דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

רק לי נראה שהספר הבא הוא הספר האחרון בסדרה?
באשכול אחר על הספר אאל"ט בקהילת כתיבה, נכתב שטרילוגיה ארכה שלוש ספרים ולהזכירכם השניים הראשונים היו ספר אחד בשני כרכים, אז כעת אנחנו בשני והבא שיצא הוא השלישי.
 
באשכול אחר על הספר אאל"ט בקהילת כתיבה, נכתב שטרילוגיה ארכה שלוש ספרים ולהזכירכם השניים הראשונים היו ספר אחד בשני כרכים, אז כעת אנחנו בשני והבא שיצא הוא השלישי.
בתנאי שזה באמת טרילוגיה ולא סידרה יותר ארוכה.
כי זה לא כתוב בצורה ברורה.
 
בקשר להיותה של לינאר מביאת הגאולה-
לא הבנתי במה זה מתבטא, היא ממודרת מהמידע, ותכל’ס בנתיים לא צריכה לעשות כלום.
המסר של איסתרק הוא ההכרה שמאחורי הסבאלה החביב הזה, מסתתר רוע, ולכן ביוסף אין רוע מוחצן. המסר של להאי נאאר, בא להדגיש לאן שאיפה לכוח וכבוד מביאה את האדם, למול השאיפה לטוהר, ולכך ככול שהרוע בו יותר מוחצן, המסר בו יותר חד
זה לא העיניין של הרוע שמוחצן או לא ,התכוונתי לזה שעמוק בתוכו של טורמסו אין טיפה של טוב או חמלה אפילו כלפי ביתו, ויוסף דיאלידאן, אם כל הרוע שמסתתר בו, עדיין לא נרדם בלילה לאחר שחנק מישהו.
דעתי האישית היא שהרוע המוחלט בהחלט מקדם את העלילה. ככל שהרוע יותר רוע ניצחון הטוב עליו משמעותי יותר, וסתם כך הוא מזמן יותר התמודדות לגיבורים. ומלבד זאת הוא משרת את את המסר של הספר בכך שהוא ממחיש בחדות יתרה לאן יכולה רדיפת כוח וכבוד להביא את האדם
לא סותר. היא יכלה להיות יותר עדינה ,והיינו מבינים את המסר מצוין .
וגם לא תמיד הרוע הביא התמודדות לפעמים אפילו להפך-שהבנתי שטורמסו אבא של לינאר,הייתי בטוחה שהינה היא הולכת להיקרע בין אבא שלה לעם שלה וציפיתי לשבירה ולהיתלבטות. אבל לא הייתה כזו, וללינאר היה ברור שהיא הולכת לסיים את חייה ביום ההיתחדשות. אם טורמסו לא היה כזה אכזר וחסר רגש,סביר להניח שהיא הייתה צריכה לבחור.
ולפני שכולם יקפצו עליי ויגידו שאם אני מצפה לבחירות ארואיות שאלך לקרוא את ספרי מיה קינן (שלדעתי אביגיל עוד לא ברמה שלה ) אני אומר שאני לא מצפה לבחירות כאלה אבל כן מצפה לבחירה -כי בנתיים , כולם בוחרים בשבילה אבל לינאר לא בוחרת בכלום.
 
בקשר להיותה של לינאר מביאת הגאולה-
לא הבנתי במה זה מתבטא, היא ממודרת מהמידע, ותכל’ס בנתיים לא צריכה לעשות כלום.

זה לא העיניין של הרוע שמוחצן או לא ,התכוונתי לזה שעמוק בתוכו של טורמסו אין טיפה של טוב או חמלה אפילו כלפי ביתו, ויוסף דיאלידאן, אם כל הרוע שמסתתר בו, עדיין לא נרדם בלילה לאחר שחנק מישהו.

לא סותר. היא יכלה להיות יותר עדינה ,והיינו מבינים את המסר מצוין .
וגם לא תמיד הרוע הביא התמודדות לפעמים אפילו להפך-שהבנתי שטורמסו אבא של לינאר,הייתי בטוחה שהינה היא הולכת להיקרע בין אבא שלה לעם שלה וציפיתי לשבירה ולהיתלבטות. אבל לא הייתה כזו, וללינאר היה ברור שהיא הולכת לסיים את חייה ביום ההיתחדשות. אם טורמסו לא היה כזה אכזר וחסר רגש,סביר להניח שהיא הייתה צריכה לבחור.
ולפני שכולם יקפצו עליי ויגידו שאם אני מצפה לבחירות ארואיות שאלך לקרוא את ספרי מיה קינן (שלדעתי אביגיל עוד לא ברמה שלה ) אני אומר שאני לא מצפה לבחירות כאלה אבל כן מצפה לבחירה -כי בנתיים , כולם בוחרים בשבילה אבל לינאר לא בוחרת בכלום.
באמת ? לינאר לא בוחרת?
 
דרך אגב לדעתי סוג של ציפור גדולה הרבה יותר מתאים לראמלון (כמו שדיתה חשבה ;))
כמו דוסאינאס?
מי שנהנה מהסדרה הזו שיבדוק את עצמו.
הם מלאים ברוע, אכזריות ואלימות. כל הזמן אנשים טובים סובלים או מתים. הרע תמיד מנצח. אין תקווה הכל שחור. זוהי התמצית.

באיזשהו שלב שהבנתי שהספר לא מוביל לסוף טוב אז הפסקתי לקרוא
זה עניין של אופי של סופר/ת למשל יונה ספיר אין סיפור אחד שלה שנגמר ב"והם חיו באושר ועושר עד עצם היו הזה" מי שלא אוהב סגנון כזה שיחפש סופר/ת אחר/ת
 
באמת ? לינאר לא בוחרת?
אני חושב שהוא מתכוון שבשונה מאיסתרק שבהתחלה נמשך יותר להוללות ולשטויות ואח"כ טפס את עצמו ובחר להיות טוב לינאר יותר נבחרה להיות טובה והיא פשוט ממשיכה על אותו מסלול ועוד משהו שהצד השני של טורמסו ממש ממש לא מושך בשונה מיוסף דאילידאן שהיה בו דברים שהוא לפחות ניסה להראות שהוא עושה טוב ומשך ככה אנשים,
אבל הכתיבה שלה נדירה ומאלפת היא סופרת אלופה לדעתי בחמישיה הפותחת;)
 
לאור התגובות כאן החלטתי שלא לקרוא את הספר.
מזל שלא קניתי אותו
קראתי את שתי הקודמים כבר כתבתי בעבר שהכתיבה שלה נדירה אבל היא מגזימה וזה נראה שלא מוביל לשום מקום..
תודה על העידכון
היינו בלחץ שקנית...
 
אני חושב שהוא מתכוון שבשונה מאיסתרק שבהתחלה נמשך יותר להוללות ולשטויות ואח"כ טפס את עצמו ובחר להיות טוב לינאר יותר נבחרה להיות טובה והיא פשוט ממשיכה על אותו מסלול ועוד משהו שהצד השני של טורמסו ממש ממש לא מושך בשונה מיוסף דאילידאן שהיה בו דברים שהוא לפחות ניסה להראות שהוא עושה טוב ומשך ככה אנשים,
אבל הכתיבה שלה נדירה ומאלפת היא סופרת אלופה לדעתי בחמישיה הפותחת
ודווקא בעיני הבחירה של לינאר יותר אמיתית ומחוברת למציאות, היא כל פעם מחדש צריכה לבחור בטוב: לא להתייאש, להימנע מהרוע בארמון של טורמסו- אבא שלה! לשלוח את איש המלח לבנות העמים, לנסות לברוח בצורות הכי הזויות שעולות בדעתה של אביגיל גדולד היצירתית ולהיכשל ברוב הפעמים.
הספר מלא בדוגמאות, בחלקן היא בחרה בטוב, ובחלקן נכשלה, כחלק מהאנושיות שלה. (לדון לכף זכות את פיאגרו)
 
באמת ? לינאר לא בוחרת?
לא התכוונתי שהיא עושה הכל כי אין לה בררה ובלי בחירה בכלל או שמישהו מכריח אותה.
אני מתכוונת שבתכל’ס- היא מביאת הגאולה כי היא נולדה כזו, רזי ניהר כי היא נולדה כזו, התחתנה אם פיאגרו כי היא מביאת הגאולה, ורוב הדברים שהיא עושה זה כי....
חוץ מהפעם שבה היא מצילה את השפחות (אוקי,טעיתי, מתנצלת .כאן היא כן בחרה)
וגם פה זה היה בהתחלה כי היא הייתה חייבת לברוח.
רוב הזמן היא היתה עסוקה בלשרוד.
ואת הבחירה של החיים שלה-בין להפוך להיות הנסיכה ובין מוות,אין לה מקום. היה ברור לה מה היא צריכה לעשות ולא היה קונפליקט .
קצת מתסכל שמביאת הגאולה ,תיסלחו לי -לא עושה כלום בשביל הגאולה. ואי אפשר להאשים אותה כי אף אחד לא עוזר לה לעשות את זה , והיא צריכה לשרוד.
 
ספר מהממם, נהניתי מכל רגע , זה הספר היחיד שאני קוראת שוב ושוב
גם לי יש 2 שאלות אולי תחכימו
1) אחרי כל הבלגן באניה עם התמלוצים האוניה טובעת והיא נסחפת אל החוף ומתעוררת בתוך מצודה הזכוכית נעולה, איך זה קרה? לפי התיאורים בהמשך המצודה ממוקמת על צוק בגובה כמה עשרות מטרים (היה לי חסר)
2) הפנתרה נכנסת למצודה פעם אחת כדי סתם ללגלג, בפעם השניה כדי לתת את המפתח, אז היא אומרת שתחזור עוד כמה שבועות כדי לוודא הריגה, אז איך הם גילו כל כך מהר את הבריחה של הזוג מהמצודה?
עברו סך הכל יומיים שלושה, לינהר בקושי שתתה את המרק הראשון וכבר הם היו רכובים על הרוחות האדומות בדרך לתפוס אותם?
מה הפנתרה לא חזרה הבייתה? רק ההפלגה עורכת שבוע לכל צד , גם לא ברור,
וזהו חוץ מזה הכל היה די מותאם ומתואם
 
לא קראתי ממש את כל התגובות אבל עברתי על הרבה מהן...
יש לי שאלה
לא הפריע לאף אחד כאן הפער בין הקשר שלה עם ניצוץ לקשר עם פיאגרו??
אני לא מצטטת מהספר אבל כשהיא פוגשת את פיאגרו זה בנוסח- מה אתה עושה כאן?? זה באמת אתה? ותוך 2 3 משפטים עוברים לדבר ת'כלס,
לעומת זאת כשהיא פוגשת את ניצוץ ומניחה את ידיה בהתרפקות על קרניו רגש חדש נולד בה... היא מרגישה שמתקלפת ממנה שכבת הבדידות וכו' וכו'....
נכון זה ספר חרדי, אבל הפער פשוט צרם לי באוזניים!!
 
לא קראתי ממש את כל התגובות אבל עברתי על הרבה מהן...
יש לי שאלה
לא הפריע לאף אחד כאן הפער בין הקשר שלה עם ניצוץ לקשר עם פיאגרו??
אני לא מצטטת מהספר אבל כשהיא פוגשת את פיאגרו זה בנוסח- מה אתה עושה כאן?? זה באמת אתה? ותוך 2 3 משפטים עוברים לדבר ת'כלס,
לעומת זאת כשהיא פוגשת את ניצוץ ומניחה את ידיה בהתרפקות על קרניו רגש חדש נולד בה... היא מרגישה שמתקלפת ממנה שכבת הבדידות וכו' וכו'....
נכון זה ספר חרדי, אבל הפער פשוט צרם לי באוזניים!!
אל תשכחי באיזה מצב גופני ונפשי רעוע היא הייתה
אחרי יותר משבועיים בתאי הרעב, בהפלגה קשוחה מאוד, התמודדות עם התמלוצים, מחלה + מוות של חברתה הקרובה, נראלי שהתגובה שלה דיי מובנת, היא בקושי נושמת וזזה...
 
בקשר להיותה של לינאר מביאת הגאולה-
לא הבנתי במה זה מתבטא, היא ממודרת מהמידע, ותכל’ס בנתיים לא צריכה לעשות כלום.
על ידה תבוא הגאולה בפועל.
לא סותר. היא יכלה להיות יותר עדינה ,והיינו מבינים את המסר מצוין .
היינו מבינים, נכון, אבל הוא היה פחות חד.
וגם לא תמיד הרוע הביא התמודדות לפעמים אפילו להפך-שהבנתי שטורמסו אבא של לינאר,הייתי בטוחה שהינה היא הולכת להיקרע בין אבא שלה לעם שלה וציפיתי לשבירה ולהיתלבטות. אבל לא הייתה כזו, וללינאר היה ברור שהיא הולכת לסיים את חייה ביום ההיתחדשות. אם טורמסו לא היה כזה אכזר וחסר רגש,סביר להניח שהיא הייתה צריכה לבחור.
ולפני שכולם יקפצו עליי ויגידו שאם אני מצפה לבחירות ארואיות שאלך לקרוא את ספרי מיה קינן (שלדעתי אביגיל עוד לא ברמה שלה ) אני אומר שאני לא מצפה לבחירות כאלה אבל כן מצפה לבחירה -כי בנתיים , כולם בוחרים בשבילה אבל לינאר לא בוחרת בכלום.
נכון שהתרגלנו לבחירות הרואיות של הגבור, אבל הגיבור יכול להיות בהחלט עיניים לסיפור ובמקרה כזה הוא יהיה אנושי ופשוט.
ספר מהממם, נהניתי מכל רגע , זה הספר היחיד שאני קוראת שוב ושוב
גם לי יש 2 שאלות אולי תחכימו
1) אחרי כל הבלגן באניה עם התמלוצים האוניה טובעת והיא נסחפת אל החוף ומתעוררת בתוך מצודה הזכוכית נעולה, איך זה קרה? לפי התיאורים בהמשך המצודה ממוקמת על צוק בגובה כמה עשרות מטרים (היה לי חסר)

העלו אותה לשם אנשי הביצה.
2) הפנתרה נכנסת למצודה פעם אחת כדי סתם ללגלג, בפעם השניה כדי לתת את המפתח, אז היא אומרת שתחזור עוד כמה שבועות כדי לוודא הריגה, אז איך הם גילו כל כך מהר את הבריחה של הזוג מהמצודה?
עברו סך הכל יומיים שלושה, לינהר בקושי שתתה את המרק הראשון וכבר הם היו רכובים על הרוחות האדומות בדרך לתפוס אותם?
מה הפנתרה לא חזרה הבייתה? רק ההפלגה עורכת שבוע לכל צד , גם לא ברור,
וזהו חוץ מזה הכל היה די מותאם ומתואם
שאלה טובה.
לא קראתי ממש את כל התגובות אבל עברתי על הרבה מהן...
יש לי שאלה
לא הפריע לאף אחד כאן הפער בין הקשר שלה עם ניצוץ לקשר עם פיאגרו??
אני לא מצטטת מהספר אבל כשהיא פוגשת את פיאגרו זה בנוסח- מה אתה עושה כאן?? זה באמת אתה? ותוך 2 3 משפטים עוברים לדבר ת'כלס,
לעומת זאת כשהיא פוגשת את ניצוץ ומניחה את ידיה בהתרפקות על קרניו רגש חדש נולד בה... היא מרגישה שמתקלפת ממנה שכבת הבדידות וכו' וכו'....
נכון זה ספר חרדי, אבל הפער פשוט צרם לי באוזניים!!

כשמדובר באדם אנשים פחות נוטים להחצין רגשות.
וחרדי לא קשור לענין בשום צורה, הרגשות של חרדים עובדים בצורה זהה לכלל האנושות.
 
נערך לאחרונה ב:
אל תשכחי באיזה מצב גופני ונפשי רעוע היא הייתה
אחרי יותר משבועיים בתאי הרעב, בהפלגה קשוחה מאוד, התמודדות עם התמלוצים, מחלה + מוות של חברתה הקרובה, נראלי שהתגובה שלה דיי מובנת, היא בקושי נושמת וזזה...
היא גם פגשה אותו הרבה קודם כשיצאה מכפר הנאמנים למלטיהאר (כשהיה התקפה של להב קוטל והשומרת הקימה לה מעבר )
וחרדי לא קשור לענין בשום צורה, הרגשות של חרדים עובדים בצורה זהה לכלל האנושות.
כוונתי היתה בענין של תיאור הרגש בין בעל לאישה שפחות מתאים להרחיב בספר חרדי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה