הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
יש כבר כמה פורומים על דברים דומים, ועוד הרבה דברים ישנים, אני רוצה לתת כאן כמה דברים חשובים מאוד, בהתנצלות אם חלקם כבר הובאו, כל דבר חשוב, לקרוא לאט ולהפנים.
1. נהיגה היא מהראש ולא בידיים והרגליים. כלומר, הראש מחליט לאיפה לנסוע ורואה מה יש לפניו, כל הזמן להביט קדימה, ולראות גם לכל הכיוונים.
מי שבודק את עצמו איך הוא על ההגה, וכשהוא מסובב הוא מסתכל על ההגה, או שמתכנן בראש איך ללחוץ על הגז/ברקס זה סימן שהוא עוד לא בעניין. כל הדיוקים זה בהתחלה בשיעורים עד שמתרגלים.
כשאדם קולט לנהוג הוא פועל עם הראש בלבד! וכל שאר הפעולות נעשות אוטומטית, לא להתמקד בהם ולא במדרכה הצמודה או הרכב ליד אלא לאן אני נוסע.
2. הלחץ. כולם כבר דברו על זה, כי יכול להיות שיודעים כבר באמת לנהוג אבל להיות במבחן זה מלחיץ, בפרט כשעל הפרק עומדת ההכרעה הגורלית... וכבר כתבו על זה המון עצות, מתפילות סגולות צדקה וכדורי הרגעה. עד שינה טובה, אכילה, מוזיקה וכו' צריך לבדוק את כולם ולנסות.
אבל יש עוד עצה, להכניס לראש משהו אחר, שלא כל המח יהיה מלא במבחן ובספק הצלחתו, צריך לחשוב מראש על נושא מעניין שיכול לתפוס את הראש, אולי אפי' חדשות ברקע. כמובן לא יותר מדי שלא יסיח דעת מהנסיעה, אבל שיצליח לעניין אותך מספיק בשביל לשחרר את המח.
3. לחץ מהבוחן. באופן טבעי שמישהו שעוקבים אחריך בכל תנועה, ו-לפעמים רק- מחפשים אותך האם ובמה אתה בסדר ובמה לא, דבר כזה משבש את הדעת.
יש לזה כמה פתרונות ולפניכם אחד נוסף. לבטל את הבוחן. כלומר, לא להסתכל עליו בכלל, לא לנסות לראות אם הוא מרוצה ולא לנסות לרַצות אותו. אפילו לא צריך לדעת איך הוא נראה, כאילו זה איזה טרמפיסט שהצטרף לנסיעה, בעז"ה לא תפגשו שוב.
4. כהמשך לזה, בעת ספק. אם לא ברור מה לעשות עכשיו, למשל הולך רגל מרחוק, לדבר לעצמנו, להגיד לעצמי אני מספיקה אותו, או טוב נחכה לו. ולמשל מאחורי רכב שנעצר לומר יוצאים לעקיפה... הבוחן יכול להתרגז, או שהוא ישתוק בכעס, או שהוא ימלמל משהו מתחת לשפם. הוא גם עלול להביע דעה ולהתערב לטוב או למוטב, אבל לא לפחד ממנו ולא להגיב שוב. הנסיעה כרגע בידיים שלי מי הוא בכלל.
5. הבוחן יושב בימין. צריך להשים לב שההסתכלות שלו היא מכיוון קצת שונה, ולכן הוא עלול לראות לפנינו הרבה דברים, כמו קו עצירה [בפרט כשהכביש עקום לשמאלה] הולכי רגל, תמרורים ועוד. הוא גם יותר רואה את ההיצמדות לימין ואת הנתיב מהכיוון שלו, צריך להשים לב לזה. כמובן לא לשנות מהכללים אבל לקלוט את הראיה שלו.
6. הכלל הידוע של מתיחת הצוואר. להסתכל במראות לפני כל פניה, עצירה, וסתם כך מדי פעם לתקשורת, כולל מראת אמצע. ולסובב את הראש ולא רק את העניים. כמובן בזהירות שכמבואר ב-1 הנהיגה היא בראש, צריך מיד להחזיר את המבט למקום, לאיפה שתסתכל לשם תבוא. בכלל זה שידור מיומנות בהפעלת הרכב בכיוון המראות, המושב, ההגה, והרגלים.
7. מהירות זהירה. כשנוסעים באזורים צפופים, או בכיכרות, פניות, סיבובים ומעברי חציה, לנהוג פחות מהמהירות המותרת, להימנע מהצורך לעשות פעולות פתאומיות. כמובן לא לנסוע מדי לאט כי זה גם עילה לפסילה, אבל באזור עירוני ובפרט צפוף מומלץ לנסוע 10+ מתחת למותר. לשים לב שיש לפעמים תמרור של 30 וגם עם כולם על 60, הם כבר עם רישיון... כדאי גם לשמור על מהירות עקבית סביב מד מסוים, שישדר מקצועיות ונסיעה נעימה ללא האצות והאטות מיותרות. בפרט באזורים מהירים חשוב מאוד לא להיות מדי לאט, ולשמור על מהירות קבועה [ע"י נעילת הגז/ברקס בעליה/ירידה במצב מסוים].
כמובן שלפני הכל ואחרי הכל מבלעדי עוזך ועזרתך אין עצה וישועה.
1. נהיגה היא מהראש ולא בידיים והרגליים. כלומר, הראש מחליט לאיפה לנסוע ורואה מה יש לפניו, כל הזמן להביט קדימה, ולראות גם לכל הכיוונים.
מי שבודק את עצמו איך הוא על ההגה, וכשהוא מסובב הוא מסתכל על ההגה, או שמתכנן בראש איך ללחוץ על הגז/ברקס זה סימן שהוא עוד לא בעניין. כל הדיוקים זה בהתחלה בשיעורים עד שמתרגלים.
כשאדם קולט לנהוג הוא פועל עם הראש בלבד! וכל שאר הפעולות נעשות אוטומטית, לא להתמקד בהם ולא במדרכה הצמודה או הרכב ליד אלא לאן אני נוסע.
2. הלחץ. כולם כבר דברו על זה, כי יכול להיות שיודעים כבר באמת לנהוג אבל להיות במבחן זה מלחיץ, בפרט כשעל הפרק עומדת ההכרעה הגורלית... וכבר כתבו על זה המון עצות, מתפילות סגולות צדקה וכדורי הרגעה. עד שינה טובה, אכילה, מוזיקה וכו' צריך לבדוק את כולם ולנסות.
אבל יש עוד עצה, להכניס לראש משהו אחר, שלא כל המח יהיה מלא במבחן ובספק הצלחתו, צריך לחשוב מראש על נושא מעניין שיכול לתפוס את הראש, אולי אפי' חדשות ברקע. כמובן לא יותר מדי שלא יסיח דעת מהנסיעה, אבל שיצליח לעניין אותך מספיק בשביל לשחרר את המח.
3. לחץ מהבוחן. באופן טבעי שמישהו שעוקבים אחריך בכל תנועה, ו-לפעמים רק- מחפשים אותך האם ובמה אתה בסדר ובמה לא, דבר כזה משבש את הדעת.
יש לזה כמה פתרונות ולפניכם אחד נוסף. לבטל את הבוחן. כלומר, לא להסתכל עליו בכלל, לא לנסות לראות אם הוא מרוצה ולא לנסות לרַצות אותו. אפילו לא צריך לדעת איך הוא נראה, כאילו זה איזה טרמפיסט שהצטרף לנסיעה, בעז"ה לא תפגשו שוב.
4. כהמשך לזה, בעת ספק. אם לא ברור מה לעשות עכשיו, למשל הולך רגל מרחוק, לדבר לעצמנו, להגיד לעצמי אני מספיקה אותו, או טוב נחכה לו. ולמשל מאחורי רכב שנעצר לומר יוצאים לעקיפה... הבוחן יכול להתרגז, או שהוא ישתוק בכעס, או שהוא ימלמל משהו מתחת לשפם. הוא גם עלול להביע דעה ולהתערב לטוב או למוטב, אבל לא לפחד ממנו ולא להגיב שוב. הנסיעה כרגע בידיים שלי מי הוא בכלל.
5. הבוחן יושב בימין. צריך להשים לב שההסתכלות שלו היא מכיוון קצת שונה, ולכן הוא עלול לראות לפנינו הרבה דברים, כמו קו עצירה [בפרט כשהכביש עקום לשמאלה] הולכי רגל, תמרורים ועוד. הוא גם יותר רואה את ההיצמדות לימין ואת הנתיב מהכיוון שלו, צריך להשים לב לזה. כמובן לא לשנות מהכללים אבל לקלוט את הראיה שלו.
6. הכלל הידוע של מתיחת הצוואר. להסתכל במראות לפני כל פניה, עצירה, וסתם כך מדי פעם לתקשורת, כולל מראת אמצע. ולסובב את הראש ולא רק את העניים. כמובן בזהירות שכמבואר ב-1 הנהיגה היא בראש, צריך מיד להחזיר את המבט למקום, לאיפה שתסתכל לשם תבוא. בכלל זה שידור מיומנות בהפעלת הרכב בכיוון המראות, המושב, ההגה, והרגלים.
7. מהירות זהירה. כשנוסעים באזורים צפופים, או בכיכרות, פניות, סיבובים ומעברי חציה, לנהוג פחות מהמהירות המותרת, להימנע מהצורך לעשות פעולות פתאומיות. כמובן לא לנסוע מדי לאט כי זה גם עילה לפסילה, אבל באזור עירוני ובפרט צפוף מומלץ לנסוע 10+ מתחת למותר. לשים לב שיש לפעמים תמרור של 30 וגם עם כולם על 60, הם כבר עם רישיון... כדאי גם לשמור על מהירות עקבית סביב מד מסוים, שישדר מקצועיות ונסיעה נעימה ללא האצות והאטות מיותרות. בפרט באזורים מהירים חשוב מאוד לא להיות מדי לאט, ולשמור על מהירות קבועה [ע"י נעילת הגז/ברקס בעליה/ירידה במצב מסוים].
כמובן שלפני הכל ואחרי הכל מבלעדי עוזך ועזרתך אין עצה וישועה.
),
לא עוברים.
Reactions: צפונבון, כולל הלכה, זצער ועוד 6 משתמשים9 //