התייעצות מתעסקת יותר מדי בסדר ובנקיון של הבית

[שומרת החומות]

בעיניי חד פעמי מייצר בלגן.
צלחת חד פעמית תינטש במרכז הסלון בקלות רבה יותר מצלחת אמיתית.

צלחת אמיתית תינטש בכיור הרבה יותר זמן מצלחת חד פעמית על הספה

 

[-דינה-]

לא ברור שלא, את צודקת
אבל משהו שם בצרחות של הבנות ובזה שאף אחת לא מוכנה לעשות את זה אז רק האמא נשארת לעשות את זה
עפעס...

הבעיה שלה שהיא לא שחררה.
היא מתעקשת על הכללים שלה שיבוצע בדיוק בדיוק כמו שהיא רוצה
ואם לא אז היא בעצמה.
אז אם בת יודעת שאם היא תשטוף כלים אמא תשאל אותה- למה פספסת את הכפית הזאת שעל הכיריים,כבר היה עדיף שלא תשטפי. במקום להודות לה יפה ששטפה כלים, מה היא תבחר?
מה את היית בוחרת במקומה?

כנ''ל עם רינסי, במקום להגיד- אוקיי, אם ממש קשה לך לפנות את המיכל, בואי תעברי יסודי על הבית ואני אפנה, או נעשה תורנות- היום את שוטפת ואחותך מפנה, מחר היא שוטפת ואת מפנה
ברור וברור שהן לא עושות בכלל...

חלק מלהיעזר בילדים זה להבין שאחרי הכל הם אנשים בפני עצמם ויש להם את צורת העבודה שלהם (כנ''ל לגבי הבעל, נשים מתלוננות שהבעל לא משתתף, ואחר כך את קולטת כמה תנאים הן הציבו לעזרה הזאת)

 

[SHILATI]

מה אכפת לך?

כי הם באים אלי הביתה!
והזעזוע שנשקף להם מהעיניים מעצבן
ואני אוהבת שהם באים אלי אבל זה קשה מה הם חושבים
ותאמיני לי שהבית שלי הכי רחוק מלהיות מגעיל דוחה או מבולגן ברמה קשה

 

[אופססס ;)]

כי הם באים אלי הביתה!
והזעזוע שנשקף להם מהעיניים מעצבן
ואני אוהבת שהם באים אלי אבל זה קשה מה הם חושבים
ותאמיני לי שהבית שלי הכי רחוק מלהיות מגעיל דוחה או מבולגן ברמה קשה

למדתי להחליק...
כמובן שתלוי מי זה..
חמותי גם כזו ולמדתי להשלים עם עצמי שאני לא יכולה להשתגע בשביל זה.
אני עושה המון המון מאמצים כשהיא מגיעה שיהיה כמה שיותר מסודר ונקי. למרות שזה בד"כ בהתראה די קצרה.
בד"כ היא מגיעה בימי חמישי שאז היא נמצאת באזור של הבית אז אני גם דואגת כבר לערוך שולחן לשבת שזה נותן הרגשה טובה.
מעמידה בכמה דק' סיר מרק (היא לא אוכלת בד"כ אבל הריח שזה עושה כבר מצ'פר...וזה סוג של 'גם אם המצב לא במיטבו יש אוכל לבן שלה ולנכדים')
וברוגע. זה הכי חשוב. בלי להראות שאני נלחצת
(אגב, גם היא למדה להסתיר את הזעזוע)

 

[SHILATI]

אני עושה המון המון מאמצים כשהיא מגיעה שיהיה כמה שיותר מסודר ונקי. למרות שזה בד"כ בהתראה די קצרה.

לרוב הגדול הבית שלי מסודר
אבל חיים בו, זה אומר שהוא לא פלס בכלל
לכן זה משגע אותי לחשוב שכל היום הבית צריך להיות מתוקתק כאילו חיים פה במוזיאון

 

[אפיק הפקות]

להבנתי זה בדיוק מה שהספר אמר, או לפחות התכוון.
שצריך ללמוד להציב גבולות, ושזו עבודת חיים.


אכן, ואת זה היא עושה במהלך הספר, גם אם לא תחת הטייטל של 'הנחיית הורים'...


ואגב, מעניין אותי אם אמהות בנות זמננו שיש להן מתבגרות, גם מרגישות שהתיאורים בספר חריגים.
כי מהיכרותי עם עשרות רבות של נערות בסביבה המורחבת - המתבגרות שם די קלאסיות לזמננו. ילדות טובות, חמודות, עוזרות, רוטנות, דרמטיות (תצוגת הגועל המוגזמת מהטינקו...), נעלמות לפעמים, ובתכלס לוקחות אחריות אבל לא תמיד בדיוק כמו שהאמא הייתה רוצה.

אני חשבתי שהיית בבית שלי, באמת
בול הגילאים שלי וכל המסביב

תגובות אחד על אחד! סצינות מדויקות לבנות שלי, הטינקו, והטישרט, והסאן מול, מבחנים עבודות התנדבויות..
מי שמדברת אחרת פשוט לא הגיעה לגילאי המתבגרות הללו
זה לא חוכמה לנאום על משמעת וחינוך והנחיית הורים, כשזה חבל כל כך דק בין הקשר והמשמעת שהאמא רוצה.
זה לא שחור לבן בכלל, ובמקום לקרוא לזה חוצפניות, מתחמקות ומתחכמות - הן פשוט בגיל ההפכפך של מתבגרות/תינוקות/עסוקות מידי

כל לילה בערב פסח המתיש הזה קראתי פרק אחד לסיים את היום בטוב, ולפעמים צחקתי את נשמתי לתוך השמיכה,
למחרת הייתי מספרת לבנות תו"כ הנקיונות וצחקנו עד כאב הצלעות.

בשבילי לערב פסח זו היתה מתנה שנקראת: נורמליזציה, והיא היתה כל כך טובה, תודה, רותי

 

[אופססס ;)]

לרוב הגדול הבית שלי מסודר
אבל חיים בו, זה אומר שהוא לא פלס בכלל
לכן זה משגע אותי לחשוב שכל היום הבית צריך להיות מתוקתק כאילו חיים פה במוזיאון

אבל מי שמגיע אליך מגיע בהפתעה? או שיש התרעה של חצי שעה שאז אפשר לתקתק?
בית שחיים בו לא אמור להיות מתוקתק חד משמעית.
ומי שחושב שכן אז הוא הלא נורמלי ואת צריכה להסתכל עליו ככה ולא הוא עליך

 

[צאלמער]

2 סוגי הרגלי חיים

תבדקו את עצמכם האם להחליט ליום אחד לא לסדר כלום רק לתת לבלגן לגדול
נותן לכם הרגשת שחרור וחופש? או להיפך?

מי שזה נותן לו הרגשת שחרור, - זה אומר שכשהוא עובד קשה לחיות בסדר "כדי להראות לאחרים מבואה מצוחצחת"
הוא עושה את זה מתוך כפייתיות (מסכן)

ומי שלהיפך, יכול לקחת עצות (מהפורום או ממקומות אחרים) - איך להתייעל בסידור הבית, ובכך לשפר את רמת החיים שלו

 

[קופיUX]

כל כך אהבתי את אמא של הבאלגן!
ספר מושלם ולא רק בגלל הכתיבה ה--- של רותי.

אני מרגישה שהרבה מהתגובות הלא מבינות כאן הן של זוצ פלוס קצת
או של כאלו שעובדות מעט שעות ויש להן כמה שעות נוספות לסדר את הבית
או עם ילדים ציתנים ומסודרים מטבעם שלא יגעו למשל בגואש כי אמא לא מרשה, גם אם הוא בהישג יד,
וכמובן, יושיטו יד לעזרה אם רק נבקש. (יש כאלה!)

הספר מציג בצורה מופלאה בית חי ואמיתי שקיים בהרבה מאד בתים
כמו שביתי בגילאי בית הספר אמרה לי : אמא, זה ספר אמיתי. זה לא מציג משפחה בכאילו עם ילדים כאלה כמו כל הספרים.

והכי חשוב: הספר מציג את האמת הפשוטה כמו שהיא:
עלייך אמא יקרה, בהתאם לבית שה' נתן לך על תכולתו ונפשותיו, לבחור את הטווח הרצוי והמצוי בין מכשפת הסדר למפלצת הבאלאגן.
תבחרי. בחוכמה, בהשלמה ובאמונה את הנקודה על הרצף.
כי אחרת, יש מצב שבמקום לצאת לשבע ברכות תבכו כולם יחד כשזו רק ההתחלה.

נ.ב. יש עוד הרבה מסרים ותובנות שלא כתבתי.
נ.ב. אני מסודרת מטבעי וכך גם ביתי

 

[גזעי]

שאלו פעם את הרב אביגדור מילר זצ"ל אם בית יהודי צריך להיות נקי ומסודר.
בקצרה - הוא השיב שמאוד חשוב שבית יהודי יהיה נקי ומסודר, אבל בבית עם ילדים זה בלתי אפשרי (לא קשה מאוד, אלא ממש בלתי אפשרי), ומכיוון שאנחנו שמים את הילדים במקום גבוה יותר בסולם הערכים שלנו מאשר הניקיון, אז אין ברירה אלא שהבית יהיה לא מסודר, כי גם אם תסדר הוא יתבלגן מיד.
הוא משמיץ את המודרנים שתמיד הבית שלהם מתוקתק ואין ילדים, והוא מדבר על זה שתמיד המטבח אצלם יהיה נקי, אין כלים מלוכלכים בכיור, בגלל שהניקיון והסדר חשוב להם יותר מאשר ילדים.

 

[אם הבנות שמחה]

לא עברתי על כל השרשור,
אבל מה שברור זה:
בית נקי ומסודר כל הזמן דורש הרבה אנרגיות, !.

 

[מפתח הלב]

בלת"ק
@Ruti Kepler קלעת בול! אולי קצת בהגזמה אבל ממש קרוב למציאות, הבנות שלי פחות התלהבו ממני (אולי נעלבו ) אבל לא התפלאתי כי אני אמא של הבלגן ןלא הן! עשית לי כ"כ טוב על הלב!!!
בכל אופן מה שהציל אותי זה הקו של נועה שרון "לחיות בסדר" ממנו למדתי איך להיות בקו האמצע ולהגיע לבית שמח ועליז וברב הזמן גם מסודר למדי.

 

[MIRIBZ00]

למי שמגיע אלי ונדהם מהבלגן (לא קורה הרבה ב"ה) אני מושיטה לו מטאטא.. קיצר שואלת אם הוא בא לעזור.
הבעיה אצלי שמספיק שכל ילד השאיר רק 7 דברים לא במקום לא כולל צעצועים ועכשיו תכפילו בכל הנפשות הפועלות וזה מגיע לסחרור, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל

 

[אנכי הקטנה]

היי רותי, גם אנו בהזדמנות חגיגית זו חייבת להגיד לך שנהנתי ביותר!
חוץ מהכתיבה המדהימה שלך, הכנות היפה הזו
אהבתי את התוכן מאד.

 

[שוטפת כלים]

@Ruti Kepler ספר מדהים, צחקתי וגם בכיתי
זורם וכייפי
ידעתי שאני אקנה אותו לעצמי

דבר אחד לא לקחתי בחשבון,
מאז שבעלי קרא את הספר
הוא קורא לי
'אמא של הבלאגן'

 

[יחשבאף]

אני לא מכירה את השכנות המתוקתקות שלך.
רוצה להעיד על עצמי ..
אני ב"ה אחרי לידה של תאומים מתוקים מהממים ותובעניים.
והתחלתי להעזר במנקה.
ביום שהיא מגיעה אם תבואי אלי הביתה תפלי מרוב שנקי...
אבל זאת לא אני.
ועד שהיא התחילה לבוא אני לא רוצה להיזכר איך הבית היה נראה...

 

[DvoraVidman]

או עם ילדים ציתנים ומסודרים מטבעם שלא יגעו למשל בגואש כי אמא לא מרשה, גם אם הוא בהישג יד,

על בתים בהם לא מחזיקים גואש כי זה מלכלכך פשוט לא חשבת

 

[DvoraVidman]

ואגב, מעניין אותי אם אמהות בנות זמננו שיש להן מתבגרות, גם מרגישות שהתיאורים בספר חריגים.
כי מהיכרותי עם עשרות רבות של נערות בסביבה המורחבת - המתבגרות שם די קלאסיות לזמננו. ילדות טובות, חמודות, עוזרות, רוטנות, דרמטיות (תצוגת הגועל המוגזמת מהטינקו...), נעלמות לפעמים, ובתכלס לוקחות אחריות אבל לא תמיד בדיוק כמו שהאמא הייתה רוצה.

בתור אמא בת זמננו, הן לא מרגישות לי חריגות אבל גם לא מי יודע מה מחונכות.
על הרבה סיטואציות לא הייתי מעבירה. ולא רק בקשר לבלגן, גם למשל בקשר להברזות הרבות.
וגם לא הייתי קוראת להן לוקחות אחריות.

 

[DvoraVidman]

מי שמדברת אחרת פשוט לא הגיעה לגילאי המתבגרות הללו

אאההמממ.... האמת שכן ועוד קצת בגיל גם.

 

[אחד1]

ב"ה אחרי לידה של תאומים מתוקים מהממים

מזל טוב