אתגר נספח לאתגר - מה טובו

[נ. גל]

לאתגר יש ללחוץ.
לנספח אין צורך, אתם כבר כאן.

 

[brachy 100]

לאתגר יש ללחוץ.
לנספח אין צורך, אתם כבר כאן.

איזה אתגר מתוק
שיהיה בהצלחה למשתתפים
ואולי גם אני הפעם...

 

[רואים שקוף]

וואו.
אתגרת אותנו.
בפרט אנשים עם טבע פסימי כמו שמצוי היום...

 

[רואים שקוף]

בקטע זה, יש גם דבר רע, בניתוק קשרי חברות, וגם דבר טוב שבא כתוצאה מכך. תועלת רוחנית גדולה. בתחילה חשבתי להעלות את זה רק כפתיחה, בסוף עוד לא חשבתי...

 

[רואים שקוף]

מאחורי הסיפור:
'לא יחל דברו - ככל היוצא מפיו יעשה', אדם המקפיד שלא לחלל את דברו, מקפיד להוציא מפיו רק דברי אמת, כזומרנו, הרי שכל מה שמוציא מפיו מתקיים. עובדה. כל הקללות באו על זומלנו.
וכי תאמרו, מה נעשה בסוף, בסוף זומר חשב, שמא הפעם זומל התכוון ברצינות לתת לו את הדירה, שמא הוציא מפיו דבר אמת, והתפלל אל ד' לרפואתו של זומל.
כשהם נפגשו, בתיווך הרוסי, זאת אומרת, בתיווכו של אחד המהרגים מרוסיה שקרא לזומר ובא זומל או להיפך, התברר שאכן כך היה. אבל כך הוא עונשו של בדאי.

 

[יאן]

ואני שברתי את 2 הרגליים"

אין רכב- הולכים ברגל

?

 

[מסוגל]

@הנף מקלדת וואו ענק!

האתגר הגדול תמיד הוא להכניס כמה שיותר 'סיפור' בקטע כמה שיותר קצר. בקטע הקצרצר הזה אתה בונה אישיויות מאופיינות ומערכת יחסים, מציג הצצה חטופה אבל ממצה לסיום של סיפורים ארוכים, מתעתע ברגשות ומשתעשע באסוציאציות.

 

[ליליאן]

@הקה
איך הולך ברגל או באוטובוס
עם 2 רגליים שבורות???

 

[הקה]

להבהרה- כרגע בכסא ואח"כ ברגל

 

[הקה]

זה אולי גם עוד מעלה- הנהג צריך לרדת במיוחד בשבילו לפתוח לו את הרמפה

 

[הנף מקלדת]

@הנף מקלדת וואו ענק!

האתגר הגדול תמיד הוא להכניס כמה שיותר 'סיפור' בקטע כמה שיותר קצר. בקטע הקצרצר הזה אתה בונה אישיויות מאופיינות ומערכת יחסים, מציג הצצה חטופה אבל ממצה לסיום של סיפורים ארוכים, מתעתע ברגשות ומשתעשע באסוציאציות.

מחמאות זה תמיד נחמד, אבל ממקצוענים זה משמין שבעתיים.
ייש"כ

 

[הדוויג]

חודש שבעיקר מזכיר לי כמה יתושים הם ברייה שפלה, ארורה ובלתי נסבלת (בלי קשר לעובדה שרק השבת היא הוזכרה במדרש תנחומא ככזו).

נהדר לשמוע שמדרש תנחומא ממשיכים להוציא כל שבת חומרים חדשים

 

[נ. גל]

נהדר לשמוע שמדרש תנחומא ממשיכים להוציא כל שבת חומרים חדשים

"יהיו בעינייך כחדשים"
וי"א חדשים ממש, ויש להדפיסם על נייר גרוע המתקרא בלע"ז נייר עיתון ולהפיצם בבתי כנסיות.

 

[הקה]

@תמר מ. אלופה אחת!

 

[לוטם]

ריח של מרק התפשט בבית.

קלרה נכנסה לחדר, מנגבת את ידיה השומניות בסינר הרחב.

החדר היה חנוק, היא פתחה את החלון לכדי סדק, מניחה לאוויר קר אך צלול להיכנס פנימה.

כיסאות לא היו בקיטון הצר, היא הורידה לארץ בקבוק בירה ישן שעמד לו על הארגז ההפוך שבפינה והתיישבה.

ערמת הבגדים חיכתה לה שתטליא אותם, היא נטלה את הגרב הראשונה בערמה, לחלחה את החוט בפיה, וכשבדיוק עמדה לתחוב את המחט בבד העבה דלת הבית נטרקה.

"שלום חמוד שלי, חזרת?" מזווית עינה היא כבר ראתה את הבוץ היבש שהותירו נעליו.

היא נאנחה, תקעה את המחט בשולי בגדה וקמה למזוג את ארוחת הצהריים.

"היי, אתה רוצה מרק?" דממה ענתה לה, לא אופייני במיוחד לילד מלא חיים שהיא מכירה.

על המזרון הדק היה מוטל עכשיו ילדה, סמוק כולו, מתנשם בכבדות.

"מה קרה?" קלרה נחפזה אליו, נוגעת במצחו, הוא היה רותח, כאילו הגיע מהאח ולא מהקור הכבד שבחוץ.

היא רצה לדלי מים שעמד טובלת בו סמרטוט, מרטיבה את ראשו.

מרגע לרגע הוא התקשה יותר ויותר לנשום.

לאאאא, לאאאאא, לא שוב, לא שוב.

"ילד שלי, ילד שלי, ילד שלי, תענה ליייי, תאמר משהו, אני לא יכולה לאבד אותך, לא יכולההה."

היא סחטה את המטלית שוב ושוב, מרטיבה ומלטפת, שוב ושוב, אך הילד נשאר קודח.

כשהרופא הגיע השמש כבר כמעט ושקעה.

"דוקטור, תציל את הבן שלי, אנא, אני לא יכולה לראות אותו סובל, אני צריכה אותו חי." דיבורה היה קטוע מבכי.

כשהרופא הלך השמש כבר שקעה לגמרי, הבית היה חשוך איש לא טרח להאיר אותו.

"אני לא יודע אם יש תקווה, תתפללי גברת, תתפללי." הדהדו מילותיו של האיש.

היא כרעה ליד בנה.

"בבבקשה תחיה בני שלי, בבקשה אל תמות, כבר איבדתי ארבעה בנים, אני צריכה אותך חי, בבקשה תחיה."

הילד שכב שם בעיניים עצומות.

היא ישבה לידו כל אותו הלילה, מצונפת למקומה, רטובה מדמעות, מבכי.

אל תמות, אל תמות, אל תמות.

היא הולכת לאבד אותו. הוא הבן היחיד שלה.

אל תלך. תישאר עם אמא.

אמא אוהבת אותך, רק אל תלך.

ויהי בוקר.

השמים אפורים.

היא לופתת חזק את יד בנה, יד קרה, חסרת חיים.

וממררת בבכי.

"למה הלכת ילד שלי? למהההה?"

אדולף היטלר לא שרד.

אין מילים, פשוט וואו!
אליפות.

 

[לוטם]

@מסוגל כתיבה מאוד יפה!

את זה הכי אהבתי

בהתאם לחוקת הפורום הריני להודיע כי הקטע שפרסמתי למעלה אינו אלא לשם ההומור בלבד, ולא משתתף באתגר. בטל ומבוטל לא שריר ולא קיים. וכשם שאנו מתירין בבי"ד של מטה...

בלי לפגום בקטע עצמו, כמובן...!

 

[רואים שקוף]

מאחורי הסיפור:
'לא יחל דברו - ככל היוצא מפיו יעשה', אדם המקפיד שלא לחלל את דברו, מקפיד להוציא מפיו רק דברי אמת, כזומרנו, הרי שכל מה שמוציא מפיו מתקיים. עובדה. כל הקללות באו על זומלנו.
וכי תאמרו, מה נעשה בסוף, בסוף זומר חשב, שמא הפעם זומל התכוון ברצינות לתת לו את הדירה, שמא הוציא מפיו דבר אמת, והתפלל אל ד' לרפואתו של זומל.
כשהם נפגשו, בתיווך הרוסי, זאת אומרת, בתיווכו של אחד המהרגים מרוסיה שקרא לזומר ובא זומל או להיפך, התברר שאכן כך היה. אבל כך הוא עונשו של בדאי.

הנוסח המתוקן כאן
נקווה שיתקבלו התיקונים.
ז"ך וישר הושיעה נא...

 

[שימנלה]

@תמר מ. הסיפור עם היטלר הוא לא הפוך? שהיה חולה ומישהו הציל אותו?

 

[AUVI]

בטח שכן. הוא שונה בשביל האתגר!
הרי היטלר ימ"ש עפ"ל שר"י לא מת בתור ילד, הלא כן?

 

[הקה]

שר"י

אומרים רק על יהודי

עפ"ל

?