דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
זה בדיוק.
אחד הדברים שיצאתי מהספר זה מה שחשבתי. תפסיקי להאשים את התורה ברחפנות, בחוסר שימת לב או בחוסר מידות. אם הוא היה יהלומן הוא היה בדיוק אותו דבר.
נכון השאלה עד כמה יש לינקג' בין אברכות לבין רחפנות בספר.
כאילו - רק החנונים של הכיתה, הרחפנים ללא מיצרים, אלו שלא מבדילים בין פחית של קוקה קולה לבין מחזיק של קוקה קולה- הם אלו שנשארים אברכים.
זה הנקודה שעשויה להחליש, בעיניי, את האברכיות שקוראות את הספר.
ובסוגריים, אהבתי מאוד את ההתמודדות עם חנוכי. (זה הילד שהשאיר קערת פסטה ועטיפת חטיף וליבת תפוח על קצה הספה בתור אנדרטת: מה נשנשתי הערב?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
היו חסרים לי תאורים של הווי בית שמח וחם ורגוע, של הביטחון והאמון שיש לנחמי בשוע שיהיה לצידה כשתצטרך גם אם זה כמעט לא קורה, של הערכתו אליה תוך כדי השנים הקשות...
רציתי שהתמונה הכללית תתאר את כל מה שתארה, בלי להשמיט דבר, כי הקושי הוא באמת באמת גדול. אבל שתוסיף קצת לכיוון השני.

אבל לנחמי זה לא היה, כל מה שאת מתארת. מה לעשות. היא הגיבורה פה, ובסיפור שלה היה חסר בדיוק זה - תחושת ביטחון ואמון שלה בו, תחושת הערכה שלו...
כל אלו נבנו לאט, במשך שנים. הם לא היו בהתחלה.

הספר מספר סיפור, על זוג אחד, שכך קרה להם, וכך הם התנהגו ורצו וחשבו.
מטבעו של סיפור כזה, הוא תמיד יהיה מוקצן יחסית, כי אם הם היו זוג נורמטיבי לגמרי - לא היה על מה לספר.

פשוט לאשת עובד באינטל אין שום קשיים זה רק לאשת אברך.
או לאשת אברך אין שום קשיים רק למי שבעלה עובד.
העולם לא שחור לבן וכדאי לצאת מהבועה שהורסת כל חלקה בציבור שלנו.

כבר הגבתי בעבר, שהסיפור הוא בכלל לא התמודדות של האשה מול בעלה האברך.
הסיפור הוא ההתמודדות של נחמי מול עצמה
מול הפרפקציוניזם הכמעט-אכזרי שלה, מול הציורים שציירה לעצמה ומול הרבניות שכועסות עליה ב ד מ י ו ן שלה.
וכדי שההתמודדות הזו תועצם היא הייתה חייבת להיות מול משהו ערכי. כי אם בעלה היה מהנדס היא פשוט הייתה קוראת לו לבוא הביתה, או מתעצבנת עליו שהוא לא בא לעזור, אבל לא היה לה את הקונפליקט הפנימי של - את מבטלת לו תורה אם יבוא. ולא היה לה את המרירות הזאת מול עצמה-השאיפות-הקושי-הרבניות הדמיוניות.

*
ההמלצה שלי, באהבה גדולה ובלי שמץ כעס, לכל מי שהספרים גורמים לו קושי או עצב או מבוכה, אנא אל יקרא אותם.
הם ספרי מבוגרים מוצהרים, ויש לכם עוד כל כך הרבה ספרים על המדף, באמת, אל תקראו אם לא עושה לכם טוב. חבל על הזמן היקר. יש ספרים מצויינים שבהם האברכיות מאושרות, הפוחחים מנוזלים, המבקרים הרוחניים אנשים נעימים וישרי דרך וכולם חיים באושר ועושר עד סוף כל הימים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
ספציפית לגבי האשת אברך מסכימה שיש תחושות מעורבות, אבל למדתי שאם ספר היה רק אמיתי ונכון וממוצע ולא מוקצן זה היה פחות מעניין
לגמרי.
מי שמחפש/ת ספר סכריני יש כמה וכמה כאלו על המדף
אבל רוב האנשים מתחברים לספר שמשקף את המציאות.
והמציאות- גם של אשת אברך ושל כל אשה יהודיה- מלאה באור אבל גם ברגעי נסיון ואפלה. בשחוק ודמע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
רק אני חושב שהספר הזה לא מתאים לילדים, על אף כל הצדדים החיובים שבו?
הוא פורסם בעיתון לנשים.
רק אצלנו משום מה יש החושבים שכל מה שנכתב לנשים צריך להתאים גם לילדים.
וכך בחלק גדול מהעיתונים נכפה עלינו חומר קריאה ברמת גן או תיכון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
רק אצלנו משום מה י שהחושבים שכל מה שנכתב לנשים צריך להתאים גם לילדים.
שהייתי ילד חשבתי ככה.... עכשיו תור הילדים שלי...:ROFLMAO:
ובקיצור-לא תמיד הילדים שואלים אותנו מה דעתנו המלומדת בנוגע לקריאת ספר/עיתון/אלף ואחד דברים אחרים....
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
כבר הגבתי בעבר, שהסיפור הוא בכלל לא התמודדות של האשה מול בעלה האברך.
הסיפור הוא ההתמודדות של נחמי מול עצמה
מול הפרפקציוניזם הכמעט-אכזרי שלה, מול הציורים שציירה לעצמה ומול הרבניות שכועסות עליה ב ד מ י ו ן שלה.
וכדי שההתמודדות הזו תועצם היא הייתה חייבת להיות מול משהו ערכי. כי אם בעלה היה מהנדס היא פשוט הייתה קוראת לו לבוא הביתה, או מתעצבנת עליו שהוא לא בא לעזור, אבל לא היה לה את הקונפליקט הפנימי של - את מבטלת לו תורה אם יבוא. ולא היה לה את המרירות הזאת מול עצמה-השאיפות-הקושי-הרבניות הדמיוניות.
אם מתייחסים לנקודה הזאת, היה חסר לי לראות שהיא לומדת להשלים עם המציאות, לא רק בנקודה שהיא חייבת את העזרה של בעלה.

הרי גם אם נניח בעלה לא היה לומד כולל ערב, והיה מקדיש כל ערב שעתיים לעזרה - בבית עם 4 קטנטנים זה לא מספיק.

כאחת שעומדת במקום הזה, היה חסר לי סיטואציות שבהן היא מוותרת נניח על קוגל לשבת ומסתפקת בפירה (לא פוטוגני בכלל, אני יודעת), או מסתפקת בניקיון יותר חפיף בערב שבועות כשהצינור התפוצץ.
משום מה הצטייר לי לאורך כל הדרך כאילו אם רק בעלה היה עוזר לה, הבית היה מתפקד פרפקט, ובאמת כשהוא למד לעזור לה הכל נהיה מושלם.
לא זו המציאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
שהייתי ילד חשבתי ככה.... עכשיו תור הילדים שלי...:ROFLMAO:
ובקיצור-לא תמיד הילדים שואלים אותנו מה דעתנו המלומדת בנוגע לקריאת ספר/עיתון/אלף ואחד דברים אחרים....
אבל זו כבר האחריות של ההורה. לא של הסופר ולא של הבמה.
הבמה הוגדרה במדויק למבוגרים וכאן מסתיימת האחריות שלה לגבי גיל הקוראים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
נכון השאלה עד כמה יש לינקג' בין אברכות לבין רחפנות בספר.
כאילו - רק החנונים של הכיתה, הרחפנים ללא מיצרים, אלו שלא מבדילים בין פחית של קוקה קולה לבין מחזיק של קוקה קולה- הם אלו שנשארים אברכים.
זה הנקודה שעשויה להחליש, בעיניי, את האברכיות שקוראות את הספר.
ובסוגריים, אהבתי מאוד את ההתמודדות עם חנוכי. (זה הילד שהשאיר קערת פסטה ועטיפת חטיף וליבת תפוח על קצה הספה בתור אנדרטת: מה נשנשתי הערב?)
דווקא בנקודה הזו אני חושבת שהסופרת סגרה את הפינה יפה מאד.
כי נחמי הבוגרת יותר משחזרת עם שוע סצינות מהעבר כסוג של ריפוי
וכך לומדת להסתכל על אופיו הנוח והרגוע של שוע משני צידי המטבע
לא רק כאדיש כזה שמשאיר שקיות מהמקווה וטביעות של כוסות קפה.
אלא כזה שמכיל, מאזן ומקרקע אותה
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
כאחת שעומדת במקום הזה, היה חסר לי סיטואציות שבהן היא מוותרת נניח על קוגל לשבת ומסתפקת בפירה (לא פוטוגני בכלל, אני יודעת), או מסתפקת בניקיון יותר חפיף בערב שבועות כשהצינור התפוצץ.
אבל זה כבר פתרון זה לא הבעיה. (ואגב פתרון מעצבן, נורא קל להגיד לאשה אז לא נורא שהבית מלוכלך, ולא נורא שאין מגוון סלטים לשבת. תודה רבה באמת זה ממש משפר את ההרגשה)
הקונפליקט הוא שהציפיות שלה מעצמה גבוהות. הן מבחינת לימוד התורה של בעלה וגם מאיך שבית צריך להראות ומה עקרת בית מחויבת לבני ביתה. וזה מה שמביא לקושי.
אם יש (ויש) נשות אברכים ששולחות את בעליהן ללמוד ללא הפסקה ובמקביל מקילות מאד בעבודות הבית או אולי בתחום הפרנסה. ובכך מצליחות ליצור איזון בחייהן זה ספור אחר (אולי מענין פחות)
זה כמו להציע שלפחות לילדים לא היה אסטמה ואז הכל היה אחרת. נכון אבל לא היה ספור..
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
אבל זה כבר פתרון זה לא הבעיה. (ואגב פתרון מעצבן, נורא קל להגיד לאשה אז לא נורא שהבית מלוכלך, ולא נורא שאין מגוון סלטים לשבת. תודה רבה באמת זה ממש משפר את ההרגשה)
הקונפליקט הוא שהציפיות שלה מעצמה גבוהות. הן מבחינת לימוד התורה של בעלה וגם מאיך שבית צריך להראות ומה עקרת בית מחויבת לבני ביתה. וזה מה שמביא לקושי.
אם יש (ויש) נשות אברכים ששולחות את בעליהן ללמוד ללא הפסקה ובמקביל מקילות מאד בעבודות הבית או אולי בתחום הפרנסה. ובכך מצליחות ליצור איזון בחייהן זה ספור אחר (אולי מענין פחות)
זה כמו להציע שלפחות לילדים לא היה אסטמה ואז הכל היה אחרת. נכון אבל לא היה ספור..
לא מסכימה עם זה.
את האסטמה של הילדים היא לא יכולה לשנות.
ואת הדרישות שלה מעצמה בנושא תחזוקת הבית כן, בדיוק כמו ששינתה את הדרישות שלה מעצמה בנושא ההתמסרות המוחלטת שבעלה יילך לכולל.

אני לא באמת חושבת שצריך להשלים באופן קבוע עם בית מלוכלך ואפס סלטים בשבת.
אני כן חושבת שכמו שצריך להתגמש ולבקש עזרה מהבעל גם כשזה כביכול על חשבון הלימוד, צריך להתגמש ולעיתים להתפשר גם בענייני תחזוקת הבית (ומי שלא התפשרה על זה מעולם עם 4 קטנטנים שתקום).
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
לא מסכימה עם זה.
את האסטמה של הילדים היא לא יכולה לשנות.
ואת הדרישות שלה מעצמה בנושא תחזוקת הבית כן, בדיוק כמו ששינתה את הדרישות שלה מעצמה בנושא ההתמסרות המוחלטת שבעלה יילך לכולל.

אני לא באמת חושבת שצריך להשלים באופן קבוע עם בית מלוכלך ואפס סלטים בשבת.
אני כן חושבת שכמו שצריך להתגמש ולבקש עזרה מהבעל גם כשזה כביכול על חשבון הלימוד, צריך להתגמש ולעיתים להתפשר גם בענייני תחזוקת הבית (ומי שלא התפשרה על זה מעולם עם 4 קטנטנים שתקום).
השאלה אם זה אמין שתוך סיפור אחד הדמות תשתנה בכל המובנים וכל התובנות תצנחנה ותתמקמנה במקום המדויק.
לתחושתי זה פחות אמין ודי מובן שהגיבורה החלה בתהליך אבל לא סיימה אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
אני לא באמת חושבת שצריך להשלים באופן קבוע עם בית מלוכלך ואפס סלטים בשבת.
אני כן חושבת שכמו שצריך להתגמש ולבקש עזרה מהבעל גם כשזה כביכול על חשבון הלימוד, צריך להתגמש ולעיתים להתפשר גם בענייני תחזוקת הבית (ומי שלא התפשרה על זה מעולם עם 4 קטנטנים שתקום).
לא יודעת. לא התרשמתי ממנה כפרפקטציוניסטית על. ואני לא הייתי אוהבת לו המסקנה היתה שזו הבעיה בתפיסתה.
אם את מתכונת לשינוי מינורי (שזה המלצה בהחלט לכל אחת לעגל פינות) בעיני זה לא היה משנה את התמונה ולנרחב יותר? שוב אם היה מתואר איזה מישהי קיצונית בתחום אז ודאי שכן הייתי מצפה לשינוי גם במישור הזה. אבל מה לרצות להכנס לחג בבית נקי. בעיני טבעי. אני באופן אישי לא אוהבת שמרפים ידי מרצון לחיות בבית מסודר, עם ארוחות מבושלות אספקה סדירה של כביסה ושבת מכובדת. אז בודאי שלפעמים צריך להרפות. אבל להצביע על זה כשינוי שהיא (וכשאומרים זה השינוי המתבקש הכונה שנשות אברכים אחרות בעקבותיה) צריכה לעשות וזה מה שהיה מביא לרוחה הביתה? לא יודעת.. לא חושבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
אבל להצביע על זה כשינוי שהיא (וכשאומרים זה השינוי המתבקש הכונה שנשות אברכים אחרות בעקבותיה) צריכה לעשות וזה מה שהיה מביא לרוחה הביתה? לא יודעת.. לא חושבת.
אני לא חושבת שזה שינוי שכל אשת אברך צריכה לעשות.
אני חושבת שזה שינוי שכל אשת אברך עם 4 קטנטנים שאין לה עזרה מבחוץ חייבת לעשות, אחרת במשך כל תקופת הגידול הקשה שלהם היא תרדוף אחרי המושלמות ולא תגיע אליה, ותחושת המרמור תישאר, גם אם בעלה יעזור לה שעתיים ביום.
מנסיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
כבר הגבתי בעבר, שהסיפור הוא בכלל לא התמודדות של האשה מול בעלה האברך.
אני כתבתי את זה בשביל אלה שתארו איך הורדת להם את אושר האברכיות....

וסתם ככה הנקודה על ההלואה עם היתר עסקה היתה נקודה חזקה מאד לגבי אופיו של שוע
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
אני לא חושבת שזה שינוי שכל אשת אברך צריכה לעשות.
אני חושבת שזה שינוי שכל אשת אברך עם 4 קטנטנים שאין לה עזרה מבחוץ חייבת לעשות, אחרת במשך כל תקופת הגידול הקשה שלהם היא תרדוף אחרי המושלמות ולא תגיע אליה, ותחושת המרמור תישאר, גם אם בעלה יעזור לה שעתיים ביום.
מנסיון.
תצביעי יותר מדויק על השינוי על מה כבר אפשר לוותר?
להסתובב במשך שנים בבית מלוכלך? לאכול ביסקוטים? להשאיר את הילד בגן?
אולי קראתי יותר מדי מזמן, אבל על מה היא יכלה לוותר?
יש לי 4 קטנים ועוד כמה בוגרים. אין לי עזרה (תודה לה' הגדולים לומדים מבקר עד ליל כמו אבא שלהם)
והמחשבה הזו שההקלה שאני יכולה להקל על עצמי היא על ידי הורדת תפקידים בעיני לא נכונה. והיא מרגיזה.
בני הבית צריכים לאכול, משמע יש גם לערוך קניות ולארגן את המטבח לפני ואחרי לשטוף כלים או להוסיף כמה שעות עבודה למימון החד פעמי. הבית צריך להיות מסודר כדי שכל אחד ימצא את חפציו שלא יאבדו ולא יהרסו (אין גם כסף מיותר לרכוש חדשים..) הכביסה צריכה לתפקד כדי לחסוך שעת עבודה יקרה בבקר בחיפוש אחר גרביים לכל זוג רגליים. שבת וחג צריך לכבד כי חונכנו לזה וגם חשוב למצב רוח. לחינוך הילדים.
אז לא לצחצח כלי כסף? לאבק את המנורות? להכין עוגה בכמה קומות? לא ראיתי תאורים כאלה בספר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
תצביעי יותר מדויק על השינוי על מה כבר אפשר לוותר?
להסתובב במשך שנים בבית מלוכלך? לאכול ביסקוטים? להשאיר את הילד בגן?
אולי קראתי יותר מדי מזמן, אבל על מה היא יכלה לוותר?
יש לי 4 קטנים ועוד כמה בוגרים. אין לי עזרה (תודה לה' הגדולים לומדים מבקר עד ליל כמו אבא שלהם)
והמחשבה הזו שההקלה שאני יכולה להקל על עצמי היא על ידי הורדת תפקידים בעיני לא נכונה. והיא מרגיזה.
בני הבית צריכים לאכול, משמע יש גם לערוך קניות ולארגן את המטבח לפני ואחרי לשטוף כלים או להוסיף כמה שעות עבודה למימון החד פעמי. הבית צריך להיות מסודר כדי שכל אחד ימצא את חפציו שלא יאבדו ולא יהרסו (אין גם כסף מיותר לרכוש חדשים..) הכביסה צריכה לתפקד כדי לחסוך שעת עבודה יקרה בבקר בחיפוש אחר גרביים לכל זוג רגליים. שבת וחג צריך לכבד כי חונכנו לזה וגם חשוב למצב רוח. לחינוך הילדים.
אז לא לצחצח כלי כסף? לאבק את המנורות? להכין עוגה בכמה קומות? לא ראיתי תאורים כאלה בספר...
אוקיי, לא רוצה לעצבן.
אבל כל אמא ל-4 ילדים מתחת גיל 4 (וזה שיש לך גדולים משנה מאוד את התמונה, גם אם הם לומדים כמו אבא שלהם) שגם עובדת במשרה מלאה, תוכל לתת לך דוגמאות. השאלה אם היא תרצה.
אני לא, כי כמו שכבר כתבתי אין לי עניין להרגיז.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה