דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

רק לי נראה שהספר הבא הוא הספר האחרון בסדרה?
באשכול אחר על הספר אאל"ט בקהילת כתיבה, נכתב שטרילוגיה ארכה שלוש ספרים ולהזכירכם השניים הראשונים היו ספר אחד בשני כרכים, אז כעת אנחנו בשני והבא שיצא הוא השלישי.
 
באשכול אחר על הספר אאל"ט בקהילת כתיבה, נכתב שטרילוגיה ארכה שלוש ספרים ולהזכירכם השניים הראשונים היו ספר אחד בשני כרכים, אז כעת אנחנו בשני והבא שיצא הוא השלישי.
בתנאי שזה באמת טרילוגיה ולא סידרה יותר ארוכה.
כי זה לא כתוב בצורה ברורה.
 
בקשר להיותה של לינאר מביאת הגאולה-
לא הבנתי במה זה מתבטא, היא ממודרת מהמידע, ותכל’ס בנתיים לא צריכה לעשות כלום.
המסר של איסתרק הוא ההכרה שמאחורי הסבאלה החביב הזה, מסתתר רוע, ולכן ביוסף אין רוע מוחצן. המסר של להאי נאאר, בא להדגיש לאן שאיפה לכוח וכבוד מביאה את האדם, למול השאיפה לטוהר, ולכך ככול שהרוע בו יותר מוחצן, המסר בו יותר חד
זה לא העיניין של הרוע שמוחצן או לא ,התכוונתי לזה שעמוק בתוכו של טורמסו אין טיפה של טוב או חמלה אפילו כלפי ביתו, ויוסף דיאלידאן, אם כל הרוע שמסתתר בו, עדיין לא נרדם בלילה לאחר שחנק מישהו.
דעתי האישית היא שהרוע המוחלט בהחלט מקדם את העלילה. ככל שהרוע יותר רוע ניצחון הטוב עליו משמעותי יותר, וסתם כך הוא מזמן יותר התמודדות לגיבורים. ומלבד זאת הוא משרת את את המסר של הספר בכך שהוא ממחיש בחדות יתרה לאן יכולה רדיפת כוח וכבוד להביא את האדם
לא סותר. היא יכלה להיות יותר עדינה ,והיינו מבינים את המסר מצוין .
וגם לא תמיד הרוע הביא התמודדות לפעמים אפילו להפך-שהבנתי שטורמסו אבא של לינאר,הייתי בטוחה שהינה היא הולכת להיקרע בין אבא שלה לעם שלה וציפיתי לשבירה ולהיתלבטות. אבל לא הייתה כזו, וללינאר היה ברור שהיא הולכת לסיים את חייה ביום ההיתחדשות. אם טורמסו לא היה כזה אכזר וחסר רגש,סביר להניח שהיא הייתה צריכה לבחור.
ולפני שכולם יקפצו עליי ויגידו שאם אני מצפה לבחירות ארואיות שאלך לקרוא את ספרי מיה קינן (שלדעתי אביגיל עוד לא ברמה שלה ) אני אומר שאני לא מצפה לבחירות כאלה אבל כן מצפה לבחירה -כי בנתיים , כולם בוחרים בשבילה אבל לינאר לא בוחרת בכלום.
 
בקשר להיותה של לינאר מביאת הגאולה-
לא הבנתי במה זה מתבטא, היא ממודרת מהמידע, ותכל’ס בנתיים לא צריכה לעשות כלום.

זה לא העיניין של הרוע שמוחצן או לא ,התכוונתי לזה שעמוק בתוכו של טורמסו אין טיפה של טוב או חמלה אפילו כלפי ביתו, ויוסף דיאלידאן, אם כל הרוע שמסתתר בו, עדיין לא נרדם בלילה לאחר שחנק מישהו.

לא סותר. היא יכלה להיות יותר עדינה ,והיינו מבינים את המסר מצוין .
וגם לא תמיד הרוע הביא התמודדות לפעמים אפילו להפך-שהבנתי שטורמסו אבא של לינאר,הייתי בטוחה שהינה היא הולכת להיקרע בין אבא שלה לעם שלה וציפיתי לשבירה ולהיתלבטות. אבל לא הייתה כזו, וללינאר היה ברור שהיא הולכת לסיים את חייה ביום ההיתחדשות. אם טורמסו לא היה כזה אכזר וחסר רגש,סביר להניח שהיא הייתה צריכה לבחור.
ולפני שכולם יקפצו עליי ויגידו שאם אני מצפה לבחירות ארואיות שאלך לקרוא את ספרי מיה קינן (שלדעתי אביגיל עוד לא ברמה שלה ) אני אומר שאני לא מצפה לבחירות כאלה אבל כן מצפה לבחירה -כי בנתיים , כולם בוחרים בשבילה אבל לינאר לא בוחרת בכלום.
באמת ? לינאר לא בוחרת?
 
דרך אגב לדעתי סוג של ציפור גדולה הרבה יותר מתאים לראמלון (כמו שדיתה חשבה ;))
כמו דוסאינאס?
מי שנהנה מהסדרה הזו שיבדוק את עצמו.
הם מלאים ברוע, אכזריות ואלימות. כל הזמן אנשים טובים סובלים או מתים. הרע תמיד מנצח. אין תקווה הכל שחור. זוהי התמצית.

באיזשהו שלב שהבנתי שהספר לא מוביל לסוף טוב אז הפסקתי לקרוא
זה עניין של אופי של סופר/ת למשל יונה ספיר אין סיפור אחד שלה שנגמר ב"והם חיו באושר ועושר עד עצם היו הזה" מי שלא אוהב סגנון כזה שיחפש סופר/ת אחר/ת
 
באמת ? לינאר לא בוחרת?
אני חושב שהוא מתכוון שבשונה מאיסתרק שבהתחלה נמשך יותר להוללות ולשטויות ואח"כ טפס את עצמו ובחר להיות טוב לינאר יותר נבחרה להיות טובה והיא פשוט ממשיכה על אותו מסלול ועוד משהו שהצד השני של טורמסו ממש ממש לא מושך בשונה מיוסף דאילידאן שהיה בו דברים שהוא לפחות ניסה להראות שהוא עושה טוב ומשך ככה אנשים,
אבל הכתיבה שלה נדירה ומאלפת היא סופרת אלופה לדעתי בחמישיה הפותחת;)
 
לאור התגובות כאן החלטתי שלא לקרוא את הספר.
מזל שלא קניתי אותו
קראתי את שתי הקודמים כבר כתבתי בעבר שהכתיבה שלה נדירה אבל היא מגזימה וזה נראה שלא מוביל לשום מקום..
תודה על העידכון
היינו בלחץ שקנית...
 
אני חושב שהוא מתכוון שבשונה מאיסתרק שבהתחלה נמשך יותר להוללות ולשטויות ואח"כ טפס את עצמו ובחר להיות טוב לינאר יותר נבחרה להיות טובה והיא פשוט ממשיכה על אותו מסלול ועוד משהו שהצד השני של טורמסו ממש ממש לא מושך בשונה מיוסף דאילידאן שהיה בו דברים שהוא לפחות ניסה להראות שהוא עושה טוב ומשך ככה אנשים,
אבל הכתיבה שלה נדירה ומאלפת היא סופרת אלופה לדעתי בחמישיה הפותחת
ודווקא בעיני הבחירה של לינאר יותר אמיתית ומחוברת למציאות, היא כל פעם מחדש צריכה לבחור בטוב: לא להתייאש, להימנע מהרוע בארמון של טורמסו- אבא שלה! לשלוח את איש המלח לבנות העמים, לנסות לברוח בצורות הכי הזויות שעולות בדעתה של אביגיל גדולד היצירתית ולהיכשל ברוב הפעמים.
הספר מלא בדוגמאות, בחלקן היא בחרה בטוב, ובחלקן נכשלה, כחלק מהאנושיות שלה. (לדון לכף זכות את פיאגרו)
 
באמת ? לינאר לא בוחרת?
לא התכוונתי שהיא עושה הכל כי אין לה בררה ובלי בחירה בכלל או שמישהו מכריח אותה.
אני מתכוונת שבתכל’ס- היא מביאת הגאולה כי היא נולדה כזו, רזי ניהר כי היא נולדה כזו, התחתנה אם פיאגרו כי היא מביאת הגאולה, ורוב הדברים שהיא עושה זה כי....
חוץ מהפעם שבה היא מצילה את השפחות (אוקי,טעיתי, מתנצלת .כאן היא כן בחרה)
וגם פה זה היה בהתחלה כי היא הייתה חייבת לברוח.
רוב הזמן היא היתה עסוקה בלשרוד.
ואת הבחירה של החיים שלה-בין להפוך להיות הנסיכה ובין מוות,אין לה מקום. היה ברור לה מה היא צריכה לעשות ולא היה קונפליקט .
קצת מתסכל שמביאת הגאולה ,תיסלחו לי -לא עושה כלום בשביל הגאולה. ואי אפשר להאשים אותה כי אף אחד לא עוזר לה לעשות את זה , והיא צריכה לשרוד.
 
ספר מהממם, נהניתי מכל רגע , זה הספר היחיד שאני קוראת שוב ושוב
גם לי יש 2 שאלות אולי תחכימו
1) אחרי כל הבלגן באניה עם התמלוצים האוניה טובעת והיא נסחפת אל החוף ומתעוררת בתוך מצודה הזכוכית נעולה, איך זה קרה? לפי התיאורים בהמשך המצודה ממוקמת על צוק בגובה כמה עשרות מטרים (היה לי חסר)
2) הפנתרה נכנסת למצודה פעם אחת כדי סתם ללגלג, בפעם השניה כדי לתת את המפתח, אז היא אומרת שתחזור עוד כמה שבועות כדי לוודא הריגה, אז איך הם גילו כל כך מהר את הבריחה של הזוג מהמצודה?
עברו סך הכל יומיים שלושה, לינהר בקושי שתתה את המרק הראשון וכבר הם היו רכובים על הרוחות האדומות בדרך לתפוס אותם?
מה הפנתרה לא חזרה הבייתה? רק ההפלגה עורכת שבוע לכל צד , גם לא ברור,
וזהו חוץ מזה הכל היה די מותאם ומתואם
 
לא קראתי ממש את כל התגובות אבל עברתי על הרבה מהן...
יש לי שאלה
לא הפריע לאף אחד כאן הפער בין הקשר שלה עם ניצוץ לקשר עם פיאגרו??
אני לא מצטטת מהספר אבל כשהיא פוגשת את פיאגרו זה בנוסח- מה אתה עושה כאן?? זה באמת אתה? ותוך 2 3 משפטים עוברים לדבר ת'כלס,
לעומת זאת כשהיא פוגשת את ניצוץ ומניחה את ידיה בהתרפקות על קרניו רגש חדש נולד בה... היא מרגישה שמתקלפת ממנה שכבת הבדידות וכו' וכו'....
נכון זה ספר חרדי, אבל הפער פשוט צרם לי באוזניים!!
 
לא קראתי ממש את כל התגובות אבל עברתי על הרבה מהן...
יש לי שאלה
לא הפריע לאף אחד כאן הפער בין הקשר שלה עם ניצוץ לקשר עם פיאגרו??
אני לא מצטטת מהספר אבל כשהיא פוגשת את פיאגרו זה בנוסח- מה אתה עושה כאן?? זה באמת אתה? ותוך 2 3 משפטים עוברים לדבר ת'כלס,
לעומת זאת כשהיא פוגשת את ניצוץ ומניחה את ידיה בהתרפקות על קרניו רגש חדש נולד בה... היא מרגישה שמתקלפת ממנה שכבת הבדידות וכו' וכו'....
נכון זה ספר חרדי, אבל הפער פשוט צרם לי באוזניים!!
אל תשכחי באיזה מצב גופני ונפשי רעוע היא הייתה
אחרי יותר משבועיים בתאי הרעב, בהפלגה קשוחה מאוד, התמודדות עם התמלוצים, מחלה + מוות של חברתה הקרובה, נראלי שהתגובה שלה דיי מובנת, היא בקושי נושמת וזזה...
 
בקשר להיותה של לינאר מביאת הגאולה-
לא הבנתי במה זה מתבטא, היא ממודרת מהמידע, ותכל’ס בנתיים לא צריכה לעשות כלום.
על ידה תבוא הגאולה בפועל.
לא סותר. היא יכלה להיות יותר עדינה ,והיינו מבינים את המסר מצוין .
היינו מבינים, נכון, אבל הוא היה פחות חד.
וגם לא תמיד הרוע הביא התמודדות לפעמים אפילו להפך-שהבנתי שטורמסו אבא של לינאר,הייתי בטוחה שהינה היא הולכת להיקרע בין אבא שלה לעם שלה וציפיתי לשבירה ולהיתלבטות. אבל לא הייתה כזו, וללינאר היה ברור שהיא הולכת לסיים את חייה ביום ההיתחדשות. אם טורמסו לא היה כזה אכזר וחסר רגש,סביר להניח שהיא הייתה צריכה לבחור.
ולפני שכולם יקפצו עליי ויגידו שאם אני מצפה לבחירות ארואיות שאלך לקרוא את ספרי מיה קינן (שלדעתי אביגיל עוד לא ברמה שלה ) אני אומר שאני לא מצפה לבחירות כאלה אבל כן מצפה לבחירה -כי בנתיים , כולם בוחרים בשבילה אבל לינאר לא בוחרת בכלום.
נכון שהתרגלנו לבחירות הרואיות של הגבור, אבל הגיבור יכול להיות בהחלט עיניים לסיפור ובמקרה כזה הוא יהיה אנושי ופשוט.
ספר מהממם, נהניתי מכל רגע , זה הספר היחיד שאני קוראת שוב ושוב
גם לי יש 2 שאלות אולי תחכימו
1) אחרי כל הבלגן באניה עם התמלוצים האוניה טובעת והיא נסחפת אל החוף ומתעוררת בתוך מצודה הזכוכית נעולה, איך זה קרה? לפי התיאורים בהמשך המצודה ממוקמת על צוק בגובה כמה עשרות מטרים (היה לי חסר)

העלו אותה לשם אנשי הביצה.
2) הפנתרה נכנסת למצודה פעם אחת כדי סתם ללגלג, בפעם השניה כדי לתת את המפתח, אז היא אומרת שתחזור עוד כמה שבועות כדי לוודא הריגה, אז איך הם גילו כל כך מהר את הבריחה של הזוג מהמצודה?
עברו סך הכל יומיים שלושה, לינהר בקושי שתתה את המרק הראשון וכבר הם היו רכובים על הרוחות האדומות בדרך לתפוס אותם?
מה הפנתרה לא חזרה הבייתה? רק ההפלגה עורכת שבוע לכל צד , גם לא ברור,
וזהו חוץ מזה הכל היה די מותאם ומתואם
שאלה טובה.
לא קראתי ממש את כל התגובות אבל עברתי על הרבה מהן...
יש לי שאלה
לא הפריע לאף אחד כאן הפער בין הקשר שלה עם ניצוץ לקשר עם פיאגרו??
אני לא מצטטת מהספר אבל כשהיא פוגשת את פיאגרו זה בנוסח- מה אתה עושה כאן?? זה באמת אתה? ותוך 2 3 משפטים עוברים לדבר ת'כלס,
לעומת זאת כשהיא פוגשת את ניצוץ ומניחה את ידיה בהתרפקות על קרניו רגש חדש נולד בה... היא מרגישה שמתקלפת ממנה שכבת הבדידות וכו' וכו'....
נכון זה ספר חרדי, אבל הפער פשוט צרם לי באוזניים!!

כשמדובר באדם אנשים פחות נוטים להחצין רגשות.
וחרדי לא קשור לענין בשום צורה, הרגשות של חרדים עובדים בצורה זהה לכלל האנושות.
 
נערך לאחרונה ב:
אל תשכחי באיזה מצב גופני ונפשי רעוע היא הייתה
אחרי יותר משבועיים בתאי הרעב, בהפלגה קשוחה מאוד, התמודדות עם התמלוצים, מחלה + מוות של חברתה הקרובה, נראלי שהתגובה שלה דיי מובנת, היא בקושי נושמת וזזה...
היא גם פגשה אותו הרבה קודם כשיצאה מכפר הנאמנים למלטיהאר (כשהיה התקפה של להב קוטל והשומרת הקימה לה מעבר )
וחרדי לא קשור לענין בשום צורה, הרגשות של חרדים עובדים בצורה זהה לכלל האנושות.
כוונתי היתה בענין של תיאור הרגש בין בעל לאישה שפחות מתאים להרחיב בספר חרדי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה