דרוש מידע ילד בן 3 מרביץ במעון בלי סוף - מה ניתן לעשות?

  • הוסף לסימניות
  • #61
יש פה אמא שמחפשת פתרון /עזרה לילד
ולדחוף פה כל הודעה שניה שאין מקומו במקום רגיל....
קצת "קיצוני" בעיני!
ההודעות שלי מוחות נגד אלו שמנסים לנרמל את התופעה, היא לא נורמלית בעליל.
לחפש פתרון - אדרבא, אין ספק שזו הדרך הראשונה בפרט כשמדובר על שינוי בהתנהגות.
לעצום עיניים ולסתום אוזניים ולומר " ככה זה ילדים" זה עוול ופשע כלפי הילד עצמו, וכלפי הילדים בסביבתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
אני חושבת שלא נכון לתאר לילד את ההרגשה של "המורבצים" . בעיני הגבול צריך להמתח באני לא מרביץ כי אסור ולא בזה שלא נעים לחברים שלי.
ילד קולט גבולות שחשובים להורים שלו!
(ולמה לא לנסות עיצוב התנהגות? מלנסות לא מפסידים...)
נכון שאסור להרביץ כי אסור להרביץ!
אבל למה לא ללמד ילד על הדרך להרגיש את הזולת?
זה חלק מחינוך ההורים והמורים להחדיר לילד את:
"ואהבת
לרעך
כמוך
"
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
ההודעות שלי מוחות נגד אלו שמנסים לנרמל את התופעה, היא לא נורמלית בעליל.
היא נורמלית כשזה תקופתי!
ראי בתחילת השרשור- האמא כותבת המפורש שהילד מתנהג כך בתקופה האחרונה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אני חושבת שלא נכון לתאר לילד את ההרגשה של "המורבצים" . בעיני הגבול צריך להמתח באני לא מרביץ כי אסור ולא בזה שלא נעים לחברים שלי.
ילד קולט גבולות שחשובים להורים שלו!
(ולמה לא לנסות עיצוב התנהגות? מלנסות לא מפסידים...)

ילד צריך לדעת מה קורה כשמרביצים, לספר לו, "עכשיו הילד עצוב וכואב לו כי הרביצו לו"
זה הדרך וזו השיטה
כל דבר אחר הופך את הארוע לתאוריה
בדרך הזאת האמא מורידה את הארוע לרגשות וכך הילד, גם קטן, מבין וקולט את הארוע
ואם מביאים את הארוע אליו, שילד מרביץ לו, לשאול אותו איך הוא ירגיש? מה יכאב לו?

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
ההודעות שלי מוחות נגד אלו שמנסים לנרמל את התופעה, היא לא נורמלית בעליל.
לחפש פתרון - אדרבא, אין ספק שזו הדרך הראשונה בפרט כשמדובר על שינוי בהתנהגות.
לעצום עיניים ולסתום אוזניים ולומר " ככה זה ילדים" זה עוול ופשע כלפי הילד עצמו, וכלפי הילדים בסביבתו.
נקודה למחשבה ...
ניכר שיש לכם המון רגש וחמלה על הילדים!
לפעמים לנו ההורים זה נראה בהרבה יותר גרוע ממה שזה באמת מבלי להמעיט מהבעיה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
אני חושבת שלצפות בגיל הזה לאמפתיה זה קצת הרבה מידי,הם כן מסוגלים להבין שאסור ומותר,
ו"אמא לא מרשה" אבל הם גם אימפולסיביים, (הבת שלי יודעת שאמא לא מרשה לשחק במים בכיור, אבל בכל פעם שיש כיסא ליד הכיור היא מנסה רק "קצת")
מה שכן, צריך להיות ברור שאמר לא מרשה,
ומצד שני לספק לו גירויים פיזיים אחרים (אם הגננת מזהה שהוא בקריזה או קצת לפני- לתת לו לקפוץ במקפצה בג'ימבורי, וכדו' יכול להשיג לה שקט לעוד קצת זמן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
כל אחד פה כותב מהרהורי ליבו, ומנסיון עם ילדיו שמרביצים או שחוטפים
הכי טוב לגשת למישהו חיצוני בלי נגיעות, כגון רופא ילדים ולשאול אם יש מקום לשאלה
ולא כתבתי באיזה צד ילדיי נמצאים
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
כל אחד פה כותב מהרהורי ליבו, ומנסיון עם ילדיו שמרביצים או שחוטפים
הכי טוב לגשת למישהו חיצוני בלי נגיעות, כגון רופא ילדים ולשאול אם יש מקום לשאלה
ולא כתבתי באיזה צד ילדיי נמצאים
מה ענין רופא ילדים לכאן?
למה לא להתייעץ עם המוכר במכולת או נהג האוטובוס?
זה ענין לבעלי ניסיון ו/או לאנשי חינוך, שמבינים בנפש הילד.
לא מדבר כמובן על ילדים עם בעיות רפואיות או רגשיות, שזה לא המקרה כאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
ילד צריך לדעת מה קורה כשמרביצים, לספר לו, "עכשיו הילד עצוב וכואב לו כי הרביצו לו"
זה הדרך וזו השיטה
כל דבר אחר הופך את הארוע לתאוריה
בדרך הזאת האמא מורידה את הארוע לרגשות וכך הילד, גם קטן, מבין וקולט את הארוע
ואם מביאים את הארוע אליו, שילד מרביץ לו, לשאול אותו איך הוא ירגיש? מה יכאב לו?

בהצלחה!​
נכון. בתאוריה.
כרגע הילד מעוניין שחבר שלו יחוש עצוב ומוכה אז מה יעזור שתתארי לו עצב של חבר?
ואהבת לרעך כמוך תוכלי ללמד אותו בלעזור בלחלוק בלוותר...
אני טועה?
(כן הייתי מתמקדת במה אני מפסיד אם אני נוהג באלימות מפסיד חברים.... חוטף בחזרה... נענש...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
הילד מעוניין שחבר שלו יחוש עצוב ומוכה אז מה יעזור שתתארי לו עצב של חבר?

(מה אני מפסיד אם אני נוהג באלימות מפסיד חברים.... חוטף בחזרה... נענש...)
זה להסתכל על הילד ממשקפיים של מבוגר.
ילד קטן הוא אימפולסיבי, בכלל לא חושב כ"כ הרבה, ולרגע לא רצה לצער.
הוא ילד טוב שבסך הכל רצה להשיג ממתק/משחק/תשומת לב/יחס מחבר וכו'.
לדבר איתו על התחושה של החבר, יעזור לו אולי להבין שיש השלכה למכה שהוא נתן.
מניסיון, גם מזה לא רואים ישועות, זה חולף עוד הרבה לפני שהילד מבין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
נכון. בתאוריה.
כרגע הילד מעוניין שחבר שלו יחוש עצוב ומוכה אז מה יעזור שתתארי לו עצב של חבר?
ואהבת לרעך כמוך תוכלי ללמד אותו בלעזור בלחלוק בלוותר...
אני טועה?
(כן הייתי מתמקדת במה אני מפסיד אם אני נוהג באלימות מפסיד חברים.... חוטף בחזרה... נענש...)

מה שאמרתי זה לא תאוריה
זה להביא את הילד שוב לארוע, ולעבור איתו על התחושות של הילד המורבץ ועל התוצאות שנגרמו לו
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
לעצום עיניים ולסתום אוזניים ולומר " ככה זה ילדים" זה עוול ופשע כלפי הילד עצמו, וכלפי הילדים בסביבתו.
מצטטת אותך רק פה
אבל אם זה יהיה הילד שלך ותעמדי חסרת אונים למול התופעה כבר תדברי אחרת
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
הבן שלי בן 3 נמצא במעון
בתקופה האחרונה הוא מרביץ בלי סוף
היום המנהלת של המעון התקשרה אלי ואמרה לי שהיום היה השיא שלו
פשוט ניגש לילדים ובלי סיבה מרביץ
היא לקחה אותו למשרד שלה כי הגיעו למצב שפשוט אין ברירה אחרת

למזלי הוא ילד ממש מתוק ומאד אוהבים אותו - הוא לא מרגיש דחוי בכיתה זה מה שבטוח לי

אין משהו חריג בבית
אני יוצאת איתו לימי כייף לבד
יושבת איתו כל ערב לפני השינה כמעט חצי שעה רק איתו לבד
מפנקים אותו בהרבה אהבה

לא מצליחים להבין מה גורם לו לכך

אשמח לשמוע מניסיונכם
יכול להיות שהוא מחפש תשומת לב מהגננת / מהחברים? לפעמים ילדים מגלים שהתנהגות שלילית מקנה להם יותר תשומת לב...
אולי לבקש מהגננת שתתן לו ״תפקידים״ כמו לחלק דפי צביעה, משחק וכד׳ ולתת לו העצמה חיובית על זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
אם המטפלת אומרת שזה חריג אז ממליצה קודם לשלול בעיות (שמיעה/ראיה/תחושה)
אם יש- לטפל, אם אין אז לנשום עמוק ולזכור שיש ילדים כאלו ובע"ה זה יעבור, וממליצה להתייעץ עם פסיכולוגית ילדים על איך להגיב לילד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
לבחון האם הילד חווה אלימות
סליחה מראש
אלימות זה סוג של שפה שייתכן והילד מכיר אותה מהיכן שהוא, כדאי לחפש היכן היא ולהפסיק אותה.

אני כותבת מניסיון של הצד השני אחד מילדי בכיתות הנמוכות של הת"ת סבל מאלימות קשה של חבר
החבר גר קרוב אלינו ומספר פעמים יצא לי לראות איך "מדברים" איתו בבית.

אני לא באה להאשים חלילה אלה להעלות אופציה לדעתי גם ייתכן מאוד שכמו שכתבו שמדובר בקושי תחושתי.

המון נחת!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
כמדריכה התנהגותית במוסדות לימוד ומאמנת הורים לילדים עם קשיי ויסות והתנהגות
חשוב לי להדגיש:
התופעה הזאת נפוצה מאוד היום, והולכת ומתרחבת.
האם זה נורמלי או לא- השאלה המדוייקת יותר היא מי סובל ועד כמה? האם הדימוי העצמי של הילד בסיכון? היחסים החברתיים? התיוג שלו? הצוות חסר אונים? ההורים מיואשים?- חשוב לתת מענה ולא לטמון את הראש בחול.
ה-5 שנים הראשונות של כל ילד קריטיות לבשלות ולבריאות הרגשית-נפשית.
האם ילד בכזה גיל הופך להיות אלים ומסוכן וצריך מסגרת מיוחדת? חד משמעית לא. אנחנו לא מייחסים לילד בגיל כזה אשמות חמורות כאלה. הוא בסך הכל בשלבי ההתפתחות הראשונים שלו וצריך לאפשר לו להתפתח לכיוון החיובי. (כמובן עם הדרכה נכונה)
וכן- אם הוא חכם וכשרוני ויש לו סביבה תומכת- הכי טוב שההורים והצוות יקבלו את הכלים לעזור לו ולהשאיר אותו במסגרת רגילה ולא להסליל אותו לחינוך מיוחד.
המסלול המקובל הוא ללכת להתפתחות הילד.
במקרה הטוב יתנו לכם תרפיות/ריפוי בעיסוק/הדרכת הורים מטעם השירות הפסיכולוגי. במקרה הפחות טוב, יגידו לכם שלילד שלכם אין בעיה.
במקרים מסויימים יפנו אתכם לוועדת אפיון וזכאות לשיבוץ בגן התנהגותי -רגשי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
ילד בגיל הזה אם יבהירו לו גבולות ,תקיפות אז הוא יבין היטיב.
אף אחד מהילדים שלי לא נשך בגן כי בפעם הראשונה שהם חזרו עם סימנים (ולכולם היה את החבר הלא מחונך הזה) הגבתי בצורה שמבהירה את ההלם, הזעזוע והאי השלמה.
כל אחד קיבל שיחות חתך שהבהירו שנשיכות לא עוברים מסך אצלי.
אחד הילדים שהיה מופרע בצורה סבירה ומכה ב'התאם לגילו' כלשון הגננת בכל זאת אמרתי לה שאם הוא נושך שיוענש!.
אף אחד מהם לא נשך לשמחתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
וכן- אם הוא חכם וכשרוני ויש לו סביבה תומכת- הכי טוב שההורים והצוות יקבלו את הכלים לעזור לו ולהשאיר אותו במסגרת רגילה ולא להסליל אותו לחינוך מיוחד.
הסכמתי עם כל מילה בהודעתך, פרט לשורות אלו
ילד שמופנה לחינוך מיוחד לא מוסלל, ועתידו בזירה זו לא נחרץ, וגם אין בכך כדי להורות על היעדר תבונה וכישורים. אלו דעות קדומות נטולות ביסוס מוצק שחבל להדהד ולהפחיד באמצעותן.
לא יודעת לגבי המקרה הספציפי לגביו נועצת מעלת האשכול, אבל פעמים רבות מסגרת חינוך מיוחד לבעלי רמות תפקוד ויכולת גבוהה מעניקה מעטפת טיפולית תומכת ונהדרת שאין בשום מוסד רגיל, ויהא הכי קשוב ומתחשב ונכון לבוא לקראת ולהיות מודרך שיש.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #79
אני מדברת דווקא על הילדים עם בעיות התנהגות וויסות, לא התייחסתי לקשיים אחרים. ואני דווקא שולחת ילדים גם לגנים התנהגותיים במקרה הצורך, אבל כל מקרה לגופו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
אני מדברת דווקא על הילדים עם בעיות התנהגות וויסות
ילד עם בעיות התנהגות וויסות לא פעם זקוק לגן תצפית... להשאיר אותו במסגרת בלי מענים מותאמים ולהריץ את
הוריו לטיפולים בקהילה זה לא תמיד נכון ונבון.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

להלן טקסט שכתב ילד!
כל מילה נוספת מיותרת!
הורים, תבדקו עם הילדים האם הם או אחד מהחברים שלהם מוחרם!




"אני רוצה לקחת אתכם רק לתחילת השנה.
אני ילד שעבר הרבה דברים בחיים שלו, ויום אחד החלטתי שבא לי מקום שאף אחד לא מכיר אותי.
אז עברתי לפנימייה אחרת — לא כי אני רציתי, אלא כי אמא שלי חשבה שיהיה לי טוב שם.
וכן, היה לי טוב בהתחלה.

אבל אז סיפרתי להם שאני יוצר סרטונים ביוטיוב, והם ראו בזה נקודת חולשה.
סיפרתי להם שאני אוהב לשיר, שזה החלום שלי — וגם בזה הם מצאו על מה לרדת עליי.
"ניצחון לחרשים", "אתה ילד פדחן"...

אני אגיד את האמת — זה לא היה לי חדש.
גם בבית ספר קודם ירדו עליי, ניסו להקניט ולהקטין אותי.
ולאט לאט המילים שלהם חלחלו לי למוח.
כמעט הפסקתי לעשות את הסרטונים שאני אוהב, בגלל כל מה שאמרו לי לפני ואחרי שהצטרפתי לבית הספר.

בהתחלה אמרתי לעצמי: "טוב, מה אכפת לי, שיגידו מה שבא להם — זה לא מזיז לי".
אבל זה היה שקר.
והתחלתי להגיד את זה כל הזמן לעצמי בראש.

בגלל שאני לומד בפנימייה, יש לנו שם כל מיני דברים כמו חדר מוזיקה.
אז מהשעה 14:00 הייתי הולך לשם כדי לשכוח קצת מהבעיות שלי.
בהתחלה זה עבד, אבל התחילו להציק לי.

היה לנו טקס לציון 7.10 בפנימייה, ואני עבדתי על שיר לשיר בטקס.
בסוף שרתי שיר אחר.
בהתחלה קיבלתי מלא מחמאות.

אבל יום למחרת, ילד בן איזה 16–17 — לא ילד קטן — חשב שזה מצחיק להרים אותי, להשכיב אותי על שולחן ולהכריח אותי לשיר לו.
וכשסיפרתי על זה למנהל, הוא התחיל לקרוא לי "שטינקר", כי הילד עשה משהו מטומטם וחשב שזה מצחיק — אז כולם חייבים לקחת את זה בתור בדיחה.

---

סיפור שני:
אני יושב לי על ספסל, כי אני אגיד את האמת — אני מרגיש שאין לי הרבה חברים.
יש לי אולי 5 בבית הספר, ואני לא צריך יותר מזה.
אבל הם לא תמיד מגיעים לבית הספר, רוב הזמן הם בבית — אז יוצא שאני לבד רוב הזמן.

אז אני יושב על ספסל לבד, ופתאום חבורה של ילדים בני 17 זורקים עליי מלא תפוזים.
בנס לא פגע בי, אבל זה לא קרה פעם אחת — זה קרה שוב ושוב.
עד שסוף סוף זה פגע לי בבטן.

ולא תגידו שמי שזרק עליי בא והתנצל — הוא פשוט ברח.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, פשוט ניחשתי לבד — וצדקתי.
ועד עכשיו אני לא יודע מה עשו איתו.

---

אז אני רק רוצה להבהיר למשרד החינוך — הגיע הזמן שתטפלו בתופעה הזו שנקראת בריונות, חרם וכל דבר פוגעני כזה.
כי אם לא — יהיה פה גל שלם של ילדים ש×××××× חס ושלום.

ובואו נגיד דבר כזה:
אם לא הייתה לי את המוזיקה שלי ואת השירים שאני כותב — כנראה שמזמן לא הייתי פה.

ולכל הילדים שכאן — אני רוצה להעביר לכם מסר:
גם אלה מהפנימייה שלי שאולי מסתלבטים עליי עכשיו —
תחשבו שאולי, רק אולי, יש ילד שחושב ל×××× את ה×××× שלו בגלל שאתם מחרימים אותו.
תחשבו לפני שאתם פועלים ❤️"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה