סיפור בהמשכים נשק הימלטות - סיפור בהמשכים

[אוראל סולטן]

סליחה שאני שואל, אבל מה זה "האל מן המכונה"?

 

[תמרוז]

סליחה שאני שואל, אבל מה זה "האל מן המכונה"?

מושג בספרות, הוא מגיע מיון, פעם היה בהצגות ביון הרבה פעמים כשהגיבור לא הצליח להחלץ מן הבעיה, היה יוצא אל מאיזו מכונה והרג את האויב והציל את הגיבור.
אריסטו מדבר על זה ואומר שלכתוב כזה דבר, שיש הפתעה שלא נובעת מהסיפור היא מורידה מאד מערך הסיפור. וכדאי להמנע מכך. כל דבר בסיפור אמור לנבוע מהמאורעות שלפני או מאופי הגיבורים.
עוד אוסיף ואומר, שעדיף להביא אל מן המכונה שיכניס את הגיבור לבעיה ולא שיוציא אותו ממנה...

 

[אוראל סולטן]

אז זה טוב? לא טוב? לא כ"כ הבנתי...

דרך אגב, ממה ההפתעה?

ולגבי זה:

עדיף להביא אל מן המכונה שיכניס את הגיבור לבעיה ולא שיוציא אותו ממנה...

חכי להמשך (ביחד עם @אליהו פ )...

 

[תמרוז]

אז זה טוב? לא טוב? לא כ"כ הבנתי...

דרך אגב, ממה ההפתעה?

ולגבי זה:


חכי להמשך (ביחד עם @אליהו פ )...

טעיתי, לא כ"כ הבאת אל מן המכונה. הבאת הפתעה. זה שונה.
אל מן המכונה זה דבר שמוריד מאד את ערך הסיפור. הוא דבר שלילי, שמים אותו בספרי ילדים בעיקר. ולכן הם ספרי ילדים ולא מבוגרים...

 

[אוראל סולטן]

בעז"ה כנראה שיעלו פרקים גם בחוה"מ.

רק ה' יודע.

 

[אוראל סולטן]

לקרוא את ההודעה הקודמת שוב!!!

שיניתי שם נקודה מאוד חשובה.

 

[אוראל סולטן]

נקודה חשובה במבט ההשקפתי.

 

[אוראל סולטן]

למי שעדיין לא שם לב, יש בדף הקודם שלושה פרקים חדשים ב"ה (כמובן , ב"ה עובדים על הבאים!!! [שבינתיים עדיין רק במוח.]).

 

[אוראל סולטן]

שאלה: האם אהבתם את השינוי לזירה אחרת בסיפור?

אם כן- לחצו על "תודה".

אם לא- לחצו על "שכוייח".

אחר- לחצו על "חחח".

תגובות, הערות, הארות וכמובן הסברים יתקבלו בברכה!!!

 

[אוראל סולטן]

לתשומת לבכם: בתקציר של הפרקים האחרונים השתדלתי להדגיש את האזור שבו אנו נמצאים בסיפור, כך יוכל להצטרף אלינו גם מי שאין לו כוח לקרוא את הכל (לא שיש אחד כזה... אבל בכל זאת. שיהיה.).

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בשנת 2175.
"הזקן" מספר אגדה על "יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה.

בקולמנסקופ, נמיביה: שני אנשים עומדים על המדרכה הנעה ומדברים על השינויים שחלו במקום אך לפתע, האיש הראשון נותן אגרוף לשני, וגורם לו להתעלף. הראשון מת על ידי רובוטים, ומשפחתו באים לקברו, שם נתקלים ברובוטים שמנסים להורגם. הם בורחים ליער, שם נהרג האב. לפתע הבן צץ בפתח המערה. חי וקים.

בשנת 2100.

בקנדה: סוניל נתקע בחדרו, וחווה שם תופעות מצמררות.

בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. קבוצת הליפקולס נכנסת לאחוזה, ומוצאת את עצמה במלכודת בחדר עם ילדים. החדר מתפוצץ.
האיש האפל מגלה לפבר באחוזה, ומכניע אותו.
חייל ומפקדו מהליפקולס מתעוררים ומנסים לברוח מהמקום. בעל האחוזה מבחין בהם ויורה בהם למוות. בזמן שהוא לא שם לב, ברגע שהוא לא שם לב, בורח מאחוריו אדם המכונה נהיקר. קוטל הראשים.
בלילה אדם בשם טגיאו מתגנב אל הטירה ופוגש את בעליה, שמציע לו עסקה מפתה. הוא מסרב, והאיש מאיים עליו ויוצא. טגיאו נשאר לבדו. מפוחד, אך נחוש. גורלו לא ידוע.

#17

"בני?", שאלה מריה בקול רועד, "מניגלור?".

הדמות התקרבה, וחיוך מרושע התפשט על פניו. "לא, גברתי", אמר מניגלור, קולו קר ומתכתי. "אני כבר לא הבן שלכם".

הוא נצמד אליהן, עיניו בוערות באש אפלה. "אתם לא משפחתי", אמר בקול קר, "אתם רק בובות. בובות שאני צריך להיפטר מהן". מניגלור הוציא מכיסו אקדח, וירה במהירות בשניהם. מטווח אפס.

לאחר רגעים ספורים, הן חדלו לנשום. גופותיהן הרפות נפלו על הרצפה, פניהן חיוורות כסיד. מניגלור הביט בהן בעיניים ריקות, ללא שמץ של חמלה.

לפתע, הוריד את שרוולו, וחשף את שעונו המשוכלל. הוא שחרר את רצועתו בנגיעה קלה, גורם לשעון ליפול בכף ידו השנייה שהושטה מתחתיו. "זמן להיפרד", לחש, "פקודה חייבת להתבצע".

הוא קירב את השעון קרוב לפניהן של מריה ואנל, והעביר את השעון במהירות מעל עיניהן. אור עטף אותן, וגופן החל להתפרק לאט לאט. הן צעקו שוב, צעקות של כאב ואימה, אך קולם נבלע באור הבוהק.

לאחר רגעים ספורים, הן נעלמו כליל. לא נותר מהן זכר, רק אפר דק שהתפזר ברוח, משאירות את מניגלור לבד.

מניגלור ענד את השעון על ידו בחזרה, וחיוך זדוני התפשט על פניו.

הוא עשה את זה.

הוא יצא מהיער, צעדיו מהירים וקלים, מגיע אל צוק גבוה, המשקיף על הנוף המיוער.

מניגלור ניגש אל פי הצוק, מביט למטה. "זה נגמר", חשב לעצמו, "התוכנית הצליחה".

לפתע, הוא נגע בציפורן אגודלו השמאלית פעמים. אור אדום בוהק פרץ מגופו, עוטף אותו כמין מעטה קסמים. גופו התמוסס באוויר, במקומו מופיע עשן אדום מפחיד.

העשן התפשט באוויר, מציף את הצוק כולו. ציפורים ברחו בשמיים, חיות חמקו למחילותיהן. העולם כאילו נעצר מנשימתו.

לאחר רגעים ספורים, העשן נעלם. לא נותר ממנו זכר, רק שקט מוחץ.

במקום בו עמד מניגלור, נותר צוק חשוף, יער עבות ושמש קופחת. כאילו שום דבר לא קרה.

אך מתחת לפני השטח, רוע אפל התפשט.

רוע שהיה מוכן לחסל כל מי שיעמוד בדרכו, רק אם ינסה.

והוא ינסה.

 

[תמרוז]

כמה הרוגים? כמה?
פרק עצוב מאד. רציתי לשים בוכה.
אבל הכתיבה מיוחדת כרגיל.

 

[אוראל סולטן]

עדין לא יודע. (אם בכלל היו הרוגים...).

ותודה רבה על המחמאה.(נראה לי שזו פעם ראשונה שאני מודה למישהו שאמר לי שאני מעציב ...).

 

[שפירא - ישראל]

אני גם מרגיש שזה חורג קצת מגבולות הטעם הטוב כמות הרציחות...
בכל אופן כתיבה מדהימה...

 

[אליהו פ]

עדין לא יודע. (אם בכלל היו הרוגים...).

אני גם מרגיש שזה חורג קצת מגבולות הטעם הטוב כמות הרציחות...
בכל אופן כתיבה מדהימה...

 

[אוראל סולטן]

מה עם תחיית המתים?

חוץ מזה, אני לא זוכר שהיו כ"כ הרבה רציחות, אשמח אם מישהו יצטט כאן את כולם.

תכלס, גם אם יש הרבה, פעמים שזה דווקא מוסיף לנופח של הסיפור. אבל לפעמים זה סתם גורע.

 

[אוראל סולטן]

ספוילר: תקציר

בשנת 2175.
"הזקן" מספר אגדה על "יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה.

בקולמנסקופ, נמיביה: שני אנשים עומדים על המדרכה הנעה ומדברים על השינויים שחלו במקום אך לפתע, האיש הראשון נותן אגרוף לשני, וגורם לו להתעלף. הראשון מת על ידי רובוטים, ומשפחתו באים לקברו, שם נתקלים ברובוטים שמנסים להורגם. הם בורחים ליער, שם נהרג האב. לפתע הבן צץ בפתח המערה. חי וקים. הוא מיורה במשפחה ומעלימם. הבן יוצא החוצה ונעלם, ובמקומו מופיע עשן אדום.

בשנת 2100.

בקנדה: סוניל נתקע בחדרו, וחווה שם תופעות מצמררות.

בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. קבוצת הליפקולס נכנסת לאחוזה, ומוצאת את עצמה במלכודת בחדר עם ילדים. החדר מתפוצץ.
האיש האפל מגלה לפבר באחוזה, ומכניע אותו.
חייל ומפקדו מהליפקולס מתעוררים ומנסים לברוח מהמקום. בעל האחוזה מבחין בהם ויורה בהם למוות. ברגע שהוא לא שם לב, בורח מאחוריו אדם המכונה נהיקר. קוטל הראשים.
בלילה אדם בשם טגיאו מתגנב אל הטירה ופוגש את בעליה, שמציע לו עסקה מפתה. הוא מסרב, והאיש מאיים עליו ויוצא. טגיאו נשאר לבדו. מפוחד, אך נחוש. גורלו לא ידוע.

#18

בעיר קולמנסקופ, החשכה ירדה לאיטה. אנשים הסתגרו בבתיהם, חרדים מהלא נודע. שמועות על מפלצת ביער, על רובוטים קטלניים ועל חייזרים ירוקים התפשטו כמו אש בשדה קוצים.

מספר אנשים אפלוליים התכנסו בחדר סודי מתחת לאדמה. אור נרות חיוור האיר את פניהם החמורות, ודממה מתוחה שררה בחדר.

"אנחנו חייבים לפעול", אמר רילס, ראש הקבוצה, קולו נחוש. "הדבר הזה לא יפסיק עד שיהרוג את כל העולם".

"אבל איך נמצא אותו?", שאל טולנד, אחת מחבריו הקרובים של רילס "הוא בטח מסתתר במקום שאף אחד לא ישער ששם הוא חי. אין לנו סיכוי." הייאוש בלט מקולו.

"יש לי רעיון", אמר אדם, חבר נוסף בקבוצה "שמעתי על זקנה מסתורית שחיה ביער. אומרים שיש לה ידע רב על כל דבר קיים, אולי היא שמעה על התופעה הזו".

לאחר ויכוחים סוערים ודעות רבות לכאן ולכאן, המורדים החליטו לצאת אל היער ולחפש את הזקנה.

בבוקר, יצאו רילס וחבריו אל תוך היער העבות, מפלסים להם דרך בין העצים העבותים. אור השמש חדר מעט מבעד לענפים, מאיר קלושות את שבילי העפר המאובקים.

לפתע, שמעו רחשי צעדים קלושים מאחורי עץ גדול. הם הסתובבו בבת אחת, שולפים את נשקיהם, מוכנים למלחמה.

אך מה שהופיע לא היה נראה כאויב. היה זה צייד בודד, זקן ומקומט.

לפתע, הוא הביט בהם בעיניים עייפות, "מחפשים את הזקנה, נכון?", לחש בקול צרוד ומחספס, "היא גרה ממש כאן, מעבר להר".

רילס הודה לצייד בניע ראש, והמשיך עם הקבוצה בדרכה. לאחר טיפוס מפרך, הגיעו סוף סוף למערה. אור קלוש בקע מתוכה, הם ניחשו שזהו מקום משכנה של הזקנה המסתורית.

הם נכנסו למערה בזהירות, צעדיהם מהדהדים בחלל החשוך. לפתע, דמות זקנה הופיעה מהצללים. עיניה בערקו באש ירוקה, וקולה היה רך ועמוק:

"ברוכים הבאים, ילדים", אמרה. "ידעתי שתבואו".

 

[אוראל סולטן]

משום מה, לפרק הזה ספציפית לא כ"כ התחברתי, אולי בגלל שאין בו מסר או להבדיל פאנץ' עלילתי ברור.

 

[תמרוז]

דבר ראשון אין בו מתים. זה כבר טוב.
דבר שני הוא מוביל את העלילה. רואים התקדמות. ואת זה אהבתי.

 

[אוראל סולטן]

תכלס התקדמות זה דבר חשוב, אבל האם את לא חושבת שההתקדמות היא מהירה מדי יחסית לפרק בסיפור בהמשכים?