הרבנית רות שמש מסבירה מאוד יפה למה ילדות גם בגיל 8 יכולות להיתרם מאוד משיעורים בנושא צניעות. כמובן שהילדה לא חייבת לשמוע כל יום, לפעמים מספיק פעם בשבוע. היא מקבלת מושגים, היא מבינה כמה שהיא קדושה, כמה שהגוף שלה קדוש, היא לומדת על הנהגות בצניעות, היא מתחזקת מול חברות שמזלזלות בזה (בעקבות אמותיהן). אני מכירה כמה וכמה סיפורים על ילדות שהיו במצבים לא פשוטים בכלל, אולי לא בגיל 8, אבל כן בגיל 10, כשבנות מהכיתה צוחקות על מי שהחצאית שלה ארוכה כהלכה, ממש צוחקות ומזלזלות וקוראות בשמות גנאי! וכן, מדובר בבתי ספר של בית יעקב! ובנות שמקשיבות לקוי צניעות מאוד מתחזקות מזה ולא מוותרות!
יש קו צניעות בשם אצילית, זה המספר: 073-3835892 זה קו לילדות, תנסי גם את זה.
למה את חושבת שכאשר מדברים על צניעות זה נקרא "לעשות מזה נושא"? אולי גם לא נדבר איתן על שבת? ואולי גם לא על כשרות? אולי לא נסביר להן על שמירת הלשון ולא נלמד אותן כיבוד הורים ומורים?
אני חושבת שמאוד תלוי איך מדברים על כל נושא וגם - מה הגישה שלי לכל נושא. אם אני משדרת לחץ וכעס, אז באמת אולי הילדה תבין שיש כאן משהו שצריך לבדוק, אבל אם זה מתוך אהבה ושמחה, אין כאן מה לחשוש.
אני קוראת את כל הסיפורים על רב חיים קנייבסקי זצ"ל על ההנהגות שלו בבית, הנהגות לפי שיטת החזון איש שהן לא בדיוק מקלות על אף אחד, הנהגות שגם הנכדים והנכדות שלו אימצו, כי כל דבר אצלם היה חשוב מאוד והועבר הלאה מתוך שמחה והבנה של חשיבות כל עניין. אפשר לקרוא על זה בקישור ולהבין:
נכדתו של רבי חיים קנייבסקי על הבית המיוחד
לא רק זה, הרבנית רות שמש בשיעורים שלה מסבירה כמה חשוב להעביר לילדות הקטנות את נושא הצניעות כבר מגיל צעיר מאוד, כי אחר כך מאוד קשה להרגיל אותן.
ולדעתי מי שנלחצת מזה, כנראה חושבת בתוך תוכה שצניעות זה דבר קשה ומגביל ולכן צריך לתת לילדות "להינות" ולא "להלחיץ" אותן. התוצאה העגומה היא שכאשר הן תגדלנה, סביר להניח שגם הן תחשובנה ככה ואולי תחלטנה להמשיך "להינות" ולזנוח חלילה את הצניעות.
החכמה עינה בראשה, וכמה שיותר מוקדם - כן ייטב.