אתגר אתגר דו שבועי - מדברים תנ"כית

  • הוסף לסימניות
  • #1
העברית המקראית המכונה גם עברית תנ"כית או לשון המקרא, היא לשון הקודש המקורית והיא הניב של השפה העברית כפי שדובר באמצע האלף השני לספירה ברחבי ארץ ישראל. בניב זה כתובים ספרי התנ"ך וממצאים אפיגרפיים מאותה התקופה שהתגלו באתרים ארכאולוגיים, והיא הצורה המתועדת המוקדמת ביותר של השפה העברית. (ויקיפדיה).

כתיבה בלשון התנ"ך היא מעניינת ומעשירה את הטקסט, בכתיבת קטעים היסטוריים מתקופת המקרא היא מביאה בכנפיה את האויר והאוירה של אז.
גם בכתיבה על זמנינו אנו, משתמשים לעיתים בשפה התנ"כית, בעיקר כשרוצים לגוון את הטקסט וכאשר העלילה אינה החלק העיקרי בקטע הכתיבה.


אז מה האתגר?

כתבו סיפור בלשון המקרא, הקפידו על עלילה מתאימה, תחביר נכון ועל מאפייני השפה התנ"כית.

עד מתי?

כמו שאתם יכולים לדקלם בעל פה: שבועיים מהיום.
תאריך: י"א חשוון התשפ"ג 5/11/2022.
שעה: 23:59.

חומר עזר:

הנה קישור לחומר שיעזור לכם להשתמש נכון בעברית המקראית.
כמובן שניתן להעזר בחומרים נוספים, וכל המרבה הרי זה משובח.

הערות:
  • השימוש בו' החיבור מפתה מאד בכתיבה בשפת התנ"ך, אתם יכולים להשתמש בו כמובן, אך היזהרו לא להפריז.
  • שפת המקרא איננה שפת הגמרא או המפרשים, שימו לב!
  • היו יצירתיים בנוגע למילים בשפה העברית שאינן נמצאות בלשון המקרא, אך הקפידו שפרוש המילה יהיה ברור לכל.
ומה עם הנספח?

הנה הוא.

בהצלחה לכולנו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
וישכם יהונתן הקטן בבוקר וירץ הגנה.
וישא עיניו וירא והנה עץ, והעץ נחמד למראה וטוב למאכל, ויחפוץ יהונתן לאכול מפריו.
וייקרא לפניו קן ציפור על העץ, אפרוחים וביצים, והאם רובצת על האפרוחים.
ויטפס יהונתן הקטן ויעל על העץ ויבקש האפרוחים.
טרם כילה לעלות וייקרעו בגדי יהונתן.
ותצעק שפרה אֵם יהונתן צעקה גדולה ומרה, ותאמר: אוי ואבוי לו לשובב, חור גדול במכנסיו.
ויען יהונתן ויאמר: מי שישמע. כולה מכנס בעשרים שקל מבאזר שטראוס. מה את עושה עניין.
ותאמר שפרה: ממהרת אנוכי לעבודה ותעכבני זה פעמיים.
וישאל יהונתן: במה את עובדת?
ותאמר שפרה: כותבת אנוכי שירים לפעוטות.
ויאמר יהונתן: מעז יצא מתוק.
וילכו שניהם יחדיו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
ויהי בימי לפיד, הוא יאיר לפיד בן תומי, קפץ רוגזו של שר הבינויים והשיכונים זאב אלקין, ורוגזו של בנק ישראל. להעלות מחירי הדירות ולהוקיר מחירם לבעליהם. ורוגזו של קללת אדם הראשון בזעת אפך תאכל לחם.
וישאלו עוללים ויונקים להוריהם לחם, ואין. כי האמיר מחירו ואין ידם משגת.
קימו וקיבלו היהודים עליה ועל זרעם את גזירת היוקר יאמיר.
ותאמר האם לבעלה הבה נתחכמה להם. נלכה נא ונגורה המדברה, יען שם שאלונו מוכרי הדירות למה לכם העלות מחירים. נאכל נא במדבר לחם מתנורי כמימים ימימה.
וישבו האיש והאישה במדבר אשר מתימן לבאר שבע. ויגורו שם ימים רבים.
ויקפוץ עליהם רוגזם של יושבי המדבריות, באמרם מה לכם פה כי היא ארצינו ימים רבים.
וידעו האיש והאישה כי אין עיצה ותבונה נגד ה', ויזעקו אליו שיושיעם ויגאלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִגִּבְעַת הַצָּרְפָתִים, וּשְׁמוֹ אֶלְחָנָן הַפְרִידְמָני, יוֹרֵד הָעִירָה וְיוֹשֵׁב בְּכִכָּר צִיּוֹן, מִתְנַבֵּא עַל בּוֹא שִׁילֹה.

וְיַחֲלֹם אֶלְחָנָן עַל אוֹדוֹת רְפָאִים, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלָיו בְּשָׂפָה לֹא תִּשְׁמַע.
וַיַּעַט אֵלָיו אֶחָד מִן הָרְפָאִים, וּבְיָדוֹ כְּתַב סְתָרִים, חָקוּק עַל לוּחַ אֶרֶז בְּלָשׁוֹן בְּנֵי עֵבֶר הַיָּם.

הִנֵּה קָרָאתָ בִּמְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, וְתַכְרֵז בְּקִרְיַת יְעָרִים, הֲלֹא חוֹרֵשׁ הַשְּׁוָרִים הוּא יִמְלֹךְ עַל יְרוּשָׁלַיִם.
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִנְּךָ צַדִּיק בְּמִסְתָּרִים, אֶחָד מִשְּׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה, שְׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי רְפָאִים לֵאמֹר, קוּם וְהִתְגַּלֵּה בֶּן תָּבוֹר, וְהֵחָשֵׂף נֶכֶד זְכַרְיָהוּ.
קוּם וסָבַבְתָּ בָּעִיר הַגְּדוֹלָה, לָבוּשׁ לָבָן, אוֹחֵז נָבָל, וְקָרָאתָ לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב, הִנְנִי בֶּן יִשַׁי מְשִׁיחֲךָ.
וְסוֹבְבוֹ הָעוֹבְרִים אֶת אֶצְבָּעָם, עַל רַקּוֹת רֹאשָׁם, וְקָרְאוּ לְךָ חוֹלֵה נָפֶשׁ, וְהִסְגִּירוּךְ שְׁלוֹשׁ יְרָחִים, בְּבֵית אֵיתָנִים, אֲשֶׁר בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם.
וְיָצָאת מִשָּׁם חֲצִי בֶּן אָדָם, מְשׂוֹחֵחַ עִם עַצְמוֹ כְּעֵין הַשּׁוֹטִים, וְלָבָשְׁתָּ בִּגְדֵי לְבָנֶיךָ, וּתְשָׂרֵךְ רַגְלֶיךָ יְרוּשָׁלַיִם.
וְיֶאֶחְזוּ אֵלֶיךָ אֲנָשִׁים פּוֹחֲזִים, סְבוּכֵי שֵׂעָר עוֹטֵי נְזָמִים, וְהָיוּ לְךָ לַכַּת, וְאַתָּה תִּהְיֶה לָהֶם לְמַנְהִיג.
וָחָגוּ עָלֶיךָ בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, וְקָרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, וְתָקְעוּ בְּשׁוֹפָרוֹת מֵאֶרֶץ תֵּימָן.

וַיִּקַץ אֶלְחָנָן, וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וַיֹּאמֶר, חֲלוֹם טוֹב חֲלוֹם שָׁלוֹם, חֲלוֹם נְבוּאָה וְאֵין שֶׁקֶר.

וְיַעֲמֹד מֵחֲלוֹמוֹ, וְיִלְבַּשׁ חֲלִיפָתוֹ וַיֹּאמֶר אֶת דְּבָרָיו אֶל בְּבוּאַת הַמַּצְלֵמָה, וַיַּעַל הֲטִקְטוּקָהּ.
וְיִכְתֹּב מְגִלַּת סֵפֶר לֵאמֹר: אָדָם, אֲשֶׁר לֹא יְשַׁגֵּר אֶת דְּבָרִי, אֶל חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, מִיתָה מְשֻׁנָּה תֶּאֶחְזוּ, וְדָבָר רַע יִקְרֵהוּ, יַעַן כִּי מָשִׁיחַ בָּא, וְאַתָּה לֹא תִּהְיֶה מִבֵּין גֵּאוּלָיו.
וְיִתְפָּרְצוּ דְּבָרָיו, יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, כְּעֵין הַשְּׁחִין בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה, וּכְעֵין הַדֶּבֶר בְּיוֹם הַמַּכָּה.

וּבְבֵית הַמֶּלֶךְ לֹא שָׁעוּ אֶל דְּבָרָיו, וִילַגְלְגוּ עָלָיו, וִישִׂימוּהוּ לְלַעַג וָקֶלֶס וְלִמְשִׁסָּה, וְיַלְחִינוּ אֶת דְּבָרָיו כְּעֵין הַמִּזְמוֹר, וְיִשְׁגְּרוּ הֲטִקְטוּקָהּ, וִיצַחְקְקוּ וִילַיְּקוּ.

וַיְהִי הַיּוֹם, וְיִלְבְּשׁוּ כָּל חֲסִידָיו לָבָן, וְיִתְרַגְּשׁוּ מְבוֹא בֶּן זְכַרְיָה, אֲשֶׁר לִמְשֻׁגָּע יֵחָשֵׁב, וַיָּשִׂימוּ שְׁלָטִים, וִירַסְּסוּ עַל הַבָּתִּים לֵאמֹר: הִנֵּה בָּא בֶּן זְכַרְיָה, וְיוֹשִׁיעֵנוּ בְּבִגְדֵי לְבָנָיו, וְכָל הַמְּהַסְּסִים יֵרָמְסוּ תַּחַת רַגְלָיו, וְהַלּוֹעֲגִים יִהְיוּ לִמְשִׁסַּת סַרְטָן בַּגָּרוֹן וּבְבֶטֶן.
וְיִצְעֲקוּ עַד הָעֶרֶב, וְלֹא בָּא בֶּן זְכַרְיָה, וְיִשְׁאֲגוּ בְּקוֹל גָּדוֹל: בּוֹא אֵלֵינוּ מֶלֶךְ תָּבוֹר, וְקוּם עָלֵינוּ בֶּן זְכַרְיָה.
וְיַשְׁתִּיקֵם אֶלְחָנָן הַפְרִידְמָני, וְיִלְחַשׁ בְּאָזְנֵיהֶם בְּלַחַשׁ: הִנֵּה בֶּן זְכַרְיָה פִסְפֵס טִיסָתוֹ הִנֵּה, קוּמוּ עָלוּ לִנְמַל הַתְּעוּפָה, אֲשֶׁר עַל בֶּן גּוּרְיוֹן יִקָּרֵא, וּבוֹאוֹ אֵלָיו אֶל אֶרֶץ בְּנֵי חָם, וְנָחֹג יַחְדָּו בַּגּוֹלָה.
וְיִקְנוּ כַּרְטִיסִים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִדְחֲסוּ אֶל טִיסַת אֲוִיר צָרְפַת, וְיָעוּפוּ אֶל אֶרֶץ בְּנֵי חָם.

וּבֶן זְכַרְיָה, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא נַדְנֵדָה, קְטֹרֶת סַמִּים בִּימִינוֹ, וְשֵׁכָר הַמָּדִי בִּשְׂמֹאלוֹ, וְיֹאמַר אֶל נַעֲרוֹ: עַל מָה בָּאוּ עָלֵינוּ לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלֵּנוּ, וְיִגְמְרוּ פִּתֵּנוּ וִיעַשְּׁנוּ גֶּחָלֵינוּ, לְכָה גְּבָה מֵהֶם פִּדְיוֹן, אֲשֶׁר בְּרִבְבַת רְבָבוֹת יִמְנֶה.
וְיַעַמְדוּ כָּל חֲסִידֵי אֶלְחָנָן, וְיִתְּנוּ פִּדְיוֹנוֹת, וְיִתְעַשֵּׁר בֶּן זְכַרְיָה, וְיַעַן לָהֶם וְיֹאמַר: קִבְּלוּ עֲלֵיכֶם חֲסִידוּתִי, וְאִם אֵין לְכוּ לַשְּׁאוֹל אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם מִזֶּה מִכְּבָר, עָלוּ עַל טִיסַתְכֶם, וְטוּסוּ לְכָל הָרוּחוֹת.
וִיקַבְּלוּ עָלָיו חֲסִידוּתוֹ, וְיִפְזְרוּ עָלָיו מָמוֹנָם וִינַצְּלֵם כַּכָּתוּב, וַיִּהְיוּ עֲנִיִּים מְרוּדִים סוֹבְלֵי כֵּלָיו, אוֹכְלֵי אַשְּׂפָתָיו.

וַיֵּרָא אֶלְחָנָן הַפְרִידְמָני כֵּן אֵין אִישׁ מַשְׁגִּיחַ בּוֹ, וְיָשׁוּב לְגִבְעַת הַצָּרְפָתִים, וְיִתְנַבֵּא שֵׁנִית וִיפַרְסֵם.
וְלֹא שָׁת אִישׁ אֶת לִבּוֹ, אֶל הַפְרִידְמָני, כִּי רָאוּ אֶת חֲסִידֵי בֶּן זְכַרְיָה מְקוֹשְׁשִׁים שְׁקָלִים בַּצְּמָתִים, וַיִּבְאַשׁ רֵיחָם לְמֵרָחוֹק עַל עִסְקֵי מַנְהִיגָם.

וַיָּמָת אֶלְחָנָן הַפְרִידְמָני וְיִקָּבֵר בְּגִבְעַת שָׁאוּל, הוּא הַר הַמְּנוּחוֹת, וַיְהִי קִבְרוֹ אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת לְכָל מְחַפֵּשׂ יְשׁוּעוֹת, וַיָּקִימוּ עַל קִבְרוֹ צִיּוֹן, וְיַדְפִּיסוּ עֲלוֹנִים, וַיָּקִימוּ הַכְנָסַת אוֹרְחִים וְיַקְלִיטוּ קְלִיפִים לְזָכְרוֹ, וְיַעֲשׂוּ הִלּוּלָה גְּדוֹלָה מֵאָה וְשִׁבְעִים יָמִים, וְיִזְבְּחוּ צְלָעוֹת וְיִשְׁתּוּ יַיִן מְיֻשָּׁן.
וְלֹא קָם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת כָּמוֹהוּ, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הָיָה אָדָם עַל הָאֲדָמָה, עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְתִגְדַּל יְשׁוּעָתוֹ מְאוֹד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ויהי ביום ההוא, יום גדול ונורא, יום אשר בני ישראל יוצאים השווקים והמתנס"ים לתת קולם בעד השופטים והמושלים והפחות אשר שמו בגץ על הארץ וגם גרי התושב יוצאים עימם יען כי הגיע זמן בן גביר.

וישכימו הזקנים והחכמים ויודעי העיתים השכם בבוקר וילכו הם ותעודותיהם וטליתותיהם ולא שתו לדברי הבלע והבוז, לאמור: מה לכם כי תיחפזון.

ויהי כחום השמש ויקומו הנערים ללכת לבית התפילה ויפטפטו ויקשקשו ולא שעו לדברי החכמים אשר צועקים ומצווחים על כבוד שמיים כי נרמס והם מתמהמהים.

ותלכנה הנשים בטפיהן ועגלותיהן וישימו להן צידה במבה ועוגיות וגם מגבונים של האגיס לקחו עימן וישימו פעמיהן למלחה ולממילא וידחסו באוטובוסים הקניונה, והקניון גדול ורחב ידיים, שם הרס ואין מבצע, חנויות גדולות וגם קטנות.

ותלכנה כל הנשים לזארה, כי מצוות הנשים היא, ללכת לזארה בהגיען אל המקום. ותשאנה עיניהן והנה חרדת אלוקים הוא המקום יען כי בחר ראש המוכרים בבן גביר ובאו כולם בברית יחד לאמור בך נתמוך ואתה תלבישנו סינטטי למען תגדל קרן הימין.

ותאמרנה, לא טוב היות האישה לבדה ובניה ובנותיה עמה במקום הזה ותלכנה לקסטרו ולמנגו וגם באורבניקה נתנו כספן כי כן דת הנשים בהגיעם לקניון, שישה שעות בתורות ושישה שעות בחיפושי הילדים.

ויהי כבוא השמש וילכו כל האנשים לביתם כי אין בעגלתם עוד מקום גם לשקית קטנה של מאפה נאמן.

ויהי ערב, ויישנו העוללים והזקנים והחכמים יודעי העיתים ויישארו הנערים והבחורים והנשים כל אחד בביתו ויאזינו לחדשות ולפרשנים ולחוזים בכוכבים ולא שעו לדברי הכזב של קו החדשות והסקופים רק אל דברי גולדקנופף אשר יודע לשלוח מייל והוא לא למד ליב"ה מעולם. והיה הדבר לפלא.

ויהי בשעה העשירית, קול חרדה וזעקה גדולה, כי הנה עלתה ממשלת זדון על הארץ ונשאר חלול על כיסא מלכותו, ויצעקו האנשים לאמור: מה זאת הייתה לנו. ויקיצו העוללים והזקנים והחכמים ולא אמרו: אמרנו לכם לכו והצביעו יען כי היו עייפים.

ויכתבו זאת לדור אחרון, וישבעו בנפשם לבלתי סור מן המצווה הזאת עד אשר יבואו בחירות חדשות מקץ שלושה חודשים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בס'ד

ויקם בעוד לייל ויצץ מן החרכים לראות בכתובים על המרקע המרצד של בן השכן וייתבהל כי אין חץ...
ויחפשו חזור וחפש, עד שעלה מלפניו וייתמה כי בינתיים נוספו לבלרים אוחזי הקסת המקשקשת רבי הרעיונים המבולבלים וישרבטו בחצי הלייל, עוד הוא מחשב מתלבט ממי כדאי להעתיק להדביק- עלי גליון, רעיון שגעון, כמובן בהצפנת פענח וסוד החיתום - פלאגינט בשפת הכנענים .
פתע נפרצה הדלת לרווחהותתנודד על צירה ותסער הרוח ויזוע השער וישברו מזוזות הבית ויפן כה וכה וינסה לקחת עימו מן השכן את המסך טרם יברח ויוכל אחר כך במסתרו לערב מעט מכל פתשגן כתב שהגישו נערי הבית...לשוא טרח, המסך נופץ בטראח ובן השכן נשטתח ... ויחכה ליום פקודה.
אבל הוא נותר כאבל חדל רעיון ריק מכל משל והגיון,
מוטב שכך שלא יחטא בגזילת הכתב ויפי הסוואותו שעמלו בו רבות נערי האשכולות ולו אין אשכול ואין כל .
אפילו לא עינב אחד...
וכי הוא בעל כרם כנבות הנבל?
בדד ישב ושלח חיבור בשפת תנך על איך שלא יצלח .
איך שלח וכי יש לו מסך?
וידבק ברירו בול בירח בול ונשלוח האיגרת ביד הרצים הצבאים יפי הקרניים של רשות הדאר שהדרך קופצה להם -ויגיעו בעוד תלת ירחים אל הפחות והשרים ואחשתרני האתגר.
סוף דבר שאת המילה אתגר מחק, בגנזי המלך הלך לבקשה ויחפור ויחטט ולא מצאה בכל התנך ...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
וַיְהִי בַּחוֹדֶשׁ הָרְבִיעִי הוּא חוֹדֶשׁ תַּמּוּז, בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִישָּׁה בּוֹ:

נִשְׁמַע הַקּוֹל בְּבֵית דּוֹרוֹן, לֵאמוֹר הִנֵּה יוֹאֵל, שַׂר הַמְשׁוֹרְרִים הַחְרֵד לְדַבֵּר ה', חַפְּשֵׁהוּ:

וַיָּצֵץ דּוֹרוֹן עַל הַמָּסָךְ, וַיַּרְא כִּי הִנֵּה בָּאָה הוֹדָעָה אֶל אֶסֶמְּסוֹ:

וַיִּפְתַּח דּוֹרוֹן הַהוֹדָעָה וְיִקְרָא וְהִנֵּה כָּתוּב בּוֹ כִּי שְׁלוֹשָׁה מְשׁוֹרְרִים יָפִיצוּ זְמִירוֹת חֲדָשׁוֹת:

וְהַקּוֹל נִשְׁמַע כִּי יִהְיוּ הַזְּמִירוֹת לְהָטִים לְאֶלֶף דּוֹר:

יַעַן זָעַק הַמְשׁוֹרֵר הָאֶחָד 'אַבָּא אַבָּא' שְׁלוֹשָׁה פְּעָמִים:

וְהַשֵּׁנִי יְזַמֵּר בְּקוֹל זְעָקָה בְּחוּרְבַּת בֵּית פַּרְעֹה הָעוֹמֶדֶת בִּשְׁקִיעָה לְמוּל שׂוֹא גַּלֵּי הַיָּם, וְהַמַּרְאֶה הַהוּא יָבוֹא לְכָל בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל:

וְהַשְּׁלִישִׁי יַגְדִּיל צַעֲקָתוֹ כִּמְשׁוּגָּע מִמַּרְאֵה עֵינָיו, וּצְלִילֵי אֵימָה יִפֹּלוּ עַל כָּל שׁוֹמְעָיו:

עַל כֵּן יְבוּקַּשׁ זֹאת מֵאֵת דּוֹרוֹן, לָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹת הַמְּשׁוֹרְרִים אֲשֶׁר יִרְקְדוּ לִפְנֵי הֶחָתָן הַיּוֹצֵא מֵחוּפָּתוֹ:

וְלָשִׁים דֶּמַע בִּקְצֵה עֵינָיו:

וְיִמְחֶה דִּמְעָתוֹ מֵאֵין הֲפוּגוֹת:

וְיַעֲשֶׂה כְּכָל הַמִּצְוָוה, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וְלֹא הֶאֱרִיךְ יוֹאֵל שַׂר הַמְּשׁוֹרְרִים בַּדְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ:

וִיהַנְהֵן דּוֹרוֹן בְּרֹאשׁוֹ וַיִּשְׁלַח תְּמוּנַת יָד וַאֲגוּדָלוֹ מְבַצְבֵּץ בְּרֹאשׁ, לֵאמֹר 'כֵּן אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַשַּׂר':

וְדוֹרוֹן נָטָה אֲהָלוֹ בְּרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, יַעַן מְהַלֵּךְ הוּא כַּשּׁוֹר אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלָיו עוֹל, וְסֵפֶר הַתּוֹרָה מָשׁ מִתּוֹךְ פִּיו:

וַיַמְתֵּן דּוֹרוֹן יֶרַח יָמִים, עַד אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ הַחוּפּוֹת אֶל הָעוֹנָה:

וַיָּבוֹא אֶל הָאוּלָם, וְיָטִיב לִיבּוֹ בְּמַשְׁקֶה, וַיֹּאכַל מִכָּל הַבָּא לְיָד, וַיַּרְא אֶת הַנְּעָרִים הַמְרַקְּדִים וּפְנֵיהֶם לוֹהֲטוֹת:

וַיַמְתֵּן עוֹד עַד אֲשֶׁר יִתּוֹמּוּ רִיקּוּדֵי הַהוֹרָה, הַמְּהַלְּכִים שְׁנַיִים לִפְנֵיהֶם וְאַחַת לַאֲחוֹרֵיהֶם, וַיִּגַּשׁ אֵל הַמְשׁוֹרֵר הֶעָיֵיף וְהַיָּגֵעַ:

וְהַמְּשׁוֹרֵר יוֹשֵׁב עַל כֵּס מִזְדַּמֶּנֶת, וּמֵשִׂים פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לְכָל מְבַקֵּשׁ תְּמוּנַת יַחְדָּיו:

עוֹדוֹ נִיגָּשׁ , וְהוֹצִיא דּוֹרוֹן מִכִּיסוֹ בָּצָל אֶחָד מִבְּצָלַי אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְיַחְתְּכֵהוּ הָלוֹךְ וַחֲתוֹךְ, עַד אֲשֶׁר בִּצְבְּצוּ דְּמָעוֹת מִזָּוִוית עֵינוֹ:

וִיסַמֵּן בְּזָוִוית עֵינוֹ לְעוֹמֵד בִּפְאַת הָאוּלָם, וַיְמַהֵר הַלָּה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, וְיִשְׁלוֹף מִכִּיסוֹ כְּלֵי מְצַלֵּם, וְיַחְבִּיאָה הֵיטֵב תַּחַת בִּגְדוֹ:

וְדוֹרוֹן נִיגָּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל הַיּוֹצֵא מֵעִם מְכוֹנַת הֶעָשָׁן, אֲשֶׁר שָׁם הַמְשׁוֹרֵר:

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וְיִשַּׁל נְעָלָיו תַּחַת רַגְלָיו, וַיִּשְׁתַּחוּ אֶל מוּל פְּנֵי הַמְשׁוֹרֵר, וְיִתֶּן קוֹלוֹ בִּבְכִי:

וְהַנַּעַר הַמְּצַלֵּם עוֹמֵד מִן הַצַּד:

שָׁלַף דּוֹרוֹן כִּיפָּה מְקוּפֶּלֶת הֵיטֵב, וַיֹּאמֶר לִמְשׁוֹרֵר:

יַעַן שָׁמַעְתִּי אֶת הַזֶּמֶר הַזֶּה אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִזֶּה יָרֵחַ יָמִים:

וְעַתָּה יָדַעְתָּ כִּי לֹא חָרֵד אֲנִי, וְלֹא בֵּן חָרֵד:

אוּלָם זְקֵנִי נִכְבָּד הָיָה בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, וְרַב גָּדוֹל לַיְּהוּדִים:

וּמֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְלֹא חָפַצְתִּי לִרְאוֹת בְּטוֹב ה':

וְאָמְנָם עַתָּה, נִשְׁנַק קוֹלוֹ בִּבְכִי, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי הַזֶּמֶר הַיּוֹצֵא מִפִּיךָ:

יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי שָׁב הִנְנִי וּמִתְוַודֶּה אֶת אֱלוֹקֵי לוֹ חָטָאתִי, אַקַּוְ לִסְלִיחָתוֹ:

וּגְדוֹלָה זְכוּת הַמְשׁוֹרֵר, לְהַחְזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה:

וְיִשְׂמַח הַמְשׁוֹרֵר, יַעַן יֵשׁ בְּאַמְתַּחְתּוֹ מַעֲשֶׂה כְּכָל הַמְּשׁוֹרְרִים הַנִּכְבָּדִים:

וְיִקְרוֹץ הַנַּעַר הַמְּצַלֵּם לְדוֹרוֹן, וְיִשְׁגְּרֵהוּ אֶל מְשִׂימָתוֹ הַבָּאָה:

וְיָרֵץ דּוֹרוֹן אֶל הָאוּלָם הַבָּא, וַיָּסַר כִּיפָּתוֹ, וַיְוַודֵּא כִּי עוֹד לוֹ בָּצָל בְּאַמְתַּחְתּוֹ:

וְיָשַׁב עַל דְּבָרוֹ זֶה, אַךְ הַפַּעַם הַזֹּאת, וְהַבָּאָה אַחֲרָיו:

וְיִצְהֲלוּ הַמְּשׁוֹרְרִים, וַיְסַפְּרוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּחוֹבְרוֹת הַמּוֹעֲדִים אֲשֶׁר יָצְאוּ בְּחַג הָאָסִיף הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה:
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אִישׁ הָיָה בְּבַחוּרִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ רִמּוֹן וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ חֲנוּנָה בַּת עַיִן הַיְמִינִי

וְלָאִישׁ צֹאן מַאֲלִיפוֹת רַבּוֹת

וַתֵּלֶד לוֹ אִשְׁתּוֹ בַּת אַחַת וּשְׁמָהּ פְּדוּיָה וְתַעֲמֹד מִלֶּדֶת

וְיַעְתִּירוּ רִמּוֹן וְאִשְׁתּוֹ אֶל ה' וַיֹּאמֶר רִמּוֹן אָנָּא ה' אֱלֹקִי יִשְׂרָאֵל הָאוֹסֵף אֶת חֶרְפַּת רָחֵל

וְלֹא יָכוֹל עוֹד דַבֵּר כִּי גָּבַר בִּכְיוֹ וַיִּדֹּם

וַיְהִי מִקֵּץ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים וַתֵּלֶד חֲנוּנָה אֵשֶׁת רִמּוֹן בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ מַתַּנְיָה

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וְהוּא יְפֵה עֵינַיִם וְקוֹמָתוֹ רָמָה מְאֹד

וַיְבַקֵּשׁ אָבִיו לְלַמְּדוֹ קֶשֶׁת כְּגִבּוֹרֵי בְּנֵי בִּנְיָמִין הַקּוֹלְעִים אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִיאוּ

וַיִּתְקַשׁ הַיֶּלֶד בִּמְלֶאכֶת הַקֶּשֶׁת וַתֵהָפֵךְ עָלָיו רְמִיָּה

וְאָבִיו חָרַד אֶת הַדָּבָר פֶּן רַכָּה נֶפֶשׁ בְּנוֹ וְלֹא אָבָה אֶל מַעֲשֵׂה הַנְּעָרִים הַגִּבּוֹרִים

וַיִּשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר וְלֹא גָּלָה אֶת מַתַּנְיָה דָּבָר כִּי אֲהֵבוֹ

וַיֵּדַע מַתַּנְיָה בְּלִבּוֹ כִּי נֶפֶשׁ אָבִיו מָרָה עָלָיו וַיָּשֶׂם אֶל לִבּוֹ

וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּשֶׁב מַתַּנְיָה בַּשָּׂדֶה וְקַשְׁתּוֹ בְּיָדוֹ וְלִבּוֹ לֹא נָכוֹן לָתֵת הַחֵץ עַל הַמֵּיתָר

וַיַּעֲבֵר בְּהוֹנוֹ עַל הַמֵּיתָר וְהִנֵּה צְלִיל רַךְ נִשְׁמַע מִן הַקֶּשֶׁת

וְתִפָּעֵם רוּחַ הַנַּעַר וַיִפְרֹט שֵׁנִית עַל הַמֵּיתָר וַיָשׁוּב הַפֶּלֶא שֵׁנִית וַיִּשָּׁמַע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה

וַיְמַהֵר בֵּיתָהּ אֶל הֶחָצֵר מְקוֹם מִשְׁכָּן הַסּוּס אֲשֶׁר לְאָבִיו

בּוֹ יִרְכַּב בְּנַהֲלוֹ הַצֹּאן אֶל שְׂדוֹת הַמִּרְעֶה הָרְחוֹקִים

הַסּוּס עָמַד יָשֵׁן אָסוּר אֶל הַזַּיִת אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת

וַיּוֹצֵא מַתַּנְיָה סַכִּינוֹ מִתַּעְרָהּ וְיָקוֹץ שֵׂעָר מִזְּנַב הַבְּהֵמָה וְלֹא זָע הַסּוּס וְלֹא חָל

הוּא אֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים גַּם כִּי יוּקָץ זְנָבוֹ לֹא יָקוֹץ הַסּוּס מִשְּׁנָתוֹ

בְּבַת שְׂחוֹק עַל פָּנָיו שָׁב מַתַּנְיָה אֶל הַשָּׂדֶה אֶל קַשְׁתּוֹ

וַיִפְתֹּל הַשֵּׂעָר בֵּין כַּנְפֵי הַקֶּשֶׁת וַיחַזֵּק הַקְּצָווֹת לְבַל יִתְפַּתְּחוּ

וַיְכַל מְלַאכְתּוֹ וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד

אָז יוֹשֶׁט יָדוֹ אֶל הַמֵּיתָרִים וַתֶעֶרַב נְגִינָתָם עַד חִשְּׁבָה נַפְשׁוֹ לָצֵאת

וְיִשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר

מָה לִי חֵץ מָה לִי קֶשֶׁת וְקַשְׁתִּי רְמִיָּה

וּמַר לִי כְּעֹקֶץ הַדְּבוֹרָה

וּלְזֹאת בִּקְּשָׁה נַפְשִׁי לָבֹא בְּסוֹד מְנַגְּנִים

וְנַפְשָׁם אוֹמֶרֶת אֶת אֲשֶׁר אִוְּתָה וְקוֹלָהּ נִשְׁמַע אֱמוּנָה

וְתִמְתַּק לִי שְׂפָתָם מִדְּבָשׁ

וַיַשְׁעֵן רֹאשׁוֹ עַל הַסֶּלַע וַיִּצְחָק וַיֵרָדֵם
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אלה תולדות אוויליהו העצלי. אוויליהו איש תמים היה בדורותיו, ולקט דגים לחמו.

ביום ההוא יום רדת אוויליהו המימה ויעלו בכליו שני דגים.

אז אמר אוויליהו ארדה ואנוחה לי בכסאי, בצל אשר אצל הנמל. כי חם היה ביום הוא, והחמה חישבה לאפות עורו עם בשרו.

ויעבור עציון הדעתני בדרך. ויעמוד, ויתבונן. והנה אך צמד דגיגים בסיר אשר למרגלות אוויליהו. וייט מעליו כי אמר אך מקרה הוא כי לא ניצודו עוד.

וביום השני עת ראה עציון את אוויליהו רדום על שטיחו ובחמת נחים למעצבה דג גדול ועוד קטן תחתיו. ויכה עציון את אוויליהו שוק אל ירך ויזעק ויאמר קומה! מה לך נרדם! הן היום גדול לא עת תרדמה העת הזאת. רד מהר מזה הימה ודוג לך דייג.

אז נתהפך אוויליהו העצלי על משכבו ויען ויאמר:

מה זה ועל מה זה. הן בכליי דג לסעודתי ועוד אחד קטון בעבור האופה חלף תמורת פת לחם.

ועציון נאחז בעתה ויצווח וימרר, הן אם תעמול יכול תוכל למכור דגים עשור ויותר.

נענה אוויליהו וימלמל מתוך שרעפיו ולמה לי זאת?

ועציון אשר עיניו רואות למרחוק. נענה ויאמר:

אז תמכרם בעבור עשרה שקלים כסף. השקל לדג האחד.

ולמה לי זאת?

אז תרחיב גבולך, תרכוש לך דוגית ועוד אחת עבור נושא כליך, ויחדיו תעלו ברשתות ובמכמורים מאה דגים ויותר ליום.

ולמה לי זאת?

ויתרומם עציון הדעתני על בהונותיו וידדה אחת הנה ואחת הנה וילהט עזות:

אז תחכור לך צי מייד הפלישתים אשר סביבותינו. תרד לך למצולות ימים אתה וצבא הדייג אשר לך כחול הזה אשר תחת כפות רגלינו.

עוד הפוך יהפוך הים ליבשה מן המכמורת אשר יהו לכם לרוב.

ולמה לי זאת?

ויען וימלל רכות:

אז יכול תוכל להניח כספך וזהבך במטמונות ובמחבואות טמון והחבא. ותרד לך אל שפת הים, פרוש תפרוש מרבד תחתיך ותנומה תאחוז בעפעפיך.

ובעת אשר מילל עציהו הדעתני את כל זאת. צחק אוויליהו העצלי צחוק גדול ולא ייסף ויכל את שחוקו הלז וימחה דמעותיו ויען ויאמר:

ומה המעשה הזה אשר אנוכי עושה עתה?

וייכלם עציהו אל ליבו ויישא רגליו ויימלט כי ידע עציהו שלא אוויל אוויליהו ולא עצל הוא האיש למשפחת העצלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
דברי אלירן בן הרצל מחבל בת ים אשר לחוף ימים וירכתה אל ראשון לציון.

ביום השלישי לחודש החמישי הוא חודש מאי, רוח גדולה הייתה בי לאמור, "אלכה ואראה את בית המדרש לנערים, אשר משכנו אצל בית הפיצוץ למלקוח הסמים ומעלי עשן"

כי זאת לפנים בבת ים משכונת רסקו ונגבה, הנערים היו מושלכים תחת כל עץ ומחליקים בבוהן ידם הימנית ובבוהן רגלם הימנית בסמרטפוניהם אנה ואנה. אז שקם איש בישראל שקד בן תדמור המודיעין עילתי, ויתעצב אל ליבו מדוע אין הנערים אשר בבת ים ובערי השדה קוראים אל אלוקיהם.

ויקם בן תדמור אשר למד תורה אצל הרב ברורים במבשרת ירושלים, ויעלה אל בת ים ברעש גדול ובשלטי חוצות לרוב, ויכנוס את כל הנערים יודעי קרוא וכתוב, ויקבצם אל מקום אחד, אוהל הקורונה הנוטה אצל בית הפיצוץ לגרזדה התימני, ויערוך לפניהם שולחן נכאות וצרי ולוט, וישורר לפניהם שירים ורחשים, והיה כנגן המנגן ורוח יש בהם, מקטיר לפניהם דברי הלכה ומנהג מן ספר דברים ברורים אשר כתבו הרב ברורים, ומקרב ליבותיהם אל אלוקיהם, ויהי להם לקצין לאמור להם את הדרך אשר ילכו בה. ימינו חיל למלחמה ושמאלו מקרבת, והנערים ההם שבה רוחם אליהם.

ואנוכי אלירן בן הרצל לא ידעתי מכל אשר נעשה, כי בית אבי אלפיים אמה משכונת רסקו צפונה, ומידי שבת בשבתו וחודש בחודשו עולה ובא אצל גרזדה התימני לקחת המלקוח מעשב השדה אשר צורר הוא בעד ארבע מאות שקל כסף.

ולפקודת החודש בבואי שמה אצל בית הפיצוץ, ואראה לוח אבן תלוי על המשקוף ועל שתי המזוזות "הלוך הלכתי אצל בן תדמור שוב אשוב עת יכלו רגלי תרמודאי"

ואנוכי לא ידעתי מי הוא זה בן תדמור הלזה, עמדתי וחפפתי כל היום בכרבולתי אשר תיקנתי אצל איציק מהסלון. ואפנה על עקבי הממותגים ואשוב אל ביתי.

ואדרוש אצל יודעי רשומות דת ודין מקבוצת 'נערי בת ים למלוכה' הוגד לי את דבר אוהל הקורונה ואת אורו הגדול של בן תדמור.

ואבוא אל הרצל אבי ואען לו "אהה אבי, תן לי הטסלה אשר לך למען אוכל לגשת אל שיעור תורה."

ויתן לי הרצל אבי את הטסלה ויעטרני בכסף וזהב לרוב ויתן לפני משרתים אשר ירוצו לפני וינשקני על ראשי ויבך על צווארי עוד, ויאמר "ידעתי בני ידעתי את אשר התפללו אבותי ואבות אבותי מיכאל בן עמרם בן דיאוון בן הרצל הקדמוני בן הרשל הזקן בן אליקים שר ונגיד לקהילת בת ים הקטנה לבל ידח ממני נידח, ועתה ישמחו גם אבותי בי.

קח מהר את הטסלה ואל תפל דבר מכל אשר דיברת!"

ואצא מן הבית שמח וטוב לב, ויהי אך ייצוא יצאתי מן החניה המקורה ולא ראיתי את האתון הנציבת לשטן לי וגדר מזה וגדר מזה, ותדפק הטסלה על האתון ויתפרקו פעמי מרכבותיי.

אז בא בן תדמור וכל תלמידיו לפניו, ויאמר "הן זהו הנער אשר ביקש לקחת עשבים מגרזדה התימני ועתה בבואו אלינו נהפכה שלייתו על פניו, קומו שאו את הנער והחזיקו ידיכם בו למען ישיב הטסלה אל אביו וחי לעולם."

ואקום ואשק לזקנו ואזעק בקול גדול "יחי המלך בן תדמור לעולם"

ויתר דברי ימי וכל אשר קירבני הרצל אבי וכל אשר נעשה בטסלה וב'דרכי מרים' הלה הם כתובים בסטטוסים שלי. תעקבו אחרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אלה תולדות מורדכה גארנישט למן היום הוסדו ועד בוא יומו.
ברביעי לחודש השני באשמורת הבוקר נמלט ממעי אמו ויפער פיו ויצעק צעקה גדולה ומרה.
וירחצוהו ויסכוהו ויכסוהו בבבגדים ויחם לו.
ויגדל הילד ויהי גמל וילך הלוך וגדל.
ויבקש את נפשו ללמוד בישיבת פיטום הקטורת כי שמע כי שמה אין קצין ומושל.
ויתלקטו אל מורדכה אנשים ריקים ופוחזים ויפחזו בחוצות ירושלים ואין מכלים.
ויהי כי ארכו לו שם הימים ויאמר לאביו ואמו קחו לי ילדה לאשה. ויפנו אביו ואמו כה וכה ויבקשו נערה טובה. וימצאו את חגית בת פחית בת תשע עשרה וחצי ותהי לו לאשה.
ויתקעו אהלם בדימונה אצל שדה ירוחם.
ויתם האוכל מאמתחתם ויצא מורדכה לצוד ציד להביא לחם לפי הטף ויחפש ולא מצא.
ויבז בעיניו לעבוד בשכר מינימום ויחפש אומנות קלה ונקיה. וילך ברחוב העיר ויפן כה וכה וירא כי אין כסף קל. ותאמר לו האשה אל נא תהי ככסיל החובק את ידיו ואוכל את בשרו קום והבא לי מטעמים כאשר אהבה נפשי.
וירא כי כלתה אליו הרעה מבית ומחוץ, ויתמרמר אל נפשו איה שניצל התירס אשר אכלנו בישיבה חינם עד אשר יצא מאפינו.
ויפגשהו איש ויאמר מדוע פניך רעות וידבר אליו כדברים האלה. ויאמר לו האיש איש בשורה אני היום. ויגד לו האיש כעת חיה מחר בוא איתי אל בית המאפה אשר לי ומלאתי ידך והסקת התנור והפרשת החלה ופזרת השומשום. וייחד מורדכה על אשר מצא עבודה וירץ ויגד לאשתו ותאמר נו-נו.
ויגדל מורדכה בבית המאפה ואת כל אשר עושים שם הוא היה עושה. בימים ההם קמה וגם ניצבה ישיבת הרוצה להחכים ותקבע מושבה מהלך מיל מבית המאפה.
ויאמר מורדכה אל האדון הבה נביא קדרת חמין בששי מערב עם המים הקופצים. ויביאו הקדרה ויקבצו אליהם כל בחור וטוב. וידע מורדכה נפש בהמתו ויבא כלי המחזה רב המידות וישחקו הנערים לפניהם בכדור ויחזו הבחורים ויאכלו וישתו.
ויהי היום ויבוא קצין הישיבה וירא את הזוללים והסובאים ויחר אפו. ויתן קולו וימוג לבב העם וישמטו החוצה. והוכיח הקצין את מורדכה על אודות כלי המחזה וידום מורדכה אף כי בליבו חשב יאללה תחפף.

עד כאן נמצא מועתק מכת"י ישן וחבל על דאבדין.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #12
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, בָּרִאשׁוֹן לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית, וְיֵצְאוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַבָּתִּים מִי בָּרֶכֶב וּמִי בַּמֶּרְכָּבָה, זֶה בְּיָדָיו וְזֶה בְּרַגְלָיו אִישׁ אִישׁ וּמִזְוַדְתּוֹ בְּיָדוֹ:

וְאֶבְיָתָר וִיקוּתִיאֵל עוֹדָם יְשָׁנִים, וְהֵמָּה בִּגְבוּל הַלְּבָנוֹן:

וְיַשְׁכִּימוּ בַּצָּהֳרַיִם, וְיָקוּמוּ וְיֵלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו, וְיִירָאוּ מְאוֹד כִּי כָּלְתָה לָהֶם הַשָּׁעָה:

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הָעוֹד לָנוּ חֵפֶץ בַּצָּפוֹן, הַלֹּא הֵיטַבְנוּ לֶכֶת מִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד יָם כִּנֶּרֶת:

וְעַל הַסִּירוֹת אֲשֶׁר הֵם מְהִירוֹת עָלִינוּ, וּבַשְּׁפֵלָה וּבָהָר מָצָאנוּ מַיִם, גַּם בְּגַלְגַּלֵּי אַבּוּב בַּשְּׂנִיר הָיִינוּ:

וַיֹּאמֶר יְקוּתִיאֵל אֶל אֶבְיָתָר, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָבוֹא עִמִּי אֶל מָקוֹם אֶחָד, וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת:

וְיִשְׂמַח אֶבְיָתָר לָבוֹא עִמּוֹ כִּי הִגִּיד לוֹ אָנָה הֵם הוֹלְכִים:

וְיוֹשִׁיטוּ אֶת יָדָם אֶל הַכְּבִישׁ, וְתִצְפֹּר לָהֶם מַשָּׂאִית:

וַיֹּאמֶר לָהֶם הַנַּהָג, הִנְנִי עוֹלֶה צְפַתָה, וּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת לִי:

וְיַעֲלוּ בְּמַעֲלוֹת הַמַּשָּׂאִית, וְיִתְיַשְּׁבוּ לְצִדּוֹ, וְיִשְׁאֲלוּ לִשְׁמוֹ וִיסַפֵּר לָהֶם כִּי בְּצָלִים הוּא מֵבִיא שָׁמָּה:

וַיֹּאמֶר לָהֶם מָה מַעֲשֵׂיכֶם, וְיֹאמַר לוֹ יְקוּתִיאֵל כִּי נוֹסְעִים אֶל מָקוֹם קָדוֹשׁ:

וַיֵּרְדוּ בַּכִּכָּר וְיוֹדוּ לְאִישׁ מְאוֹד מְאוֹד:

וְיִצְעֲדוּ כַּמָּה מֶטְרִים וְתִצְפֹּר לָהֶם מְכוֹנִית:

וְיִשְּׂאוּ עֵינֵיהֶם וְיִרְאוּ מְכוֹנִית וּבְתוֹכָהּ אִישׁ שָׂמֵחַ מְאוֹד, וְעָלָיו כִּפָּה לְבָנָה עִם פּוֹנְפוֹן:

וַיִצְעַק הָאִישׁ, מָה לָכֶם פֹּה, בּוֹאוּ עִמִּי לַעֲמֻקָּה:

וַיֹּאמֶר יְקוּתִיאֵל לְאֶבְיָתָר, מֶה' יָצָא הַדָּבָר, הֲלֹא שָׁמָּה חָפַצְתִּי לָלֶכֶת כִּי אָמַרְתִּי אוּלַי יִשְׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי, וְאֶמְצָא לִי אִשָּׁה וְאָנֹכִי בֶּן עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנָה:

וַיַעֲלוּ וְיָבוֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ, וְיִשָּׂא יְקוּתִיאֵל אֶת קוֹלוֹ וְיִתְפַּלֵּל וְיֶבְכּ מְאוֹד:

וַיַּרְא הָאִישׁ כִּי בּוֹכֶה הוּא מְאוֹד וְיִתְפַּלֵּל עִמּוֹ אֶל הָאֱלוֹקִים:

וַיְחַיֵּךְ אֲלֵיהֶם וַיְבָרְכֵם - אֱלֹקִים יְדַגְדֵּג אֶתְכֶם וְאוֹתִי:

וַיֹּאמֶר לוֹ הָאִישׁ הַשָּׂמֵחַ, אַל תִּשְׁכַּח לִקְרֹא לִי לַחֲתֻנָּתֵךְ, וַיְהַנְהֶן יְקוּתִיאֵל בְּרֹאשׁוֹ, וַיֹּאמֶר בֶּטַח:

וַיִקָּחֵם הָאִישׁ מִירוֹנָה, וְיִתְפַּלְּלוּ גַּם שָׁם, וַיֹּאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ:

מִשָּׁם נָסְעוּ יְרוּשָׁלַיְמָה, וְיָשׁוּבוּ לְבֵיתָם וַיִתְאַרְגְּנוּ לַיְּשִׁיבָה:

וַיֵדַע יְקוּתִיאֵל בְּלִבּוֹ כִּי הַשָּׁנָה הוּא נוֹשֵׂא אִשָּׁה:
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מפקדה בגבעת חיילים היתה, ובה קצין יושב ועליו פלאפלים פלאפלים לכל אורכו. והיה הקצין ממתין ומחכה עד שקוצר רוחו היה לשיא. ויגיע החייל הראשון וירכין ראשו. וישאג עליו מפקד הקבוצה שאגה גדולה ומרה: "מה זה ואיחרת זה שתי שעות". ויען החייל ויאמר: "ויהי בוקר, ואנוכי יורד אל טויוטתי, והנה היא מושבתת. ואהיה בבעיה גדולה ואין לה פתרון. וארתום עגלה אל סוס אביר צאצא לסוסי פרעה, וארכוב הנה ותקצר נשימתי, והנה איחור.
פנה אצלו החייל והלך, והקצין נד בראשו ויסלח לו.
והנה חייל שני מגיע, ופניו מיוזעות וזיעה יורדת פלגים פלגים על מצחו. ויתנצל ויאמר: "ואנוכי קם בבוקר והנה פיאטי גנובה היא. ואעלה על עגלתי ואומר דיו וסוסתי רכבה דהרה והנה אני פה.
פנה החייל וילך, והקצין נד בראשו ויסלח לו.
והנה חייל שלישי, והיה מיוזע מאוד כמו קודמיו, ויתנשף ויאמר: "רק הקצתי משנתי והנה בעיה. ויגמר נוזל הדלק וישאר טיפות קטנות, ואקח את סוסי וארתום למרכבה והנה אני כאן ואיחור עימי.
פנה החייל וילך, והקצין נד בראשו ויסלח.
ויעברו באותו בוקר שלושים חיילים, וכולם בפיהם תרוצים מתרוצים שונים, ובסוף סיפורם עגלה וסוס רתום לה. ויתרתח הקצין מאוד וחמתו בערה בו ותגדל. ויכנס החייל האחרון. טרם פתח את פיו וישאג הקצין ויאמר: "אנוכי האמנתי לכולם אך לך לא אאמין, והיה אם יהיה בדבריך סוס ועגלה הרתומים לה ואשליך אותך לצינוק ותצא משם רק כעבור שישה זריחות".
וינוד החייל בראשו ויען: "דווקא יונדאייתי התניעה ותיסע, ולא יאזל בה הדלק ולא תיגנב, אלא במהלך הדרך ותאלץ להעצר והנה פקק. ולא היו הן מכוניות שפקקו אלא סוסים ועגלות לכל אורך הדרך".
ויצא החייל טוב לב כי הנה ניצל מחמת מפקדו ויהי נס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בס"ד

היש את נפשך לעצור בתחנה הקרובה לבוא?

שואל אדם שנראה כמו אברך לבוש בכובע וחליפה.

אתה אמור ללחוץ על לחצן ה"עצור" עונה נהג האוטובוס.

"יודע אני זאת, אלא שידי מלאו במשאות ואין אני יכול להיות

נושא אותם ועל כן בקשתי על לשוני אנא ממך עצור נא עצור.

"אעצור לך, אדוני, אבל מאיפה נחתת, היכן למדת לדבר עברית שכזאת?"

שואל הנהג בפליאה.

ידיעתי את השפה העברית היתה לשם ולדבר בארצות הברית, ידעתי גם ידעתי דבר דבר.

"אחלה שפה, אם לא היית אומר לא הייתי יודע שאתה דובר עברית", מתפלא הנהג בקול רם.

"מדוע זה תלגלג בליבך עלי, הלא אנשים אחים אנחנו, והלא אב אחד לכולנו", עונה לו שוב האברך בהבעה תמימה.

למה זה לי כי אלגלג עליך אחי? פשוט אתה מדבר כמו איזה אדם ארכאי,

אף פעם לא שמעתי כזה דיבור, הנהג מחייך לעצמו.

"ואנוכי חשבתי כי דבר אדבר פלא פלאות, וכי לא הפלאתי בדברי?" מתפלא האברך.

"תהיה לי בריא אדוני, הנה התחנה, תעלה שוב פעם, בהזדמנות, היה לי לתענוג

להכיר אותך, ידידי".

"יברך אותך אדון כל הארץ, ותבוא ותיסע ותעצור ותלגלג ותסתחבק" עונה העולה חדש.

"היי אתה, איך הכרת את המילה תסתחבק צועק הנהג לפני שהוא סוגר את דלתות האוטובוס."

"מימים ימימה מילה זו שגורה על לשוני, זה מהמורה לתנ"ך, שלימד אותנו,

וידרוש מעימנו ללמוד הפסוקים בעל פה".

*סַחְבָּק - חָבֵר קָרוֹב שֶׁאֵין צֹרֶךְ בְּגִנּוּנִים פוֹרְמָלִיִּים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
וּבְחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הוּא חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ הוּא שִׁלְהֵי יוֹם הֻלַּדְתָּהּ וַתִהְיֶה כָּל הַיּוֹם הַהוּא בַּמִּטְבָּח.

וַתָכֵן מַאַכְלֵי גּוּרְמֶה אַף עוּגַת פּוֹלֵי קָקָאוֹ לֹא תִּכָּחֵד כִּי רַבִּים הֵמָּה הַדּוֹרְשִׁים אוֹתָהּ בַּחֲגוֹג כָּל אִישׁ מִבְּנֵי מִשֶּׁפַּחְתה אֶת צִיּוּן זֵכֶר הֻלַּדְתּוֹ אִישׁ תַּחַת תַּאֲרִיכוֹ וְתַחַת מַעֲטֵה סוֹדִיּוּת גִּילוֹ.

וַתֵעָרֵמְנָה הַפִּיצוֹת וַיְעֻרְבְּבוּ הַסָּלָטִים, וְתִיטׇגַנָה הַלְּבִיבוֹת וַיִטָּחֵן הַאֲיִיס וַיָבוֹאוּ טְעִימוֹת אֶל פִּי בַּעֲלַת יוֹם הַהֻלֶּדֶת וְנוֹדַע עַל פִּי הַמִּשְׁקָל כִּי בָאוּ אֶל קִרְבָּנָה עַד כִּי תַּרְגִּישׁ הָאִשָּׁה כִּי הִגְּזִימָה וַתֵשֵׁב לְהַמְתִּין לְאִישָׁהּ עַד אֲשֶׁר יָבוֹא וְיִזָּכֵר מֶה הָיָה לָהּ הַיּוֹם וַיֵשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

עוֹדָהּ יוֹשֶׁבֶת וְהִנֵּה כְּאֵבִים מוּזָרִים עוֹלִים בְּלִבָּה וְתֵקַשׁ לִנְשֹׁם וּבְצִירֵי נְשִׁימָתָהּ הַקְּצָרִים תִּסְתּוֹם הַגּוֹלֵל עַל הַתַּנּוּר וְתַזְמִין וְתִסַּע וְתַגִּיעַ לְטֶרֶם בְּטֶרֶם עֵת לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה.

וְתַגַּעְנָה הַתּוֹצָאוֹת בְּטֶרֶם בְּטֶרֶם הִסְפִּיקָה לְהַמְתִּין וְתִהְיֶינָה תְּקִינוֹת כֻּלָּן.

וְיִתְמַהּ הָרוֹפֵא עַל אֲשֶׁר שָׁמְעָה אָזְנוֹ וְיִרְאוּ עֵינָיו וַיְזַמֵּן לָהּ וּלְבַעֲלָהּ בַּעַל צָ'קָלָקָה אֲדֻמָּה אַרְבַּעָה גַּלְגַּלִּים צִיּוּדָהּ וַאֲלֻנְקָה קְבוּעָה לוֹ בִּבְסִיסוֹ.

וַתַּעַל הָאִשָּׁה וַתִּשְׁכַּב עַל הָאֲלֻנְקָה עַל אֲשֶׁר לֹא תִּפֹּל וַתָּחֵל לְהַרְגִּישׁ מְצֻיָּן וְתוּבָךְ עוֹד.

עַל זֹאת נֶאֱמַר הֵן כִּי אֵין בייביסיטר זְמִינָה לַיְּלָדִים בְּכָל מוֹשָׁבוֹת הַאָרֶץ וְאֵין מִי אֲשֶׁר יִשְׁהֶה עִמָּם עַד לְשׁוּבָה שֶׁל אִמָּם מִמַּחְלֶקֶת הַמִּיּוּן בְּדֵעָה מֶה קָרָה עִמָּהּ וּמֶה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת מִכָּאן וָאֵילָךְ.

וּבַאֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל הַמִּיּוּן תַּעֲבֹר סְאַת הַתַּשּׁוֹת אֲשֶׁר לֹא תְּבַיֵּשׁ חוֹקְרֵי פֶּשַע מְיֻמָּנִים וְאֵלּוּ הֵן: (לִקְרֹא בִּנְשִׁימָה אַחַת)
חֲקִירוֹת
וּבְדִיקוֹת
וּדְרִישׁוֹת
וּלְקִיחַת דָּמִים
וּבְדִיקַת לַחַץ דָּם
וְתִשְׁאוּל הָרוֹפְאִים
וְהַמְתָּנָה לְתוֹצָאוֹת
וְצִלּוּמֵי סִיטִי
וּבְדִיקַת אקג
וְהַכְוָנָה מוּל סטאז'ר
וּשְׁאָר מַרְעִין תִּשִּׁין אֲשֶׁר יֵעָשׂוּ לְאֵלּוּ אֲשֶׁר יוֹשְׁבִים עַל הַכִּסְאוֹת אֲשֶׁר בְּמַחְלֶקֶת מִיּוֹן.

וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁנֵיהֶם וַיִּשְׂרְפוּ אֶת הַלַּיְלָה וִיתַזְּזוּ מֵהָכָא לְהָתָם וַיִקְנוּ שׁוֹקוֹלָד וְקַפּוּצִ'ינוֹ וַיָּלִינוּ חֵרֵשׁ עַל כָּל הַמּוֹסְדוֹת אֲשֶׁר לֹא מְלָאָם לִבָּם לְזָרֵז תַּהֲלִיכִים עֲבוּר שֶׁכְּמוֹתָם וַתַּעַל שַׁוְעָתָם הַשָּׁמַיְמָה.

וַיְהִי בָּאַשְׁמֹרֶת וַיוּבְאוּ בִּפְנֵי הָרוֹפֵא הָרָאשִׁי וַיַּצֵּג בִּפְנֵיהֶם סֵבֶר פָּנִים חָמוּר בְּיָדוֹ הָאַחַת טְפָסִים בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה נוֹצָה שֶׁל דְּיוֹ וְהוּא מְכַחְכֵּחַ בִּגְרוֹנוֹ הָלוֹךְ וְכַחְכַּח.

וְיֹאמַר הִנֵּה לָכֶם הַטְּפָסִים וְעֲלֵיהֶם טֹפֶס הַשִּׁחְרוּר וַיַגִּידוּ לוֹ מָה זֶה הָיָה לָנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵיהֶם אֵין לִי מֻשָּׂג.

וַיַחְתְּמוּ בְּלֵּב בָּרִיא וּנְשִׁימָה תְּקִּינָה עַל הַטְּפָסִים וַיְמַהֲרוּ לָצֵאת מִבִּנְיַן הָרְפוּאוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וַיִתְפְּסוּ מוֹנִית וַיָשׁוּבוּ לְבֵיתָם עֲיֵפִים וּמְבֻלְבָּלִים וַיִשְׁנוּ כָּל הַבֹּקֶר.

וַיָּקוּמוּ בְּצָהֳרַיִם וַיִכָּנְסוּ לַמִּטְבָּח וְהִנֵּה שָׁם הָאוֹכֵל אֲשֶׁר הֵכִינָה הָאִשָּׁה מִתְּמוֹל עוֹמֵד עַל הַשֻּׁלְחָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁנֵיהֶם וִיְמַלְּאוּ אֶת כְּרֵסָם בְּפִצָּה וְאַיְּס וַיֹאמְרוּ בְּפֶה מָלֵא הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ.

וְלֹא נוֹדַע מֶה הָיָה הַסִּפּוּר בַּלַּיְלָה הַהוּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
סיפור עממי המספר בשבח אמונה ותמימות.
צב= חרדון (בפרשת שמיני י"א כ"ט)


ויצא איש מכפר זיתים, והאיש דך ונכלם עני ואביון, עולליו שאלו לחם ואין בידו. וילך וייעף וישב על אבן ויישא קולו ויאמר: "לו יהיה אלוקים עמדי ונתן לי לחם לפי הטף איש כפי אכלו", ויבך שמה.

וישכב שם ביום ההוא ויחלום, והנה קול מדבר אליו, "שמע ה' את תפילתך".

וייקץ ויקום על רגליו, ויתור בעיניו אחר הקול ההוא. ולא מצא נפש חיה כי אם צב הרומש על הארץ.

ויאמר אל הצב: "השלחך אלוקים ונתת לי כסף?"

וירם הצב את ראשו פעם ופעמיים.

וידע האיש כי האלוקים משלח את הצב לו לעזר.

וייפן בשנית אל הצב: "שא נא רגליך ואלך באשר תלך"

וירם הצב את ראשו פעם ופעמיים, וילך.

ויקם האיש וירם את רגליו וימהר אחרי הצב.

וירץ ויברח הצב והאיש עימו.

ויכנס הצב אל המערה אשר בקצה הדרך. ויכנס האיש אחריו. וילך הצב ולא מצא אותו האיש.

ויאמר האיש: "אין זאת כי אם שמע ה' תפילתי והביאני למקום הזה"

וימש את קירות המערה כי חושך, וימצא תיבה וירם אותה והנה כבדה. וירם את מכסה התיבה וירא והנה אלפי זהב וכסף, וישמח שמחה גדולה וישימה על כתפו וישב לביתו שמח וטוב לב.

וידע כי שמע ה' תפילתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַתֹּאמֶר לִי אִמִּי: 'בּוֹא הֵנָּה'

וָאַעַן וָאֹמַר: 'אָבוֹא וְאָבוֹא'

וַתֹּאמֶר: 'בָּרוּר שֶׁתָּבוֹא הֵן רֹב הַכֻּתְנוֹת וּכְלֵי הַמֵּילָת הַיּוֹצְאִים אֶת מַכְבֵּשׁ הַכְּבִיסָה שֶׁלְּךָ הֵמָּה, בּוֹא וְתִמְתָּחֵם עַל חֲבָלִים'

וְתִשְׁאַל לִי אִמִּי בֵּינוֹת לִתְלִיָּה: 'הֲיָדַעְתָּ אֶת קוֹרוֹתַי הַיּוֹם הֲלָזֶה'?

וָאוֹמַר: 'הַלֹּא אֵין אָבִי נָבִיא, וְאַף אֲנִי אֵינִי כֵּן, וּמִנְיָן וְאֵדַע'?

וַתְּסַפֶּר לִי אֶת אֲשֶׁר אֲחוֹתִי הָיְתָה הַיּוֹם בְּבֵית הָרוֹפְאִים,

וָאֶשְׁאַל: 'נוּ תַּכְלֶ'ס אֵיךְ הָיָה'?

וַתַּגֵּד עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ סִי טִי וְאוּלְטְרָא סָאוּנְד וְכָל הַזֶּה בְּמִיּוּן, וְלֹא נוֹדַע אֶת אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל קִרְבָּהּ,

וַתָּבוֹא רוּחַ צְפוֹנִית, וַתַּפֵּל אֶת בְּגָדַי אֶל קַרְקָעִית,

וַתִּשָּׂא אִמִּי כַּפֶּיהָ אֶל שָׁמַיִם וַתִּתְפַּלֵּל: 'כְּשֵׁם שֶׁנָּפְלוּ בְּגָדִים אֵלּוּ, כֵּן יֹאבְדוּ כָּל מַכְאוֹבִי בִּתִּי וְיִפְּלוּ עַל רָאשֵׁי שׂוֹנְאֵינוּ'.

וַיַּעֲנוּ כָּל בְּנֵי בֵּיתִי וַיֹּאמְרוּ אָמֵן.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #18
והיה כי תבוא אסתר ביילא המכונה אסתי בפי כל רואיה לביקור ותאמר לה חברתה מריים רחל המכונה רחלי- היה כי נפגשנו הבה נחבור יחדיו לכתיבת אתגר בפרוג.(בלע"ז)
ויהי ערב ויהי בוקר וימצאו עצמן ללא מילה כתובה ותאמר לאסתי חברתה- יען כי לא עלה בידנו לכתוב קודם הבה נבצע זאת כעת. ותאמר לה אסתי לו יהי כדברייך.
ותשבנה שתיהן על העט והנייר ויהי ערב ויהי בוקר והנה שוב תמצאנה הנערות עצמן באותה תנוחה אולם אות כתובה אין.
ותתעצבן רחלי ותאמר לרעותה הבה נכתוב ומדוע לא יעל הדבר הזה מתחת ידינו.
ותאמר לה ידי לא במעל הזה ועתה- כתבי לך את השירה הזאת ולא עלה בידיה.
ויעברו מאז ימים רבים ועודן שקועות במלאכתן זו עד עצם היום הזה וחוזר חלילה.
על כן קראו את שמו של יום זה יום השעמום למען ידעו כל הדורות את לקחן שלא לכתוב בזוגות.
וסיפורן זה כתוב בספר דברי הימים למלכות העולם.
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
שבוע טוב לכולם,

שאפו ענק לכל המשתתפים, אני בטוחה שהיה מאתגר, אבל התוצרים מדהימים אחד אחד.
אז ככה, השיפוט היה לא קל, רובכם השקעתם וכתבתם יפה וברמה גבוהה עם ציטוטים רבים מהמקרא.

אוקיי, ועכשיו לשיפוט:

למקום השלישי והמכובד מגיע @2u2 עם סיפור יפה, ולא כל כך מוכר. העלילה הייתה מובנת והשתלבה יפה עם שפת המקרא. צל"ש על התחלה מעניינת וסיום יפהפה.

את המקום השני מאייש @דיונון עם אגדה מהממת עם ריח מסתורי, שריתקה אותי היטב על אף שהייתה קצרה. הכתיבה מדהימה, מדויקת ונראית כלקוחה מהמקרא. יישר כוח.

ולמקום ה-ר-א-ש-ו-ן!!!!

@משולש ברמודה, ששילבה בגאונות אקטואליה עם העברית המקראית. מצאתי את עצמי צוחקת בחלק מהביטויים (והקלמבור) שהתאימו ממש לתקופה. (מזל שנבואת הזעם בסוף, לא התגשמה...)
אני מעבירה לך את שרביט הניהול, עשי בו כטוב בענייך...

כל הכבוד לכל המשתתפים, חילכם לאורייתא...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
@משולש ברמודה, ששילבה בגאונות אקטואליה עם העברית המקראית. מצאתי את עצמי צוחקת בחלק מהביטויים (והקלמבור) שהתאימו ממש לתקופה. (מזל שנבואת הזעם בסוף, לא התגשמה...)
אני מעבירה לך את שרביט הניהול, עשי בו כטוב בענייך...
תודה! אני מוחמאת פה ומסמיקה מהתרגשות:)
מסקנה אחת יש לי מהאתגר הזה, את הכללים תמיד כדאי להכיר.
לקהילה הצטרפתי לא מזמן ולאתגר כתבתי משהו מהיר, לא חשבתי שאזכה כמובן.
רק לפני שרצתי להעלות בהתרגשות, נזכרתי שאמורים להיות איפשהו כללים חשובים ודרקוניים לאתגרים נכבדים כגון אלו...אז מיד בדקתי, לא היה קשה למצוא אותם למזלי. וס"ד גדולה הייתה לי שבדקתי, אחרת לא הייתי יודעת שאני צריכה להכין מראש אתגר כלשהו, למקרה ואזכה.
את האתגר החדש אעלה מחר בעז"ה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה