ביקורת ספרות ממלכה במבחן - סדרת ביקורות מלאה - מאיסתרק ועד הרגע שלאחר פדהאל

[Ayala10]

התנהלות מכוערת בעיני ועקומה מוסרית. רצו ללמד אותו לקח "בשם מוראה של מלכות" - שיעשו לו משפט ראווה, למה הוצאה להורג ? משפט ראווה כולל הצגה של כל המזימה ושמיעת העדות שלו ברבים היתה משגרת מסר חינוכי מן המעלה הראשונה לתושבי אתיל כזארן, במידה והחלו לפזול לממלכה המתחרה.

לדעתי המטרה שלה הייתה שזה יהיה ככ עוצמתי ואכזרי כנהוג בעולם הישן.
כל צורת הענישה וההתנהגות היו שונים ומיה הייתה צריכה להתאים את עצמה.
היא חשבה בהתאם לרוח הקדמונית, אלו רוחות נשבו אז ולפינן היא כתבה.
למרות שגם אני הייתי דוגלת לצורה פחות אכזרית.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

וואו. זה היה קשה.
ישבתי, קראתי הכול, למרות העייפות, למרות השעה. לא יכלתי להפסיק.
עבר הרבה זמן מאז שקראתי את סדרת ממלכה במבחן אבל כמה מחשבות.
א.

מי שהפרולוג לא הזכיר לו גור אריה מאוד מפורסם שאומר לאביו "ויום אחד כל זה יהיה שלי..." – שירים את היד.

הטענה בעיקרון הייתה שכל הספר איסתרק בנוי עליה.
ב. לכל סיפור תוכלו למצוא קווי דימיון לסיפורים כלשהם.
ג. מ. קינן, לדעתי, (אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא) לא כותבת ספרים. היא כותבת מסרים ואז עוטפת אותם במלא מלא עטיפות כדי שלא נשים לב ונבלע את הגלולה כמו שהיא.
שלא נשים לב לזה שהיא מדריכה אותנו לשנוא את יוסף דיאלידן, על אף שאפשר לומר שמי שמחלק כובעים וחליפות לבחורים לפני כל פסח הוא לא עבריין (וסליחה מג'ינג'י אחר שאולי יפגע מההשוואה)
שלא נשים לב לזה שהיא מדריכ אותנו עד כמה כוזר הישנה היא טובה והשנייה היא רעה מאוד (למרות החסדים שהם עושים)...
אני משער שלא קצת מיושבי הפורום הזה, בכוזר ההיא, היו הולכים עם יוסף דיאלידן.
לכן 1. לא מוזר שהוא הולך ונהיה יותר ויותר משוגע ומושחת (תראו מה קורה למי שלא הולך כמו שאני אומרת)
2. לא מוזר שאיסתרק נברא כדמות שבאה להשמיס לנו, זו המטרה שלה, היא עושה את זה בתחכום, ונראה כאילו היא מתמודדת, אבל- זו המטרה.

ד. את המוות של יקוואל מאוד אהבתי. ככה זה בחיים. רק ה' יודע שהוא היה בסדר, וכל העולם ימשיך לחשוב שהוא עבריין. אין מה לעשות- לא לכל סיפור יש הפי-אנד. (מ. קינן נתנה, מ. קינן לקחה, תהי מ. קינן מבורכת)

ה. פדהאל עצמו היה מאוד מוצלח, הספר- זוועה- לא מתאים למ. קינן.
בעיני ראיתי אותו כ"לא אהבתם את זה שהרגתי את יקוואל? תראו מה אני צריכה לעשות כדי לרצות אותכם"
פתאום עברנו למדע בדיוני, למלא דמויות חדשות ומוזרות. קווי עלילה לא מאוד הגיוניים שכמו אומרים "נכון, אני לא אמור להיות פה, אני צריך ללכת למקום אחר, אבל איך תיגמר העלילה אם אני יעשה את זה"

 

[רצתה]

וואו
קראתי את 2 הביקורות האחרונות- כל מילה נכונה.
כל מה שהיה לי להגיב, כבר הגיבו לפני. אבל אלו ממש נכונים

עדיין נותרת בעיה יסודית אחת: אף אחד לא טורח להסביר איך, בממלכה פטריארכלית מובהקת, שני בני אותה שושלת נושאים שמות משפחה שונים – הביואר ובנטיליאן – תחת אותו עץ יוחסין.

ממש הפריע לי!
ואגב, מצאתי עוד כמה סתירות בענייני משפחה.
פנרס ובניו של יוסף הם בני דודים (מהללאל) אבל איך? יוסף התחתן עם בת יחידה (איסתרק)
אמו של פנרס היא אחות של רעואל
מה שנשאר שיוסף הוא אח של עשאל - ושוב, שם משפחה שונה.
או שלא הבנתי נכון והם בני דודים שניים/שלישיים

ויוזבד? אהמ… הוא בן דוד של התחמן המתקרבן ההוא. נו, איך קוראים לו? שאול.

משפט קולע

במקום להתבלבל בין 20 דמויות, תקראו לכל הדמויות "אבריימקה".

כמה שזה נכון...

 

[ליליאן]

רעואל — הוא מה שאיסתרק אמור להיות.
מיכאל — הוא כל מה שאיסתרק לא.
אשר — הוא כל מה שאיסתרק אמור להתרחק ממנו, אבל בצעד מדוד.
יוסף — הוא מה שצריך להתרחק ממנו ויפה רבע שעה אחת קודם.
קנז — הוא היצר הטוב על כתף ימין של איסתרק, פלוס באג לא צפוי של סרקזם ברמת חומצת אמוניום.
קאה־היי — היצר הרע על כתף שמאל, עם פיצ'ר משוכלל של לשון חלקות וטוויסט של מוזיקה עכשווית.
כלב — בתפקיד המצפון הנוקב עם עיני הכלבלב התמימות. איזה קטע שקוראים לו כלב.
אפילו הדמויות הזוטרות שזורות כולן בקשרים הדוקים לדמויות המרכזיות — ואין כמעט אף אחת שמתקיימת "מחוץ" לרשת הזו.
זה חלק מהעיצוב של עולם כה קוהרנטי, בו לכל אחד יש תפקיד — אך לא בהכרח פנים.
זו בחירה אומנותית ומבנית מרשימה, עשויה לעילא, לפחות בספר הזה.

אהבתי את זה מאוד.
לכן זה סיפור של מסע גיבור מצוין -
מקיף מכל זוית.

הלה היא בחירה תמוהה מאוד.

אבל בהמשך — וכבר לקראת הסוף כאן — היא מתחילה לטפוח על פני הקורא.
הלה — אשתו של יורש העצר, לא פחות — מקבלת גם היא תפקיד: מהדהדת הקול הפנימי הטוב, רק עם קול קצת יותר גבוה ונשי.
האם היא באמת מחדשת משהו לאיסתרק? ספק רב.
גם ריבוי הדמויות — עניין שמוזכר לא מעט — ראוי לציון.
לא כל קורא ירגיש נוח להחזיק ראש בעשרות שמות, רובם מסתיימים ב־אן (מחווה מרגשת אולי ליהדות פרס?).
אישית, לא סבלתי מקושי — הדמויות המרכזיות מובחנות דיין — אבל זו בהחלט תלונה לגיטימית, בעיקר למי שפחות רגיל לעולם בדיוני כל־כך צפוף.

נשמעה שוב ושוב בציבור החרדי הטענה שמדובר בספר "פנטזיה".
טענה מוזרה, יש לומר — ולא מתיישבת עם כללי הז'אנר.
אין כאן עולם מקביל. אין ישויות פנטסטיות. אין חריגות מן הטבע.
זה לא פנטזיה חרדית. זו עלילה היסטורית.

הו.
תודה רבה.

למשל:
למה, כשאפשר להמציא מחדש עולם שלם — בוחרים שוב ושוב לחתן נערות עם גברים כפול מגילן?
ולמה הדמויות ממעמד ביניים עוסקות בלבוש כאילו הן בארמון ורסאי?
האם אנשי המאה ה־8 במזרח אירופה באמת הקדישו זמן בסדר יומם לבחירת חפתים?
ההצגה האסתטית כאן קרובה הרבה יותר ללואי ה־14 של המאה ה־17 —
מאשר לשבטים נוודים־למחצה במאה ה־9.

מממ.
יש לך עירנות הסטורית כזאת
טוב ששמת לב

 

[Ayala10]

ממש הפריע לי!
ואגב, מצאתי עוד כמה סתירות בענייני משפחה.
פנרס ובניו של יוסף הם בני דודים (מהללאל) אבל איך? יוסף התחתן עם בת יחידה (איסתרק)
אמו של פנרס היא אחות של רעואל
מה שנשאר שיוסף הוא אח של עשאל - ושוב, שם משפחה שונה.
או שלא הבנתי נכון והם בני דודים שניים/שלישיים

אולי אפשר להסביר את זה ע"י כך שיכול להיות שברגע שמקבלים תואר אבירות צריך שם ייחודי.
הרי זה יהיה קצת מוזר ששני אבירים יחלקו את אותו שם...
ולכן אפשר להסביר נניח למה ליוסף ועשאל אין את אותו שם. כי אם השולשלת שלהם היא של עוצרי כוזר ופתאום אחד האחים מקבל משרה שונה, אז הוא משנה את שמו.
למרות שזה עדיין מוזר כי איך כך, כל דור צריך לשנות את שם המשפחה שלו (כי כשמתחתנים עם קרובי המלך אז מקבלים בד"כ גם השפעות מוסדיות וככה צריך עוד שמות משפחה)

אגב, יש כאן מישהי שבדקה אולי כמה אבירים יש? באחד הספרים, לדעתי היה כתוב שיש תשעה, אבל נראה שבמציאות יש יותר...

 

[ת.עקבי]

אולי אפשר להסביר את זה ע"י כך שיכול להיות שברגע שמקבלים תואר אבירות צריך שם ייחודי.
הרי זה יהיה קצת מוזר ששני אבירים יחלקו את אותו שם...
ולכן אפשר להסביר נניח למה ליוסף ועשאל אין את אותו שם. כי אם השולשלת שלהם היא של עוצרי כוזר ופתאום אחד האחים מקבל משרה שונה, אז הוא משנה את שמו.
למרות שזה עדיין מוזר כי איך כך, כל דור צריך לשנות את שם המשפחה שלו (כי כשמתחתנים עם קרובי המלך אז מקבלים בד"כ גם השפעות מוסדיות וככה צריך עוד שמות משפחה)

מסתבר. הרי התואר שניתן לפדהאל לא התבסס על שם המשפחה שלו...

אגב, יש כאן מישהי שבדקה אולי כמה אבירים יש? באחד הספרים, לדעתי היה כתוב שיש תשעה, אבל נראה שבמציאות יש יותר...

לא זוכרת מספרים. אולי צוין בהקשר למשמעותיים, כמו אלה שיכלו להצהיר על ההפיכה.

 

[מהללו]

כמה דברים שעלו לי.
במבט לאחור, אולי לא הייתי מגדירה אותם ממש בתור ביקורת (על הביקורת).
מעלה לפי הסדר של הספרים.

נדמה שלא הקורא הוא זה שמתבונן בו ובוחן אותו בעיניו שלו. איסתרק הוא זה שמתבונן בעצמו — ואנחנו רואים אותו דרך עיניו. פשוט כי הוא נשלח להביע עבורנו תמה מסוימת.

אין משפט יותר בהיר מזה, וזה מעולה בעיניי.
תסכימי איתי שקל הרבה יותר להתחבר לדמות ולכל מה שהיא 'נשלחה' להעביר לנו כאשר אנחנו רואים אותה בצורה הזו, לא?

רעואל — הוא מה שאיסתרק אמור להיות.
מיכאל — הוא כל מה שאיסתרק לא.
אשר — הוא כל מה שאיסתרק אמור להתרחק ממנו, אבל בצעד מדוד.
יוסף — הוא מה שצריך להתרחק ממנו ויפה רבע שעה אחת קודם.
קנז — הוא היצר הטוב על כתף ימין של איסתרק, פלוס באג לא צפוי של סרקזם ברמת חומצת אמוניום.
קאה־היי — היצר הרע על כתף שמאל, עם פיצ'ר משוכלל של לשון חלקות וטוויסט של מוזיקה עכשווית.
כלב — בתפקיד המצפון הנוקב עם עיני הכלבלב התמימות. איזה קטע שקוראים לו כלב.

סיכום מדוקדק ומוקצן.
אהבתי במיוחד.

והלה — היקרה, החיוורת, חסרת האופי — היא לא רק דמות חלשה.
היא הסימן המוקדם.
היא זו שמרמזת בשקט מה הולך לקרות לכל נשות כוזר.
כי גם כשהן חכמות — הן חייבות להתכופף.
גם כשהן נוכחות — הן נמדדות לפי רמת השתקתן.

ממש לא ראיתי את זה כך.
להפך- הלה הצטיירה בעיניי כדמות חזקה, בערך כמו זו שבעלה ראה אותה. זה נכון שלעיתים היא הפריזה מאוד בערכו, אבל בדיוק בשביל זה יש את הבלדה על רואין. בלדה יפה, אין מה לומר. חבל שלא שמעתי אותה בעצמי.

ומלבד זאת, סתם שתדעי, לפעמים נוכחות של שתיקה, חזקה יותר מכל נוכחות אחרת.
ראי ערך קנז.

אופס, עכשיו קולטת שזה קשור יותר לספר הבא בתור : )

 

[מהללו]

מהללאל מצליח, כי הוא אמור להצליח — הוא תבנית ספרותית שעבדה אלף פעם לפניו. אבל זה לא גורע מהעובדה שהוא הדמות הכי מרהיבה שקינן בנתה אי פעם.

למה?

היא נבנית כמו פרומו מהפנט

אין על הדימויים שלך!

למרות שהוא תמים עד נאיבי לפרקים, טהור לב ואמיץ לנצח נצחים ובעל חוש הומור של שולחן מגולף עד קץ כל הימים ?

והמשפטים המתחרזים : )

זו התשובה לשאלה הנ"ל?

הרקע שלו, או יותר נכון התבנית שלו.
היתמות, העליבות, העובדה שהוא מתחיל כבן־בלי־שם. כאנדר-דוג. זה כל הסיפור.

אמממ להגיד לך משהו?
בנוסף לכל הצרות הללו, היתה גם מחשבה להוסיף לו נכות.
אבל סביר מאוד להניח כי לקוראים היה קשה יותר להתחבר אליו, וזו הסיבה כנראה שזה ירד מהפרק.

איסתרק בהחלט הגיע, אבל היו לו חריגות רבות. וקראתי תגובת מישהי בפרוג פעם, סליחה שלא זוכרת כך שאין לי קרדיט, היא ציינה אמירה של איסתרק: 'מוטב לו, לבסטיאן, שיהרוג את בנו במו ידיו ולא יניח לו לגדול תחת שליטתו של דיאלידאן' (לא בהכרח מדויקת למקור) וסיכמה שבפדהאל הוא 'שכח' מהאמירה כשהסכים לקפוץ מהגג תמורת חיי בנו, שאיך לא - יגדל בחיקו של דיאלידאן

אם ניקח את הדוגמא שהעלית וננסה להיכנס עמוק עמוק לתוך הדמות נגלה ש---
היינו פועלים בדיוק כמוה.
ולא, אף אחד לא באמת היה זוכר מה הוא אמר למשנה השחור שלו לפני 4 שנים בזמן לחץ ומשבר.
אף אחד!
יש רגעים ששום דבר לא יעלה בתודעתך בזמן שאתה רואה סוף כזה מול העיניים.
שום דבר!

אז בלי התנצחויות בבקשה : )

ואולי להפך – אולי זו הצעה נועזת לגיבור מסוג חדש,

ניבאת ולא ידעת מה ניבאת.
ואם שאלת, הגיבור הבראשיתי היה אמור להיות מונדרי.
אבל בסוף הוא לא.
ואולי זו הסיבה לביקורת.

יתיר אמנם נהיה צדיק, במהלך שלא נאפה עד הסוף, אבל הוא דמות שקל להתחבר אליה, וכיף להיות איתה – כל עוד היא לא נתקלת בשאול־את־יוזבד־עסקי-משפחה-מלוכלכים.

אפיה, אפיה. חבל רק שהוא לא נשרף כליל.
מעניין שהיה לך קל להתחבר לדמות. משום מה, לא מצאתי בה לא טעם ולא ריח.

כי נדמה שחלק מהבחירות הספרותיות שנעשו בו הן תולדות של בדיעבד – ולא לכתחילה.

אמרתי לך כבר שאת צודקת, רק שאת לא יודעת עד כמה. וכנראה גם לעולם לא תדעי : )

מותר לבקש ממך משהו נוסף?
בתור טיפוס שאוהב לחקור דברים מוצלחים, אפשר בקצרה 'נקודות זכות' על הסדרה?

 

[הבזק של שפיות]

ולא, אף אחד לא באמת היה זוכר מה הוא אמר למשנה השחור שלו לפני 4 שנים בזמן לחץ ומשבר.
אף אחד!
יש רגעים ששום דבר לא יעלה בתודעתך בזמן שאתה רואה סוף כזה מול העיניים.
שום דבר!

זה לא סתם איזה משפט ש"הוא זרק למשנה שלו בזמן משבר", כפי שהגדרת את זה.
בשביל איסתרק זו הייתה דרך חיים, ואם זה סיבה לקרוע את כוזר ולהמשיך להקריב חיי אין ספור חיילים למען המטרה הזו, הוא לא היה אמור להרשות לנבל הזה לגדל את הבן שלו, בטח לא במחיר של חייו הוא עצמו.

אני אישית ממש לא הזדהתי עם הבחירה הזו.
(וגם את לא היית מזדהית איתה אילולי שבסוף הוא ניצל מזה, זו דעתי - אשמח לביקורת).

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

@מהללו מה הקשר בינך ובין מ. קינן?
כאילו מאיפה הידע על מה האנשים היו אמורים להיות?

 

[Sparrow Bird]

למה?

אין על הדימויים שלך!

והמשפטים המתחרזים : )

זו התשובה לשאלה הנ"ל?

אמממ להגיד לך משהו?
בנוסף לכל הצרות הללו, היתה גם מחשבה להוסיף לו נכות.
אבל סביר מאוד להניח כי לקוראים היה קשה יותר להתחבר אליו, וזו הסיבה כנראה שזה ירד מהפרק.


אם ניקח את הדוגמא שהעלית וננסה להיכנס עמוק עמוק לתוך הדמות נגלה ש---
היינו פועלים בדיוק כמוה.
ולא, אף אחד לא באמת היה זוכר מה הוא אמר למשנה השחור שלו לפני 4 שנים בזמן לחץ ומשבר.
אף אחד!
יש רגעים ששום דבר לא יעלה בתודעתך בזמן שאתה רואה סוף כזה מול העיניים.
שום דבר!

אני מסכימה על זה מאוד.
לא לחינם אמרתי שאיסתרק חוזר אל זרועות הקורא ואל ליבו בספר האחרון כי הוא יורד מענן הכבוד והופך להיות אבא.
וכן, אני נוטה להאמין שהרבה מאיתנו היו מוכנים למות עבור הילדים שלנו בלי לחשוב יותר מידי.

אז בלי התנצחויות בבקשה : )


ניבאת ולא ידעת מה ניבאת.
ואם שאלת, הגיבור הבראשיתי היה אמור להיות מונדרי.
אבל בסוף הוא לא.
ואולי זו הסיבה לביקורת.

אפיה, אפיה. חבל רק שהוא לא נשרף כליל.
מעניין שהיה לך קל להתחבר לדמות. משום מה, לא מצאתי בה לא טעם ולא ריח.

אמרתי לך כבר שאת צודקת, רק שאת לא יודעת עד כמה. וכנראה גם לעולם לא תדעי : )

רק אפשר לשאול מה המקור לכל הידע הזה ??
היית בקבוצת הביקורת של הספרים ?

מותר לבקש ממך משהו נוסף?
בתור טיפוס שאוהב לחקור דברים מוצלחים, אפשר בקצרה 'נקודות זכות' על הסדרה?

אני חושבת שכללתי המון נקודות זכות על הסדרה בכל הביקורות שלי, כולל זו הקטלנית למדי על פדהאל.
אבל, בהחחלט שמותר לבקש
וגן תכלס יש המון המון על מה לפרגן

עוד לא העליתי לכאן את הסיכום הכולל האורכי שלי על כל הסדרה
ושם יהיה המקום גם לשבחים כללים, לבקשתך.

 

[Sparrow Bird]

זה לא סתם איזה משפט ש"הוא זרק למשנה שלו בזמן משבר", כפי שהגדרת את זה.
בשביל איסתרק זו הייתה דרך חיים, ואם זה סיבה לקרוע את כוזר ולהמשיך להקריב חיי אין ספור חיילים למען המטרה הזו, הוא לא היה אמור להרשות לנבל הזה לגדל את הבן שלו, בטח לא במחיר של חייו הוא עצמו.

אני אישית ממש לא הזדהתי עם הבחירה הזו.
(וגם את לא היית מזדהית איתה אילולי שבסוף הוא ניצל מזה, זו דעתי - אשמח לביקורת).

כולנו יכולים לחיות לפי כל מיני מוטואים.
הם לא תמיד עומדים במבחן התוצאה ברגעי משבר. הבחירה של איסתרק למות למען הבן שלו, במיתה נוראית למדי, היא בחירה סופר אנושית, הגיונית, שאני אישית לא מצאתי שום קושי להזדהות איתה.
אני חושבת גם שבסוף, אחרי כל המלחמה העקובה מדם הזו, יש באיסתרק גם המון אשמה ואולי שד קטן בתוכו שמספר לו בשקט בשקט כמה הוא בעצם לא ראוי למלוכה, כמה טעויות הוא עושה, כמה בחורים צעירים קיפחו את חייהם עבור הכתר שלו... וכל זה הוא גם פקטור בכמה מהר הוא מוכן לוותר על החיים שלו.
ואן הוא איש שחי לפי ערכים נשגבים - נשאלת השאלה איך הוא מוכן למסור את ממלכתו הקדושה בידי מלכת השמד של יוסף ??
התשובה בעיני היא אותה תשובה - הוא עייף, והוא אשם. עמוק בתוך ליבו.

 

[ת.עקבי]

אם ניקח את הדוגמא שהעלית וננסה להיכנס עמוק עמוק לתוך הדמות נגלה ש---
היינו פועלים בדיוק כמוה.
ולא, אף אחד לא באמת היה זוכר מה הוא אמר למשנה השחור שלו לפני 4 שנים בזמן לחץ ומשבר.
אף אחד!
יש רגעים ששום דבר לא יעלה בתודעתך בזמן שאתה רואה סוף כזה מול העיניים.
שום דבר!

אז בלי התנצחויות בבקשה : )

מסכימה בהחלט. אבל ציפיתי ממיה לזכור את הנקודה הזו, לא מאיסתרק
ואם יוסף הוצג עד עכשיו ככומר בגלימת רב - איך אפשר לתת לו את הבן כשיהודים בעבר הלא כ"כ רחוק מסרו נפשם על דת יהודית?
את האמת אומר שאני לא זוכרת את הקטע מספיק. ייתכן שהייתה שם מחשבה של איסתרק שבנו עוד יחולץ ובסופו של דבר יגדל להכיר את הטוב ולכן אין לו הבעיה להמיר את חייו בחיי בנו (לכאורה כמובן. הלכתית לא בדקתי - אבל אם מיה כתבה כך, כנראה שלא הייתה בעיה). ואם כך נעשה - אין לי תלונות.
רק הבאתי מחשבה של מישהי שהדהדה בי ליותר מדקת קריאה.

 

[אינפרא]

מתי הסקירה הכוללת?

 

[Sparrow Bird]

מתי הסקירה הכוללת?

היום או מחר בעז"ה.
הראש פשוט צריך לעבוד עליה

 

[Talya kadosh]

@Sparrow Bird, אילו ביקורות. להתמוגג. הביקורת היחידה שיש לי היא חוסר המרווח בין ביקורת לביקורת, הייתי רוצה מאוד להגיב על כל אחת בנפרד אבל הייתי עסוקה בלגמור מהר מהר את כל מה שכתבת.

אני אתייחס לנקודות העיקריות ולכוכביות שעולות לי עם ובלי קשר לביקורת:

1. הספר האהוב עלי זה איסתק. וכן, מפתיע, יוזבד שתיים.
2. הדמויות האהובות עלי ואני אהיה מקורית עד ייאוש - איסתרק, שלוואן, אולה, אלרון.
3. אם כבר דיברו על דמויות שנעשה להן עוול. יקוואל הוא הראשי ושאול הוא הסגן הממורמר שלו.
יקוואל לא היה צריך למות. אני רואה את המוות שלו כמסר בעייתי מאוד עבור כל האנשים שמתמודדים עם קשיים ברוחניות. ושאול, מה? על מה ולמה הגיע לו להיות קראי? הרתיח אותי יותר מהמוות של יקוואל.
4. סצנת הגג. לא ראיתי שהתייחסת בביקורת לאופן שבו יוסף מת. בשתי מילים, לא אמין. פדאהל קפץ מהגג על יוסף, מה, בשם אלוקים? הוא ממש כמו הציפור הירוקה שמתה על מזבח שעד היום לא כל כך ברור לי מה היה שם, שהוא יכול לכוון את התעופה שלו לכל כיוון?
זה, וואו- זה! עדיף שלא אדבר. המוות הזה הוא הדבר הכי לא הגיוני שהתרחש בסדרה, יותר מטורנאל קורא המחשבות. אגב, אני לא רואה בעיה בטורנאל, רק אילו הוא היה מגיע למשל באל-חזור, הייתי מקבלת אותו בזרועות פתוחות ומשתדלת לאטום את המחשבות שלי.
5. לפני הכל ואחרי הכל, סדרת ממלכה במבחן היא יצירת פאר. לא משנה כמה ביקורת תהיה לנו עליה, כמות המחמאות תאפיל ותעפיל עליה. מיה יצרה יצירת מופת שלא ראיתי כמוה בספרות הציבור החרדית. היא בנתה עולם. שלם, מושקע, מוחשי. הלוואי וירבו כמותה.
6. בנוגע לביקורות שלך, תענוג. כתיבה זורמת, קולחת, הומור וציניות שלא מביישים גם את אלרון היבשושי. התייחסת לכל הדברים העיקרים בצורה כל כך יפה, מכבדת, מעריכה. על אף הביקורת, ידעת להעריך ולהוקיר את סדרת הספרים החד פעמית הזו. הלוואי תכתבי ביקורת על כל ספר שאהבתי אי פעם. ועד אז-נחכה לביקורת הסופית בסבלנות של ילד בתור למתקן בלונה פראק. צ'או.

 

[Ayala10]

בנוסף לכל הצרות הללו, היתה גם מחשבה להוסיף לו נכות.

ואם שאלת, הגיבור הבראשיתי היה אמור להיות מונדרי.

זה מהראיון??........

היית בקבוצת הביקורת של הספרים ?

כדי שלא תשארו במתח, לא, היא לא הייתה בקבוצת ביקורת...

זה מתוך ראיון שעשו כמה בנות, עם מיה, כמה שנים אחרי שיצא מהללאל...

 

[Ayala10]

@Sparrow Bird, אילו ביקורות. להתמוגג. הביקורת היחידה שיש לי היא חוסר המרווח בין ביקורת לביקורת, הייתי רוצה מאוד להגיב על כל אחת בנפרד אבל הייתי עסוקה בלגמור מהר מהר את כל מה שכתבת.

אני אתייחס לנקודות העיקריות ולכוכביות שעולות לי עם ובלי קשר לביקורת:

1. הספר האהוב עלי זה איסתק. וכן, מפתיע, יוזבד שתיים.
2. הדמויות האהובות עלי ואני אהיה מקורית עד ייאוש - איסתרק, שלוואן, אולה, אלרון.
3. אם כבר דיברו על דמויות שנעשה להן עוול. יקוואל הוא הראשי ושאול הוא הסגן הממורמר שלו.
יקוואל לא היה צריך למות. אני רואה את המוות שלו כמסר בעייתי מאוד עבור כל האנשים שמתמודדים עם קשיים ברוחניות. ושאול, מה? על מה ולמה הגיע לו להיות קראי? הרתיח אותי יותר מהמוות של יקוואל.
4. סצנת הגג. לא ראיתי שהתייחסת בביקורת לאופן שבו יוסף מת. בשתי מילים, לא אמין. פדאהל קפץ מהגג על יוסף, מה, בשם אלוקים? הוא ממש כמו הציפור הירוקה שמתה על מזבח שעד היום לא כל כך ברור לי מה היה שם, שהוא יכול לכוון את התעופה שלו לכל כיוון?
זה, וואו- זה! עדיף שלא אדבר. המוות הזה הוא הדבר הכי לא הגיוני שהתרחש בסדרה, יותר מטורנאל קורא המחשבות. אגב, אני לא רואה בעיה בטורנאל, רק אילו הוא היה מגיע למשל באל-חזור, הייתי מקבלת אותו בזרועות פתוחות ומשתדלת לאטום את המחשבות שלי.
5. לפני הכל ואחרי הכל, סדרת ממלכה במבחן היא יצירת פאר. לא משנה כמה ביקורת תהיה לנו עליה, כמות המחמאות תאפיל ותעפיל עליה. מיה יצרה יצירת מופת שלא ראיתי כמוה בספרות הציבור החרדית. היא בנתה עולם. שלם, מושקע, מוחשי. הלוואי וירבו כמותה.
6. בנוגע לביקורות שלך, תענוג. כתיבה זורמת, קולחת, הומור וציניות שלא מביישים גם את אלרון היבשושי. התייחסת לכל הדברים העיקרים בצורה כל כך יפה, מכבדת, מעריכה. על אף הביקורת, ידעת להעריך ולהוקיר את סדרת הספרים החד פעמית הזו. הלוואי תכתבי ביקורת על כל ספר שאהבתי אי פעם. ועד אז-נחכה לביקורת הסופית בסבלנות של ילד בתור למתקן בלונה פראק. צ'או.

מסכימה עם כל מילה!!
במיוחד עם מה שכתבת על יקוואל ושאול.

 

[ת.עקבי]

לגבי שאול - הוא לא היה תמים מדי? מסביר נפילה מהירה ברשת הקראים. אותי הפתיע כי זה בא משום מקום, בלי תהליך מקדים.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

ארחיב קצת את דעתי על יקוואל.
אם אתה רוצה לעשות את מה שטוב בשבילו, בשביל ההוא שם למעלה.- הוא רואה, הוא רואה את החיבוטי נפש, את הייסורים. והוא נאמן לשלם שכר. בעולם הבא.
אם אתה רוצה לעבוד את הבריות, לגרום לאחיך הגדול להיות מרוצה ממך, או לעם שלך להכיר בגדולתך- אתה, לפחות לפי מ. קינן. מזייף קשות- ומגיע לך מוות עלום.
לא כל סיפור חייב להסתיים בסוף טוב. לא.
בקיצור, לא נעשה ליקוואל עוול, הוא חזר בתשובה בסוף ימיו, וודאי שאלוקים יקבל את תשובתו.
בעיני, אם זה היה נודע לעם, זה רק היה גורע מהעוצמה של הסיפור שלו.