחלק בלתי נפרד ממנה, ומסומן כנספח י'.

--- סוף עמוד  7 ---

         ככל הידוע לעותר, ראש הממשלה לא עשה שימוש בסמכותו זו ולא העמיד על סדר יומה של הממשלה הצעה להפעלת הסמכות בהתאם לסעיף 31(א) לחוק יסוד: הממשלה, וזאת לצורך מינויו של שר במשרד הרווחה. הממשלה בתורה, לא קיבלה כל החלטה כאמור וממילא לא פנתה לכנסת על מנת לקבל את אישורה למינויו של שר במשרד הרווחה.

ביקורת שיפוטית על הרשות בהפעלת סמכות

 

19.    אין בדעתנו להאריך ולהלאות את בית המשפט הנכבד במה שכבר ידוע והפך לנכס צאן ברזל בשיטת המשפט בישראל.  החלטותיה של הרשות המנהלית נתונות לביקורתו של בית משפט נכבד זה, ובידו הסמכות אף להורות על ביטולן, שעה שהן נגועות בחוסר סבירות ויש בהן משום מעילה בתפקידה של הרשות המנהלית המביאה לפגיעה באמון הציבור בה. לעניין חשיבותה של הביקורת השיפוטית על החלטות המינהל, ר' אצל י. זמיר, הסמכות המינהלית (1996) בעמ' 71 כדלקמן:

                           "הביקורת השיפוטית על המינהל הציבורי היא פועל יוצא מעקרונות היסוד של מדינה דמוקרטית. היא נובעת, קודם כל, מן התורה של הפרדת רשויות במובן המודרני של בלמים ואיזונים: הביקורת של הרשות השופטת על הרשות המבצעת הכרחית כדי למנוע שימוש לרעה בכח ופגיעה בחירות שלא כדין. כדברי בית המשפט, "ללא ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת מתערערת הפרדת הרשויות. עמה נפגמת חירות האדם ונפגמים היסודות של משטר חופשי. הביקורת הכרחית גם כדי לקיים את העיקרון של חוקיות המינהל: כדי להבטיח שהרשות המנהלית תפעל בהתאם לעקרון זה, נדרש גוף חיצוני שיוכל לבדוק את החלטת הרשות ולפסול אותה אם פעלה בניגוד לעיקרון, ואין גוף מתאים לכך אלא בית המשפט".

ועוד נכתב שם, בעמ' 75:

                           "הביקורת השיפוטית לא נועדה לשרת רק עקרונות, ובראשם העיקרון של שלטון החוק, אלא היא מכוונת לשרת, בראש ובראשונה, את האדם. לצורך זה, בית המשפט מטיל על הרשות המנהלית מגבלות שונות, כגון שתפעל באופן סביר ובמידה הראויה, ופוסל החלטות מנהליות שאינן עומדות במבחן המגבלות. עד גבול מסוים טמונה בביקורת השיפוטית תועלת רבה לציבור. מעבר לגבול זה מתעוררת סכנה של פגיעה קשה בציבור. ההגנה על האינטרס הציבורי היא שיקול חשוב לא פחות מן ההגנה על האינטרס הפרטי. בית המשפט חייב

--- סוף עמוד  8 ---

להפעיל את הביקורת השיפוטית על המינהל הציבורי כך שיימצא האיזון הראוי בין טובת הכלל לבין טובת הפרט".

         לא נותר לנו אלא לצטט בהסכמה דברים אלה.

20.    כידוע, בית המשפט יפעיל את סמכותו גם במקרים בהם מדובר בהימנעות של הרשות המנהלית משימוש בסמכות המוקנית לה, על פי החוק, ולא רק במקרים בהם הפעילה הרשות את סמכותה, באופן אקטיבי (ר' בג"צ 4537/96 מסעוד שושן נ. ראש המטה הכללי, רא"ל אמנון ליפקין שחק, פד"י נ(4) 416, 422 וכן בג"צ 1993/03 התנועה לאיכות השלטון נ. ראש הממשלה, פד"י נ"ז (6), 817, אליו נתייחס בהרחבה בהמשך (להלן - "פרשת הנגבי"), בעמ' 843).  

 

21.    במקרה שבפנינו, נמנעת הרשות המנהלית מלהפעיל את סמכותה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק יסוד הממשלה.

אמות מידה בהפעלת הביקורת השיפוטית על החלטות  ראש הממשלה בשאלת מינוי שרים

22.    ראשית, נבקש להעמיד את הסוגיה שבפנינו על מיקומה המדויק במישור שבין עניינים אשר שיקול הדעת המופעל ביחס אליהם הינו בתחום  המנהלי גרידא, לבין עניינים אשר שיקול הדעת המופעל ביחס אליהם כולל גם מרכיבים פוליטיים-קואליציוניים. 

23.    עד עתה, התמקדו העתירות שהוגשו לבית משפט נכבד זה לגבי מינוים של שרים, בעקר בשאלה האם יש מקום לפסול מינוי של אדם פלוני או אלמוני לתפקיד שר, וזאת על רקע טענות שהועלו בקשר לכשירותו לכהן בתפקיד רם זה. קרי, דובר בעתירות הנוגעות לעניינו הפרסונאלי של שר מסוים, אשר יש להן השלכה ישירה על הרכבה של הממשלה וכפועל יוצא גם על המארג הפוליטי שביסוד מבנה הממשלה.

24.    עניינה של העתירה דנא שונה. אין בדעת העותר לבקש מבית המשפט הנכבד להתערב בשיקול דעתם של המשיבים באשר לזהותו של האדם אשר ימלא את תפקיד שר הרווחה. כל שהעותר מבקש הוא שהמשיבים יפעילו את סמכויותיהם על פי דין, ויפעלו למנות שר למשרד הרווחה, תהא זהותו אשר תהא. לפיכך, מידת ההתערבות המתבקשת מבית המשפט הנכבד הינה מצומצמת באופן משמעותי, מזו שנדרשה ממנו במקרים בהם השאלה שעמדה על הפרק נגעה לזהותם של שרים, להרכבה הפרסונאלי של הממשלה ולשיקולים הפוליטיים שביסוד מעשה המרכבה.

        

25.    עניינה של העתירה אינו פרסונאלי. עניינה בסדרי המינהל של הממשלה, בשאלה המנהלית אם יש לאייש משרד מסוים בשר אם לאו, ולא בשאלת זהותו של מאייש המשרה -  וכפועל יוצא מכך גם השתייכותו הפוליטית-מפלגתית. מדובר בתפקודה המהותי של הממשלה, כרשות המנהלית הבכירה ביותר, ולא במיהות העושים במלאכה.

--- סוף עמוד  9 ---

26.    משכך, סבור העותר כי בעניין זה יש בידי בית המשפט הנכבד מרחב התערבות רחב יותר מזה שניתן בידו בבואו לבחון את כשירותו האישית של מועמד למלא משרת שר. על רקע זה וכפי שיפורט להלן, סבור העותר כי הימנעותם של המשיבים משימוש בסמכותם על פי דין, על מנת להביא למינויו של שר במשרד הרווחה – הימנעות זו מצדיקה את התערבות בית המשפט הנכבד אף לאור המבחנים המחמירים יותר שקבע בית משפט נכבד זה בשאלה מתי ניתן יהיה להתערב בהחלטת הממשלה בדבר מינויו של שר (גם כאשר דובר בבחינת המינוי על רקע אישי, כמו בפרשת הנגבי).

27.    בית משפט נכבד זה התייחס, בפסיקה ענפה, לשאלה מתי ועל פי אילו מבחנים יתערב בית המשפט בהחלטות שקיבל ראש הממשלה בשאלת מינוים או פיטוריהם של שרים. הקו המנחה בפסיקתו של בית משפט הנכבד לעניין זה נבנה על שני נדבכים:

         א.     ראשית, ברור כי הממשלה והועמד בראשה אינם פטורים מביקורת שיפוטית, ומעשיהם והפעלת שיקול דעתם כפופים לבחינה של בית המשפט.

         ב.     יחד עם זאת, הביקורת על מעשי הממשלה והעומד בראשה תופעל בזהירות, כאשר המבחן הוא אם החלטה שקיבלו הממשלה והעומד בראשה היא בגדר החלטה שראש ממשלה וממשלה סבירים רשאים היו לקבל.

28.    בית המשפט הנכבד התייחס, בפסיקתו בפרשת הנגבי, להיקף הביקורת השיפוטית שיש להפעיל על החלטותיה של הממשלה, בהתאם לסעיף 31 לחוק יסוד: הממשלה.  כך נכתבו שם, בעמ' 843, דברים שיש להם חשיבות רבה גם לענייננו:

                    אכן, שיקול דעתו של ראש-הממשלה, בעת שהוא מחליט בשאלת כהונתו של שר בממשלה - כהונה בכלל או כהונה בתפקיד מסוים - נתון לשבט הביקורת של בית משפט זה. מבחינת עצם קיומה של סמכות הביקורת השיפוטית, לא שונה החלטה זו מכל החלטה אחרת של ראש-הממשלה, של שר או של רשות ציבורית אחרת, הנבחנת לאור כללי המשפט המנהלי. בהקשר זה יצוין, כי "לא רק הפעלת סמכות בנסיבות בהן הפעלתה אינה סבירה, אלא גם הימנעות מהפעלת סמכות שבשיקול דעת בשל טעמים בלתי סבירים, יכולה להוליך למסקנה כי ההימנעות מפעולה היא בטלה"  (בג"צ  3094/93התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(419-420 ,404 (5)). על כן, הן החלטת ראש-הממשלה למנות אדם מסוים לתפקיד כזה או אחר, והן החלטתו

--- סוף עמוד  10 ---

שלא להעבירו מכהונתו, זו וגם זו כפופות לכללים המקובלים בדבר סבירות, הגינות, מידתיות, תום-לב והיעדר שרירות והפליה.

                    חשיבותה של הביקורת השיפוטית, בהקשר זה, נובעת, בין היתר, מכך שהחלטת הממשלה או העומד בראשה, כי פלוני יכהן בתפקיד אלמוני, או כי פלונית תישא באחריות אלמונית, יכול שתהיה לה השפעה רבה הן על תפקודה של הרשות הציבורית, והן על אמון הציבור בה. לעניין אחרון זה כבר נפסק, כי "המפתח לקיומו של שירות ציבורי ראוי לשמו, הוא אמון הציבור בטוהר השירות הציבורי... אמון הציבור הוא המשענת של רשויות הציבור והוא המאפשר להן למלא את תפקידן" (דברי הנשיא ברק בבג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(261 ,229 (2; ראו גם י' זמיר, "מינויים פוליטיים" משפטים כ 23 ,19 (תש"ן))

29.    יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט וקבע, כי כאשר מדובר בהפעלת הסמכות למנות שרים, שמור לראש הממשלה מרחב תמרון רחב מאוד ובית המשפט יטה להתערב בצמצום בהחלטות הנוגעות ל"מעשה המרכבה" ולקביעת זהותם של השרים בממשלה. כך, בלשון בית המשפט, בעמ' 846 לפסק הדין בפרשת הנגבי:

                    "הסמכויות הנתונות לראש הממשלה, בכל הנוגע למינוי שרים ולהעברתם מכהונתם, הן, אם כן, כלי-שרת לקידום התכליות האמורות של שיפור פני הממשלה, פועלה ואמון הציבור בה. חריגה קיצונית ממתחם הסבירות בהפעלת סמכויות אלה (או בהימנעות מהפעלתן), עשויה להקים עילה להתערבות שיפוטית.

                    ואשר למתחם הסבירות עצמו, זה שבתוכו נע ראש הממשלה עת שבא הוא לקבוע את הרכב ממשלתו – אין חולקין כי הוא רחב עד-מאד. מסקנה זו נגזרת הן ממעמדו של ראש הממשלה, כמי שעומד בראש הרשות המבצעת, והן מטיבה של הסמכות בה עסקינן. מרחב התמרון רחב-ההיקף של ראש הממשלה, בהקשר זה, הוא פועל יוצא, בין השאר, של העדר כללים משפטיים העשויים לשמש כלים יעילים לניהולן של רשויות הביצוע במדינה המודרנית."

         בית המשפט הוסיף וקבע אמת מידה נוספת להתערבות בהחלטות מסוג זה – הלוא היא הפגיעה בחובת הנאמנות של מקבלי ההחלטות כלפי ציבור שולחיהם. כך נכתב, בלשונו של כב' השופט חשין, בעמ' 898 לפסק-הדין:

--- סוף עמוד  11 ---

                    "...החוק אינו קובע – לא בהוראת סעיף 22 (ב) לחוק יסוד: הממשלה ולא בכל מקום אחר – אמות מידה לדרכי הפעלת שיקול הדעת לעת שראש הממשלה נדרש לשאלה ומחליט מי ומי יהיו שרי הממשלה; לא לעת המינוי ולא לעת הפסקת הכהונה. החוק אף אינו מגביל את שיקול דעתו של ראש הממשלה בכל הגבלה שהיא. שיקול דעתו של ראש הממשלה יכול, אפוא, להזין עצמו במגוון שיקולים הנובעים מן הנושא, ואולם ככל שיקול דעת אחר במשפט, שיקול דעת זה אף הוא מוגבל בעקרונות היסוד של המשפט הציבורי, אותם עקרונות שהמינהל הציבורי כולו מושתת עליהם וספוג בהם. עקרון ראש וראשון באותם עקרונות הוא עקרון הנאמנות. כל תופשי סמכויות מטעם המדינה מחזיקים בסמכויות שהוענקו להם בנאמנות לטובת הכלל, ומתוך שנאמנים הם בהחזיקם בסמכותם, כנאמנים חייבים הם לנהג את דרכיהם לעת שעושים הם שימוש בסמכות ...

                    לשון אחר: המחזיקים בסמכות ובכוח מטעם המדינה או מטעם רשות ציבורית אחרת – כך הוא, לענייננו, ראש^-הממשלה וכך הוא השר לביטחון פנים – שומה עליהם לזכור ולשמור – לשוות נגד עיניהם כל העת ושלא לשכוח – כי לא בְּשֶלָּהֶם הם עושים; כי עושים הם בְּשֶל הזולת, וכי חובה היא המוטלת עליהם לפעול ולעשות בהגינות וביושר ותוך שמירה קפדנית על כל עקרונות המשפט הציבורי". (ההדגשות אינן במקור – י.ל., א.נ.)

30.    ננסה אפוא לסכם את המבחנים השונים אשר נזכרו בפסיקת בית משפט נכבד זה לצורך קביעה אם יש הצדקה להתערבות בהחלטת ממשלה לעניין הפרסונאלי של מינוי שר: ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, ההחלטה מהווה פגיעה בחובת הנאמנות של הממשלה ושל העומד בראשה כלפי הציבור, ההחלטה פוגעת באמון הציבור בממשלה ובמעשה השלטוני.

         העותר טוען, כי במקרה שבפנינו, הימנעותם של ראש הממשלה ושל הממשלה מלעשות שימוש בסמכות הנתונה להם, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק יסוד: הממשלה, כדי למנות שר רווחה, הנה פעולה מנהלית אשר מתקיימים לגביה כל התנאים אותם טווה בית המשפט הנכבד בפרשת הנגבי, תנאים שהתקיימותם מחייבת התערבות של בית המשפט הנכבד במעשה המנהל: ראשית, ההחלטה (או העדרה) נגועה בחוסר סבירות קיצוני, וכיוון שכך, היא מגבשת גם מעילה של המשיבים בחובת הנאמנות החלה עליהם, מכח תפקידם הרם כנבחרי הציבור וגורמת לערעור של אמון הציבור בממשלה ובהחלטותיה. על כן מתחייבת התערבותו של בית המשפט הנכבד, בפרט שעה שבענייננו מרחב ההתערבות הנתון לו ראוי כי יהא רחב יותר מאשר זה הנתון לו בשאלות הפרסונאליות הנגועות למינוי שרים. להלן נוסיף ונסביר את עמדתנו.

--- סוף עמוד  12 ---

שיקול דעתם של המשיבים בהימנעותם מלפעול למינוי שר רווחה לוקה בחוסר סבירות קיצוני

31.    העותר טוען כי ההחלטה שלא להפעיל את סמכויותיהם החוקיות של ראש הממשלה והממשלה, בהתאם לסעיף 31 לחוק יסוד: הממשלה, נגועה בחוסר סבירות קיצוני, המחייב התערבות של בית המשפט. כל זאת, בשים לב למצב העובדתי אשר פורט בהרחבה לעיל.

32.    בפרט ידגיש העותר כי אנו עוסקים במשרד האמון על מתן מגוון רחב של  שירותים בסיסיים לאוכלוסיות חלשות ונזקקות. הטיפול באוכלוסיות אלה והצורך לפתור את מצוקותיהן מחייבים מתן מענה יומיומי וקבלת החלטות בזמן אמת. צורך זה החמיר באופן מיוחד בעקבות האירועים בצפון והפגיעה בפריפריה.

33.    די לעניין זה בדברים הברורים שאמר המשיב 1 עצמו אך לפני ימים אחדים ואשר נזכרו בחלק העובדתי לעיל ובנספח ז' לעתירה זו. דברים אלה מעידים כאלף עדים על מצב הדברים ועל חוסר הסבירות הקיצוני בו לוקה ההחלטה שלא לאייש בשר דווקא את משרד הרווחה ובמיוחד בימים אלה. 

34.    חוסר הסבירות הקיצוני בו לוקה החלטת המשיבים בולט במיוחד לנוכח העובדה שהמשיבים כן מצאו לנכון לפעול לאיושם  של כל יתר משרדי הממשלה, ואף הזדרזו לפעול למינויו הזמני המיידי של שר במשרד המשפטים, מיד עם התפטרותו של השר  רמון. כל זאת, בעוד הם שבים ומדלגים על משרד הרווחה פעם נוספת. 

35.    חמור מכך, ראש הממשלה כן מצא לנכון למנות ארבעה שרים בלי תיק אשר משכורתם והוצאות משרדיהם משולמות במלואן מכספי הקופה הציבורית, בעוד משרד הרווחה נותר מיותם ללא שר. שרים אלה, אשר לחלקם ניסיון בלתי מבוטל בתחומי הרווחה, אינם מופקדים כמעט על דבר, אך המשיבים אינם פועלים על מנת להטיל על מי מהם את התפקיד של שר הרווחה, ולא עושים כן אף בעת של מצוקה מיוחדת כפי שקיימת בימים אלה בעקבות אירועי הלחימה בצפון.   

36.    אם לא די בכל האמור לעיל, הרי שבהימנעותם של המשיבים מלמנות שר רווחה הם גם נוהגים בדרך של הפליה פסולה, שיש בה כדי להעיד העד היטב על חוסר הסבירות הקיצוני בו לוקה שיקול דעתם בעניין זה.  המשיב 1 מינה, במסגרת הרכבה הממשלה, "שר לענייני גמלאים" אשר הופקד על הטיפול בענייניה של אוכלוסיה אחת (הקשישים) מתוך שורה של אוכלוסיות נזקקות וחלשות לא פחות (נכים, אוטיסיטים, נוער במצוקה וכיוב') שעל הטיפול בהן מופקד משרד הרווחה. החלטה זו יוצרת הפליה פסולה בין האוכלוסיות השונות הנזקקות לשירותי משרד הרווחה, כאשר אוכלוסיה אחת מתוכן (הקשישים) שיש לה ייצוג בממשלה ובכנסת, זוכה לטיפול של שר, בעוד שאוכלוסיות אחרות שאין להן "קבוצת לחץ" בממשלה ובכנסת, מוזנחות.

--- סוף עמוד  13 ---

37.    הפליה פסולה זו, וההימנעות ממינוי שר רווחה, מקוממת במיוחד בשים לב לזהות הנפגעים ממצב זה, אותם אנשים נזקקים אשר חלק לא מבוטל מהם משתייך לשכבות החלשות ביותר בחברה, ואשר הם תלויים תלות מוחלטת בשירותי משרד הרווחה ובתפקודם המלא והתקין. יש בכך כדי להאיר באופן ברור עוד יותר את חוסר הסבירות הקיצוני בו לוקה שיקול דעתם של המשיבים בענייננו. 

הימנעות המשיבים מפעולה למינוי שר רווחה פוגעת בחובת הנאמנות שלהם כלפי הציבור

38.    הימנעות המשיבים ממינוי שר רווחה מהווה אף פגיעה בחובת הנאמנות שהם חבים כלפי הציבור, אשר הם מהווים את שלוחיו. על חובת נאמנות זו עמד בהרחבה כב' השופט חשין בפרשת הנגבי הנ"ל  (ראו דבריו כפי שהובאו במסגרת סעיף 29 לעתירה זו).

39.    חובת נאמנות זו של המשיבים מתגברת עוד יותר נוכח חולשתה של האוכלוסייה הנזקקת לשירותים אלה, והתלויה תלות מוחלטת בהקפדתם של המשיבים על קיום חובת נאמנותם כלפיה באמצעות הבטחת מתן השירותים להם הם זקוקים ממשרד הרווחה. אין מדובר בהטבות או במותרות. מדובר באמצעי קיום וחיים בסיסיים שרק אספקתם המלאה והסדירה יכולה להבטיח לאוכלוסיה זו מידה מינימאלית של חיים בכבוד.

40.    העותר יטען, כי במעשיהם של המשיבים יש אף פגיעה בערכים המוגנים לפי סעיפים  2 ו - 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בדבר השמירה על כבודו ועל גופו של האדם. על המשיבים חלה חובת נאמנות מוגברת להבטיח כי מערכות השלטון שהופקדו בידם ימלאו את תפקידן בשמירה על זכויות יסוד אלה, וזאת במיוחד כאשר מדובר באוכלוסיות של אנשים בעלי מוגבלויות אשר השירותים המסופקים להם על ידי משרד הרווחה הם, לעתים, האמצעי היחיד לשמירה על כבודם ולעיתים גם על גופם. מדובר בהגנה על זכויות חברתיות בסיסיות של האדם באשר הוא, חלש ככל שיהא, אשר בכחן להבטיח, במידה רבה, את עצם יכולתו להתקיים.

41.    בהימנעותם של המשיבים ממינוי שר רווחה הם תורמים במו ידם להחלשתן של האוכלוסיות החלשות ממילא, להפיכתן לאוכלוסיות מוחלשות עוד יותר.  לא כך ניתן לקיים את חובת נאמנותם כלפי אוכלוסיות אלה וכלפי הציבור כולו.

הימנעות המשיבים מפעולה למינוי שר רווחה פוגעת באמון הציבור ובמעשה השלטוני

42.    בית המשפט הנכבד קבע בפסק הדין בפרשת הנגבי, כפי שכבר ציטטנו לעיל, כי סמכותו הרחבה של ראש הממשלה להרכיב את ממשלתו היא כלי-שרת לקידום התכליות של שיפור פני הממשלה, פועלה ואמון הציבור בה, כך בלשונו של בית המשפט ממש. העותר טוען, כי הימנעותם של ראש הממשלה ושל הממשלה מלמנות שר למשרד הרווחה, לא זו בלבד  שאינה משרתת תכלית זו, אלא אף פוגעת, פגיעה אנושה, באמון הציבור בממשלה, שעה שבמצב בו מצויה מדינת ישראל, אין המשיבים מוצאים לנכון למנות שר למשרד

--- סוף עמוד  14 ---

הרווחה, ובזאת מגלים למעשה את דעתם כי משרד זה איננו חשוב דיו, על מנת שיכהן בו שר.

 

43.    המשיבים, במעשיהם ובמחדליהם, מזניחים, הלכה למעשה, את אותה אוכלוסיה (רחבה) וחלשה, אשר מטבע הדברים קשה למערכת השלטונית הציבורית לרכוש את אמונה אף בתנאים אופטימאליים. כפועל יוצא מכך, מתערער עוד יותר אמונה של אוכלוסיה רחבה זו בממשלה ובהחלטותיה, והנזק לחוזקו של השלטון ולאיתנותה של המערכת הציבורית הולך ומתגבר.

הערה לעניין עצם תפקודו של ראש הממשלה כשר במשרד נוסף

44.    בשולי עתירה זו, ולא כטיעון עיקרי במסגרתה, נבקש להעיר הערה נוספת לעניין עצם ההסדר לפיו מכהן ראש הממשלה כשר באחד ממשרדי הממשלה במינוי של קבע. הואיל ומדובר בנוהג אשר השתרש בישראל מזה שנים רבות, נהלך בנקודה זו (אשר כאמור איננה העיקרית) בזהירות ונפרוס את טיעוננו כדלקמן:

         א.         כאמור, מבנה הממשלה נקבע בסעיף 5 (א) לחוק יסוד: הממשלה, לפיו  תורכב הממשלה מ"ראש הממשלה ושרים נוספים". עוד קובע חוק יסוד: הממשלה, בסעיף 5 (ג), את הכלל לפיו שר (למעט שר בלי תיק) יהיה ממונה על משרד. ודוק: שר ולא ראש הממשלה.

         ב.         מנגד, מתייחס חוק יסוד: הממשלה במקום אחר באופן מפורש למצב בו ראש הממשלה ימלא את מקומו של שר. סעיפים  24 (ב) ו- 24 (ג) לחוק יסוד: הממשלה קובעים:

                           "24.   (ב) חדל שר לכהן או שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, ימלא את התפקיד ראש הממשלה או שר אחר שתקבע הממשלה.

                                    (ג) תקופת מילוי המקום של שר שחדל לכהן כאמור בסעיף קטן (ב) לא תעלה על שלושה חודשים".

                    המחוקק גילה את דעתו, בסעיף 24 הנ"ל, כי יש לאפשר לראש הממשלה להחזיק במשרת שר במשרד ממשלתי או במספר משרדים, בעת שמדובר במינוי זמני, וההיגיון שביסוד הוראה כאמור, הנותנת בידי ראש הממשלה מרחב זמן לצורך השלמת המבנה הקואליציוני והפקדת שר חדש על המשרד הממשלתי, הוא מובן.

--- סוף עמוד  15 ---

לא מצאנו, לעומת זאת, בחוק יסוד: הממשלה התייחסות מפורשת של המחוקק למצב בו ראש הממשלה יוכל לכהן גם כשר במינוי של קבע, וכאמור, היו דברים מעולם.

         ג.          האם ניתן, אפוא, לטעון שיש כאן "הסדר שלילי", המונע מראש הממשלה לכהן, בו זמנית, גם כשר? ככל שעלה בידי העותר לברר, שאלה זו לא הועמדה להכרעה בפני בית משפט נכבד זה. יחד עם זאת, העותר סבור כי מצב בו מחזיק ראש הממשלה בתיק, בנוסף לתפקידו, הוא מצב לא רצוי, הטומן בחובו באופן אינהרנטי מצב של ניגוד אינטרסים בין תפקידו ואחריותו של ראש הממשלה לבין האינטרסים של המשרד עליו הוא מופקד. זאת, לנוכח מהות תפקידו של ראש הממשלה, המחייבת אותו לראות את "התמונה בכללותה" ולהכריע, במקרים רבים, בשאלת העדפת האינטרסים של משרדי ממשלה שונים אלה על פני אלה. ברי, כי יקשה על ראש הממשלה למלא משימתו זו, שעה שהוא מכהן גם כשר במשרד שעליו להכריע בעניינו. על כן, כך סובר העותר, יש טעם להוראה המפורשת בסעיף 24 חוק יסוד: הממשלה בדבר הפקדת משרד ממשלתי בידי ראש הממשלה במינוי זמני, אל מול היעדרה של הוראה כאמור בשעה שמדובר במינוי של קבע. נדמה, כי אף המחוקק סבר כי מצב בו ראש הממשלה מחזיק גם במשרת שר במשרד ממשלתי אינו המצב הרצוי והנכון לתפקודם התקין של המשרד ושל הממשלה כולה.

סיכום

 

45.    החלטתם של המשיבים להימנע מלפעול למינוי שר במשרד הרווחה הינה, לעמדת העותר, החלטה הנגועה בחוסר סבירות קיצוני, מהווה הפרה של חובת הנאמנות של המשיבים כלפי הציבור ופוגעת באמון הציבור בממשלה ובמוסדות השלטון. כל זאת, בעוד שבממשלה מכהנים ארבעה שרים שאינם מופקדים על משרד ממשלתי ובעוד המשיב 1 עצמו מגלה דעתו כי המצב החברתי בישראל והמציאות שנוצרה במהלך הלחימה בצפון ולאחריה מחייבים פעולה נרחבת בתחומי הרווחה והסיוע לאוכלוסיות הנזקקות לכך.

46.    העותר פנה אל המשיב 1 וביקש כי יפעל למינויו של שר רווחה. למרות זאת, ומשחלפו למעלה מארבעה חודשים מאז כוננה הממשלה, טרם מונה שר רווחה, והמשרד, אחרון מכל משרדי הממשלה – נותר מיותם.

47.    במצב דברים זה, ובשים לב להיותה של ההחלטה לאייש משרת שר במשרד ממשלתי החלטה שעיקרה במישור המנהלי ולא הפרסונאלי-פוליטי, פונה העותר, כמוצא אחרון, אל בית המשפט הנכבד בבקשה כי יתערב בעניין זה בהתאם למבוקש בראש עתירה זו. 

5129371

54678313

--- סוף עמוד  16 ---

על כן, מתבקש בית משפט נכבד זה להורות כרישא של העתירה דנן, וליתן צו על תנאי כמבוקש בראש העתירה.

 54678313-7375/06

            ______________________                            ____________________

                        יריב לוין, עו"ד                                                  אסף ניב, עו"ד

ש.י 038584215/04

--- סוף עמוד  17 ---

____________________________________________________________________________________________________

בגצ 7375/06‏ ‏ עו"ד יריב לוין נ' ראש ממשלת ישראל מר אהוד אולמרט

____________________________________________________________________________________________________

www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________