עזרה הושיעה - מחברת ******קאר

[minale]

אני ממש לא מתפלא שמייקאר מזייפים חוזה!

'יהודי פשוט' אני יודע על עוד דברים כאלו.
מנסה לכתוב לך באישי ואתה חסום.

 

[יהודי פשוט !!!]

החוזה שהם זייפו שונה מהחוזה שאלפי מנויים חתמו?
נשמע מוזר במקצת... אפשר להוכיח בשניות.
ואם זה באמת נכון ישמח כבודו להעלות את הסיפור במלואו למען יראו ויראו...

איני יודע על מה חתמו אלפי המנויים, יתכן ורשום רק אני מסכים לתקנון ואתה מסמן וי
ואכן אפשר להוכיח בשניה
והסיפור הוא כפי שהבאתי לעיל

 

[י. שלמה כהן]

בכל הקשור לחוזים וכאלה.. כנסו לספויילר
מטורף לחלוטין.

ספוילר: "אני מסכים" – ראיון עם דימה ירובינסקי

בחדר מואר תלויים מהתקרה מפלים צבעוניים של נייר, משתפלים במורד הקיר וממשיכים לאורך הרצפה, מלאים בטקסט כל כך קטן וצפוף – שהוא הופך ללא יותר ממקצב על הנייר. המגילות האלה יכולות להיראות מאיימות, אבל למעשה סביר להניח שאתם חתומים, משפטית, על לפחות אחת מהן – הטקסטים האלו הם תנאי השימוש עליהם אתם מתחייבים, בהינף קליק, כאשר אתם נרשמים לשימוש אינטרנט כזה או אחר.

את המיצג-אינפוגרפיקה הזה יצר לפני כשנה דימה ירובינסקי, כאשר היה סטודנט בשנה האחרונה ללימודי תקשורת חזותית בבצלאל, והטקסטים האלה הם פשוט תנאי השימוש של רשתות חברתיות פופולאריות: אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר, ואחרות, כולן מחייבות אותנו, המשתמשים, לסמן את התיבה "אני מסכים" (שממנה מגיעה שם הפרוייקט), ולהתחייב לחוזה משפטי, שלא קראנו.

דימה עושה פעולה מטעה בפשטותה – הדפסת החוזים האימתניים, שבדרך כלל מתחבאים מאחורי גלילה ארוכה ומייגעת, בפורמט אחיד, מוכר ונוח למדידה (A4, גודל 12pt, למקרה שתהיתם). הוא ממחיש לנו מצב מורכב ואבסורדי שנובע מהעולם הדיגיטלי באמצעי ממשי ומוכר, ומצליח להעביר מסר חזק וברור.



לאור התהודה העולמית לפרוייקט שלו, תפסנו את דימה לשיחה קצרה על הפרוייקט.

מה היה תהליך העבודה? האם היה מסר שהוביל אותך?
העבודה המקורית נעשתה במסגרת קורס אינפוגרפיקה בבצלאל בהנחייה של רוני לווית, התבקשנו ליצור אינפוגרפיקה שיכולה לשמש כשער לתערוכה שנמציא. הנושא של פרטיות ברשת תמיד עניין אותי וידעתי שאני רוצה להמציא תערוכה שעוסקת בנושא הזה. חיפשתי נושא די הרבה זמן, חשבתי להתעסק בנושאים שונים עד שבשלב מסוים יצא לי להסכים לתנאי השירות באתר רנדומלי שנרשמתי אליו, ואז יצא לי לחשוב, ״למה בעצם אנחנו לא קוראים תנאי שירות מעולם?״ חיפשתי אחר תשובות. אחת הסיבות הראשונות שהגעתי אליהם היא – גם אם נרצה לקרוא, התנאים כתובים בצורה כל כך משפטית ומורכבת, כך שבכל מקרה אנחנו לא נצליח להבין מה כתוב שם. הסיבה השנייה שהגעתי אליה במהרה היא שהתנאים פשוט ארוכים מידי, אז הדבר הראשון שרציתי לעשות זה לבדוק כמה הם ארוכים. לקחתי תנאי שירות של אחת החברות המובילות, העתקתי למסמך רגיל בגודל a4, ספרתי את המילים וכמובן שנדהמתי, התחלתי לבדוק חברה אחרי חברה, וכמובן שהיה מדובר בדפוס שחזר על עצמו בצורה די עקבית.

הפרוייקט זכה לתפוצה רחבה באינטרנט ובכנסים. האם היה הבדל גדול בין התגובות באקדמיה לתגובות בחוץ?

האקדמיה קיבלה את העבודה בחיבוק, מאוד אהבו והשתמשו בה לא מעט לצרכי מרקטינג. ברגע שזה יצא לעולם זה כבר היה משהו אחר, קצת איבדתי שליטה על העבודה והיא הפכה להיות נחלת הכלל.

האמת שאני עדיין לא מעכל עד הסוף את מה שקרה. הפרויקט הזה היה עוד הגשה ללימודים מבחינתי, מעולם לא חשבתי שזה יתפוס תאוצה כזאת. הכל התחיל בזה שרוני המליצה לי לשלוח את העבודה לתערוכת סטודנטים בפינלנד, והעבודה התקבלה. שלחתי להם את העבודה (הם כמובן תלו אותה בצורה מזעזעת…) מישהי רנדומלית עם 200 עוקבים בטוויטר צילמה אותה בצורה עוד יותר מזעזעת, העלתה לחשבון שלה, ותוך כמה שעות הפוסט שלה זכה לעשרות אלפי שיתופים ולייקים. מאז במשך כמה שבועות דיברתי כמעט כל יום עם 2-3 כתבים מכל העולם, החל מיפן, דרך אירופה ועד ברזיל וארה״ב.

העבודה צברה תאוצה רגע אחרי שהחלו את חוקי ה GDPR באירופה (רגולציה על הסכמי המשתמש של חברות טכנולוגיה, לקריאה בהרחבה במגזין Wired), וזה פשוט היה טיימינג מושלם. מאז יצא לי להציג את העבודה באנגליה, בעוד שבועיים אני טס להציג אותה בצרפת, ובעוד מספר חודשים גם בקנדה. כמו כן, סגרתי שיתוף פעולה עם חברת מוזילה (אלה של פיירפוקס) להפצה נוספת של העבודה, והיא כבר הוצגה בכמה כנסים שלהם.

הנקודה החזקה בעבודה שלך היא החיבור בין מה שעל המסך לממשי, והמעבר הזה הוא שהופך את המהלך לכל כך חזק. זה משהו שאתה ממשיך לעסוק בו?
פרטיות ברשת, ובכלל זכויות של משתמשים הוא תמיד בראש מעיניי. אנחנו חיים בעולם שבו העסקה שאנחנו עושים עם השירותים שבהם אנחנו משתמשים היא ״אתם תתנו לי את השירותים שלכם בחינם, ואני אתן לכם את כל המידע עלי״. כמו האמרה המפורסמת ״אם זה בחינם – אתה המוצר״. אין לי שום בעיה עם העסקה הזאת, אבל הדבר שהכי חשוב לי, זה שאנשים יהיו מודעים לעסקה הזאת ויבצעו אותה בצורה מודעת ואחראית. זה הכל.

ולסיכום – האם אתה קורא את תנאי המשתמש של שירותים חדשים שאתה נרשם אליהם, או משקר כמו כולנו?
כמובן שלא. לא קראתי את התנאים ואני לא מתכוון לקרוא. יש בי תקווה שהנושא עוד יגיע לבית משפט וההסכמים האלה יוכרעו כלא קבילים, מהסיבה הפשוטה שכולם יודעים שאף אחד לא קורא אותם. וזה אפילו יותר מגוחך שהמשפט האחרון בתנאים של אינסטגרם (לפחות בפעם האחרונה שבדקתי) היה משהו בסגנון של ״אנחנו מעדכנים את תנאי השירות שלנו, אז תדאגו להכנס מדי פעם ולהתעדכן״. כן, בטח.


תמונות הפרויקט, ומקור הכתבה:

"אני מסכים" - ראיון עם דימה ירובינסקי - הפורמגזין

בחדר מואר תלויים מהתקרה מפלים צבעוניים של נייר, משתפלים במורד הקיר וממשיכים לאורך הרצפה, מלאים בטקסט כל כך קטן וצפוף – שהוא הופך ללא יותר ממקצב על הנייר. המגילות האלה יכולות להיראות מאיימות, אבל למעשה סביר להניח שאתם חתומים, משפטית, על לפחות אחת מהן – הטקסטים האלו הם תנאי השימוש עליהם אתם...

www.magazine.forma.co.il

 

[תם יושב אוהלים]

איני יודע על מה חתמו אלפי המנויים, יתכן ורשום רק אני מסכים לתקנון ואתה מסמן וי
ואכן אפשר להוכיח בשניה
והסיפור הוא כפי שהבאתי לעיל

אז כנראה זה לא חוזה מזויף...

 

[תם יושב אוהלים]

'יהודי פשוט' אני יודע על עוד דברים כאלו.
מנסה לכתוב לך באישי ואתה חסום.

למה לא מעל במה חשובה זו?
כמובן בלי שמות...

 

[שלג קל]

אני ממש לא מתפלא שמייקאר מזייפים חוזה!

'יהודי פשוט' אני יודע על עוד דברים כאלו.
מנסה לכתוב לך באישי ואתה חסום.

זה נראה שאין לך הרשאות לכתוב בפרטי

 

[לעלוב ב"ש]

בכל הקשור לחוזים וכאלה.. כנסו לספויילר
מטורף לחלוטין.

ספוילר: "אני מסכים" – ראיון עם דימה ירובינסקי

בחדר מואר תלויים מהתקרה מפלים צבעוניים של נייר, משתפלים במורד הקיר וממשיכים לאורך הרצפה, מלאים בטקסט כל כך קטן וצפוף – שהוא הופך ללא יותר ממקצב על הנייר. המגילות האלה יכולות להיראות מאיימות, אבל למעשה סביר להניח שאתם חתומים, משפטית, על לפחות אחת מהן – הטקסטים האלו הם תנאי השימוש עליהם אתם מתחייבים, בהינף קליק, כאשר אתם נרשמים לשימוש אינטרנט כזה או אחר.

את המיצג-אינפוגרפיקה הזה יצר לפני כשנה דימה ירובינסקי, כאשר היה סטודנט בשנה האחרונה ללימודי תקשורת חזותית בבצלאל, והטקסטים האלה הם פשוט תנאי השימוש של רשתות חברתיות פופולאריות: אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר, ואחרות, כולן מחייבות אותנו, המשתמשים, לסמן את התיבה "אני מסכים" (שממנה מגיעה שם הפרוייקט), ולהתחייב לחוזה משפטי, שלא קראנו.

דימה עושה פעולה מטעה בפשטותה – הדפסת החוזים האימתניים, שבדרך כלל מתחבאים מאחורי גלילה ארוכה ומייגעת, בפורמט אחיד, מוכר ונוח למדידה (A4, גודל 12pt, למקרה שתהיתם). הוא ממחיש לנו מצב מורכב ואבסורדי שנובע מהעולם הדיגיטלי באמצעי ממשי ומוכר, ומצליח להעביר מסר חזק וברור.



לאור התהודה העולמית לפרוייקט שלו, תפסנו את דימה לשיחה קצרה על הפרוייקט.

מה היה תהליך העבודה? האם היה מסר שהוביל אותך?
העבודה המקורית נעשתה במסגרת קורס אינפוגרפיקה בבצלאל בהנחייה של רוני לווית, התבקשנו ליצור אינפוגרפיקה שיכולה לשמש כשער לתערוכה שנמציא. הנושא של פרטיות ברשת תמיד עניין אותי וידעתי שאני רוצה להמציא תערוכה שעוסקת בנושא הזה. חיפשתי נושא די הרבה זמן, חשבתי להתעסק בנושאים שונים עד שבשלב מסוים יצא לי להסכים לתנאי השירות באתר רנדומלי שנרשמתי אליו, ואז יצא לי לחשוב, ״למה בעצם אנחנו לא קוראים תנאי שירות מעולם?״ חיפשתי אחר תשובות. אחת הסיבות הראשונות שהגעתי אליהם היא – גם אם נרצה לקרוא, התנאים כתובים בצורה כל כך משפטית ומורכבת, כך שבכל מקרה אנחנו לא נצליח להבין מה כתוב שם. הסיבה השנייה שהגעתי אליה במהרה היא שהתנאים פשוט ארוכים מידי, אז הדבר הראשון שרציתי לעשות זה לבדוק כמה הם ארוכים. לקחתי תנאי שירות של אחת החברות המובילות, העתקתי למסמך רגיל בגודל a4, ספרתי את המילים וכמובן שנדהמתי, התחלתי לבדוק חברה אחרי חברה, וכמובן שהיה מדובר בדפוס שחזר על עצמו בצורה די עקבית.

הפרוייקט זכה לתפוצה רחבה באינטרנט ובכנסים. האם היה הבדל גדול בין התגובות באקדמיה לתגובות בחוץ?

האקדמיה קיבלה את העבודה בחיבוק, מאוד אהבו והשתמשו בה לא מעט לצרכי מרקטינג. ברגע שזה יצא לעולם זה כבר היה משהו אחר, קצת איבדתי שליטה על העבודה והיא הפכה להיות נחלת הכלל.

האמת שאני עדיין לא מעכל עד הסוף את מה שקרה. הפרויקט הזה היה עוד הגשה ללימודים מבחינתי, מעולם לא חשבתי שזה יתפוס תאוצה כזאת. הכל התחיל בזה שרוני המליצה לי לשלוח את העבודה לתערוכת סטודנטים בפינלנד, והעבודה התקבלה. שלחתי להם את העבודה (הם כמובן תלו אותה בצורה מזעזעת…) מישהי רנדומלית עם 200 עוקבים בטוויטר צילמה אותה בצורה עוד יותר מזעזעת, העלתה לחשבון שלה, ותוך כמה שעות הפוסט שלה זכה לעשרות אלפי שיתופים ולייקים. מאז במשך כמה שבועות דיברתי כמעט כל יום עם 2-3 כתבים מכל העולם, החל מיפן, דרך אירופה ועד ברזיל וארה״ב.

העבודה צברה תאוצה רגע אחרי שהחלו את חוקי ה GDPR באירופה (רגולציה על הסכמי המשתמש של חברות טכנולוגיה, לקריאה בהרחבה במגזין Wired), וזה פשוט היה טיימינג מושלם. מאז יצא לי להציג את העבודה באנגליה, בעוד שבועיים אני טס להציג אותה בצרפת, ובעוד מספר חודשים גם בקנדה. כמו כן, סגרתי שיתוף פעולה עם חברת מוזילה (אלה של פיירפוקס) להפצה נוספת של העבודה, והיא כבר הוצגה בכמה כנסים שלהם.

הנקודה החזקה בעבודה שלך היא החיבור בין מה שעל המסך לממשי, והמעבר הזה הוא שהופך את המהלך לכל כך חזק. זה משהו שאתה ממשיך לעסוק בו?
פרטיות ברשת, ובכלל זכויות של משתמשים הוא תמיד בראש מעיניי. אנחנו חיים בעולם שבו העסקה שאנחנו עושים עם השירותים שבהם אנחנו משתמשים היא ״אתם תתנו לי את השירותים שלכם בחינם, ואני אתן לכם את כל המידע עלי״. כמו האמרה המפורסמת ״אם זה בחינם – אתה המוצר״. אין לי שום בעיה עם העסקה הזאת, אבל הדבר שהכי חשוב לי, זה שאנשים יהיו מודעים לעסקה הזאת ויבצעו אותה בצורה מודעת ואחראית. זה הכל.

ולסיכום – האם אתה קורא את תנאי המשתמש של שירותים חדשים שאתה נרשם אליהם, או משקר כמו כולנו?
כמובן שלא. לא קראתי את התנאים ואני לא מתכוון לקרוא. יש בי תקווה שהנושא עוד יגיע לבית משפט וההסכמים האלה יוכרעו כלא קבילים, מהסיבה הפשוטה שכולם יודעים שאף אחד לא קורא אותם. וזה אפילו יותר מגוחך שהמשפט האחרון בתנאים של אינסטגרם (לפחות בפעם האחרונה שבדקתי) היה משהו בסגנון של ״אנחנו מעדכנים את תנאי השירות שלנו, אז תדאגו להכנס מדי פעם ולהתעדכן״. כן, בטח.


תמונות הפרויקט, ומקור הכתבה:

"אני מסכים" - ראיון עם דימה ירובינסקי - הפורמגזין

בחדר מואר תלויים מהתקרה מפלים צבעוניים של נייר, משתפלים במורד הקיר וממשיכים לאורך הרצפה, מלאים בטקסט כל כך קטן וצפוף – שהוא הופך ללא יותר ממקצב על הנייר. המגילות האלה יכולות להיראות מאיימות, אבל למעשה סביר להניח שאתם חתומים, משפטית, על לפחות אחת מהן – הטקסטים האלו הם תנאי השימוש עליהם אתם...

www.magazine.forma.co.il

אם את זה אין כח לקרוא
שלהחוזים המשעממים יהיה לנו כח.............

 

[יהודי פשוט !!!]

אז כנראה זה לא חוזה מזויף...

לצערי אני אוכל להוכיח שכן....

 

[בן אדם מיוחד]

יש דרך באתר של מיי קאר לראות הזמנות עתידיות עם פירוט??
די דחוף!!!

 

[chaim weiss]

יש דרך באתר של מיי קאר לראות הזמנות עתידיות עם פירוט??
די דחוף!!!

כן בארור באיזור האישי ב-3 פסים בצד ימין למעלה - הזמנות עתידיות

 

[בן אדם מיוחד]

מישהו יודע אם יש דרך במיי כאר להקדים את שעת לקיחת הרכב?
אני רואה רק אופציה להאריך בסוף.

 

[לגדול נכון]

אוקיי, אבל מה עושים כשהם פשוט משקרים. בתמונה שצירפתי בהודעה הראשונה שלי רואים בבירור שיש רק קילוף צבע, ואילו הם הביאו חוות דעת שמדברת על עבודות פחחות וחשמל, ועל כנף שניזוק. פשוט שקרים. צירפתי צילום של הקשקוש. מה עושים איתם ?

חד משמעית קח עו"ד.
תשלח לחברה מכתב חתום ע"י עו"ד שהוא עומד לתבוע אותם.
ומקווה מאוד שזה יוכל לעזור לך.
בהצלחה.

 

[ירא שמיי]

@תם יושב אוהלים

אני שכרתי רבות בעיקר מהסגולה וקיבלתי שירות מצויין עם כמה פאדיחות שאני הייתי אשם בהם,
כולל השארת אור דלוק שגמר מצבר והפסידו בגללי הזמנות וחוייבתי רק לתקן, להזמין ידידים...
אין מדיניות של עושק לקוחות!!!
אבל נכון שיש בעיות כמו בכל חברה ענקית עם אלפי לקוחות ומאות נציגים,
מי שלא רוצה כאב ראש יעשה ביטול השתתפות,
כמו שמי שלא רוצה כאב ראש קונה רכב חדש ולא יד שניה...
וזה שהחוזה שלהם לטובתם כי זה זכותם!!! מי שלא רוצה שלא יזמין מהם!!!
אתם הייתם רוצים להתעסק עם אלפי אברכים שעושים לומדעס?
נותנים לכם שירות של רכב עד הבית 24 שעות ביממה במחירים הוגנים אין דבר כזה!!!
למבוגרים שבנינו רק להיזכר מזה היה לשכור רכב לפני 10 שנים סיוט...
תפסיקו להתבכיין,
מאז שהחברות נכנסו לשירות זה שדרג את רמת החיים של אברכי עמך ישראל בטירוף, מנסיון אישי...
תסתובבו בכל אתרי הפנאי בעוטף ירושלים בני ברק ותראו עשרות רכבים סגולים וירוקים מלאים בזוגות חמודים...
אז יאלה תגידו שכוייח...

אין ספק ואף אחד לא מתווכח על זה שהמיזם לכשעצמו מבורך!!!

גם אני עד שלא הרגשתי על בשרי חשבתי שאנשים מגזימים בסיפורים
אך כנראה שמלהשכיר ב10 ש"ח לשעה כשרוב הזמן (לכה"פ חלק גדול מהזמן) הרכבים בלי שימוש מחייבים את החברות להמציא פתרונות מחוץ לקופסא איך לייצר הכנסה... .עצוב [אם זה כזה רווחי באמת מעניין למה אלבר הרץ לא הלכו גם על הקונספט]

 

[תם יושב אוהלים]

@תם יושב אוהלים



אין ספק ואף אחד לא מתווכח על זה שהמיזם לכשעצמו מבורך!!!

גם אני עד שלא הרגשתי על בשרי חשבתי שאנשים מגזימים בסיפורים
אך כנראה שמלהשכיר ב10 ש"ח לשעה כשרוב הזמן (לכה"פ חלק גדול מהזמן) הרכבים בלי שימוש מחייבים את החברות להמציא פתרונות מחוץ לקופסא איך לייצר הכנסה... .עצוב [אם זה כזה רווחי באמת מעניין למה אלבר הרץ לא הלכו גם על הקונספט]

זה לא המצאה שלהם זה מיובא מחו"ל

 

[בום על קולי]

מישהו יודע אם יש דרך במיי כאר להקדים את שעת לקיחת הרכב?
אני רואה רק אופציה להאריך בסוף.

כן אחרי פרטי ההזמנה אפשר.

 

[בום על קולי]

אני ממש לא מתפלא שמייקאר מזייפים חוזה!

'יהודי פשוט' אני יודע על עוד דברים כאלו.
מנסה לכתוב לך באישי ואתה חסום.

אז תכתוב לי, rafibombachgmail.com

 

[ירא שמיי]

זה לא המצאה שלהם זה מיובא מחו"ל

מה לגנוב אנשים?!

 

[ניק 74672]

מה לגנוב אנשים?!

לא.
זה תולדה של ISRAEL SERVICE (שירות ישראלי)
הוא מתכוון שהרכב השיתופי הוא רעיון מחו"ל

 

[יו''ש]

שלום וברכה,

זקוקים בדחיפות ליעוץ כיצד להתמודד מול נצלנות איומה של חברה המשכירה רכבים שיתופיים בערים חרדיות.

ישבתי ברכב לתומי, ורכב אחר שחלף במקום פגע בי באופן שטחי והתנער מאחריות.
הפגיעה רק בצבע, צירפתי צילום, אבל חברת ההשכרה מחיבת אותי בסך 2,000 ש"ח !! (ואם התביעה מול הביטוח של הפוגע תצליח, יחזירו לי, בדגש על 'אם', וגם זה יכול לדבריהם לקחת גם שנה).

כשניסיתי להתווכח הם שלחו לי הערכת שמאי על כך שהנזק הריאלי הוא כמעט 7000 ש"ח !!! בגלל תיקוני פח וחשמל (שלא היו ולא נבראו!, רק צבע התקלף) וכן בגלל ירידת ערך (לרכב ישן ומשומש לחלוטין, אפשר פשוט לצבוע היכן שנפגע ואין שום ירידת ערך).

מה עושים עם הנוכלים האלו ?

@איצ'ה קו המידע
הוא טיפל פעם ב2 אירועים דומים, והוא ידע איך לסדר את זה (הוא פירסם את זה בקו)

 

[minale]

אז תכתוב לי, rafibombachgmail.com

איך אתה יכול לעזור?