טיול עין פרת/מבוע/עין גדי

  • הוסף לסימניות
  • #1
שנה ראשונה שלנו עם רכב ומאד רוצים מקום עם מים

מה הכי מומלץ למשפחה עם עגלה?
לנהג חדש?

ומבחינה בטיחותית
גרים ליד פסגת זאב
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
עין גדי- לא- ממש רחוק לנהג חדש וכביש דיי צר ומהיר
נחל פרת מקום מהמם!!! לעגלות קצת קשה
מבוע-לא יודעת לא מוכר לי... אולי זה בכלל נחל פרת?

יש גם את עינות צוקים תכלס הוא הכי מתאים עם עגלות והוא הרבה יותר קרוב מעין גדי רק יש בו הרבה שמש
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
עין גדי רחוק כשעה וחצי נסיעה, נחל דוד נגיש עם עגלה אך יש הרבה "מדוזות" כי יש תיירים מהמלונות שמגיעים באוטובוסים ומתלבשים כבר במלון......

נחל פרת (בכניסה המרכזית - מהישוב עלמון) מבחינת מים ממש כמו עין גדי (למעט שאין מפל) נגישות בחלקים מסויימים, הרבה פחות אנשים, אפשר להסתדר ולמצוא פינה / ברכה שקטה, גם בחלקים הפחות מונגשים אפשר להסתדר כי"ז לא מרחקים גדולים,
מבחינה בטחונית השמורה מאובטחת, הדרך עוברת בחיזמא - הכביש חוצה את הכפר עצמו, למיטב ידיעתי אגד עוברים שם בקו פסגת זאב - עלמון כך שזה לא נחשב למסוכן,
כניסה בתשלום.

עין מבוע ברכה (אחת) גדולה ויפה, ועוד מקומות לשכשך רגליים בהמשך, נראה לי שיש אבטחה ג"כ ע"י פקחים חמושים של רט"ג, יש שביל תלול שיורד מהחניון, יש כניסה נגישה אבל הם לא פותחים את השער לכל אחד, אפשר להגיע עם הרכב ע"י השער ולהוריד את העגלה, ואח"כ לעלות חזרה לחניה למעלה, (סה"כ 15 דקות מהרכב למעיין אבל תלול)
מבחינה בטחונית לפעמים יש ערבים, הדרך עצמה אם נוסעים מהר הצופים - דרך מישור אדומים לא תצטרכו לעבור בתוך חיזמא.
כניסה חופשית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
עין פרת -קרוב מידי לנהג שרוצה לנהוג קצת ומשפחה שרוצה להנות מנסיעה. זה 15 דק' נסיעה מפסגת זאב
עין מבוע - מקום פתוח ללא תשלום, מגיעים לשם הרבה ערבים
עין גד - מהמם וקל עם עגלה, שביל עפר ומפלי מים שאפשר להכנס אליהם, לא הרבה מידי זמן נהיגה, משהו בסביבות שעה - שעה וחצי.
תהנו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
עין מבוע היינו פעם והיה אסור להכנס למים
בסוף הלכו לעין פרת היה מקסים!!
מומלץ לפני היציאה לבדוק עם רשות הגנים אם המעיינות בטוחים לרחצה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לפעמים יש ענין של זיהום במים שמגיעים מלמעלה - מכיוון פרת
זה אומר שהם ממליצים לא להכנס למים שבמורד הנחל
אבל הברכה של עין מבוע לא בעסק - אף פעם לא ראיתי שאסרו להיכנס איליה
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
עין מבוע נגיש
חמוד מאד.
בריכות שכשוך ומעין.
כשאנחנו היינו היו רק חרדים...
המעין הפועם מענין.
הירידה מהחניה 5 דק' .
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מקפיצה שוב ,
(עבר שנתיים ועדיין לא מימשנו את החלום הזה!)

כבר לא נהג חדש ואין עגלה עדיין גרים ליד פסגת זאב

אשמח שתעשו לי סדר
היכן האתר הכי מומלץ למקום עם מים בלי פריצות למשפחה מירושלים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מקפיצה שוב ,
(עבר שנתיים ועדיין לא מימשנו את החלום הזה!)

כבר לא נהג חדש ואין עגלה עדיין גרים ליד פסגת זאב

אשמח שתעשו לי סדר
היכן האתר הכי מומלץ למקום עם מים בלי פריצות למשפחה מירושלים?
בלי פריצות זה ס"ד ומאמץ שלכם לצאת מוקדם. מאו דמוקדם
יש את עין לבן ליד התנכי
יש את עין חניה (בתשלום) גם באותו אזור
יש את גן לאומי חמד (יש שם שכשוכיות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מקפיצה שוב ,
(עבר שנתיים ועדיין לא מימשנו את החלום הזה!)

כבר לא נהג חדש ואין עגלה עדיין גרים ליד פסגת זאב

אשמח שתעשו לי סדר
היכן האתר הכי מומלץ למקום עם מים בלי פריצות למשפחה מירושלים?
ככל שתבואו יותר מוקדם הסיכוי שלכם ללא פירצות יגל יותר
בכל מקרה בעין פרת מקום מהמם שוב לבוא מוקדם אח"כ גם נהיה מאד עמוס.
עינות צוקים גם מאד יפה, שוב לבוא מוקדם.
בעין חמד הסיכוי לפריצות נמוך יותר כי המים לא גבוהים ומתאימים בעיקר לרחצת ילדים
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
עין פרת מקום מטורף!!!!!!!!!!! אך לא רלוונטי עם עגלות
עין מבוע בסה"כ בריכה קטנה [אמנם נקיה וחמודה אך לא מענינת מדי
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מקפיצה שוב ,
(עבר שנתיים ועדיין לא מימשנו את החלום הזה!)

כבר לא נהג חדש ואין עגלה עדיין גרים ליד פסגת זאב

אשמח שתעשו לי סדר
היכן האתר הכי מומלץ למקום עם מים בלי פריצות למשפחה מירושלים?
עין פרת מקום מקסים וגם הדרך אליו מרתקת.
פריצות, זה עניין של טיימינג. היינו שם בחול המועד פסח והיה נראה כמו מקום דתי ++
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
הסוד של נחל פרת זה להיכנס סביב 7 עד 8 בבוקר אח"כ מגיעים לשם בפרט בחופש מלא אנשים שלא לגמרי מתאימים למשפחה חרדית.
אני הייתי שם מלא פעמים בבוקר מוקדם גם בחופש והיה בסדר גמור ורק לקראת היציאה מהמסלול התחילו לבוא אנשים.
וזה מקום מהמם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
תודה לכולם!
האם עין פרת זה בתשלום?
ואם אני רוצה להיות שם ב5 בבוקר אפשרי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
הכניסה הרשמית לעין פרת בתשלום.
אבל אפשר להיכנס אח"כ ממושב נופי פרת יש שם גם בריכות יפות בחינם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בשעה טומ"צ חזרנו מאמריקה ולהלן הרשמים:
מצרפת למטה קובץ של התכניה שלנו לפני זה, מומלץ לקרוא קודם את זה ואח"כ את המסקנות...
(אני חפרתי וחיפשתי כל כך הרבה לפני זה ואשמח שזה יעזור לאנשים שמתכננים לטוס גם...)
מצרפת כמה תמונות/ ומפות שעזרו לנו. -גם בהודעה הבאה. אפשר עד 12 בהודעה.
בשיטת התאם תמונה לנאמר...- לא הצלחתי להכניס את התמונות במיקום המתאים..

  • בדרך הלוך היה לנו עצירה של 4 שעות בצרפת- שארל דה גול. הסתובבנו בשדה (הענקקק) וגילינו שיש שם ממש בסוף (ZONE 3 / GATE L33 ) מתחם שרואים מאד קרוב המראות ונחיתות. עם ספות מנוחה. ממש יפה. בzone 3 בדרך לGATE יש מתחם קטן עם כמה מתקני משחק לילדים. (כמו פאזלים וכד')
טסנו עם ילדים בחברת איירפראנס והביאו לתינוק דובי- שמיכי חמוד ואיכותי מתנה, וגם לילדים האחרים ערכת תעסוקה- ממש ברמה.

קניתי והזמנתי מיליוןןן תעסוקה ומשחקים לדרך והבאתי מלטונין, כי כולם אמרו לי וואי על הטיסה הארוכה.
ב"ה היה קלי קלות, הילדים היו עסוקים במסך שלפניהם (כמובן רק מה שאישרתי- איזה משחק או שתיים) וכמעט לא הייתי צריכה להשתמש בתעסוקה.
בחזור (טיסה ישירה) הבאתי מלטונין - חצי כדור לגדול ורבע לקטנים, אחרי 10 דקות נרדמו וישנו יפה בערך 4 שעות.
--------------------שבוע לפני זה ניסיתי בבית לתת להם באותו מינון כדי לראות שאין תופעות לוואי..)---------------

  • פילדלפיה- הגענו למטבעה (US MINT) ב16:14 ולא הסכימו להיכנס. הם אמרו שסוגרים ב16:30 ומ16:15 הכניסה נסגרת. בגוגל מפות ובאתר שלהם כתוב רק סגירה ב16:30 וזה היה ממש ממש מאכזב.
  • בליקווד יש חנות פיצה כשרה למהדרין (JH PIZZA) שיש שם פלייסמנטים- דפי צביעה וצבעים, היה חמוד. וסופר גדול (evergreen.)
  • חנויות בבורו פארק:
  • *בינגו- שזה כמו אושר עד, אבל כמובן באמריקה הכל יותר גדול ומעניין ויש יותר דברים..
  • *טארגט- Target – אמרו לי לפני זה שיש הרבה מה לקנות שם, תכל'ס לא התרגשתי בכללל.
  • * אמייזניג סייבינג- יש 2 סניפים.
  • יש חנות DOLLAR TREE בכתובת 6101 18th ave. מצאנו שם כל מיני שמונצעס ומזכרות. (היה קשה למצוא מתנות שיחלקו לחברים, למשל.)
  • על ה13TH AVE:
  • *TOYS 4YOU יש בקומה השניה מלאא דברים ב1.25 דולר. היה מלא דברים חמודים.
  • *חנות מתנות יותר לבית וכו'- לא משחקים THE CLOSEOUT CONNECTION- .
  • *חנות ממתקים - OH! NUTS. יש שם ממתקים מעניינים.
  • בטעות נקלענו ל- 16th ave ובערך בפינת 43 או 44 יש חנות של מתנות/ מכשירי כתיבה ומצאנו שם יחסית דברים יפים כמו מגנטים/ מחזיקי מפתחות.

  • אמריקן דרים
    - לא היה לנו שווה בכלל את הכסף (מבורו פארק עלה לנו 95 דולר לצד- למיני וואן- 6 מקומות- הכל כלול- כולל מס גשרים. יחסית לדרייברים אחרים היה זול, נסענו עם חברת נהגים "אייזיקס" נהגים גויים- מהגרים זרים.)
קניון ענק עם מלא חנויות יוקרתיות (לא היו ב"ה תמונות או מסכים נוראיים) יש פה ושם איזה מוצג מעניין/ מזרקות וכו.


האטרקציות:

הכל עולה בערך 25 דולר לבן אדם. ולא היה אפילו משהו אחד שהיה כל כך מלהיב שאמרנו ששווה לנו הכסף. – גם כי אם לא מבינים אנגלית ישר והפוך חבל לנסות, וגם כי רוב הדברים לא התאימו לגילאים שלנו (9 ומטה)

מה שכן היה כבר יותר זול- זה הלונה פארק אבל שם היה אפשרי להיכנס רק עם סמרטפון כי התשלומים באפליקציה/ אונליין בלבד. וב"ה זה לא רלוונטי לנו.

אם רוצים להגיע לחנות או אטרקציה ספציפית/ או סתם מחפשים מיקום – פזורים מכשירי מידע דיגיטליים שבקלות מראים את המסלול לכל מקום.

בכל אופן מה עשינו:

יש שם לשכור חיות נעות במחיר 10 דולר ל10 דקות (נתנו לנו 13 דקות) והילדים התחלקו בזה. (הסתפקו בסיבוב אחד סה"כ לכולם יחד)

קנינו גלידה בטויס אר אס (7 דולר לכדור עם 1 תוספת)

בטויסאר אס יש מגלשה , הקטנים פחדו הגדול נהנה. אבל יש שעות פתיחה: בין 1-2 בבוקר ובין 4-5 בצהריים (בימי שני-שישי)

היה מעניין לראות את חנות הממתקים האגדית- 3 קומות.

חנות "BILD A BEAR" שאפשר לבחור שם בד לדובי (החיצוני) והם ממלאים את הפנים- מעניין גם סתם לראות.

בחנות של הלגו יש מכשיר שהופך מטבע של סנט לאליפסה עם לוגו . (עולה 1 דולר)

ליד איזה אטרקציה "חשמלית" היה אפשר להציץ מלמטה וזה סקרן מאד את הילדים- צפו איזה רבע שעה, ליד זה יש ספסל שבינתיים ישבו ואכלנו משהו. (אפשר כמובן גם להיכנס בתשלום כפי שכתבתי למעלה..)

אפשר לראות שם גלישה על שלג במתחם כזה. (אפשר כנ"ל...)

אפשר לצפות על מתחם שמשחקים של מיני גולף. (אפשר כנ"ל...)



  • מוזיאון הילדים היהודי של חב"ד – מעניין מאד! חובה!!! היינו שם כמה שעות וזה היה בול מתאים לגילאים. יש שם הרבה מאד סרטונים/ שמע באנגלית , אבל על אף שהילדים לא מבינים מילה באנגלית היה להם מספיק מה לעשות שם.
  • בתשלום על כניסה למוזיאון מקבלים אפשרות להיכנס ל"סדנא"- או יצירה או סוג של הרצאה- הצגה על סת"ם. אנחנו היינו בשני- אני תרגמתי לילדים את מה שהוא סיפר ואח"כ עושים בית מזוזה- חוויה נחמדה.
  • יש תחנת רכבת –(KINGSTON AV) שממש צמודה למוזיאון.

  • המעבורת שנוסעת לסטייטן איילנד- FERRY :
  • *כמו שכתוב בהרבה אתרים- ניגש אלינו מישהו ושכנע ממש בגופו שבתשלום מועט הוא יעלה אותנו למקום הכי טוב. אבל שימו לב!- זה בחינם! גם המקום הכי טוב בחינם! לא ללכת איתו!.
  • * הכי מומלץ לעלות לקומה העליונה- יש גם מעלית- שם יש גם מרפסת ורואים מצוין. (בצד ימין כשעולים ממנהטן)
  • *רואים די מרחוק את פסל החירות אבל בשביל "לראות" ובשביל התמונות זה בהחלט סיפק אותנו.
  • *כשמגיעים- חייבים לרדת ולהיכנס שוב מכניסה אחרת- ההבדל בין הירידה לעליה הוא ממש דקות ספורות- אנחנו נעצרנו שם בתחנה- יש חנות עם מגנטים ומזכרות ועלינו על אחד אח"כ.

  • נסענו ברכבת- מבחינת הנסיעות- היה בסדר. היינו צריכים לשלם רק למבוגרים. (ילד בגיל 9 גם לא שילם) רק שהסתבכנו קצת עם המסלולים. צריך להכיר טוב את המפה. כמו"כ לפעמים עבדו רק המכשירים של הטעינה למי שיש כרטיס- לנו לא היה, השתמשנו בכרטיסי נייר, באחת הנסיעות המכונה לא עבדה למזומן, ובדיוק לא היה לנו אשראי- והם נתנו לנו להכנס בלי לשלם. מסקנה: לקחת גם אשראי לכל מקום... (כי אולי לא יהיה לכם את המזל שלנו...:)
מסקנה כללית- אולי לכל טיול:

אם אתם מדפיסים מפות מגוגל מפות תדפיסו מכל מקום שבמסלול – גם לכיוון הבית, כך שגם אם תשנו תכנית באמצע היום תדעו לאן לחזור. (אנחנו רצינו ללכת ממקום א' למקום ב' ומב' לבית. בסוף היינו רק בא' וממש התקשינו בחזור. זה לא בדיוק הפוך מהלוך!!!)

"למה בבורו פארק הוא לא שילם שקל על נסיעות של שעה וחצי, ובישראל הוא כבר הוציא אלפי שקלים?"unnamed.jpg

"הוא חזר מבורו פארק עם מזוודות, אבל בעיקר עם תובנה אחת מטלטלת על נסיעה שעולה 150 דולר, ועל הלב היהודי שפשוט לא נותן לך לשלם אותם. סיפור אישי עם מוסר השכל שנוגע לכל אחד מאיתנו."
_______________________________________

לפני תקופה פגשתי ידיד ותיק, אב למשפחה ברוכת ילדים. בנו הקטן מתמודד בגבורה עם המחלה הנוראה, בפעם השלישית בחייו הקצרים. כחלק מהמאמצים להביא לו מזור, הם שהו במשך שנה שלמה בבורו פארק שבארה"ב, לצורך טיפולים מורכבים בבית החולים הסמוך.
מי שמכיר את המרחקים שם יודע: נסיעה מבורו פארק לבית החולים הסמוך היא לא עניין של מה בכך. מדובר בשעה וארבעים דקות לכל צד. עלות של מונית "אובר" למסלול כזה נעה סביב 150 דולר – סכום דמיוני עבור משפחה שמתמודדת עם הוצאות רפואיות כבדות.
אבל אז הוא הפתיע אותי: "תדע לך", הוא אמר בעיניים נוצצות, "מלבד פעמים בודדות, כמעט כל מאות הנסיעות שלנו – הלוך וחזור – לא עלו לי דולר אחד!".
מתברר שישנה תרבות של חסד מופלאה: יהודים מהאזור פשוט לקחו על עצמם לשלם עבור הנסיעות שלו, או שהסיעו אותו בעצמם. הוא סיפר שבימי ראשון (יום החופש), אנשים פשוט יוצאים עם רכביהם לבתי החולים בסביבה רק כדי לאסוף משפחות שזקוקות לנסיעה חזור. לא מדובר בנסיעה של עשר דקות, אלא בשעה וחצי של נהיגה בהתנדבות מלאה.
הוא שיתף אותי בסיפור קטן ובלתי נתפס: באחד הימים, כשיצא מבית החולים, המתין לו יהודי מקומי שהיה בדרכו לבורו פארק והציע לו טרמפ. במהלך הנסיעה התנצל הנהג ואמר שהוא ממהר מאוד ולא יוכל להוריד אותו בפתח הבית. כדי לא להטריח את האב בדרכים, הנהג פשוט הזמין עבורו מונית שתמתין להם בנקודת הירידה מהרכב, ושילם עליה מראש. כשהגיעו – המונית כבר חיכתה שם.
וכאן מגיעה הנקודה הכואבת.
ידידי חזר לארץ לפני שבוע. מאז שחזר, הוא כבר הספיק להוציא מעל 2,000 ש"ח רק על נסיעות לבתי חולים. מדובר באדם שבעקבות המצב הרפואי, הוא ואשתו נאלצו להפסיק לעבוד ואין להם הכנסה מסודרת.
בכל יום יוצאים מאות רכבים מערים כמו ביתר, מודיעין עילית, אלעד ובית שמש לכיוון גוש דן, ב"ב, וירושלים. במרחק דקות ספורות מהמסלול שלכם, בבתי החולים "תל השומר", "בלינסון" או "הדסה עין כרם", מחכים אנשים שרק רוצים להגיע הביתה. המשפחות האלו כבר עייפות מהטיפולים, שבורות מההוצאות ולא פעם נאלצו לעזוב את מקור פרנסתן. האם גם את הנסיעה הזו הם צריכים לשלם מהכסף שאין להם?
אחים יקרים, בעלי רכבים – בואו נפקח עיניים. לא יקרה כלום אם נעצור לרגע, נשאל, נציע מקום פנוי. אל תשכחו למי באמת שייך הרכב ומי נתן לנו את היכולת לנהוג בו. כל מעשה קטן כזה הוא עולם מלא של חסד עבור מי שזקוק לו.
בפעם הבאה שאתם יוצאים מהעיר – תפתחו את הלב. אולי מחכה שם מישהו שרק זקוק ליד מושטת כדי להגיע הביתה בשלום.
___________________________________________
מכירים קבוצות טרמפים ייעודיות לחסד? מיזמים של הסעות לבתי חולים באזורים שלכם?
אשמח אם תוכלו לכתוב כאן בתגובות לינקים או מספרי טלפון, כדי שנוכל להנגיש את המידע למי שזקוק לו ולחזק יחד את המערך המופלא הזה.
שלא נזדקק, אבל שנהיה שם תמיד זה עבור זה.
 תגובה אחרונה 
לפני כמה עשרות שנים, כשהייתי בכיתה ד' נסענו עם הכתה לטיול בגן החיות.
למדתי אז בבית יעקב מרכז בירושלים, בשכונת גאולה.
כדי שיקבלו אותי ללמוד שם היתה צריכה אימי להתחנן ולבכות במזכירות, כי לא רצו לקבל ספרדיות (אולי בצדק.. רק לא היה באזור בית ספר אחר). אמא שלי מאוד רצתה שאלמד קרוב לבית, כך היתה הולכת מידי יום לבית הספר יושבת שעות במזכירות בוכה כדי שיקבלו אותי (מעניין שעשרות שנים אחרי, אני צריכה להתחנן שיקבלו את ספרי להפצה בהוצאות לאור).
בקיצור, יום אחד באו למקום אנשי תקשורת לסקר את העניין הזה, ובית הספר נכנע או שלא, אבל כן נכנסתי ללמוד שם איכשהו...

באופן אישי לא הרגשתי קיפוח עדתי כ"כ, אולי מכיוון שגם בתוך הספרדים נחשבנו סוג ב'.
ככה זה היה בעבר, היו משום-מה מעמדות.
אנחנו נחשבנו - לדעתי - כמעט בתחתית המעמד בשרשרת המעמדות.
כך לדעתי - באותה תקופה לא היו יחסי ציבור טובים, ולא רק זה גם אני ואחיותי די צחקנו על העדה של עצמנו, יחד עם זה שלא יחסנו לעצמנו עדה כלשהי, לא הסתובבתי מתוך מחשבה שאני שייכת למגזר מסוים... היו לי בעיות אחרות מלבד מחשבות איזו עדה אני.
בכל מקרה לא היו לנו ציפיות מהסביבה, כי לא הרגשנו שיש בזה עניין יוצא דופן, כך שלא כל כך עניין אותי אם יש קיפוח.
אם אנשים נהנים לקפח - שיערב להם.

בקיצור, באותו יום חזרנו מהטיול, אני הייתי טיפוס מופנם, התמודדתי עם אילמות סלקטיבית בגלל שהתביישתי בגמגום שלי וגם התפדחתי מהצל של עצמי.

בכיתה שלי היתה ילדה דחויה יותר ממני, בת למשפחה עולים חדשים שלא הכירה את השפה והמנטליות, היא לא דיברה בכלל ולא קיימה אינטרקציה עם אף אחת.
כשחזרנו לכתה, מהטיול, שמתי לב שהיא לא נמצאת.
מיד חשבתי אולי נשארה בגן החיות.
דמיינתי אותה מבוהלת, לא מצליחה לתקשר ולבקש עזרה.
התגברתי על חרדתי ונגשתי למורה ואמרתי לה שלא ראיתי את דיצה.(שם בדוי)
זה היה סוף יום, כולם התארגנו לחזור לבית, המורה דאגה כמובן וביקשה שנלך להתקשר אליה.

הלכתי לטלפון ציבורי שהיה במבנה ליד הסמינר החדש (באותה תקופה במבנה של הסמינר החדש היה סמוך לבית יעקב מרכז שם למדתי).
הקו השמיע צליל של שפופרת שלא הניחו אותה כמו שצריך, כמו צליל תפוס.
חזרתי למורה ואמרתי שהקו לא עובד והצעתי לה שאלך לבית של החברה לראות אם היא הגיעה.
המורה ביקשה משתי בנות להתלוות אלי, הן הסכימו.
היינו אחרי טיול מפרך וכל אחת רצתה כבר לחזור לבית, אבל הבנו שצריך ללכת לראות מה עם דיצה.
המורה אמרה שהיא צריכה ללמד כעת שיעור בסמינר כך שנחזור חזרה להודיע לה מה קורה עם דיצה.
המרחק היה רב יחסית נניח קצת פחות מללכת מהתחנה המרכזית בירושלים עד שוק מחנה יהודה (רק בסמטאות).
הלכנו אני ועוד שתי חברות לבית שלה, נקשנו בדלת, שאלנו אם הגיעה לבית ואחיות שלה ואמרו לנו שכן, היא הגיעה לבית.
כעת היינו צריכות לחזור על עקבותינו לומר למורה שהכל בסדר.
התחלנו ללכת, הדרך היתה מפרכת כפליים, השמש הירושלמית שלחה קרניים ללא רחם, רציתי כבר לחזור לבית והבנתי שגם חברותי בטח רוצות להגיע לבית לארוחה חמה, והן גרות יותר רחוק ממני!
ובכלל, למה שלושתנו נעשה את הדרך למורה אם אפשר שרק אחת תגיע להודיע למורה את הבשורה הטובה?

המחשבה הזו היתה פשוטה: אם מספיק שרק אחת תחזור להודיע למורה, זאת יכולה להיות אני כי אני גרה יותר קרוב לבית הספר..
"אני חושבת שלא צריך שכולנו נלך למורה" אמרתי בקול מתנשף, "אני יכולה ללכת לבד".
"את בטוחה?" שאלו אותי.
"כן, לכו לבית, אסתדר", השבתי.
הן נענו בשמחה להצעה, ואני המשכתי לבית הספר, סך הכל זו היתה אשמתי שהחלטתי לדמיין שדיצה נשארה בגן החיות התנכי...
כשהגעתי לבית הספר, נכנסתי לתוך המבנה הענק שהיה ריק, פסעתי במסדרונות בין כיתות ריקות, מחפשת כתה מאוכלסת, לא ידעתי באיזו כתה המורה, כי היה אסור לנו להסתובב בסמינר כך שלא הכרתי את האזור.
בכל זאת חיפשתי את הכתה עד שמצאתי.
דפקתי על הדלת, וראיתי כתה מלאה בבנות ענקיות (כשאת בבית ספר בנות הסמינר נראות לך מאוד ענקיות בלי פרופורציה, אפילו יותר מהמורות) המורה שמחה לקראתי כי היא כנראה דאגה מאוד וסיפרה לבנות על דאגתה.
ראיתי את תחושת הרווחה שלה ששמעה שהכל בסדר.
היא קראה לי להיכנס לספר לה מה קרה, ואני, סמוקה ומתנשפת, בקושי הצלחתי להוציא מילה...
חמודה המורה וחמודות הבנות, הן שמחו לשמוע הבשורה הטובה שהכל בסדר, ושוחררתי משם חזרה לביתי.
הרגשתי אמנם חוסר נעימות שעמדתי מול הכתה הענקית במצב כה עלוב, אבל בה בעת חשתי נהדר עם עצמי, כי הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון.
נכון שהיה לי יותר קל אם חברותי היו באות איתי, אבל שמחתי שלקחתי אחריות ושחררתי אותן מהתפקיד הזה, כי באמת היה מספיק שרק אני אעשה זאת.

*
אין לסיפור הזה פואנטה או מוסר מלבד אווירת ילדות מקסימה של פעם.
היום אני רואה את העולם החדש, עולם מסודר יותר. ממה שהיה בילדותי.
רוב האנשים גרים כיום בבתים חדשים ויש נוחות בהרבה תחומים, אנחנו גדלנו וגרנו רוב הזמן בדירות ישנות עם חוויות מאתגרות.
בנוסף, עברנו דירה. פעמים רבות יחסית..
רוב האנשים מכירים סביבה אחת, אנחנו הכרנו המון תרבויות: סבתא שדיברה בוכרית ורוסית והיתה לה מנטליות בוכרית רוסית (זה מרתק מאוד), אחיה ואחיותיה (ששרדו, היו לה אחים שהלכו לעולמם בבוכרה בגלל חוסר טיפול רפואי מתאים) ,
סבתא נוספת שדיברה בפרסית עם מנטליות מעניינת מאוד, דודים ודודות פרסיים מעניינים, שכנים אשכנזים, וגם עירקים וגם דתיים לאומיים ועוד... דודים חילונים או חוזרים בתשובה מצד האבא, דודים חרדים מצד האמא, הכרתי המון תרבויות והרבה סוגי אנשים, נחשפתי להרבה סגנונות ותגובות, תלונות או מריבות.

היום כשאני מביטה על הדור החדש אני מבינה שחייו אולי יותר קלים בהיבטים מסוימים, אבל האתגרים של הדור שלי הם גם עיטורי כבוד.
*
יש מעלה אחת בדור החדש שאין בדור ממנו באתי: הדור החדש עם הרבה פחות אגו, לדעתי.
הרבה יותר גמיש וקשוב. הרבה יותר חכם ומודע לעצמו.
זה יתכן אמור להפחיד את הדור שלי, או אולי מפחיד אותי באופן אישי, לראות את הדור החדש, את הפתיחות שלו, ואת זה שהוא מוריד מחסומים וחומות שהיו לי ברורים מאליהם.
אני חושבת שזו גם יצירה של בורא עולם, בכל מקום בו יש התקדמות יש גם פחד וחשש ותחושת זרות וחוסר יכולת להכיל שינויים, אבל השינוי בין הדורות הוא בטח לטובה.
אני שמחה שחוויתי את הדור הקודם, עם כל הקשיים המטורפים שהיו בו (לדעתי) ומנסה לקבל כוחות להכיל את הדור הבא...
אני חושבת שבמובן מסוים כן גדלתי לדור יותר מתקדם מהדור של הורי שגדלו באווירה יותר מחנכת וקשוחה, בעוד הם גידלו אותנו במצע יותר מתחשב ובאוירה פחות חינוכית וקשוחה. אבל בדור שלי עדיין היה נהוג להכות או לצעוק עבור חינוך.
בדור הזה זה פחות מקובל, וזו רק דוגמה לשינוי בין הדורות.

אנשים שמרנים מתקשים להכיל שינויים, בעיקר כמו מה שמסתמן היום, אבל אני משתדלת להתגבר על הקושי הזה ולהבין שאין חדש תחת השמש, גם בעולם של שינויים, התורה לא תהא מוחלפת, למרות שאנשים משתנים ומתחילים לחפש לחיות יותר ויותר ברווחה נפשית,שמקבלת ביטוי גם בחתחושת חופש וללכת מול הזרם, כדי למצוא את עצמי, ולהשתחרר מחשיבה מגזרית מבדלת, למרות זאת התורה נשארת בטהרתה, גם בעולם שרוצה להגאל ולצאת מחושך לאור, התורה ומצוותיה הם המגדלור.
כי אפשר לשלב בין ישן לחדש, בין שמירת ערכים, מוסר ושמרנות לבין פתיחות מחשבתית ונכונות להקשיב למציאות.
זה לא סותר, זה כל היופי שלנו כבני אדם שמוכנים להכנע לפני הטוב והחסד של בורא עולם, שברא הכל לכבודו, ולמען עולם טוב יותר.

יש לי עוד סיפורים מעניינים על ימי ילדותי והדמויות שהכרתי והחוויות שעברתי, שאומנם בעבר נדמו לי שגרתיים, אבל היום ממרחק של שנים הם מצטיירים לי כאוצר.
אם מעניין אתכם, אכתוב סיפורים נוספים בל"נ.

֫

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה