עזרה ט' באב

  • הוסף לסימניות
  • #2
כמדומה שבימינו לא צריך להתאמץ.
אין צורך לנסות להיזכר, לחפור אי שם בארכיוני היסטוריה.
המציאות צועקת. צורחת.

כל אחד בגלותו שלו, וכמובן - הגלות הכללית.
עם ישראל פצוע ומדמם יותר מאי פעם.
רחוק, עזוב. עלוב.

הנקודה אינה עצבות, היא כמיהה וגעגוע.
לדעת שהאמת שונה, שאיננו אמורים להיות בבוץ הזה.
שבמקור - אנו שייכים לקרבת אלוקות מופלאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני חושבת שטוב להסתכל על מה בדיוק הי'ה לנו ואבד.
כעם, כמובילי המצפן האנושי הכי מדויק בעולם, כאנשים המוסרים ביותר בעולם! האנשים שהיו ברמה הכי גבוהה רוחנית, וממילא הגשמיות היתה ודאי שיכת להם, למרות שלא זה מה שמענין את הצדיקים.
חשוב לזכור "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם, אלא כדי שי'היו פנוים בתורה ובחוכמתה כדי שיזכו לחי העולם הבא."
כשיבוא המשיח, הגאולה תתבטא בניקוי כל הרעש מסביב, כל הדברים הרעים שמושכים את הרצונות הטובים שלנו ממסלולם ומביאים אותנו למסלולים אחרים שלא רוצים ולא באמת מעונינים בהם. היצה"ר חזק מאיתנו לפעמים כי כל העולם עוד לא תוקן במלכות ה' - העולם לא מראה את המציאות האמיתית אלא הכל נעלם, מוסתר ומוחבא.
ממילא הטובים מוצגים כרעים, הטוב נראה כמשעמם וחלילה לא רלוונטי, המיעוט הריק והזול צועק את עצמו בראש כל חוצות והטובים? חסרי אונים.
זו אחת הבעיות העיקריות שלנו בדור - השנאה לתלמידי חכמים, לחוכמת התורה, לאמת האבסולוטית ומתיקות התורה והכל הפוך לחלוטין.
אנחנו מצפים שכבר תיגמר הגלות - כי אז נרגיש בחוש וחשוב לזכור שזהו החסר האמיתי - אנחנו נבין שהקב"ה טוב והקרבה שלו היא הדבר שהכי חסר לנו, העולם חסר את קירבת ה' ואנחנו לא יודעים לבקש אותו בלבד וממילא הכל חסר ולכן קורים כל הדברים הקשים - רק כפועל יוצר מהחיסרון של הקב"ה ושל כוח הטוב בעולם. כשנבין שאנחנו צריכים רק את הקב"ה ואת קרבתו ואהבתו ולהיות קשורים אליו - ממילא הכל יסתדר בע"ה בקרוב.
וזה כל מה שחסר לנו, ההבנה הבסיסית הזו בטוב האמיתי.
ממליצה מאד מאד להקשיב לשיחות הינוקא (רבי שלמה י'הודה בארי שליט"א) בנושא בית המקדש בעיקר. הוא מסביר בצורה מדהימה, מתוקה וקלה כמה החסר משמעותי ופשוט מרגישים שזה הדבר הכי מתוק בעולם. החסר יכאב לנו יותר! על זה מתאבלים - על החסר שאנחנו בקושי זוכים וזוכרים להרגיש!
שנזכה לבקש את מה שבאמת צריך ונראה גאולה וישועה ברחמים בקרוב לכלל עמ"י.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ראפ שכתבתי שמדבר על הימים האלה, מעלה רק את המילים (הביצוע הוא עם מוזיקה...)

האם אזכה להיגאל? - - -


הם אמרו לי להרגיש, להתאבל, ושאסור לי לעשות דברים שאני אוהב
ושאם אנ'לא אבכה עכשיו, אני אף פעם לא אזכה להיגאל

ולמה אנ’לא מבין שהיה לך פעם בית, ועכשיו אתה לבד ואין לנו שום טעם
ואיך אנ’לא מרגיש כבר שום כאב, ושהדור היום זה לא הדור של פעם

הם אמרו לי לעצור להתכנס, תבכה, תתחבר אל העבר
אל האור הזך לפני שנים, אל השפע הגדול שאז נגמר

ולא רציתי להראות ולגלות ת'מחשבות שמתגנבות באפילה
שהלב שלי תמיד נשאר ריק ואנ'לא יודע כלום על להבין ולהרגיש ועל גלות וגאולה

ואיזה חום עכשיו ברחובות, ואם שאלת - רציתי רק מזגן וארטיק קר
ורק עכשיו שאסור לקנות, פתאום עושים כאן הנחות, אולי נשאל רב אם זה מותר

ונמאס לי כבר מלחם עם גבינה
בא לי רק לרקוד במסיבה, לשכוח לרגע את התקופה
ולהדחיק את זה שעוד שנה נכשלתי לא הרגשתי התנתקתי
ולא כואב לי כלום זה כבר שנים ויש בצורת
ומה שמעניין אותי רק מה קורה עם המשכורת

ואם לדבר אמת אז אולי כדאי רק שתדע
שמרגיש לי קצת בודד מתחת לשמיכה
ואני נלחם על אותם דברים, כבר כל כך הרבה שנים
והנפש שלי שבורה לרסיסים

ולכן אני מגיף את התריסים ואותך אני שואל
אבא, נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להיגאל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
למי שיש קובץ הלכות ברורות מתומצתות לבוקר (צחצוח שיניים וכו') של תשעה באב

צריכה בשביל חברה
תודה רבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
  • הוסף לסימניות
  • #13
אבא, נכון שגם אם לא אבכה עכשיו אזכה להיגאל?

ציטטתי כי זה מתקשר למשהו שחשבתי עליו


אין לי ספק שהיום הזה יבוא , אין!
הוא יבוא
הוא יתפוס אותנו במטבח, בעבודה , בקניות ,במיטה וכדו'
וקול שופר ההולך מקצה העולם ועד קצהו ינער אותנו מכל אלה , יריץ אותנו ללבוש חג לכבודו של משיח,
לכבודה של שכינה ששבה מגלות.
ונארוז את ילדינו, מטלטלנו ונצא -
לירושלים!
ירושלים הבנויה תקבל אותנו באור אין סופי, המון אדם יהלך בה ואין איש שצר לו המקום הזה .
ברחובות הראשיים יעמדו שווקים למכירת צאן
לתודה, שלמים וחטאת.
ואז כשכבר נהיה טהורים נבוא בשעריו של הבית , ה-ב-י-ת! בית המקדש השלישי - הנצחי!
אנחנו נעמוד בו , יחד עם כל עם ישראל , גם רחוקים שקרוב באו .
ואולי נרגיש זרים?
זרים? זה הבית שלנו !
ואיפה הדמעות שלנו בבית הזה? זכרנו אותו גם כשהיינו רחוק? התאבלנו עליו?
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"
כולנו נזכה לירושלים הבנויה. גם אלה ששכחו שהם יהודים ורק האנטישמיות הזכירה להם, גם אלו שעדיין לא זוכרים.
אבל מי שזוכר , ומתאבל , ובוכה .
לא רק נגאל,
הוא שייך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15

צמים? קשה לכם? הנה מה שהרב פינקוס כתב במיוחד בשבילכם​

עבודת האדם בימי הצומות גדולה כל כך כיוון שבכך אדם מקריב את חלבו ודמו לקדוש ברוך הוא. "עבודת הצומות – הקירבה הגדולה ביותר לקדוש ברוך הוא", אומר הרב פינקוס​


הרב פינקוס זצ’’ל
הרב פינקוס זצ’’ל
אא


הרב פינקוס זצ"ל בספרו "גלות ונחמה" ביאר את חשיבותה העצומה של עבודת הצום.
הרב פינקוס הבהיר כי צום מבטא את קשר האהבה של האדם עם הקדוש ברוך הוא. הוא ממשיל את הצום לאב, שכשילדו מתפתל מכאבים, אביו בא ויושב לידו, למרות שאינו יכול עזור לבנו או להקל על כאביו. הסיבה לכך שהאב יושב ליד בנו היא כי שהוא לא מסוגל לעזוב אותו בצערו.
באותו אופן ניתן להסביר את הקשר בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא: כשכואב לעם ישראל, לא רק שהקדוש ברוך הוא משתתף בצערם, אלא הוא – שהוא כל יכול – ממש כואב לו, כביכול הוא עושה שגם לו עצמו יכאב. זהו כוונת הנאמר "עמו אנוכי בצרה".
"בזמן הצום, אנחנו מחזירים לקדוש ברוך הוא, וכביכול משתתפים בצערו ובכאבו של הקדוש ברוך הוא. אנו מכאיבים לעצמנו כדי להשתתף בכאבו של הקדוש ברוך הוא. משום כך מהווה הצום קירבה כל כך גדולה, כיוון שאדם מוכן לוותר על עצמו, על חלבו ודמו, כדי להשתתף עם הבורא יתברך בצערו", דברי הרב פינקוס.
כלומר, עבודת הצום היא גדולה כל כך כיוון שהצום מבטא רגש חזק: את קשר האהבה של הקדוש ברוך הוא עם עמו ישראל. כאשר האדם מכאיב לעצמו ומשתתף בצערו של הקדוש ברוך הוא על ירושלים ועל חורבן בית המקדש, הוא מבטא בכך את אהבתו הגדולה לבורא.
יהי רצון שתתקיים בנו התפילה הנאמרת בתפילת מנחה בתענית יחיד: "יהי רצון מלפניך... שיהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט היום כחלב המונח על גבי המזבח ותרצני".
 
  • הוסף לסימניות
  • #16

צמים? קשה לכם? הנה מה שהרב פינקוס כתב במיוחד בשבילכם​

עבודת האדם בימי הצומות גדולה כל כך כיוון שבכך אדם מקריב את חלבו ודמו לקדוש ברוך הוא. "עבודת הצומות – הקירבה הגדולה ביותר לקדוש ברוך הוא", אומר הרב פינקוס​


הרב פינקוס זצ’’ל
הרב פינקוס זצ’’ל
אא


הרב פינקוס זצ"ל בספרו "גלות ונחמה" ביאר את חשיבותה העצומה של עבודת הצום.
הרב פינקוס הבהיר כי צום מבטא את קשר האהבה של האדם עם הקדוש ברוך הוא. הוא ממשיל את הצום לאב, שכשילדו מתפתל מכאבים, אביו בא ויושב לידו, למרות שאינו יכול עזור לבנו או להקל על כאביו. הסיבה לכך שהאב יושב ליד בנו היא כי שהוא לא מסוגל לעזוב אותו בצערו.
באותו אופן ניתן להסביר את הקשר בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא: כשכואב לעם ישראל, לא רק שהקדוש ברוך הוא משתתף בצערם, אלא הוא – שהוא כל יכול – ממש כואב לו, כביכול הוא עושה שגם לו עצמו יכאב. זהו כוונת הנאמר "עמו אנוכי בצרה".
"בזמן הצום, אנחנו מחזירים לקדוש ברוך הוא, וכביכול משתתפים בצערו ובכאבו של הקדוש ברוך הוא. אנו מכאיבים לעצמנו כדי להשתתף בכאבו של הקדוש ברוך הוא. משום כך מהווה הצום קירבה כל כך גדולה, כיוון שאדם מוכן לוותר על עצמו, על חלבו ודמו, כדי להשתתף עם הבורא יתברך בצערו", דברי הרב פינקוס.
כלומר, עבודת הצום היא גדולה כל כך כיוון שהצום מבטא רגש חזק: את קשר האהבה של הקדוש ברוך הוא עם עמו ישראל. כאשר האדם מכאיב לעצמו ומשתתף בצערו של הקדוש ברוך הוא על ירושלים ועל חורבן בית המקדש, הוא מבטא בכך את אהבתו הגדולה לבורא.
יהי רצון שתתקיים בנו התפילה הנאמרת בתפילת מנחה בתענית יחיד: "יהי רצון מלפניך... שיהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט היום כחלב המונח על גבי המזבח ותרצני".
שווה אשכול נפרד!
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בשעות הערב והלילה יש הרצאות מדהימות בקול הלשון
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
לא יודע בשם מי נאמר אבל זכורה לי אמרה כזו שמי שלא מרגיש עצוב על החורבן יכול להתאבל על מצבו שלו.
אם ביום-יום אנחנו מדחיקים את החיבור המועט שלנו כדי שנהיה אנשים שמחים ושנוכל לנהל חיים תקינים, נראה לי שבט' באב אפשר לתת דרור לצער על חוסר הקרבה לבורא.
כמו אדם שבשבעת ימי אבלו אומרים לו 'עכשיו אל תחשוב על איך ממשיכים מכאן או מתחזקים אלא פשוט תבכה ותצטער ותחוש את החלל שבחסר'
לנסות לחשוב על עצמינו איפה היינו רוצים לראות את עצמינו ביחס לבורא עולם, איך היינו רוצים שהתפילות שלנו ייראו, החיבור למצוות.
נראה לי שזה הרעיון של תשעה באב, לשים דגש על העצב של הריחוק מהבורא שמתבטא בכך שבית המקדש נחרב והבורא עזב אותנו.
פשוט לתת רגש בלי מחשבות על איך להתקדם הלאה אלא לשקוע בצער עמוק ונוקב עד דכדוכה של נפש על הריחוק.
לדעתי, היום הזה יכול לחבר רגשית אותנו לזמן ארוך וכמובן כהכנה לימים הנוראים ששם אנחנו כבר מתעסקים בחלק הפרקטי של להתקרב לבורא, לבקש מחילה וקבלה לעתיד.
בתפילה שיבנה בית המקדש ונזכה לחוש קרבת א-לוקים אמיתית.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
וואו ממש תודה על האשכול, הוא יהיה לנו ממש שימושי -או הלוואי ולא יהיה שימושי, אמן!
האם יש הרצאות / סיפורים על החורבן / ירושלים לילדים /נערים?
אשמח מאוד
תודה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה