הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1,021
חה חה חה
משפטים כאלה
אני אפילו לא מחשבת בתור פגיעות או עלבונות שעברתי
זה היה לי כל כך מובן מאליו...
שאפילו לא חוויתי את זה כפגיעה.
זוכרת שסיפרתי לחברה בסמינר
בשיא התמימות
שההיא נסעה למלון עם אחיות שלי
והיא אמרה לי
שאחיות שלי אמרו
שאם אני באה
הם לא באות
כי אי אפשר להנות איתי.
(זה אגב חלק משיטת הפרד ומשול שלה)
וחברה שלי היתה בהלם
מזה שהיא אומרת לי
ומזה שאני לא נפגעת.
זה פשוט לא הזיז לי,
חשבתי שזה באמת מגיע לי.
כי אחרי שאומרים לך "את אוטיסטית"
בגלל שלא מספיק הבנת את הגברת על מה שאפילו פסיכולוג לא היה מבין
ואת אומרת, בתמימות של בחורה: "זה פוגע בי"
ועונים לך: "טוב מאד, אני שמחה שזה פוגע בך".
איך דברים אחרים יכולים להיחשב כפגיעה?
מה שכן,
אם יש כאן מישהי מהצד שמכירה ילדה כזאת
יש לה תפקיד.
וזה,
לשדר לה, או אפילו להגיד מפורשות
שהיא תמיד תוכל למצוא אצלך מקלט.
שאם יהיה צורך לברוח מהבית-
היא לא תהיה ברחוב, או להבדיל בתל אביב
אלא שיהיה לה מקום לברוח אליו.
וגם אם היא לא תבוא אליך
ה'פת בסלו' הזה
לפעמים מציל חיים, כפשוטו.
ואני רוצה לומר עוד משהו.
נכון, יש שונות גדולה בינינו
לבין החטופים בעזה.
בגיל מסוים, אנחנו יכולנו לברוח
והם - לא,
וזה הרבה.
רק מה,
היה לנו מקום אחד לברוח אליו
וזה - למקום חילוני, לתל אביב.
למה אני כל כך נחרצת?
כי כשניסיתי להיעזר במישהו מהקהילה כשהמצב היה כבר איום ונורא
תקשיבו טוב-
קיבלתי הרצאה על כיבוד הורים!!!!!!!!!!!!!!!
אז להיות בבית - אני לא מסוגלת עוד, פחד מוות.
להתאבד, שזה מה שהכי רציתי, וכל יום התפללתי להשם שייקח את נשמתי-
גם לא יכולתי, כי אסור.
לברוח - אני רוצה לשמור על הנשמה שלי, היא יותר חשובה לי מהכול.
תגידו אתם אם זה לא שבי.
