שיתוף - לביקורת בעקבות מרגל להשכרה...

  • הוסף לסימניות
  • #1
בעקבות הסדרה שאהבתי כל כך (רק אהבתי?! הרבה יותר...) התחלתי לנסות לחקות את יונה ספיר.
האמת חלמתי תמיד שיהיה איזה אשכול של קטעים על הסדרה, לא ידעתי האם זה לעניין לפתוח כזה דבר, כי אני יחסית חדשה (אז תמחלו לי אם זה לא לעניין)
כשהתחלתי לקרוא את הסיפור של @משולש ברמודה גיליתי בעמוד הראשון שיש שותפ/ה לחלומותיי, @רוח פרצים, רק בגרסה של ממלכה במבחן ובגרסה של קהילה שלימה... (אבל תפתח/י גם לממלכה במבחן!!! אני אקרא ואלייק לכולם! אני ניסיתי אינסוף פעמים לכתוב בסגנון מיה, אבל מה לעשות, לא הלך)
אז אני מעלה קטע, ומקווה שאצנן את המים הרותחים ותכתבו גם אתם... (הלייקים עליי)


שאול: "יש לי הצעה בשבילך."
אייל: "לא לראשונה."
שאול: "אני רציני הפעם."
אייל: "גם כן לא לראשונה."
שאול: "די, אייל, תפסיק עם זה."
אייל: "אוקיי. הפסקתי."
שאול: "אולי תשאל אותי מה הצעתי הנדיבה?"
אייל: "שואל."
שאול: "יופי. אתה מבין רמזים נהדר. כל הכבוד. חלקי בעסקה הוא להחזיר את עמיאל, גיסך, לארץ."
אייל: "לא. תודה."
שאול: "???"
אייל: "אני מתאר לעצמי שאתה הולך לסחוט אותי עד קצה הסיבולת שלי. ואל תגיד לי שממש לא"
שאול: "אומר. ועוד איך. החלק שלך בכלל לא קשור אליך"
אייל: "אלא ל...?"
שאול: "אלישמע. הבנתי שהוא מוכשר כמו אביו החורג, כמו שהבנתי שאתה לא מתכוון לשלוח אותו לצבא."
אייל: "לא קשור אלי. אהבתי."
שאול: "נו. נקסט."
אייל: "את שלי אמרתי. לא, תודה."
שאול: "נהיית מנומס."
אייל: "תמיד הייתי. העבר את תודותיך למורה אברמוב."
שאול: "אני אתקשר לאפרת."
אייל: "אתה מאיים עלי?"
שאול: "לא לראשונה."
אייל: "מצחיק. ותתפלא לשמוע שאפרת היא הוגת הרעיון."
שאול: "ולא ניסית לשכנע אותה?"
אייל: "לא. רק משום שאני יודע איזה עתיד יהיה לו בתור הבן של אבא שלו, וכמה יזרקו עליו בתירוץ הנדוש של 'הגנת המדינה'"
שאול: "אין על מה לדבר?"
אייל: "בטח שיש. מה תעדיף, על מזג האוויר בהונג קונג, או על גידול החסה בשטחים?"
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
"אני מתאר לעצמי שאתה הולך לסחוט אותי עד קצה הסיבולת שלי. ואל תגיד לי שממש לא"
"לא קשור אלי. אהבתי."
"נהיית מנומס.
אתה מאיים עלי?"
"לא לראשונה."
בטח שיש. מה תעדיף, על מזג האוויר בהונג קונג, או על גידול החסה בשטחים?"

ישר מהמקור....

איזה כיף שמישהו מרים את הכפפה
מקווה להעלות בקרוב....
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
שוב אני כותבת, אבל תתנו ביקורת! אני לא נעלבת... @דולפין כחול תשתפ/י! וכן כל מי שרק רוצה...



חיבוק אמיץ זה דבר לא כל כך מקובל, אחרי יום טרור שכזה, אחרי קבלת צו שמונה וגיוס מהיר של מאות אלפים. אבל הכללים משתנים כשמדובר באייל גלבוע.
"אלי!!!" הוא זינק לעברו, מחבק אותו בחיבוק הנ"ל.
"היית מאמין", אלי גיחך בעודו חבוק בזרועותיו של אייל, "שניפגש שוב בקרב?"
אייל הרפה במעט את אחיזתו בחברו. "לא הייתי מאמין שיהיה אחרת. אנחנו הרי חברים לקרב. לא?!"
"אז איך בשלומים?" מתעניין אלי בנימוס.
"ברוך ה'. אתה רואה... יש אזעקות, לפעמים, אבל מתמודדים... מה אתך, בחור?" אייל כיווץ מעט את עיניו, בוחן את חברו הטוב מלמעלה ללמטה.
"בסדר, יחסית, רק שהחתונה תדחה, לתאריך לא ידוע". אלי לא נתן לעצב לשלוט בקולו, אך הוא הורגש היטב.
"מה לעשות, גיוס זה גיוס. תאמין לי שהייתי מעדיף להישאר בבית, להיות עם הילדים".
"בטוח?" אלי פקפק, משום מה, "אתה דווקא לא נראה מי יודע מה אומלל כמו שאתה מנסה להיראות".
"אני רוצה לנקום את נקמתם של כל אלו שנטבחו", השנאה, תאוות הנקמה, ירו גיצים מעיניו הירוקות, "רוצה לגמור איתם. לתת לעם שלי לישון בשקט בלילות. לתת לאימהות לגדל בשלווה את הילדים שלהן".
"הבנו, המפקד. אז יאללה, ניכנס בהם!" אלי הצהיר ברוב קולות.
"ניכנס. ונצא. בשלום". אייל לקח ברצינות אופיינית את דבריו.
"ביחד ננצח!" הכריז אלי בדרמטיות.
אייל חייך, לראשונה. "בעזרת ה'".
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
שוב אני כותבת, אבל תתנו ביקורת! אני לא נעלבת... @דולפין כחול תשתפ/י! וכן כל מי שרק רוצה...



חיבוק אמיץ זה דבר לא כל כך מקובל, אחרי יום טרור שכזה, אחרי קבלת צו שמונה וגיוס מהיר של מאות אלפים. אבל הכללים משתנים כשמדובר באייל גלבוע.
"אלי!!!" הוא זינק לעברו, מחבק אותו בחיבוק הנ"ל.
"היית מאמין", אלי גיחך בעודו חבוק בזרועותיו של אייל, "שניפגש שוב בקרב?"
אייל הרפה במעט את אחיזתו בחברו. "לא הייתי מאמין שיהיה אחרת. אנחנו הרי חברים לקרב. לא?!"
"אז איך בשלומים?" מתעניין אלי בנימוס.
"ברוך ה'. אתה רואה... יש אזעקות, לפעמים, אבל מתמודדים... מה אתך, בחור?" אייל כיווץ מעט את עיניו, בוחן את חברו הטוב מלמעלה ללמטה.
"בסדר, יחסית, רק שהחתונה תדחה, לתאריך לא ידוע". אלי לא נתן לעצב לשלוט בקולו, אך הוא הורגש היטב.
"מה לעשות, גיוס זה גיוס. תאמין לי שהייתי מעדיף להישאר בבית, להיות עם הילדים".
"בטוח?" אלי פקפק, משום מה, "אתה דווקא לא נראה מי יודע מה אומלל כמו שאתה מנסה להיראות".
"אני רוצה לנקום את נקמתם של כל אלו שנטבחו", השנאה, תאוות הנקמה, ירו גיצים מעיניו הירוקות, "רוצה לגמור איתם. לתת לעם שלי לישון בשקט בלילות. לתת לאימהות לגדל בשלווה את הילדים שלהן".
"הבנו, המפקד. אז יאללה, ניכנס בהם!" אלי הצהיר ברוב קולות.
"ניכנס. ונצא. בשלום". אייל לקח ברצינות אופיינית את דבריו.
"ביחד ננצח!" הכריז אלי בדרמטיות.
אייל חייך, לראשונה. "בעזרת ה'".
את האמת.
גם במוחי עלה הרעיון להמשיך את הסדרה, אפילו על אייל במילואים עכשיו...
משום מה, דווקא מאייל במציאות של חיינו פחות התלהבתי מאייל הקלאסי. המובא אגב, במלוא אותנטיותו(!) בפרק הראשון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
את האמת.
גם במוחי עלה הרעיון להמשיך את הסדרה, אפילו על אייל במילואים עכשיו...
משום מה, דווקא מאייל במציאות של חיינו פחות התלהבתי מאייל הקלאסי. המובא אגב, במלוא אותנטיותו(!) בפרק הראשון.
גם אני ממש כך, אבל לדעתי זה פשוט כי הכתיבה הייתה אמורה להיות שונה מעט,
המשפט הזה למשל
"אני רוצה לנקום את נקמתם של כל אלו שנטבחו", השנאה, תאוות הנקמה, ירו גיצים מעיניו הירוקות, "רוצה לגמור איתם.
זה לא משפט של אייל, נקודה.

אבל בכללי, יש חלקים שממש צועקים יונה ספיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
"אני רוצה לנקום את נקמתם של כל אלו שנטבחו", השנאה, תאוות הנקמה, ירו גיצים מעיניו הירוקות, "רוצה לגמור איתם. לתת לעם שלי לישון בשקט בלילות. לתת לאימהות לגדל בשלווה את הילדים שלהן".
לדעתי מתאים לתאר פה את ניצוץ הפגיעות בעיניו של אייל. ולא את תאוות הנקמה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
דבר ראשון תודה.
תודה לכל מי שקרא, הגיב והעיר.
לדעתי מתאים לתאר פה את ניצוץ הפגיעות בעיניו של אייל. ולא את תאוות הנקמה...
נכון מאוד!!! תודה על ההערה! רק אחרי שהערת שמתי לב כמה שזה נכון...
יש מקום גם לקטע על דופליקטים?
בטח! האמת שגם ניסיתי לכתוב על דופליקטים, אבל אולי בגלל שיש רק ספר אחד ולא הספקתי להכיר ממש את הדמויות, אז לא ממש הצלחתי. תעלי, בכיף.
אני עובדת על עוד קטע, מקווה לעלות בקרוב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
חנוכה שמח!
שוב כתבתי קטע...
קצת יותר ארוך... בכוונה ניסתי שוב לכתוב על המלחמה, דווקא בגלל שהיו על הקטע על המלחמה יותר הערות.


חוגלת:
אני ראיתי שאבא נפרד מאמא. הוא אמר לה שאולי הוא לא יוכל לדבר איתה בטלפון. אמא לא בכתה, אבל ראיתי שהלב שלה כן בוכה קצת. אבא עבר בין החדרים ובין המיטות של כולנו ונתן נשיקות לכולם. עצמתי עיניים, כדי שלא ישים לב שאני רואה אותו כשהוא עצוב. הוא נישק אותי, ואחר כך את אלישמע ואת אליצפן, אבל ליד שילה הוא עצר. וקצת בכה.

אלישמע:
לכל החברים שלי בתלמוד תורה סיפרתי שאבא שלי ילחם בחמאס, ושהוא בצבא והולך לעזה. כולם חשבו שהוא גיבור ואמיץ. ואני אמרתי שנכון. כי הוא באמת גיבור ואמיץ. אליצפן סיפר לי שהוא הרג שודד או מחבל בהליקופטר. אבא שלי גיבור. והוא גם אמיץ. הוא עזר לדוד עמיאל לברוח לחוצלארץ. הוא עזר לסינים עם כל דובי הפנדה שלהם.
אבל אתמול, לפני שהוא יצא מהבית, אחרי שהוא נישק אותי, ראיתי אותו, נעצר ליד שילה, ובוכה.

אליצפן:

כשקמתי בבוקר אבא לא היה בבית. אמא אמרה לי שהוא נסע לעבודה, אבל בגלל שכבר הרבה זמן לא היתה לו עבודה, שאלתי גם את אלישמע לאן אבא נסע.
הוא אמר שלעזה.
יותם צוקר, חבר שלי, סיפר שלקחו את בן דוד שלו לעזה. נבהלתי. גם את אבא שלי? לא יכול להיות. פעם אחת חטפו אותו והוא ברח. מאז כולם מפחדים מאבא שלי.

שילה:
מישהו בוכה. וזה מוזר. כי בדרך כלל רק אני בוכה.
אני לא פותח את העיניים, בשביל שאף אחד לא ישים לב שהתעוררתי, אבל אני שומע את אבא שלי. הטוב, החזק, בוכה.
זה קצת עצוב לי שאבא שלי בוכה, כי אני יודע שהוא עצוב. אבל הוא יהיה עצוב יותר אם גם אני אבכה.
אז אני, כמו אבא שלי הרבה פעמים, מתגבר. שותק. עוצם עיניים.
וממשיך לישן.

אפרת:
לפני שאייל יצא, הוא סבב בין החדרים ונשק לילדים. הוא נשק לחוגלת, לאלישמע ולאליצפן. אחר כך הוא פנה אל עריסתו של שילה.
לרגע חשבתי שאני מדמיינת.
מכונת הלחימה, טיל השיוט האגדי, נעצר. ליד מיטת בנו התינוק. והזיל דמעה.
גם אני בכיתי. אם לו מותר, אז בטח גם לי.
אני בכיתי בסלון, הוא בכה ליד שילה. בכינו על העבר העצוב. על ההווה הכואב ועל העתיד הלא ידוע.
כשהוא יצא מהחדר, לא ראו עליו זכר לדמעה. הוא חייך את חיוכו הרגיל והודה: "בכיתי".
לא רציתי להעמיד פני נדהמת. "ראיתי". חייכתי אליו חיוך קטן בחזרה. "הילדים לא יודעים שיש כזה דבר אבא שבוכה. מזל שהם ישנים".
לרגע היה נראה שאייל נבוך בדמעותיו, אבל במשנהו היה נראה גאה בהם עד מאוד. "זה מה שקורה לך כשאתה הופך להיות אבא". הוא עצר לרגע והמשיך, "תתפללי שאוכל להמשיך להיות כזה".
ידעתי שהוא לא יוצא לשחק שוטרים וגנבים, אבל בכל זאת, הנימה הרצינית שלו הלחיצה אותי.
"בהצלחה, אייל". איחלתי, איחול נדוש וישן.
הוא החזיר לי מבט מקווה. מאמין. "אמן. ותשתדלי שהילדים... שידעו כמה שפחות. שידאגו כמה שפחות".
"אשתדל". הבטחתי לו. הוא קרץ לי בעיניו.
שנינו הבנו שזה חסר סיכוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
רק הערה קטנה- קח/י בחשבון שהם גדלו....
לא זוכרת בדיוק את השנים, אבל הזמן היה אמור לעבור קצת
אלא אם כן דֶני חזר בזמן והקפיא אותו בשבילם:D
חוגלת ואלישמע אמורים לדבר ממקום פחות ילדותי
אבל תודה על החייאת הסדרה הזו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ואוו איזה יופי,
לראשונה קראתי את כל האשכול,
וחויה בשבילי לפגוש את אייל שוב פעם בכזאת אותנטיות!!
אז אם הוא בעזה תפללו עליו-"אייל בן ניצה" ...
מחכה לעוד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
. @דולפין כחול תשתפ/י! וכן כל מי שרק רוצה...

טוווובבב....
אחרי החלטת כתיבה נחושה וקריאת הסדרה שוב ושוב למען יצירת אייל אוטנטי, זה הגיע...
אייל כמו אייל, לא יוצב לשירות מילואים פשוט, אלא יקבל משימה רצינית. הוא גויס למילואים במוסד, אגב מכירה מישהו שגויס למילואים בשב''כ, ככה שהבנתי שיש כזה דבר ושם עמלים על פריצות סייבר רועי , ועבודה מסביב לשעון בחסימת פורצים לאתרים משמעותיים כמו דואר ישראל, מערכת יירוט ריח קלמנטינות, וכו'.
זהו ניסיון ראשון בכתיבת סגנון זה, ראו הוזהרתם!

לא ארוך, אני יודעת, אבל מי שמצא השראה אשמח לקבלה על פי סימנים....

אורי הרים עיניים עייפות ממסך המחשב, מביט בדלת הנפתחת בלאות שהומרה בחיוך מידי כשראה את הנכנס ''אייל!''
''כן, זה אני''. הוא סקר את המקום שהיה לו לבית, מתיישב על הכיסא הריק מול מפקדו לשעבר.
''מה אתך? עם המשפחה?'' אורי הזיז את הניירת האינסופית שהצטברה בדממה על השולחן הגדול, רוכן לעבר הסוכן שלו.
''משתדלים להיות בסדר.'' במבטו ניצוצות זעם, כאב ורצון לנקמה מתחרים על המקום הראשון. ''אורי... מה... מה קרה? איך?''
הרמס''ד השפיל את עיניו לרגע, ואז הישיר אותם חזרה, סמכותיות בקולו ''נדלג על זה עכשיו. יקומו וועדות חקירה, יעופו ראשים, אבל זה לא יהיה קשור אליך בשום צורה. הייתה פאשלה רצינית, ואין ספק שיש יותר מבוגד אחד מתוך המערכת שהעדיף להתעלם מההערכות הברורות.'' הוא דמם לרגע ''ממך נבקש משהו אחר.'' רגע ארוך הוא גישש במגירת השולחן, ואז שלף תיקייה, תמונה נעוצה בראשה ''יחיא סינוואר. מכיר?''
אייל הנהן, דומם.
''תרכיב לך צוות. יש לך יד חופשית ממני לכל מה שתצטרך.''
''אלי.'' הוא ירה, מתרומם, לוקח את תיקיית הקרטון הדקה.
''תקבל.''



תגובות, בבקשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
@דולפין כחול -דבר ראשון- תודה! השיתוף שלך היה כמו אישור שפתיחת האשכול הזה היתה לעניין.
חוץ מזה שהקטע שלך מזכיר לי דברים אהובים ובלתי נשכחים... אהבתי ממש!

אפשר לשתף כאן כל קטע, או שזה בהמשכים?
כל קטע (אם התכוונת לשאול אותי).
רק לי הפריע שקצת צנזרת את אפרת? מה עם פרידה נורמלית גם ממנה?
הייתי מצפה לקצת יותר מכמה קלישאות.
מי אמר שהוא יצא? על זה כתבתי, את זה סיפרתי. הגיוני שפרידה ארוכה ומרגשת התמשכה אחר כך...

בהצלחה לכולם- כולל לי בעצמי- מנסה לכתוב עוד... תנסו גם אתם!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

גלגל_מזלות_וינשוף_קסום.gif

ברוכים הבאים לאשכול הרשמי של "חויה בקליק" - הבית של המשחקים האינטראקטיביים, הקליקרים וההפעלות הכי חכמות שיש.

לרגל השקת האשכול ועונת המבצעים (Black Friday שקורה עכשיו וחנוכה שמגיע מיד אחריו), בנינו עבורכם את "גלגל המזל".אנחנו לא נגלה לכם איזו הנחה תקבלו. אתם תצטרכו לגלות בעצמכם...

אז איך זה עובד?​

בנינו אלגוריתם מיוחד שמחלק קופונים בצורה אקראית לגמרי.
בתוך המאגר מסתתרים:
מגוון סוגי קופונים לשירותים שלנו מהנחות בסיס ועד משחקים ללא עלות!

רוצים לסובב את הגלגל ולבדוק את המזל?​

  1. הגיבו כאן באשכול: "אני רוצה לסובב את הגלגל"
  2. נשלח לכם בהודעה פרטית קישור קסם חד-פעמי.
  3. לחצו על הקישור- ותגלו מיד במה זכיתם.
  4. כל כרטיס זוכה!

קצת עלינו (למי שלא מכיר):​

אנחנו ב"חויה בקליק" הופכים כל אירוע – מיום הולדת משפחתי ועד כנס של 2000 איש – לאירוע סוחף, תחרותי ומגבש.

מה תמצאו אצלינו:

  • מערכות טריויה להפעלה עצמית: אתם בונים את המשחק, מקרינים על מסך, והקהל משחק מהניידים שלו בזמן אמת-גם בטלפונים כשרים!. (פתרון מושלם וזול למשפחות, ימי הולדת וכיתות).

  • השכרת קליקרים (שלטים) פיזיים: הדבר האמיתי! ערכות של שלטים אלחוטיים למשחק ללא צורך אינטרנט וטלפונים בכלל. (הפתרון האידיאלי למוסדות, סמינרים, תלמודי תורה ומשפחות).

  • הפקות תוכן מלאות: אנחנו בונים לכם את השאלות, את העיצוב ואת החוויה מא' ועד ת' לארגונים ומוסדות
  • תוכנית בת מצוה יחודית חוויה סוחפת, מגבשת ומלאת עניין שכולם שותפים בה! לאירוע בת מצוה שלא ישכחו! טריילר לצפיה

  • ספיישל חנוכה: תוכניות מוכנות, מעוצבות ומתוכנתות למסיבות חנוכה - רק לחבר למסך ולהתחיל לשחק.

  • מסע את תוך עצמי וכמובן התוכנית החדשה שלנו סינק מסע מרתק לגילוי עצמי עם תוצאיה אישית ויחודית לכל משתתף
    מסע שאף משפחה לא מפספסת! טריילר לצפיה

שירות ותמיכה​

האשכול הזה נועד לכיף, להתייעצות על סוגי הפעלות ולחלוקת ההטבות.כדי שנוכל לתת שירות מהיר ומדויק ללקוחות קיימים (ובמיוחד בלחץ של חנוכה):שאלות טכניות, עזרה בתפעול או תמיכה בזמן אמת – נא לא לכתוב באשכול זה! (אנחנו עלולים לפספס אתכם כאן).פנו אלינו אך ורק בערוצי התמיכה הרשמיים לקבלת מענה מיידי:

📞 בטלפון לתמיכה ושירות: 03-773-7970
🌐 לאתר שלנו ולהתרשמות: -https://clicker.co.il/
📧 מייל: K037737970 @ GMAIL.COM

אז... מי הראשון שיש לו אומץ לסובב את הגלגל?
התגובות פתוחות, הקופונים במערכת מחכים... צאו לדרך! 👇

אשכולות דומים

קטע שכתבתי- שילוב של מרגל להשכרה ודופליקטים🔥



אייל שמע רחש מבחוץ.
איך-- מה--?
זה המקום בין הסודיים בעולם! לא היה סיכוי למישהו להתחקות על עקבותיו, אלא אם כן הוא... אייל חיפש דימוי מתאים, לא בן אנוש.
אייל יצא מהמבנה הרעוע, דורך את אקדחו בשנייה.
הוא הביט המום בדמות שצצה מולו לפתע, כאילו מתוך אש.
אייל לא רגיל להיות המום. שום דבר כבר לא מפתיע אותו, סוכן הביון המהולל. אבל בכל זאת- לצאת מתוך אש? לזה הוא לא ציפה.
"נעים להכיר" הדמות התקרבה אליו, ואייל כבר יכל להבחין שמדובר באיש צעיר, בן 20 לכל היותר. "דֶנִי הארט".
"אייל גלבוע". אייל לא כלא את סקרנותו, ושאל: "איך הגעת לכאן?"
"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?" דֶנִי שאל. "זה ילווה אותך עד סוף חייך". אנשי הקוֹסְטָדוֹס סִילֶנְטִי לעולם לא עוזבים רֶבֵלַרים.
"בטוח". אייל לא הרפה את אחיזתו באקדח.
"אני... דוּפְּלִיקֶט" דֶנִי לחש, כאילו אי מי יכול להגיע למקום הזה מלבדו. אנשיו של זירו מגיעים לכל מקום. הבהבה הידיעה בראשו.
"אתה מה?" אייל תמה. דוּפְּלִיקֶט? לא שמעתי על זה מעולם. יותר מדי דברים מוזרים פה.
"בקצרה- יש בעולם מסדר נסתר, הנקרא מסדר הדוּפְּלִיקֶטִים. בעצם, אנחנו לא בני אנוש. כלומר, אנחנו בני אנוש שניחנו בכוח מיוחד- להשתכפל. כרגע אני סֵקֶנְדֶר, שזה אומר--" רעיון צץ במוחו של דֶנִי, "בלי דיבורים, פשוט תראה".
דֶנִי ביצע כמה תנועות בידו שאייל לא הצליח לעקוב אחריהן, ולפתע הם נעטפו בהילה של אש.
למראה עיניו הפעורות של אייל, דֶנִי ביצע שוב את התנועות והאש נעלמה כלא הייתה.
אייל מלמל בכעס "לא ימצא בך... מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים..." בשבת האחרונה שלו בבית, לפני שקרה כל מה שקרה, חוגלת ביקשה ממנו ללמוד איתה למבחן. השבת הזאת נחרתה במוחו לנצח. תבורך המורה של חוגלת שהחליטה לבחון אותם על סוגי המכשפים בספר דברים.
דֶנִי שלף את הכובע מראשו, מציג שם כיפה שחורה גדולה. "אני יהודי, אייל. חרדי. לא מכשף חלילה. דופליקים זהו כוח עצום, שה' יתברך נתן לעולם, על מנת שנשתמש בו לטוב. ואני יכול להעיד על עצמי שאני דווקא בזכות כוח זה מגביר את קידוש ה' בעולם. בכל אופן, אייל, באתי לטובתך."
"לשם מה באמת באת לכאן? איך הצלחת לגלות את המקום הזה?" כמה אייל חיפש עד שמצא מקום שאין רגל אדם דורכת בו.
"אינני בן אנוש, אייל. אני דופליקט. היכולות שלי שונות" דֶנִי נאנח. "אני באתי לכאן אייל... בשביל לומר לך משהו".
"תגיד" עיני אייל, ירוקות זועמות, עדיין לא הפשירו.
"אייל. באתי להודיע לך שזה נגמר. אתה יכול לחזור הביתה." נשימה עמוקה, "אפרת מחכה לך".
וכמו מתוך חלום, דֶנִי התמוסס לתוך האש,
ונעלם.


△▽△


אלי ישב בדירתו בישראל, זורק את פחית הקולה מספר האלף שהוא שתה ביממה האחרונה לכיוון הפח.
אייל. איפה הוא?? הוא הפך יבשות וימים בשביל לגלות את מיקום חברו הטוב.
לא מצא קצה של חוט שיעיד על מיקומו.
חוץ מ... אלי נזכר בדֶנִי. יצור מוזר שהתעקש שהוא יכול למצוא את אייל.
מה איתו באמת?
לפתע, בדיוק כמו שקרה לאייל לפני דקות מועטות אי שם בגלובוס, צצה דמות מתוך אש.
אלי שותק למקומו. "ממ..ממה אתה עושה כאן??? מי אתה??"
"נעים להכיר" קול מלא רוע, "זירו. אתה תתחרט על היום שפגשת אותי, תאמין לי. אבל אין לך ברירה. החיים של חבר שלך תלויים בך."
"אייל???"
"גם. וגם דֶנִי, הדופליקט העלוב ששלחת אליו. שניהם בידי".
אלי נשך את שפתיו, "דוּפְּלִיקֶט?"
"אה, שכחתי שאתה תמים. כן, בנדו עדכן אותי עליך הכל. דופליקט זה-- בעצם, מי אתה שמגיע לך הסבר? אייל בידיים שלי" ועוד רגע גם אתה.
"מה.. מה אתה רוצה??" אלי ניסה למקד מבטו בזירו.
"זה פשוט. עכשיו רק תצטרף אליי, ואסביר לך בדרך" שלא תיקח יותר מ3 שניות. יש לך עסק עם דופליקט, אלי יקירי.
"אני רוצה הוכחה" אלי התאפס על עצמו. הוא לא יכול להיות בטוח בכלום. מה הסיכוי שמישהו מצא את אייל? אפילו אני, חברו הטוב לא הצלחתי!
"הוכחה... ובכן" זירו חשף את שיניו הצחורות, "לא תקבל. בוא עכשיו"
"ואם אסרב?"
"סירוב לא יזיז פה כלום. אני דופליקט. אתה עכשיו מתלווה אלי בין אם תרצה ובין אם לא. שלוש, שתיים, אחת..."
זירו סגר ופתח את ידיו ונעלם לתוך הילה של אש, כשאלי, איתו.
הקרב על חיי חברך, וחייך, מתחיל עכשיו.


△▽△


אייל מצמץ פעמיים בעיניו. מה-- מה קרה עכשיו?
הוא חלם?
זה אמיתי?
לא. הוא לא חלם.
אייל נכנס לתוך המבנה הרעוע, נותן לזכרונות להציף את כולו.
אפרת. הילדים. שילה הקטן.
והוא... איזה מן איש הוא? נטש אותם, גלה למקום שאיש לא יכיר.
איש לא יכיר, אה? אז מה בדיוק היצור ההוא, דֶנִי או איך שלא קוראים לו עשה כאן?
אייל השעין את ראשו על כף ידו ועצם את עיניו.
שוב רחש. דֶנִי חזר?
משהו במחשבה הזאת שימח אותו, משום מה.
לא. זה לא היה דֶנִי.
אייל שלף את אקדחו, מכוון אותו לכיוון הבא.
"אייל גלבוע" הוא לחש בקול מאיים. "הגיע יומך".
"אתה מצפה שאתחיל לבכות לאמא?" אייל סינן. הוא לא יודע מי זה, אבל שידע שהוא לא הראשון. "לא יעבוד לך, היא נפטרה".
"משתתף בצערך" הלעג נשמע היטב במרחב השקט, "הסֵקֶנְדֶר שלי, ברגעים אלו ממש, לוקח את חברך הטוב אלי. הבייס של דֶנִי בידי, וגם אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלו. מי שביקר אותך עכשיו הוא הסֵקֶנְדֶר האחרון שנותר לו, מלבד סֵקֶנְדֶר בועת האוצרים. ובועת האוצרים, גם היא כבר בידי"
"מי אתה" אייל לא שאל. הוא ציווה.
משהו בטון שלו גרם לזירו לענות. "אני זירו. אייל, המשחק שלך נגמר היום. תברח לאן שרק תרצה, הדופליקטים ישיגו אותך. הגיע הזמן להבין שהפעם כשלת"
"אז מה מונע ממך להרוג אותי?" אייל לא חש פחד. הוא יודע שלבא שמולו יש אינטרסים להיותו בחיים.
"אני צריך אותך".
כמו תמיד. אין מי שלא. "ברוך הבא למועדון. קח מספר".
זירו כיווץ את עיניו. אייל הזה... הוא החליט לא להרבות במילים מיותרות.
בפעם השלישית לאותו יום, טבעת של אש עטפה את השניים והם התמוססו לאיטם אל הלא נודע.
אייל גלבוע, המשחק רק התחיל.


△▽△


דֶנִי הארט. אפרת הגתה שוב ושוב את השם שכיכב במחשבתה.
הוא הצליח למצוא את אייל?
להעביר לו את המסר?
הוא הצליח... לשכנע את אייל לחזור הביתה?
"בואו לארוחת ערב, ילדים". היא קראה בקול, מביאה צלחות חד פעמיות מהארון. למי יש כוח לשטוף כלים בתקופה הזאת?
חוגלת, קראה כהרגלה, "אני באמצע ספר".
אליצפן הגיח מהחצר, מתיישב ליד השולחן. "מה יש לאכול?" הוא שאל.
"יש לחמניות ויש כל מיני ממרחים, אתה יכול לקחת לך. איפה אלישמע?" שאלה בעייפות.
"ל'יודע" אליצפן אמר, לוקח לעצמו לחמנייה מהשקית.
עשר דקות כבר עברו ואפרת התחילה לדאוג. בחוץ כבר חשוך, ואחרי הסבב טלפונים שערכה נשמע שאלישמע לא בשום מקום. נו באמת, איפה הוא יכול להיות?
"אמא, שילה התעורר" חוגלת זרקה את הספר על הספה, הולכת לחדר הבנים.
"תשמרי עליו עכשיו את, חוגלת, טוב?" אפרת לא ידעה מה לעשות. איפה הילד הזה?
שרק לא יעלם לה עכשיו. מספיק לה אייל.



אותה שעה בדיוק, קצה היישוב שלומים.
"ילד, בוא רגע תראה לי איפה משפחת קצבורג" אדם חסון, כבן ארבעים לערך פנה אל אלישמע.
"אבא אמר לי לא ללכת עם זרים ואתה זר" אלישמע קיפץ סביב הזר בהתלהבות.
"רק תראה לי איפה הם גרים" הוא ביקש.
"אבל אבא אמר" והוא לא בבית עכשיו, ודווקא לכן אקשיב לו.
"אבא לא בבית" הזר כאילו קרא את מחשבותיו "אתה יכול לבוא, הוא לא יכעס".
"אדון זר, מי אתה ואיך אתה יודע שאב'שלי לא בבית?" אלישמע הסתקרן.
ילד קטן. וואלה אין לי כוח אליו. מזל שאני דוּפְּלִיקֶט.
בפעם הרביעית לאותו יום, ללא שום שינוי, האדם ביצע את התנועות הדרושות והילה של אש עטפה אותם, ממוססת את השניים באיטיות.


△▽△


"שוב אנחנו נפגשים, אה?" זירו הפתיע את דֶנִי ממאחורה.
"ידידים ותיקים" דֶנִי נאנח. מה זירו רוצה ממנו הפעם?
"אתה מוקף, דֶנִי. אחד מהסֵקֶנְדֶרים שלך כבר אצלי"
דֶנִי קטע אותו, "ידוע". הוא ביצע נקסום, וראה שהסֵקֶנְדֶר שלו כלוא בקופסת כליאה אצל זירו, ללא יכולת להזיז את ידיו.
זירו המשיך ללא כל התייחסות לדֶנִי, "וגם אתה, הבייס, כבר אצלי. אין לך דרך לצאת מפה" לפתע התגלו כמה צלליות של דופליקטים בסביבה.
דֶנִי לא נרתע. לא פעם ראשונה שזירו רוצה ממני משהו.
"אתה לא מפחד, ואני לגמרי מבין אותך. אבל הפעם, לא מדובר רק בדופליקטים. הסיפור הזה, הוא של בני אנוש". זירו חייך בערמומיות, יודע שזה יצית את דֶנִי.
אייל! עיניו של דֶנִי נפערו, למה, למען ה', גם הוא בסיפור?
רגע. בכלל, מי אמר שמדובר עליו?
תהיה הגיוני, דֶנִי. אין בן אנוש אחר שיהיה מעורב כאן
.
"אייל אצלך כבר?" דֶנִי שאל בייאוש.
"אייל, והבן שלו, וחבר שלו, אלי. גם אותו אני צריך"
"הבן שלו?" דֶנִי רשף. עד היכן זירו מסוגל להגיע?!?
"אני לא הראשון" זירו התכוון לפרשיית אליצפן. אבל כן הדופליקט הראשון.
"מה.. מה אתה רוצה ממנו?" דֶנִי שאל, יודע שלא בהכרח יקבל תשובה.
"מאייל או מבנו?"
"משניהם".
"שאלה מעניינת. את אלישמע אני צריך על מנת לסחוט בעזרתו את את אביו, ואת אייל" זירו לחש בקול ארסי "אהפוך לדופליקט".
כדור הטונגו אצלי, ואין כוח בעולם שיוכל לעמוד מולי.

△▽△

"אייל" זירו פנה אליו, "גש הנה".
"מדוע שאעשה זאת?" אייל נשאר לעמוד במקומו.
"אם אינך חפץ בכך, אל תבוא. אני אבוא אליך" זירו, באופן מפתיע, התקרב הוא לאייל.
"אלישמע בידי" הוא לחש לאוזנו, אך כל הברה נשמעה לאייל כמו אלף פעמונים.
אלישמע..!
הוא נשם עמוקות, והישיר מבטו אל זירו. אייל לא מראה חולשה מעולם. גם כשהוא חטוף על ידי ישות מוזרה כמו זירו. "תביא לי אותו". ביקש.
"כן בטח, ממש בשמחה. רק קודם, יש דבר שאתה צריך לעשות" זירו שלף שפורפרת בוהקת, כדור סגול מרצד מעליה. "בוא!" פקד על אייל.
אייל ניגש בצעדים קטנים, אך בטוחים.
"תיגע בזה" זירו הורה לאייל. אייל הביט בכדור המכושף. "ואז מה יקרה?"
"תיגע ואז תדע"
"לא רוצה"
"אין לך ברירה. אלישמע עוד רגע כאן" זירו סימן לבנדו והוא יצא החוצה, להביא את אלישמע.
"תיגע" זירו ציווה.
"לא נוגע".
"תיגע".
לא נוגע".
לזירו נמאסו המשחקים, והוא פשוט דחף את השפורפרת עם הכדור לעבר ידו של אייל.
בדיוק ברגע שאלישמע נכנס.
"אבא, לאאאאא!" הוא זעק.
אבל כבר היה מאוחר מדי.
אייל חווה את ההתגלות הדופליקטית הראשונה שלו.




איך זה?
לעשות המשך?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה