התייעצות לא מוכנה לסלוח

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #61
בהנחה שלו היא הייתה בן הכי מעצבן אותה היה החינוך בחיידרים...
וברצינות, כל אחד כאן חווה אי-אילו משברים בחייו כלפי מערכות שונות.
אם תבדקי לעומק תשימי לב שחלקן לא רק לא דתיות אלא שונאות ומשמיצות כל קרבה ואיזכור לדת.
@יעל זלמנוביץ בטח עכשיו את מבינה את רופאי השמאל שעושים רילוקיישן למדינה אחרת. הם איבדו אימון במדינת ישראל, לדוגמא, כי היא רוצה לשנות חוקים מה שייתן לאנשיה הדתיים מרחב מחיה משופר יותר...
אני כאובה בשבילך שזה מה שאת נושאת בליבך על המקום/אנשים מסוימים, אבל ביננו, אף אחד לא יודע מי את מה הרקע שלך מה היה הסיפור מה הסמינר חשב איך התנהגת איך הגבת וכו'
הכאב הזה אינו סיבה להשמיץ את כל מוסדות הציבור הרחב והגדול שלנו.
וכמובן שאין בו בשביל להוציא לעז לכל נושאי הדת וההשקפה שוודאי וודאי מקבלים נדבך משמעותי במיוחד בתיכוני בית יעקב. (ואם תחשבי עוד שניה, מעבר לפגיעה, איך את יכולה לשלוח את הבנות שלך לבית יעקב כשאת מעבירה להן שדר סמוי של אנטי? זה לא הורס להן את החינוך? הן מצליחות להתחבר ולגדול שם או שהן (ח"ו) תצאנה גם אנטי?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
אני גם בדעה הזו.
רק צריך לזכור שאותן חומות שדוחות כל שינוי וכל חדש, ומפילות לפעמים בין הכיסאות
הן החומות ששומרות עלינו ומבדלות אותנו. ובסוף- מספקות לנו הגנה.
רק הנפילות בין הכיסאות, הקיצוניות, חוסר ההכלה המוחלט וחוסר הקבלה גורמים לאסונות!
והלוואי וזה ישתנה (בידיעה שזה ממש לא ישתנה.... :()
שנים גדלתי שההורים שלי נתנו גבוי מלא למערכת החינוך
וכמה שבכיתי שזה עוול והפעם אני צודקת והמורה הפעם לא צודקת ,לא קבלו את דבריי.
עד שהגעתי לכיתה יא’ והיה סיפור.... והמחנכת של כיתה י’ שמעה מהסיפור לנתנה לי גבוי מלא ועמדה מול ההורים שלי .
ואז היא הסבירה להם שנכון שהמוסד הלימודי הוא כך וכך אבל יש לפעמים עוול לתלמידים ואי אפשר להתכחש למציאות
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
דבר יפה ופשוט ששמעתי.
אנחנו עומדים לפני בורא עולם ומבקשים סליחה על דברים הכי גרועים שיכול להיות. אם אנחנו באמת רוצים שיסלח אולי גם אנחנו צריכים לסלוח....
הקב"ה סולח כשיש חרטה וידוי וקבלה לעתיד, במקרה דנן ווידוי ודאי שלא היה.
אין שום חובה הלכתית או מוסרית למחול בכזה מקרה, רק שבכ"ז לטובת הנפגעת להמשך חיים תקינים חשוב שהכעס לא ימלא אותה יותר מידי. אני מכיר אחת שבבחרותה חשדו בה שלא בצדק בדבר יותר חמור, והיא ההפכה את זה לנושא לבדיחות. רק שאין כל האנשים והמקרים שווים, ולפעמים רק הזמן עושה את שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
א. המוציא מחברו עליו הראיה. אם המורה רוצה לומר שהיא לא בסדר, היא זו שצריכה להוכיח ולא התלמידה. כי באמת, אין לה מה להוכיח. אין לי מכשיר, אז אין לי מכשיר. איך אוכיח שאין לי? אם את רוצה לומר שיש לי, תוכיחי.
ב. שיחה טובה יכולה להיות גם אם התלמידה לא בסדר, וגם אם המורה לא בסדר. להעלות דברים על השולחן, בלי לפגוע, רק לדבר, לשפוך רגשות בכבוד. זה עושה את כל העבודה.
בעיקרון זה נכון שהמוציא עליו הראיה. רק שאם לפי ההיגיון צריך קישורי הוראה והבנה בנפש בכדי להיות מורה ובפועל צריך קישרי משפחה והבנה בפוליטיקות פנימיות - אז זה המצב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
מאיפה יהיו לה כוחות לסלוח כל עוד המורה לא התנצלה?
כשחושדים בך במוסד הלימודי זה משבר נפשי גדול(מנסיון...)
ותחשבו שהיא עוד מגיעה לשם יום יום.
אם המורה תתנצל זה אולי לא יגרום לה לסלוח אבל זה יכול לרכך.
לפחות הידיעה שהמורה מודה שטעתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
מאיפה יהיו לה כוחות לסלוח כל עוד המורה לא התנצלה?
כשחושדים בך במוסד הלימודי זה משבר נפשי גדול(מנסיון...)
ותחשבו שהיא עוד מגיעה לשם יום יום.
אם המורה תתנצל זה אולי לא יגרום לה לסלוח אבל זה יכול לרכך.
לפחות הידיעה שהמורה מודה שטעתה.
סליחה על חוסר האימון.
אבל קשה לי לחשוב שמורה (ועוד כזו שטועה טעות כזו על בחורה ומודיעה לה בפנים...) תגיד: טעיתי.
יותר הגיוני שתתרץ בשיקולים חינוכיים. תצדיק את עמדתה. ותוציא את התלמידה טינאייגרית שנעלבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
סליחה על חוסר האימון.
אבל קשה לי לחשוב שמורה (ועוד כזו שטועה טעות כזו על בחורה ומודיעה לה בפנים...) תגיד: טעיתי.
יותר הגיוני שתתרץ בשיקולים חינוכיים. תצדיק את עמדתה. ותוציא את התלמידה טינאייגרית שנעלבה.
זה כבר העלו באשכול.
נכון שצתאים למורה לעשות זאת, אבל זה לא מתפקידנו.
חובתנו זה להודיעה למורה שיש את פלונית שפגועה ממנה
כל השאר על אחריות המורה בלבד
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
סליחה על חוסר האימון.
אבל קשה לי לחשוב שמורה (ועוד כזו שטועה טעות כזו על בחורה ומודיעה לה בפנים...) תגיד: טעיתי.
יותר הגיוני שתתרץ בשיקולים חינוכיים. תצדיק את עמדתה. ותוציא את התלמידה טינאייגרית שנעלבה.
נכון בדר"כ.(השאלה במקרה הספציפי הזה מה יש למורה לתרץ?! כי אם השאירו אותה בסמינר זה אומר שהחליטו שהיא נקיה מאשמה)
אז עם כזאת מורה למה שתסלח?מאיפה???
אם היא רואה שהמורה שלה לא יכולה להתקפל למה שהיא תתקפל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
זה כבר העלו באשכול.
נכון שצתאים למורה לעשות זאת, אבל זה לא מתפקידנו.
חובתנו זה להודיעה למורה שיש את פלונית שפגועה ממנה
כל השאר על אחריות המורה בלבד
אבל מה עם הבת הזו?
חוץ מזה שכל בר דעת יבין שתלמידה תהיה פגועה מדבר כזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
הכי קל להאשים את הדת....
ב"ה לא מאשימה את אלוקים, כן יש הרבה תסכול כלפי החינוך החרדי- לפחות במקום בו אני למדתי היו הרבה פשלות ויכולה להגיד בשמחה שב"ה היום אני מנהלת אורח חיים חרדי וזה לא בזכותם (כי הרבה מיוצאות חלציהם כבר נמצאות בקצה השני ) אלא בזכות מוסד ההמשך שבו למדתי -אז יצאו גם דברים טובים :)

ובנימה אישית- חבל שבלי לדעת את כל הסיפור יוצאים מסיסמאות של החכמים .... האשמת הדת....
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
חבל שבלי לדעת את כל הסיפור יוצאים מסיסמאות של החכמים .... האשמת הדת....
זה בדיוק מה שכתבתי. איך אפשר להסכים איתך או להתנגד לדבריך אם לא מכירים את הסיפור מקרוב ומ2 הצדדים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
הייתי תלמידה חרוצה ואהובה של המורות. ויום אחד המורה האהובה של כיתה א' כשרצתי אליה להראות את המחברת עם התשובות הפתורות. היא גערה בי והרימה לי את הידיים לעיני כל הכיתה: "תראו את הידיים שלה, מלוכלכות מהמחדד , בגלל זה כל הדפים שחורים"...
בזמנו קבלתי את זה כמובן מאליו, אבל כשגדלתי , משהו התחיל להעלב בתוכי, אני חושבת שרק אחרי שהתחתנתי הצלחתי באמת לסלוח לה. ומדובר על מורה שאהבתי מאד. עד היום זכורה לי לטובה. היא לא עשתה שטויות כאלה רק לי, היו מקרים של דבק בפה למפטפטות כרוניות. ואני לא טיפס פגיע בכלל.
אז איך אפשר לצפות מנערה, עם דיעה, חברות שמבינות את הסיטואציה לסלוח בפשטות כזו על משהו מהותי מאד., זה כמו פצע שצריך להתרפא ויכול לקחת שלא בקשת ליחה מהמורה זה יקח הרבה שנים
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
ב"ה לא מאשימה את אלוקים, כן יש הרבה תסכול כלפי החינוך החרדי- לפחות במקום בו אני למדתי היו הרבה פשלות ויכולה להגיד בשמחה שב"ה היום אני מנהלת אורח חיים חרדי וזה לא בזכותם (כי הרבה מיוצאות חלציהם כבר נמצאות בקצה השני ) אלא בזכות מוסד ההמשך שבו למדתי -אז יצאו גם דברים טובים :)

ובנימה אישית- חבל שבלי לדעת את כל הסיפור יוצאים מסיסמאות של החכמים .... האשמת הדת....
הנקודה
שבכל מערכת יהיו פגועים...
למדוד אם השיטה טובה צריך להסתכל מקרו
ולא על פרטים...
כמה קל לכתוב למי שנפגע...
אבל זה ההסתכלות האמיתית.
וזה לא מונע שהמערכת צריכה לקבל בקורת ולהשתפר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
הכי קל להאשים את הדת....
הדת לא אשמה, האחראיות על כאלו שנושרים לחלוטין מקיום תורה ומצוות היא בידי מי שמחבר לחלוטין את הדת למוסדות החינוך, ולא מוכן לקבל שאם מוסד או איש חינוך לא פועל כמו שצריך, אז גם הדת מוקיעה אותם.
כשכהן גדול טועה, יש בתנאים מסוימים קרבן מיוחד פר של כהן גדול, וכשסנהדרין טועים יש פר העלם דבר של ציבור.
לפי התורה אדם יכול לטעות גם אם הוא כהן גדול או דיין בסנהדרין (א"א להיות שניהם שמא הכה"ג יעבר את השנה כדי שלא יהיה לו קר מהרצפה ביו"כ.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
דבר יפה ופשוט ששמעתי.
אנחנו עומדים לפני בורא עולם ומבקשים סליחה על דברים הכי גרועים שיכול להיות. אם אנחנו באמת רוצים שיסלח אולי גם אנחנו צריכים לסלוח....
הבלים.
מי שלא ביקשו ממנו סליחה אין לו שום חיוב לסלוח, הדברים הנ"ל נאמרו לגבי מישהו שכבר ביקש סליחה ואתה תוהה אם לסלוח לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
בעיקרון זה נכון שהמוציא עליו הראיה. רק שאם לפי ההיגיון צריך קישורי הוראה והבנה בנפש בכדי להיות מורה.
מסתבר שמעבר לקישורי הוראה והבנה בנפש, יש דברים שלא עושים.
לא פוגעים בבן אדם בלי להיות בטוחים במאה אחוז שזה אכן היה, ושזה עלול לפגוע בתלמידים אחרים.
מגיל 0 מלמדים אותנו: "אל תדון את חברך...", "המלבין פני חברו ברבים כאילו.." ובכלל, להיכן נעלמו ה'תודה, בבקשה, סליחה'?
ודרך ארץ קדמה לתורה וכו'. יש כל כך הרבה דברים שאפשר להעלותם, כדי לא לפגוע בחבר. אלה לא נעלמים כשמגיעים להוראה, ולא צריך להבין בנפש כדי לקיים את המצוות הפשוטות האלו. שלפי ריה"ל הם נקראים 'המעשים הידועים'.
והלואי שנראה את זה כל הזמן לנגד עינינו, ולא נטעה, ולא נפגע באף אחד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה