דרוש מידע ילדים שלא זזים ללא נוכחות מבוגר בעקבות המלחמה

  • הוסף לסימניות
  • #21
הייתי בודקת במסגרת הלימודית איך הם מתקפדים שם, איך הלמידה שלהם, איל המצב החברתי. חושבת עד כמה מפריע ביום ביום, ונוכח. ולפי זה מחליטה האם לחכות עוד קצת, או ניגשת לטיפול.
איך בודקים את זה? גן חובה כרגע
מבחינת ההישגים הלימודיים נראה מאוד טוב (פרשת שבוע, קריאה חלקית). חברתית במקום טוב בחברה. אבל כן חוששים שהחברתי קצת מורכב.. סוג של רגישות או ביישנות או חשש. לא מוגדר.
הגמגום זה לא ממש 'גמגום' כמו 'גמגום' לצורך הרכבת משפט או תשובה מורכבת (קושי בשליפה?)
בהחלט הרגישות מאוד גבוהה.. בכל תחום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מה הכוונה רגישות מאוד גבוהה?
'ילד רגיש' בצורה כללית
לא מוכן להכיר שעשה טעות (ממש עם בכי)
משקף שנפגע ("הבהלת [העלבת] אותי ולכן אני בוכה") מהערות, גם קטנות אם באו לו לא בזמן הנכון מצידו.
אולי זה לא 'רגיש מאוד' אבל ככה זה מרגיש לנו
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
1. נותנים מקום גדול מאוד לפחד.
2. עשינו ג"כ, יש להם אפילו משחק כבאית עם סירנה שדומה לאזעקה שאוהבים לשחק (ולפעמים לשחק עם זה ב'אזעקה' ו'הבובות הולכות לממ"ד').
כמובן אפשר להוסיף עוד ועוד..
השאלה העיקרית כמה זה חריג תגובה כזאת לאורך זמן
כל הכבוד!
לא מובן מאליו.

חושבת איתם יחד מה יכול להרגיע אותם. אולי הם יפתיעו...
נכון
אגב כהורה תוכל לחפש בין המילים מה בעצם מפחיד אותו
הרעש? הריצה? הרצינות של המבוגרים? וכו וכו וכו ,
ולפי זה לחשוב מה יכול להרגיע אותו\ לתת לו תחושת שליטה.
בהחלט הרגישות מאוד גבוהה.. בכל תחום.
אם כך אז חודש וחצי כנראה לא כ"כ חריג עבורו, אבל עזרה מקצועית יכול לעזור גם אם זה לא חריג יחסית לעצמו..
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אגב כהורה תוכל לחפש בין המילים מה בעצם מפחיד אותו
הרעש? הריצה? הרצינות של המבוגרים? וכו וכו וכו ,
זה היה מזמן.. קשה להאמין שיכולים לדייק על זה..
אולי יפתיעו
(בן ה3 נראה לי שזה השתקפות של הגדול בבית.. מעצמו לא היה מגיע לזה. והלוואי שיעבור לו מהר יותר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
זה היה מזמן.. קשה להאמין שיכולים לדייק על זה..
לא אכפת לי מהעבר, אכפת מה יש בהוה (כתוצאה מהעבר), ולכן השאלה היא: מה מפחיד אותך להיות לבד בחדר? וכדו'
דהיינו? לפתח שיח על זה שנעלב?
לא, רק שבשיקוף חזרה של מה הוא אמר, להכניס שם של רגש נעלבת\ התאכזבת..
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
לי יש ילד שמאז המלחמה מתעקש לישון במיטה שלי
הוא לא מתעורר מאזעקות ותמיד היה מפחד שנשכח להעיר אותו
במיטה שלי הוא ידע שאין סיכוי שנשכח ממנו
ועכשיו הוא התרגל...
ואני לא אגלה בן כמה הוא... שלא תזדעזעו
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
לי יש ילד שמאז המלחמה מתעקש לישון במיטה שלי
הוא לא מתעורר מאזעקות ותמיד היה מפחד שנשכח להעיר אותו
במיטה שלי הוא ידע שאין סיכוי שנשכח ממנו
ועכשיו הוא התרגל...
ואני לא אגלה בן כמה הוא... שלא תזדעזעו
כמו אצלי.
(ילדים בני 10 ו-8 שעוברים לחדר הורים באמצע הלילה).
ובן ה- 10 שתמיד היה קצת פחדן להיות לבד בחדר וכו' ממש התגבר לו.
מתחיל שיפור קל. מקווה שיעבור בקרוב בעז"ה
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
כמו אצלי.
(ילדים בני 10 ו-8 שעוברים לחדר הורים באמצע הלילה).
ובן ה- 10 שתמיד היה קצת פחדן להיות לבד בחדר וכו' ממש התגבר לו.
מתחיל שיפור קל. מקווה שיעבור בקרוב בעז"ה
שלי לא עובר באמצע הלילה, הוא הולך לישון איתי מלכתחילה
והוא באותו תווך גילאים :(
זה התחיל מפחד שלא נעיר אותו באזעקות
עכשיו הוא כבר לא מפחד, רק יותר כיף לו לישון עם אמא :love:
לפעמים בעלי מעביר אותו למיטה שלו לפני שאנחנו הולכים לישון
לפעמים אין לנו כח אז הוא נשאר איתי עד הבוקר
הוא רזה אז הוא לא מפריע לי לישון
חוץ ממתי שהתינוק גם קם לאכול ואז נהיה קצת צפוף (ב"ה הוא כבר גדול ופחות יונק בלילה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
מקבלים את זה לגמרי. ורק במקרים נדירים וקיצוניים מאוד (פתיחת דלת של אמבטיה בחורף הקר באמצע שמקלחים את אחד הילדים כי 'לא רוצים להיות לבד עם דלת סגורה' ) משקפים להם שזה לא טבעי..
השאלה עד כמה זה תגובה טבעית לאורך זמן לא קטן (חודש וחצי שכבר רגוע לגמרי כאן) שאפשר עדיין להמשיך לחכות בסבלנות בלי להתחיל איזה תהליך טיפולי / רגשי איתם
אני חושב [ובעיקר מרגיש] שחודש וחצי זה ממש לא הרבה.
אני בתור אבא שחווה עוד את מלחמת המפרץ.. ועדיין יש הבזקים של חרדות והרגשות שונות (מהמלחמה הנוכחית כמובן.. ולא שאני רוצה עכשיו ללכת למיטה של אמא שלי.. :LOL:גם כי אצלם היה יותר אזעקות ) כל בוום יכול להקפיץ וב"ה שהמטוסים מאחורינו וכבר לא מרעישים כל היום.
לי יש ילד שמאז המלחמה מתעקש לישון במיטה שלי
הוא לא מתעורר מאזעקות ותמיד היה מפחד שנשכח להעיר אותו
במיטה שלי הוא ידע שאין סיכוי שנשכח ממנו
ועכשיו הוא התרגל...
ואני לא אגלה בן כמה הוא... שלא תזדעזעו
גם הילד שלי בן 13.5 (גם ככה לא מכירים אז לכפ'ת לי שתזדעזעו.. ) היה בוכה מפחד שלא יבואו מחבלים והיה סוגר חלונות ודלתות ומגיע לחדר שלנו.
אין מה לעשות זה משהו שלא מכירים ולא יודעים גם מה לחשוב רק לעודד אותם לשמוע אותם ולהכיל את הפחד שלהם כי תכל'ס הם צודקים. ובמיוחד המתבגרים ששומעים דברים גם אם תרצה להסתיר בבית הספר, בית הכנסת וכו' אז מניחים ספר תהלים מתחת לכר מנשקים מזוזה וכמו שכתבו כאן.

בוקר אחד קמתי להעיר את הבת אני רואה ליד הכרית שלה כמעט ספריה שלימה של כל ספרי הסגולות והסידורים. גם תנ"ך לקחה כי בשמח"ת רקדנו עם כל התורה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
אני חושב [ובעיקר מרגיש] שחודש וחצי זה ממש לא הרבה.
אני בתור אבא שחווה עוד את מלחמת המפרץ.. ועדיין יש הבזקים של חרדות והרגשות שונות (מהמלחמה המוכחית כמובן.. ולא שאני רוצה עכשיו ללכת למיטה של אמא שלי.. גם כי אצלם היה יותר אזעקות ) כל בוום יכול להקפיץ וב"ה שהמטוסים מאחורינו וכבר לא מרעישים כל היום.

גם הילד שלי בן 13.5 (גם ככה לא מכירים אז לכפ'ת לי שתזדעזעו.. ) היה בוכה מפחד שלא יבואו מחבלים והיה סוגר חלונות ודלתות ומגיע לחדר שלנו.
אין מה לעשות זה משהו שלא מכירים ולא יודעים גם מה לחשוב רק לעודד אותם לשמוע אותם ולהכיל את הפחד שלהם כי תכל'ס הם צודקים. ובמיוחד המתבגרים ששומעים דברים גם אם תרצה להסתיר בבית הספר, בית הכנסת וכו' אז מניחים ספר תהלים מתחת לכר מנשקים מזוזה וכמו שכתבו כאן.

בוקר אחד קמתי להעיר את הבת אני רואה ליד הכרית שלה כמעט ספריה שלימה של כל ספרי הסגולות והסידורים. גם תנ"ך לקחה כי בשמח"ת רקדנו עם כל התורה..
במקרה של הבן שלי, הוא לא פחד מאזעקות כשהוא היה ער
הוא דווקא נהנה מהם :rolleyes:
הוא רק פחד שתהיה אזעקה כשהוא יישן ונשכח ממנו
האמת שקרה פעם אחת שהוא נרדם על הספה בליל שבת והיתה אזעקה באמצע הלילה והוא לא שמע
כמובן שנכנסו לכל חדרי הילדים להעיר את כולם אבל רק אחרי שהגענו לאזור המוגן, שמנו לב שמישהו חסר
זה כבר היה אחרי כל הבומים אז לא טרחנו להעיר אותו
הילדים כמובן סיפרו לו בבוקר שהיתה אזעקה ולא הערנו אותו ומאז הוא ישן במיטה שלי ליתר בטחון
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
שלי לא עובר באמצע הלילה, הוא הולך לישון איתי מלכתחילה
והוא באותו תווך גילאים :(
זה התחיל מפחד שלא נעיר אותו באזעקות
עכשיו הוא כבר לא מפחד, רק יותר כיף לו לישון עם אמא :love:
לפעמים בעלי מעביר אותו למיטה שלו לפני שאנחנו הולכים לישון
לפעמים אין לנו כח אז הוא נשאר איתי עד הבוקר
הוא רזה אז הוא לא מפריע לי לישון
חוץ ממתי שהתינוק גם קם לאכול ואז נהיה קצת צפוף (ב"ה הוא כבר גדול ופחות יונק בלילה)
אה.. ברור... אני שוכבת לידו במיטה שלו עד שנרדם (כשאני עוד ערה יש לי כח להיות יותר חזקה) ואז הוא עובר אלי. הבוקר קמנו עם 4 ילדים איתנו בחדר. 2 איתי 2 עם בעלי.
התינוקת עם חום אז גם הייתה איתי וגם בן ה- 4....
אמרתי להם שיקומו ויתנו לי להחזיר את כל העצמות למקום שלהם.
אצלי הם לא מפחדים כ"כ מהאזעקות.החדר שלהם נחשב ל'מקום המוגן' (אם אפשר לקרוא לזה כך... אין ממד ואין מקלט קרוב) זה פחד כללי שנהיה ורעש מטוסים כל הזמן- עכשיו המטוסים חזרו, אחרי שבוע של כמעט שקט, בגלל סוריה
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
כל הדיבורים עם הילדים מה צריך לחשוב וכו' הם לא משמעותיים אם ההורים חשים אחרת.
ילד מרגיש מצוין מה ההורה באמת יש וזה מחזיר את העבודה אלינו. לא קל בכלל להגיע לרוגע אמיתי אבל תכלס מה שאנחנו זה מה שנותן כח לילד.
אי אפשר לשכנע אותו להירגע או לבקש להירגע כשאנחנו לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
אה.. ברור... אני שוכבת לידו במיטה שלו עד שנרדם
את זה הפסקתי לעשות כשמצאתי את עצמי עדיין במיטה שלו בבוקר...
התינוקת עם חום אז גם הייתה איתי וגם בן ה- 4....
רפואה שלמה!
אמרתי להם שיקומו ויתנו לי להחזיר את כל העצמות למקום שלהם.
מוכר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
גם שלי.
ויפה ששמת חיוך.
אני מעדיפה לשים:(
בהתחלה גם אני הייתי שמה עצוב אבל בהמשך הבנתי שלתכנן מראש (נפשית) את הקימה המוקדמת ייקח לי פחות אנרגיה מאשר להיאלץ לקום.
עכשיו כבר טוב לי עם זה ויש לקימה המוקדמת של הילדים גם בונוסים נחמדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
שטויות.
או הכל או כלום???
דבר ראשון אפשר לדבר בצורה נעימה יותר ולא לבטל בכזו גסות ועזות מצח. סתם נקודה למחשבה.

דבר שני , ילדים קטנים אין להם משל עצמם כמעט כלום והם נסמכים מאד עלינו, היכולת שלהם להירגע תלויה מאד אם אנחנו רגועים וזה מה שאנחנו משדרים. כשקשה לנו לשדר את זה חבל על הזמן לצפות מהם להצליח.
מה הכוונה שיש חלק מהמחשבות שהם יכולים לעזור לעצמם או בכוחות עצמם? זה מה שהבנתי מהכוונה או הכל או כלום
בתכלס ילד בן 5 גם אם היה רוצה לא היה מצליח לעזור לעצמו לבד במצב חירום. לפעמים וזה דבר ניסי ומפתיע כשילד יהיה לבד בלי מבוגר אולי יעזור לעצמו. אבל כשההורה בשטח? הוא כל כך תלוי בו וכל כך נזקק לו שזה חלק ממנו מה שההורה חש ומקרין עליו.
זה מעצבן במידה מסוימת? לגמרי, כי זה מחייב אותנו אבל זו אמת שחבל על הזמן להתווכח איתה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה