מתרגלים לזה מהר...
אני בדיוק קורא כעת את הספר דופליקטים שמדבר על תקופה של עוד הרבה זמן, וגם כן כתוב שם הווה ועבר על זמנים של עוד מאות שנים - בעתיד.
וזה לא מבלבל אף אחד, כי כולם מבינים מייד כמו שמודגש בתחילת הסיפור שזמן התרחשות הספר היא בעוד הרבה זמן בזמן עתידי כלשהו.
זה ממש לא מה שהתכוונתי לומר, כי לכתוב תחבירית בלשון עתיד זה מורכב ודורש ניסיון ולא הרבה סופרים יודעים לעשות את זה טוב.
אבל בכל סיפור, גם כזה שעוסק במדע בדיוני ומתחולל בזמן כלשהו בעתיד -
יש סדר התרחשויות, ובמקרה שלך - דברים שקורים בעבר לעומת הזמן בו מתרחש הסיפור- התרחשויות בהווה.
פחות רלוונטי מה זה לעומת הזמן שלנו אלא מה שרלוונטי הוא איפה ההתרחשות ממוקמת בציר הזמן הסיפורי.
ושוב, ניתן דוגמה מהעבר כי אני רואה שזה יותר ברור - אם ניקח ספר שמתמקד בזמן היסטורי של גירוש ספרד לדוגמה - 1942, ותהיה זירה שמדברת על איך הגיעה המשפחה לספרד נניח, בשנת 1700 - אז זה עבר וזה הווה.
נניח והסיפור קורה בשנת 2080, ויש זירה באיזור שנת 2040 - עבר, וזירה באיזור 2150 - עתיד.
אגב, מבחינה ספרותית נכון יותר להגיע לעתיד בקו עלילה רציף מההוה ולא ליצור שלוש זירות של עבר הווה עתיד אלא מקסימום הווה, עבר ועבר רחוק יותר, ואם ממש דחוף להביא נתון מהעתיד - אפשר להכניס אותו בפרולוג.
בכל מקרה, כדי לא לבלבל, אפשר לכתוב בכותרת גם עבר / הווה וגם את המספר הסידורי של השנה...
"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה.
בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח על ידי רובוטים. משפחתו בורחת ליער, שם נהרג האב. הבן מתגלה כחי, אך יורה במשפחה ונעלם, ובמקומו מופיע עשן אדום.
בקנדה: סוניל חווה תופעות מצמררות בחדרו.
בעבר, 2100:
בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ומוצאים את עצמם במלכודת בצורת חדר שמתפוצץ עליהם. בעל האחוזה מכניע לפבר. חייל ומפקדו מהליפקולס מנסים לברוח ונהרגים על ידי בעל האחוזה. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, ונשאר לבדו. גורלו לא ידוע.
#19
הקבוצה התיישבה ליד רגליה של הזקנה המסתורית, אור הנרות החיוור משתקף בעיניהם המפוחדות. דממה מתוחה שררה בחדר, וכל הצללים נראו כפוצחים במחול עוועים.
"מניגלור...", לחשה הזקנה, קולה רועד כמו עלה ברוח, "היה פעם אדם טוב. אדם אמיץ, צודק, אהוב על ידי רבים, אך כוח אפל הרס אותו, הרג אותו, את אישיותו, מוכר את נשמתו לדוסמאנה".
"מיהם הדוסמאנה?", שאל אלכס, קולו רועד אך נחוש.
"בעלי הרוע", ענתה הזקנה, קולה רועד באימה, "הם נתנו לו שעון מיוחד, שעון שמאפשר לו לשלוט באחרים ולכופף אותם לרצונו".
"אז איך בעצם אפשר להביס אותו?", שאל טולנד.
"יש רק דרך אחת", ענתה לו הזקנה, "עליכם למצוא את השעון ולשבור אותו. רק אז מניגלור ישוחרר מהקללה ויחזור להיות מי שהיה. לפי מה שאני זוכרת, השעון יכול להיות רק במקום אחד. במבנה המכונה "ואילטה ניוואסה", הוא נמצא בחורשת הזיתים. תזהו אותו לפי דגל עם סמל של אש שחורה על רקע לבן שתלוי שם".
הקבוצה הודתה לזקנה, והחלה להתכונן למסע. הם יצאו מהיער הצפוף, אור השמש מסנוור את עיניהם.
לאחר הליכה ממוצעת, הגיעו אל מבנה עתיק ומתפורר, חבוי בין עצי זית, שדגל עם הסמל הנזכר היה תלוי עליו.
אלכס ידע שזהו המקום שחיפשו. הוא קרא לכולם, והם נכנסו אל תוך המבנה.
חושך עז שרר בתוך המבנה. הקבוצה הדליקה נרות והחלה בהליכה. הם עברו בין מסדרונות ארוכים, מגיעים לחדר ריק ורחב ידיים. במרכז החדר עמד ארון עץ ישן.
אלכס ניגש לארון, ופתח אותו בזהירות עם ידיו הרועדות.
"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה.
בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח על ידי רובוטים. משפחתו בורחת ליער, שם נהרג האב. הבן מתגלה כחי, אך יורה במשפחה ונעלם, ובמקומו מופיע עשן אדום. קבוצת אנשים מחפשים אחריו, ומגיעים לזקנה שמוליכה אותם למיקום השעון, שבגללו קרה הכל.
בקנדה: סוניל חווה תופעות מצמררות בחדרו.
בעבר, 2100:
בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ומוצאים את עצמם במלכודת בצורת חדר שמתפוצץ עליהם. בעל האחוזה מכניע לפבר. חייל ומפקדו מהליפקולס מנסים לברוח ונהרגים על ידי בעל האחוזה. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, ונשאר לבדו. גורלו לא ידוע.
#20
האור החיוור של הנרות הטיל צללים רוקדים על פניו של אלכס. ידיו, רועדות מקור ומפחד, אחז בשעון משוכלל, מרגיש את כוחו האפל זורם דרך כפות ידיו.
הוא ידע שעליו להיות חזק. שעליו לשבור את השעון, לשחרר את מניגלור מהקללה ולעצור את הרוע לפני שיהיה מאוחר מדי.
הוא הביט בשעון, מביט בעיניים של מניגלור, משתקפות בתוכו. עיניים מלאות שנאה, כאב, וטירוף. זיכרונות מחרידים צפו ועלו לפניו: בנותיו האהובות, צוחקות ומתרוצצות בשדה פרחים, פניהן מוארות באושר. ואז – צל אפל, צעקות, דם. העולם עצר את נשימתו אך לשנייה אחת, ממית את בנותיו ללא רחמים.
דמעות חנקו את גרונו של אלכס. הוא לא יכול היה לוותר. לא יכול היה לאפשר למניגלור להמשיך בטירופו.
הם חייבים לעצור אותו. חייבים לשבור את השעון.
הוא הרים את הפטיש הקטן ורעדת חלחלה אחזה בידיו. הוא קרא את שמותיהן של בנותיו, קולו רועד, "ליקה, אודיל, אני מבטיח לכן. אני אנקום את מותכן".
בידיים רועדות, הוא הרים את הפטיש והנחית מכה חזקה על השעון.
"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה.
בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח על ידי רובוטים. משפחתו בורחת ליער, שם נהרג האב. הבן מתגלה כחי, אך יורה במשפחה ונעלם, ובמקומו מופיע עשן אדום. קבוצת אנשים מחפשים אחריו, ומגיעים לזקנה שמוליכה אותם למיקום השעון, שבגללו קרה הכל.
בקנדה: סוניל חווה תופעות מצמררות בחדרו.
בעבר, 2100:
בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ומוצאים את עצמם במלכודת בצורת חדר שמתפוצץ עליהם. בעל האחוזה מכניע לפבר. חייל ומפקדו מהליפקולס מנסים לברוח ונהרגים על ידי בעל האחוזה. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, ונשאר לבדו. גורלו לא ידוע.
#20
האור החיוור של הנרות הטיל צללים רוקדים על פניו של אלכס. ידיו, רועדות מקור ומפחד, אחז בשעון משוכלל, מרגיש את כוחו האפל זורם דרך כפות ידיו.
הוא ידע שעליו להיות חזק. שעליו לשבור את השעון, לשחרר את מניגלור מהקללה ולעצור את הרוע לפני שיהיה מאוחר מדי.
הוא הביט בשעון, מביט בעיניים של מניגלור, משתקפות בתוכו. עיניים מלאות שנאה, כאב, וטירוף. זיכרונות מחרידים צפו ועלו לפניו: בנותיו האהובות, צוחקות ומתרוצצות בשדה פרחים, פניהן מוארות באושר. ואז – צל אפל, צעקות, דם. העולם עצר את נשימתו אך לשנייה אחת, ממית את בנותיו ללא רחמים.
דמעות חנקו את גרונו של אלכס. הוא לא יכול היה לוותר. לא יכול היה לאפשר למניגלור להמשיך בטירופו.
הם חייבים לעצור אותו. חייבים לשבור את השעון.
הוא הרים את הפטיש הקטן ורעדת חלחלה אחזה בידיו. הוא קרא את שמותיהן של בנותיו, קולו רועד, "ליקה, אודיל, אני מבטיח לכן. אני אנקום את מותכן".
בידיים רועדות, הוא הרים את הפטיש והנחית מכה חזקה על השעון.
בקוקטייל מאמינים שריהוט איכותי הוא הרבה מעבר למראה מרשים, הוא הבחירה ביצירה על־זמנית שממשיכה להרגיש נכונה גם כשהטרנדים מתחלפים. אנו מקפידים על חומרי גלם מובחרים, רמת גימור גבוהה ועיצוב מדויק שמעניק לכל חלל נוכחות אלגנטית ונוחות יומיומית. הקולקציות שלנו נבחרות בקפידה כדי ליצור חללים מרשימים, הרמוניים ומזמינים כאלה ששומרים על יופיים לאורך שנים ומספרים סיפור של איכות ללא פשרות. עבורנו, יוקרה אינה מותרות – היא נקודת המוצא. סטנדרט שמנחה כל בחירה, כל חומר וכל קו עיצובי. אנו מזמינים אתכם לעיין בקטלוג, לבקר באולמות התצוגה ולבחור.
"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה.
בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח על ידי רובוטים. משפחתו בורחת ליער, שם נהרג האב. הבן מתגלה כחי, אך יורה במשפחה ונעלם, ובמקומו מופיע עשן אדום. קבוצת אנשים מחפשים אחריו, ומגיעים לזקנה שמוליכה אותם למיקום השעון, שבגללו קרה הכל. שם הם שוברים אותו.
בקנדה: סוניל חווה תופעות מצמררות בחדרו.
בעבר, 2100:
בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ומוצאים את עצמם במלכודת בצורת חדר שמתפוצץ עליהם. בעל האחוזה מכניע לפבר. חייל ומפקדו מהליפקולס מנסים לברוח ונהרגים על ידי בעל האחוזה. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, ונשאר לבדו. גורלו לא ידוע.
#21
בית "הזקן", 2175.
"הסכסוך בין הירוקים לאפורים היה בלתי נמנע", המשיך הזקן בסיפורו, "שתי קבוצות עם אמונות כה שונות, לא יכלו להתקיים יחד בשלום. מלחמה קשה ומרה התנהלה בין שני הצדדים, מלחמה שגבתה קורבנות רבים".
"עד", לחש בקול אפל, "עד שהגיעו הסגולים".
טיפה אחורה בסיפור, 2111, ארה"ב, מערת החטבים
ידגאריי, מנהיג הירוקים, שרוע על רצפת המערה, חסר רוח חיים. אור קלוש חודר דרך סדקים בקירות, חושף את פניו החיוורות ואת דמו השפוך. רננו, האיש בעל החולצה האפורה, מביט בו בעיניים קרות.
"סוף סוף", לחש לעצמו, "סוף סוף השקטתי את הנחש הזה".
רננו ניגש למכשיר מוזר שהביא איתו, ולוחץ על כפתור. קולו של מפקד האפורים, גנרל קראוס, נשמע מהצד השני.
"רננו, חייל נאמן", אומר קראוס, "האם המשימה הושלמה?"
"כן, אדון", עונה רננו, קולו רועד קלות. "הוא מת".
"מצוין", אומר קראוס בסיפוק. "עשית עבודה מצוינת. תוכל לחזור עכשיו לבסיס".
רננו מכבה את המכשיר, אך תחושת סיפוק לא מציפה אותו. להיפך, צמרמורת קרה חולפת בגופו. הוא הרג אדם, אדם שלא היה לו שום סכסוך אישי איתו.
רננו החל לחשוב על המלחמה בין הירוקים לאפורים. מלחמה ממושכת ואכזרית, שגבתה קורבנות רבים משני הצדדים. הוא נזכר בחבריו שנהרגו בקרב, בחפים מפשע שאיבדו את חייהם בגלל סכסוך חסר משמעות.
לפתע, הבין רננו. הוא נמאס מהמלחמה. הוא נמאס מהאלימות, מהשנאה, מההרס. הוא רצה עולם אחר, עולם של שלום ושיתוף פעולה.
רננו ידע שיש רק דרך אחת להשיג עולם כזה: להפסיק את המלחמה. אך איך יעשה זאת? הוא היה חייל בצבא האפורים, נאמן למפקדו ולמטרותיו. הוא לא יכול פשוט לבגוד בהם.
רננו היה זקוק לתוכנית. הוא היה זקוק לרעיון שיעזור לו להביא לסיום המלחמה ולמנוע עוד שפיכות דמים.
באותו הזמן, במקום אחר.
קבוצה קטנה בשם "המורדים" התכנסה באותו העת בחדר חשוך ולח. פניהם חיוורות וחששות, עיניהם מלאות דאגה.
"אנחנו חייבים לעשות משהו", לוחש תום, אחד מהקבוצה בזעם, "אנחנו חייבים למצוא דרך להפסיק את המלחמה הזו לפני שהיא תתפשט עוד יותר".
"אבל איך?", שואל לי, עוד אחד מהקבוצה, "אנחנו חסרי כוח".
"אולי לא", אומר תום, ומבט מהורהר במקצת צץ בענייו, "יש לי רעיון. שמעתי על שיקוי מיוחד, שיקוי שיכול להפוך כל אדם ל'סגול'".
"סגול?", תמה לי, "מה זה אומר?".
"זה אומר", מסביר תום, "שאתה לא ירוק ולא אפור. אתה צד שלישי, אדם שחי בשקט, בלי הריגות ומלחמות".
"זה נשמע מעניין", אומר דן, אחד מהשתקנים בחבורה, "איפה אפשר למצוא את השיקוי הזה?".
"אני לא יודע", אמר תום, "אבל אני אמצא. אנחנו חייבים לנסות. זו הדרך היחידה להציל את העולם".
"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מהרהר הרהורי חרטה, קבוצת אנשים רוצה להפוך ל"סגולים"- כאלו שלא מתערבים בלחמה.
בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח על ידי רובוטים. משפחתו בורחת ליער, שם נהרג האב. הבן מתגלה כחי, אך יורה במשפחה ונעלם, ובמקומו מופיע עשן אדום. קבוצת אנשים מחפשים אחריו, ומגיעים לזקנה שמוליכה אותם למיקום השעון, שבגללו קרה הכל. שם הם שוברים אותו.
בקנדה: סוניל חווה תופעות מצמררות בחדרו.
בעבר, 2100:
בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ומוצאים את עצמם במלכודת בצורת חדר שמתפוצץ עליהם. בעל האחוזה מכניע לפבר. חייל ומפקדו מהליפקולס מנסים לברוח ונהרגים על ידי בעל האחוזה. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, ונשאר לבדו. גורלו לא ידוע.
#22
2111, ארה"ב, יער האמירים.
רננו, לבוש בבגדי אזרח, מתגנב בין העצים, בורח מהבסיס האפור, נרדף על ידי חיילים שאותם בגד.
הוא לא יודע לאן ללכת, מה לעשות. כל עתידו התמוטט עליו. הוא חשב שהוא משרת את המטרה הנכונה, נלחם למען עמו, אך כעת הוא מבין שטעה.
רננו מתגנב בין העצים, רגליו רצות כמאליהן וזיעה קרה נוטפת ממצחו. צללים אורבים בכל פינה, עיני חיילים אפורים מחפשות אותו בכל מקום.
הוא נתקל בבקתה קטנה, עץ רקוב נופל בצדו, בקושי מצליח להימנע מפגיעה. דופק על הדלת, דפיקות מהירות וחפוזות, תפילה נואשת למקלט.
דלת הבקתה נפתחת בחריקה, אור חיוור חודר החוצה. דמות רדומה בכיסא נדנדה, אישה זקנה עם עיניים כחולות בורקות, מתעוררת.
"מי אתה?", היא שואלת בקול רועד, "למה אתה כאן?".
רננו נושם בכבדות, "אני... רננו. חייל אפור. ברחתי. בגדתי...".
הזקנה מביטה בו במבט חודר, "בגדת? ברחת? אתה מוכן להסביר לי מעט יותר?".
רננו מספר לה הכל, על המלחמה, על ידגאריי, על רגשות האשם המציקים לו.
הזקנה מקשיבה בדממה, עיניה נעצמות לרגע. "אני מבינה", היא לוחשת, "אך עליך לדעת, רננו, שאתה לא לבד. ישנם עוד רבים כמוך, שמאמינים בשלום, שרוצים לעצור את המלחמה".
היא מושיטה יד אל תוך ארון קטן בצד, שולפת משם ספר עתיק ומתפורר. "זהו ספר 'האגדות של הלפברים'", היא אומרת, "שם תמצא את התשובות שאתה מחפש".
רננו לוקח את הספר בידיים רועדות, דפים צהובים נופלים ממנו. הוא פותח אותו באיטיות, עיניו סורקות את הדפים העתיקים.
לפתע, קריאות רמות נשמעות מבחוץ. חיילים אפורים פורצים לבקתה, מכוונים פנסים חזקים אל תוך החדר.
"מצאנו אותו!", צועק אחד מהם, "תפסו אותו!".
רננו מנסה לברוח, אך חיילים רבים תופסים אותו, גוררים אותו החוצה אל תוך הלילה החשוך.
הזקנה צופה בו הולך, עיניה מלאות דאגה. "אל תפחד, רננו", היא לוחשת, "אור בקצה המנהרה עוד קיים. מצא את 'הנרצ'נים', ותוכל להציל את העולם".
באותו הזמן, במקום אחר.
הקבוצה ניצבה בפני מנהרה ארוכה, אותה הם צריכים לעבור כדי למצוא את מכין השיקוי.
"זה מסוכן", אומר תום, "אולי עדיף לחזור".
לי מתנגד, "לא", הוא אומר, "אנחנו לא יכולים לוותר. גורל העולם תלוי בנו".
דן מהסס, "אולי יש דרך אחרת", הוא אומר, "אולי לא חייבים לעבור דרך המנהרה".
אך לי נחוש, "אין דרך אחרת", הוא לוחש, "אנחנו חייבים לקחת סיכון".
בבת אחת הם מחליטים להיכנס אל תוך המנהרה. אור פנסים קטן חודר את חשכתה, צעדים מהירים ומפחידים.
לפתע, קול אזעקה נשמע מתוך החשכה. רובוט ענק בעל עיניים אדומות מופיע מול עיניהם.
"רוצו!", צועק תום, אך הרובוט תופס אותו בזרועו, גורר אותו אל תוך החשכה.
"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מתחרט, בורח ומגיע לבית אישה זקנה, שם נתפס בידי האפורים. קבוצת אנשים רוצה להפוך ל"סגולים"- כאלו שלא מתערבים בלחמה, הם מגיעים למערה, שם נחטף תום ע"י רובוט.
בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח על ידי רובוטים. משפחתו בורחת ליער, שם נהרג האב. הבן מתגלה כחי, אך יורה במשפחה ונעלם, ובמקומו מופיע עשן אדום. קבוצת אנשים מחפשים אחריו, ומגיעים לזקנה שמוליכה אותם למיקום השעון, שבגללו קרה הכל. שם הם שוברים אותו.
בקנדה: סוניל חווה תופעות מצמררות בחדרו.
בעבר, 2100:
בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ומוצאים את עצמם במלכודת בצורת חדר שמתפוצץ עליהם. בעל האחוזה מכניע לפבר. חייל ומפקדו מהליפקולס מנסים לברוח ונהרגים על ידי בעל האחוזה. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, ונשאר לבדו. גורלו לא ידוע.
#23
2111, ארה"ב, מפקדת צבא האפורים.
רננו נכלא בתא קטן וקפוא, קירות אבן מחוספסים סוגרים עליו מכל עבר. אור חיוור חודר בקושי דרך סדק זעיר, חושף את פניו המיוזעים והמפוחדים.
הוא נזכר בדבריה של הזקנה, אוחז בספר "הלפברים" ופותחו באיטיות בדף הראשון. דפים צהובים וקרועים מתהפכים בידיו הרועדות, מחפשים אחר רמזים שיובילו אותו אל "הנרצ'נים".
לפתע, דלת התא נפתחת בחריקה צורמת. גנרל קראוס, מפקד צבא האפורים, נכנס פנימה, מלווה בשני חיילים אפורים בעלי מבטים קרים וקשוחים.
"רננו", אומר קראוס בקול ארסי כנחש, "חשבת לערוק מאתנו, למרות שאתה יודע מה עונש המורדים. עכשיו תשלם את מחיר הבגידה".
רננו מנסה להתאפק, אך זעמו גובר עליו, "אתם טועים!", הוא צועק, "המלחמה הזו חסרת משמעות! יש לנו מטרה בכלל? אה?".
קראוס מביט בו במבט קר ומרושע, "אתה תישאר כאן", הוא אומר, "עד שתבין את טעותך. ואז, אולי, נחליט מה לעשות איתך".
באותו הזמן, במקום אחר.
הקבוצה ניצלה את הליכת הרובוט פנימה, והתקדמה באיטיות אל עומק המערה. לאחר מספר דקות של הליכה שקטה, הגיעו אל חדר גדול, מואר באור רך וקסום.
לפתע, הם ראו אותו.
במרכז החדר עמד אדם זקן, בעל זקן לבן ארוך ועיניים סגולות בורקות כמו אבני חן. "ברוכים הבאים", אמר בקול רך ומלא חוכמה, "אני מנהיג 'הנרצ'נים' - אגודת ראשי הסגולים. חיכיתי לכם".
"אנחנו כאן כדי לעזור לכם", אומר לי, קולו רועד, "אנחנו מאמינים בשלום, אנחנו רוצים לעצור את המלחמה. אם אי אפשר, לפחות לא להיות מעורבים בה".
האיש הזקן מחייך חיוך חם ומעודד, "אני יודע", הוא אומר, "שמעתי על אומץ לבכם ועל נחישותכם. אתם חלק מאיתנו עכשיו, רק תשתו את השיקוי הזה", באומרו זאת, הוא מוציא משום מקום שיקוי בצבע סגול עז ומראה אותו לקבוצה, "ואז תהיו גם אתם 'סגולים''".
הזקן הגיש את השיקוי ללי, שהחזיק בשתי ידיו, "לא", אמר לי לפתע, והרחיק את הבקבוק מגופו.
"למה?", שאל הזקן בתמיהה, מופתע מעוצמת תגובתו של לי.
לי לא ענה תשובה, במקום זה הוא הרחיק את הבקבוק מגופו וזרק אותו על הרצפה.
"הזקן" מספר על ה"יילו-קולורס" בעלי כוחות מיוחדים שנעלמו. ידגאריי, מפקד "גרין קולורס", נרצח, מה שגורם למלחמה. הרוצח מתחרט, בורח ומגיע לבית אישה זקנה, שם נתפס בידי האפורים. קבוצת אנשים רוצה להפוך ל"סגולים"- כאלו שלא מתערבים בלחמה, הם מגיעים למערה, שם נחטף תום ע"י רובוט. הם מגיעים לבית מנהיג האפורים, ולי מפיל את השיקוי שהופך אנשים לסגולים.
בקולמנסקופ, נמיביה: אדם נרצח על ידי רובוטים. משפחתו בורחת ליער, שם נהרג האב. הבן מתגלה כחי, אך יורה במשפחה ונעלם, ובמקומו מופיע עשן אדום. קבוצת אנשים מחפשים אחריו, ומגיעים לזקנה שמוליכה אותם למיקום השעון, שבגללו קרה הכל. שם הם שוברים אותו.
בקנדה: סוניל חווה תופעות מצמררות בחדרו.
בעבר, 2100:
בארה"ב: אדם אפל משנה ילדים ונופל לפיר. ה"ליפקולס" נכנסים לאחוזה ומוצאים את עצמם במלכודת בצורת חדר שמתפוצץ עליהם. בעל האחוזה מכניע לפבר. חייל ומפקדו מהליפקולס מנסים לברוח ונהרגים על ידי בעל האחוזה. טגיאו פוגש את בעל האחוזה, מסרב לעסקתו, ונשאר לבדו. גורלו לא ידוע.
#24
2111, ארה"ב, מפקדת צבא האפורים.
רננו נאבק בחיילים האפורים שהחליטו להיאחז בו לפתע, גופו נצמד לקיר התא הקר. גנרל קראוס צופה בו במבט קר, נהנה מהמאבק האכזרי.
"אתה חלש", הוא אומר, קולו יציב כקיר בטון, "חלש כמו כל הבוגדים. אין לכם סיכוי נגדנו".
"אתה טועה!", צועק רננו לכיוונו, כמעט יורק, "אני חזק הרבה יותר מכל מה שאתם חושבים! אין דרך אחרת חוץ משלום, מה יעזרו לכם כל המלחמות?!".
קראוס מביט עליו במבט משועשע במעט, "שלום?", הוא מגחך, "אין דבר כזה שלום. רק כוח מנצח". הוא מרים יד, נותן אות לחיילים. הם מושכים את רננו בבת אחת אל מחוץ לתא, גוררים אותו אל עבר הבלתי נודע.
באותו הזמן, במקום אחר.
"אני לא מאמין בקסמים", אומר לי, קולו חזק וברור, "אני מאמין באנשים. אני לא צריך שיקוי כדי להיות חזק".
"מעולם לא שמעתי מישהו אומר את זה", אומר הזקן, קולו רועד, "אך אני מעריך את אומץ לבך. אולי צדקת, בוא אחרי".
הוא מוביל את לי אל תוך מערה אפלה, צללים רוקדים סביבם. אור קלוש חודר דרך סדקים בקירות, חושף מנהרה צרה ומפותלת.
לאחר הליכה ארוכה ומתוחה, הם מגיעים אל חדר סודי. במרכז החדר עומדת אבן עתיקה, עטופה באור כחול בוהק.
"זהו ה"מגביר" של ראשי הסגולים", אומר הזקן בלחש, "הוא מגביר את כוחם במידת הצורך ומעלה את יכולותיהם. בוא, נגע בו יחד".
לי מתקרב אל האבן, מושיט יד ונוגע בה. לפתע, הוא מרגיש זרם חם עובר בגופו, אור כחול עז מקיף אותו. הוא מרגיש חזק יותר, נחוש יותר, מוכן לכל אתגר.
"אני מבין", הוא אומר, קולו מלא ביטחון, "עכשיו אני מוכן."
הזקן מחייך. "יודעתי", הוא אומר, "אתה בחיר. אתה תהיה המנהיג החדש של 'הסגולים'."
2111, ארה"ב, מפקדת צבא האפורים.
רננו נכלא בתוך צינוק טחוב ואפל, אך לפתע, משום מקום, נשמע לאוזניו קול חלוש.
"רננו", אומר הקול, "אל תתייאש".
רננו מביט סביב, אך לא רואה אף אחד, "מי שם?", הוא שואל, קולו רועד.
"נרצ'ן", אומר הקול, "באתי לעזור לך".
אור בוהק מופיע בתא, ורננו רואה זקן ישיש בעל עיניים סגולות. הוא מחזיק בידו בקבוק קטן, מלא בשיקוי ירוק זוהר.
"זהו שיקוי האומץ", אומר לו הזקן לפתע, "הוא נותן לך את הכוח להילחם למען השלום. שתה אותו, ותוכל לברוח מהכלא".
"בסדר", אומר לו רננו בקול עייף, "יש לי אופציה אחרת?".
רננו מושיט יד ולוקח את הבקבוק. הוא פותח אותו בזהירות, ושותה בבת אחת את השיקוי. לפתע, הוא מרגיש זרם חם עובר בגופו.
אור סגול בוהק מקיף אותו. הוא מרגיש חזק יותר, נחוש יותר, מוכן לכל אתגר.
"הגיע הזמן.", הוא אומר, תחושה מוזרה מתפשטת בגופו, "הגיע הזמן להילחם למען השלום. עכשיו".
הנושאים החמים
).
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //