סמוטריץ' ומועצת יש"ע: הריבונות כספין וכמסך עשן
בצלאל סמוטריץ', האיש שהכריז בקול רם ובטוח שאיבד אמון בנתניהו אחרי שהובטח כיבוש העיר עזה - לא עשה עם זה כלום. לא פרש מהממשלה, לא שבר את הכלים, לא שינה מציאות. הכל דיבורים. ובדיוק כמו בכל משבר קודם, נמצא הפתרון: ספין חדש, עטוף בסיסמה נוצצת - "החלת הריבונות".
החודשים האחרונים חשפו את הפער בין ההצהרות הגדולות לבין המעשים הקטנים. סמוטריץ' מיעט לדבר על עזה, על החטופים, על השיירות ההומניטריות שנכנסות מדי יום. גם על אובדן האמון בנתניהו כבר לא שומעים ממנו. במקומם, קיבלנו קמפיין יחצני, מתוזמר היטב, שמועצת יש"ע - בהתנהלות מופקרת ושיכורת יח"צ - הרימה לשמים.
הכול הפך לריבונות: חם? אין ריבונות. קר? אין ריבונות. הכבישים פקוקים? אין ריבונות. אפילו החטופים - החיים עצמם - הפכו למשהו שנדחק הצידה מול החלום הגדול של דגל ריבונות מתנפנף.
והערב הגיעה הסטירה: אנשי ימין, אלו שצעקו על משפחות החטופים "אל תעלו את הנושא, אתם מעלים את המחיר", פתאום שכחו את אותו הטיעון כשהגיע תורם להרים קמפיין ריבונותי.
ומה יהיה בעתיד? סביר להניח שגם אם יושג הסדר כלשהו לריבונות סמלית או מצומצמת, מועצת יש"ע וסמוטריץ' יטרפדו אותו. למה? כי זה לא מספיק. זה אף פעם לא מספיק.
בדיוק כפי שטרפדו בעבר את "עסקת המאה" - לא בגלל שהיא לא סיפקה ריבונות, אלא כי היא לא סיפקה מספיק ריבונות, ולא איפה שהם רצו. (אברהם פריינד)
הנושאים החמים
