דרוש מידע יומן מסע של איש עם קוליטיס. מוזמנים להצטרף

איתך בתפילה...
תתעודדי: לי האימוראן עזרה בזמנו, כשלקחתי אותו (הפסקתי מסיבות שונות )
אז למרות שאני לא בעדה, היא יכולה לעזור, כמו שכתבו פה כבר קודם
רפואה שלמה!
החשש שלי הוא יותר בכיוון שאולי האימורן יעשה לי תופעות לוואי או שתהיה לי תגובה אלרגית... (יש לי כבר סיוטים מזה בגלל היומירה)
עכשיו גם התחילו בעיות עם האנשור... יש לי צליאק בנוסף לקורהן, ומסתבר שיש באנשור שיבולת שועל וזה לא כ"כ היטיב איתי...
עוד פעם דיונים ועידות עניינים... אין לי כבר כוח לזה...
בא לי שהאימורן יעזור והתזונה תעזור בלי שום תגובות אלרגיות ותופעות מוזרות.. ושאני סוף סוף אחזור לעצמי!
אני שמחה שלפחות מצאתי את המקום לפרוק כל מה שיושב... זה עוזר מאוד!
אז תודה!
 
עוד פעם דיונים ועידות עניינים... אין לי כבר כוח לזה...
אסור אסור להתייאש
זה לפעמים סוחט אבל אין ברירה
בא לי שהאימורן יעזור והתזונה תעזור בלי שום תגובות אלרגיות ותופעות מוזרות.. ושאני סוף סוף אחזור לעצמי!
בעז"ה זה יהיה בקרוב
 
כמה קשה לקרוא על אנשים שסובלים, וכמה מעודד לראות שהאשכול הפך לקבוצת תמיכה.
אותי באופן אישי עודד תמיד להזכר בגמרא:
שלושה אין רואין פני גיהנם אלו הן דקדוקי עניות וחולי מעיין והרשות.
רפואה שלמה בקלות.
 
רציתי לשאול אני לוקחת קורטיזון והפסקתי מוצרי חלב, פעם אחת בטעות אכלתי מהלבן של הבן שלי הקטן ואחרי כמה שעות רצתי לשירותים כמה פעמים, אני באמצע בירור חושבים שיש לי קרון, השאלה כזאת אולי אני רק אלרגית לחלב?
כשהמעיים מודלקים עדיף מאוד להימנע ממוצרי חלב (למעט קוטג' רצוי 9% וגבינה צהובה) זה לא קשור לאלרגיה לחלב,
 
מחזקת את ידייך... נשמע מסלול לא קל בכלל.
אם כבר היית בביולוגי, למה לא רמיקייד?

הומירה זה לא מלכתחילה לקרוהן??
אצלינו זה שונה כי טופלנו בהומירה הרבה לפני הופעת הקרוהן
הקרוהן הגיע תוך כדי ההומירה שניתנה למחלה אוטאומונית אחרת
 
הומירה זה לא מלכתחילה לקרוהן??
אצלינו זה שונה כי טופלנו בהומירה הרבה לפני הופעת הקרוהן
הקרוהן הגיע תוך כדי ההומירה שניתנה למחלה אוטאומונית אחרת
בודאי שכן, אבל אם לא עובד- מנסים לפעמים ביולוגית מסוג אחר.
החשש שלי הוא יותר בכיוון שאולי האימורן יעשה לי תופעות לוואי או שתהיה לי תגובה אלרגית... (יש לי כבר סיוטים מזה בגלל היומירה)
עכשיו גם התחילו בעיות עם האנשור... יש לי צליאק בנוסף לקורהן, ומסתבר שיש באנשור שיבולת שועל וזה לא כ"כ היטיב איתי...
עוד פעם דיונים ועידות עניינים... אין לי כבר כוח לזה...
בא לי שהאימורן יעזור והתזונה תעזור בלי שום תגובות אלרגיות ותופעות מוזרות.. ושאני סוף סוף אחזור לעצמי!
אני שמחה שלפחות מצאתי את המקום לפרוק כל מה שיושב... זה עוזר מאוד!
אז תודה!
הרבה כוח... מחזקת את ידייך.
לגבי התזונה- אולי לנסות מודולן? (תשאלי את הרופא המטפל לגבי זה)
 
הקיבה האנושית בכלל לא אמורה לעכל מוצרי חלב, ובפרט חלב בקר. חשבתם פעם למה אנחנו, השמנים, לא מצליחים לרדת במשקל? כי פשוט, אנחנו אוכלים אוכל של פרות!
וברצינות: האינזימים האנושיים לא בנויים לפרק את חלב הבקר ביעילות, ובטח לא במצב של מערכת עיכול רגישה או דלקתית או וואטאבר.
אם בכל זאת אי אפשר בשום אופן לוותר על מוצרי החלב (הטעימים, לא מתכחשת!) - אפשר לנסות מוצרי חלב עיזים. ההרכב השומני שלהם תואם חלב אם, הרבה יותר עדין וקל לעיכול (אם כי גם זה לא לגמרי לכתחילה. זה סוג של פתרון נוח.)

כותבת מנסיון.
 
פרק י"ג

שבועיים חלפו להם ביעף.
וכבר עומד שוב בבית המרקחת ממתין לרמיקייד.

הפעם הבאתי איתי צידנית קטנה, מקבל את התרופה וממשיך לאשפוז יום.
נכנס ומרגיש קצת בבית, נדמה לי שאני מזהה את אחד ה'מוחמדים' מפעם שעברה.

ושוב אותו התהליך.
בדיקות. עירוי. המתנה. חיבור לעירוי. מנוחה של שעתיים בכורסה. שיחרור. נסיעה הביתה.

ולאחר חודש שוב.
בדיקות. עירוי. המתנה. חיבור לעירוי. מנוחה של שעתיים בכורסה. שיחרור. נסיעה הביתה.

לאחר שלושה טיפולים, ד"ר אבנרי מבקש לערוך בדיקות לעקוב אם יש תגובה חיובית.
מבקש הפניה מהרופא בקופה, עושה בדיקות ו...
מסתבר שהקוליטיס שלי לא מתרגשת מהרמיקייד.

אין שינוי.

מעדכן את ד"ר אבנרי בתוצאות, הוא מחליט להמשיך בכל זאת, בתדירות שונה קצת.
קובע תור לאשפוז יום.
מזמין רמיקייד.
לא. מסתבר שכיון שנערך שינוי בתכנית צריך לחדש את האישור לתרופה.
שוב, הרופא מבקש, ה'מחוז' מאשר.
מזמין שוב רמיקייד.


***

בוקר רגיל של אמצע שבוע, יושב בחיידר ומקבל טלפון מר' זבולון.
ר' זבולון הוא יהודי נכבד בקהילה שלנו, שדעתו נשמעת בכל עניין שעל סדר היום,
גם אם אף אחד לא בקש לשמוע אותה...
ובעיקר ר' זבולון הוא אדם שאי אפשר לסרב לו. הן מחמת הכבוד והן מחמת היראה...

אני מופתע שהמספר בכלל מצוי באנשי הקשר שלי, ועונה לשיחה בסקרנות.
"כן. זה זבולון".
שלום עליכם הרב.
"תשמע, אינני רוצה לעכב אותך, אך משום אל תמנע טוב, חשבתי להתקשר מיד".
מסקרן...
"אז שמעתי ככה בחצי אוזן, אתה יודע, החצי השני כבר לא עובד כ"כ טוב... שמעתי שאתה סובל אפעס משהו בקיבה..."
כן, משהו כעין זה...
"ומעניין שבדיוק כשאני חושב עליך, התגלגל אצלי איזה עיתון, בו מדברים מד"ר מאוד חשוב, ד"ר חרז שמו, יש בעיתון תמונה, נראה ממש משלנו, הוא בקי בלמצוא תרופות לכל מחלה לפי שרשי השערות..."
אוי ווי
"תראה. אולי זה נשמע 'מופרך', אבל העיתון אומר שבשורשים של השַׂיירֶעס' יש ממש גילויים נפלאים... זה כתוב ככה במילים של אנגלית אבל ככה הבנתי ממשמעוס' הדברים.
ר' זבולון, אני ממש מעריך את המחשבה, אבל...
"אתה לא צריך להודות לי, רק תרשום המספר. ואל תשכח לספר לי איך היה...

כאשר אבדנו אבדנו.

ידעתי שאין לי ברירה. פשוט לא.
אם אני לא נוסע, יהיה פתאום דיבור בקהילה שאני לא דואג לעצמי וכבר היו כאלה שהזניחו, ובסוף האלמנה והיתומים נפלו על הקופה של צדקה...

בערב אני פוגש את חמי שליט"א והוא מספר ששמע מר' זבולון שסוף סוף נמצא הפתרון לקיבה שלי, הוא כ"כ שמח לשמוע, למרות שהיה ברור לו שמדובר במעיים בכלל...
נותרה לי רק ברירה אחת---

התקשרתי למספר מהעיתון.

המזכירה של ד"ר חרז מקבלת ממני פרטים, אני מנסה לדלות ממנה גם פרטים, אבל היא מסבירה שחבל על כל יום, צריך פשוט להגיע ולראות.

קובעים תור ליום שישי בבוקר, כך לפחות לא אפסיד עוד יום בחיידר.


***

ה'מרפאה' של ד"ר חרז שוכנת בכפר פסטורלי בואכה בית שמש, חבר שעובד באזור מצרף אותי אליו. אני נכנס.
ריח מוזר באויר, אולי שיער חרוך... לא. משהו אחר.

על הקירות תעודות וקטעי עיתונות בצרפתית ובספרדית שם כנראה משבחים את הד"ר על התוצאות המדהימות שהשיג, אלא שאיני קורא שפות זרות ונאלץ רק לדמיין.

המזכירה מסבירה את התהליך, וגובה דמי ביקור (300 ₪ בלבד).
אני ממתין לרופא.

ד"ר חרז מכניס אותי פנימה. טוב, זאת לא מרפאה. זאת מעבדה.
הד"ר נותן הסבר על כוחו של שיער הראש ועד כמה שאפשר לגלות בשורשיו.
אני נותן פירוט על מצבי הרפואי, והד"ר מתחיל בטיפול.

מוריד את הכיפה. גוזר כמה שערות ממרכז הראש, ומכניס למבחנות.

אני יוצא להמתנה של כחצי שעה, וחוזר כדי לקבל תשובות.

"אז ככה. רואים בבירור שיש חוסר איזון במערכת החיסונית, ולכן יש צורך לאזן אותה.
יש לנו טיפות מיוחדות שאנחנו מכינים במעבדה, תקח אותם שלושה חודשים, ותחזור לביקורת".


יוצא. מאוכזב.
בכדי לדעת שהמערכת החיסונית שלי לא מאוזנת והיא תוקפת את עצמה, לא הייתי צריך להסיר את הכיפה בפני הד"ר. ול'טיפות מיוחדות' הפסקתי להאמין.

המזכירה ממליצה לי להזמין את הטיפות מרוקח מסויים בתל אביב שמייצר את הטיפות במיוחד עבורם, הוא מכין בדיוק לפי המרשם של ד"ר חרז ומביא לך עד הבית.

אני מתלבט.

המזכירה מדפיסה את המרשם שכתב הד"ר, בוחנת את המרכיבים, ואומרת: "אני רואה שחלק מהמרכיבים הם חמץ, אז אולי כדאי שתקנה רק אחרי פסח, כדי שלא תצטרך להפסיק באמצע טיפול..."

חסכה לי את ההתלבטות.
אנחנו עוד לפני פורים, והיא ממליצה להתחיל אחרי פסח...
ביציאה מהכפר אני קונה זר פרחים גדול לכבוד שבת.
לפחות שיצא משהו טוב מהנסיעה הזאת...


***

בליל שבת אני ניגש לומר 'גוט שבעס' לר' זבולון, ולוחש לו:
"היום הייתי אצל הד"ר מהעיתון, תדע לך שאני כבר עכשיו מרגיש טוב יותר..."
"פלאי פלאים. ממש פלאי פלאים. תראה מה זה, בנאדם פותח עיתון, ככה בשביל לראות מי התארס, ומי הפסיק לעשן... ובלי כוונה מציל נפש מישראל..."


***

אשפוז יום "ניצני ההחלמה"

מגיע שוב לקבל עירוי, התרופה אצלי, האחות מחפשת וריד ובינתיים מתעניינת בי ובמצבי, ואז פולטת---
"אה קוליטיס... גם לי פעם היה קוליטיס...."

מה??? היה?? חשבתי שזה משהו כרוני...
"כן, היה לי בעבר ועברתי ניתוח כריתת מעי, היום אני בריאה!"

'בום'
הפתעה בשבילי. פעם ראשונה שאני שומע שיש פתרון אמיתי לדבר הארור הזה.

יושב על הכורסא הקבועה שלי, מקבל את העירוי, ומחליט לרדת מיד אח"כ לגסטרו לברר מה זה הניתוח הזה.


***

שעתיים חלפו, ירדתי למכון גסטרו ונכנסתי לדבר עם האחות המתאמת.
בחדרה ישב רופא צעיר וחביב מהמחלקה ושוחחנו יחד.
שאלתי "מה זה הניתוח שעליו שמעתי היום?"

האחות הסבירה שיש אפשרות לנתח במצב של קוליטיס קשה, להוציא את המעי הגס לגמרי וכך להפטר מהדלקת, אלא שהניתוח לא פשוט, מה גם שבאחוז לא קטן הדלקת עלולה לחזור גם לאחר הניתוח. ועושים אותו רק כשאין שום ברירה אחרת.

"ואני לא במצב שכבר אין ברירה אחרת?"
לא. ממש לא.

יוצא מהחדר, הרופא יוצא איתי.
"אני לא רוצה להתערב, אבל סתם בשביל הידע, שיהיה לך ברור שבסוף תעבור את הניתוח!
כי בדרך כלל לא מושכים דלקת חמורה יותר מ-10 שנים ואתה כבר מתקרב לשבע...
רק שעד הניתוח ינסו עליך עוד כמה תרופות...
אבל לא אמרתי כלום".

מאותו יום התחלתי לחלום על הניתוח. ספרתי חודשים ושנים. ראיתי אור בקצה העשור.
מעניין אם עברת בסוף את הניתוח. בשבת בדיוק אמרתי לבעלי . אוף חבל שעברת את הניתוח. אמנם אתה בריא מהקוליטיס אבל הסטומה . נמאס לו ממנה זה סיוטטטטט
 
מעניין אם עברת בסוף את הניתוח. בשבת בדיוק אמרתי לבעלי . אוף חבל שעברת את הניתוח. אמנם אתה בריא מהקוליטיס אבל הסטומה . נמאס לו ממנה זה סיוטטטטט
עברתי ניתוח, אבל עם סטומה זמנית.
אצלכם זה קבוע?
 
שלום .
האם שמעתם על דרך הבטן ?
English | צור קשר


phone2.png





 
הקיבה האנושית בכלל לא אמורה לעכל מוצרי חלב, ובפרט חלב בקר. חשבתם פעם למה אנחנו, השמנים, לא מצליחים לרדת במשקל? כי פשוט, אנחנו אוכלים אוכל של פרות!
וברצינות: האינזימים האנושיים לא בנויים לפרק את חלב הבקר ביעילות, ובטח לא במצב של מערכת עיכול רגישה או דלקתית או וואטאבר.
לא מתחבר לתיאוריה הזו,
"ארץ זבת חלב ודבש" זו קללה?
 
הקיבה האנושית בכלל לא אמורה לעכל מוצרי חלב, ובפרט חלב בקר. חשבתם פעם למה אנחנו, השמנים, לא מצליחים לרדת במשקל? כי פשוט, אנחנו אוכלים אוכל של פרות!
וברצינות: האינזימים האנושיים לא בנויים לפרק את חלב הבקר ביעילות, ובטח לא במצב של מערכת עיכול רגישה או דלקתית או וואטאבר.
אם בכל זאת אי אפשר בשום אופן לוותר על מוצרי החלב (הטעימים, לא מתכחשת!) - אפשר לנסות מוצרי חלב עיזים. ההרכב השומני שלהם תואם חלב אם, הרבה יותר עדין וקל לעיכול (אם כי גם זה לא לגמרי לכתחילה. זה סוג של פתרון נוח.)

כותבת מנסיון.
לפי ההגיון הזה גם חלב אם רק תינוקים אמורים לעכל - כך זה אצל חיות.
אבל ב"ה יש לרובנו את היכולת לעכל חלב ע"י אנזים, וזה בהחלט לא אצל כולם וגם נפגע לעיתים בזמני התפרצות.
 
אכילת חלב -מה שמותר מהתורה זה סימן שזה בסדר בשבילינו.

אני שואלת כאן כי יש לי תור לרופא פרטי רק עוד חודשיים:(
עוד שאלה בבוקר כשאני קמה תמיד כואב לי הבטן זה גם קשור לקרון?
לי יש קוליטיס, אבל מהנסיון שלי ושל אחרים, מה שמפריע פשוט לא אוכלים, זה יכול להיות כל מיני מאכלים ומשתנה מאדם לאדם (ואפי' משתנה בין תקופות ותרופות).
אני לדוגמא לא אוכל בשפו"א דברים עם MSG כי פשוט ראיתי שזה מכאיב לי.
יש אנשים שהולכים לקיצון השני, לא אוכלים כלום ולאט לאט מוסיפים מאכלים שלא מזיקים.
וכמו שכבר כתבו פה יש הבדל בין חלב ניגר, לגבינות קשות (אפי' קוטג'), שבהם אין לקטוז.

וגם למה רופא פרטי, לא עדיף רופא בחינם באחד מבתי החולים?
 
זבת חלב ודבש מדובר על חלב עיזים.
עדיין זה סותר בהחלט את הטענה שחלב של בעלי חיים לא נועד לשימוש האדם

אגב לקטוז -
כיום מרבית יצרני השוקו משתמשים להכנתו בחלב דל לקטוז כדי שיוכלו להשתמש בפחות סוכר מוסף.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

רובכם מכירים אותי מכאן, אני כותבת כאן לא פעם. אני הסופרת א. פרי ואני רוצה לספר לכם משהו עוצמתי שעבר עלי.

לא פעם שיתפתי את ההתמודדויות מהן הגעתי ליציאה לאור: אילמות סלקטיבית, גמגום, סכיזופרניה פראנואידית, חרדות ועוד...

סיפרתי גם על המסע שלי בו למדתי פעם אחר פעם שכולנו שווים ויש עוד הרבה שעוברים מסעות כמוני, מחושך לאור...

כעת אני רוצה לשתף אתכם בהתמודדות חדשה שהופיעה, הפראנויה שלי חזרה בעוצמה מפחידה לפני שבוע.

לא אספר לכם מה הרקע לזה, וגם לא מה עברתי, אבל כן אשתף אתכם בתחושה החדשה שנולדה בי, בעקבות כל הסבל הזה:

התחושה היא: אני רוצה קשרי אנוש.

'עד אז לא רצית', תשאלו?

עד אז היה לי ריחוק מסוים מהעולם ומהאנשים.

אבל אז הפראנויה גרמה לי להיות מטורפת מרוב פחד, וחיפשתי עוגן ויציבות.
והבנתי שאין תחליף ליחסי אנוש חביבים, חמים נעימים, בגובה העיניים, בלי רגשות פרוד, זלזול או נחיתות.

זה היה מטורף כי מרוב פראנויה לא הייתי לגמרי צלולה כל הזמן, ולא היה אכפת לי להתנהג מוזר, או שיחשבו עלי משהו שלילי, פשוט רציתי לדעת שהכל בסדר, זה הכל.

פתאום מצאתי את עצמי צמאה ליחסי אנוש, מתעכבת ליד דמויות שיש לי היכרות מעטה מאוד, משוחחת, מנסה לשאוב אנושיות ושפיות בתוך תחושת הכאוס שהייתי. וראיתי שזה ממש נחמד לתקשר ככה, בלי רגשות כלשהם.

כל המסכות ירדו ממני, תחושות כמו ריחק, קינאה, כעס, פגיעות הכל נמחקו, רק רציתי לדעת שהרגע הבא יהיה תקין.

הרגשתי שאני בעצם לא קיימת כ'אני', שאני יכולה להכיל באופן מלא את הזולת ולא לחוש מאוימת.
ושאני ממש אוהבת את כולם.

פתאום הבנתי איזה פספוס יש לי שאני לא רוצה לשווק את הכתיבה שלי בגלל ענווה כוזבת...

הבנתי שהעולם חייב לקרוא את המסרים שלי... את הספר גיבור הסיפור... וזה לא הופך אותי ליותר מאף אחד, אלא כולנו שווים גם אם מישהו קורא מה שאני כותבת זה לא נותן לי ערך אלא זו חובה שלי, כי לכל אחד יש אמירה ותפקיד.
פתאום למדתי דברים חדשים...

המוח שלי וכל כולי עברנו טלטלה עצומה שעוד לא התאוששתי ממנה.

אני עדיין עם הרבה סימני שאלה בגלל הטריגר שהוביל אותי לשם.
אני מתחילה להחלים ופוחדת לאבד את התחושה הנפלאה של 'כלום לא חשוב לי, כולנו שווים, אין צורך לחוש זלזול או נחיתות, שווה לחיות ביחסי אנוש, כולם כל כך מתוקים ויש בהם משהו מרגיע הם חשובים לי כל כך'.

אני עדיין בתוך זעזוע נורא, מחפשת את הטוב.

עדיין מחפשת אמונה שלמה בה' ועדיין לא יציבה באופן מלא.
במהלך ההתמודדות שלי חשבתי על רעיון מעניין להקים מפלגה של אנשים מפורסמים, שיש להם קהל, אנשים שמדברים על חזון של גאולה. שיתאחדו וירוצו לכנסת.
תוך כדי סבל נורא מצאתי את עצמי שולחת הודעות לכל האישים שנראו לי מתאימים וסיפרתי להם על הרעיון הזה.
רבים ענו לי תשובה, שללו בכל תוקף כניסה לפוליטיקה או סייגו במידה ויהיו מספיק אנשים.
הרעיון לא הצליח לבסוף, אבל העשייה והחשיבה סביב זה נתנו לי כוחות להחזיק מעמד למרות הקושי.
*
אין לסיפור הזה מסר מסוים או אמירה מסוימת.
זה סך הכל רצון לספר לכם על ההתמודדות, ועל העובדה הפשוטה שאין כמו יחסי אנוש בריאים ותקינים ואפילו אדם כמוני יכול להגיע לשם איכשהו.
וכן , שאפשר להגיע לאהבת חינם גם בלי פראנויה וסבל מיותרים אלא מתוך הבנה פשוטה שכולנו צריכים אלו את אלו כדי לחיות.

שהתמיכה ההדדית, האכפתיות, החיוך, ההסכמה לעצמי לא להיות בריא ונוצץ תמיד, בתוכנו, וגם אם זה מתבטא בחוץ זה בסדר. אלא זה בסדר גם להיות חלש ולא תמיד מאה אחוז בסדר, שמותר לי לתת מעצמי ולהישאר אני, והכי חשוב: רק ה' הוא בעל הכוחות כולם, הוא אוהב את כולם, אין עוד מלבדו. ואנחנו עבדיו ובניו, כולנו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה