אתגר נובמבר ספרותי #3 > אתגר כתיבה | אשכול העבודות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
#3 כתר

"אל תדאג, אח שלי," גוש שרירי בגובה 2 מטר טפח לו על הכתף, כמעט הטיח אותו ברצפה, "זה לא סוף העולם, הצנרת הרקובה הזו. צ'יק צ'אק אני מחליף אותה, כמו חדש זה יהיה." הענק שפשף ידיים, "רק תגיד מתי נוח לך, אחי, אני בא, עם העובדים שלי, בוקר אחד ושכחת ממנו."

א.א.א. שירותי אינסטלציה חזר לסלון, מותיר אחריו טביעות נעליים גדולות, מושך את נהר הביוב הלאה לאורך הפרוזדור בואכה הכניסה לבית. גדוד הבנות היה עסוק בקריאות איכס צווחניות וגריפה זהירה של המים הסרוחים שטיילו בבית, תולות מבטים מתחננים בהר האדם שטייל בבית, גוזר את דין הצנרת להחלפה.

"אתה יכול מחר?" יוסי גנח, "אני לא רואה אופציה לחיות פה ככה..." הוא בלע גניחה נוספת, אין סיכוי שמישהו יהיה פה בבית כשיבואו לתקן, לעובדי הוראה אין לוקסוס להודיע על העדרות מהלילה לבוקר, והבנות, עדיף כבר שלא תהיינה בבית.

"מחר," האיש ניסה לחשבן משהו, קיפל אצבעות ופתח אחרות, "מחר אני יכול! על הבוקר אני פה, תיק תק והכל פיקס. תשכח שאי פעם הייתה לך בעיה בצנרת, עלי!"

"תגיד לי, מי העובדים שלך?" יוסי ניסה לגשש, "הם יהודים או בני דודים?"

"הם דוסים, אחי!" צעק הלה בהתלהבות, "מה יש לך, מה אתה דואג? הם נשמה אחד אחד, מבטיח! בחרתי אותם, מה נראה לך?"

"אז באיזו שעה מחר?" יוסי שפשף עם הכיפה את הפדחת, "אתה בטוח אבל שהם יהודים? עוד לא ראיתי דוסים שעוסקים בבניה. יש לי חפצים קדושים בבית, לא רוצה שיכנסו אליו גויים." ויקרים, הוא בולע. לא רוצה שיהיה בהישג יד של אף מוחמד, אחמד או מחמוד חמדן.

"בטוח, בטוח, אח שלי, לא סומך עלי? מחר בעשר נבוא, עד הצהרים יש לך בית חדש, תאמין לי!" עוג התחיל לארוז את כליו, מעמיס את התיק הנפילי על כתפיו. מסכמים עניינים אחרונים, כמו תשלום ומיקום המפתח.

בבוקר, בלב רוטט, יוסי קובר את המפתח באדנית שנמצאת בכניסה, והולך. כל הדרך הלוך ראשו תפוס בכתר של הס"ת שמונח אצלו למשמרת, עד ההכנסת ס"ת בעוד ימים אחדים.

בדרך חזור ראשו מונח בניחושים איך נראה הבית, לאחר טיפולו המסור של עוג ועוזריו.

לוחץ על הידית, נעולה. פותח את הדלת, הבית ריק. המים העכורים זורמים בו להנאתם, ואין זכר לאיש שרק אתמול הבטיח בחגיגיות שהיום תשכח שהייתה לך בעיה בצנרת, עליו.

מתקשר. ושוב. ושוב. א.א.א. שירותי אינסטלציה לא עונה.

מחליט להתחכם.

לוקח את הפלאפון של השכנים.

"א.א.א. שירותי אינסטלציה, איך אני יכול לעזור 'ך?" חצי צלצול ועונה לו הקול הבס.

"זה אני, יוסי, איפה אתה? אתמול הבטחת שתבוא היום."

גמגומים עולים מעבר לקו, "זה לא, זה... העובדים... הם לא יכולים כי..."

"כי מה?" חותך יוסי.

"כי... יש כתר על חברון."​
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
#כתר
זה נראה לא שווה הושטת יד, משהו מונח בצד מאחורי אשפה.
טיפשים אלו שלא מתאמצים להושיט את ידם.
טיפשים.
כי שם מוסתר כתר, שעם קצת ניקיון וצחצוח הוא ינצנץ למרחקים.
כתר שכל אחד יכול לבוא וליטול,
כתר תורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
#3- כתר

הדלת נסגרה מאחוריי.
הבית היה חמים ונעים, התנור היה מוסק והאש התפצפצה בקול.
הילדים השתוללו סביב בחדר הגדול, רצים האחד אחרי אחיו.
עמדתי בפתח, ידי האחת אוחזת בחוזקה במזוודה והשנייה בכפתור הראשון במעילי.
העגלה עצרה לי בסמוך לדלת, העגלון אמר לי להיכנס והאדון הנהן. דפקתי על הדלת כמו ילד טוב ופתחתי אותה כששמעתי אישור מן העבר השני.
"אה, זה אתה" סוף סוף פנה אליי מישהו, כפרי גבוה, בהיר שיער. הוא התקרב אליי באיטיות.
השפלתי את מבטי למגפיי. היה לי חם, בתוך הבית.
"בוא, אני אעזור לך" הוא החל לפרוף את כפתורי מעילי, ואחר שלח יד והוריד את כובע הצמר מראשי.
התיישבתי על הרצפה מייד, ופתחתי את המזוודה בזריזות. הדבר הראשון שנגלה אליי בפנים היה כובע הקסקט שלי.
חבשתי אותו על ראשי מייד, וחייכתי חיוך נבוך לתהייתו של בעל הבית.
הילדים הפסיקו להשתולל והתקרבו אליי. "איך קוראים לך?" חקר הגבוה מביניהם, וכנראה גם הגדול.
"יורי" מלמלתי, וחלצתי בזהירות את מגפיי.
אחד הקטנים יותר שילב מולי ידיים. "איפה תישן?".
"הוא יישן איתכם בחדר, אלכס, ואני לא רוצה לשמוע תלונות" אביהם של הילדים הניח יד על מותנו.
עפעפתי מעל המזוודה, ואחר סגרתי אותה. אבא אמר לי לשמור עליה חזק.
"אבל למה הוא בא אלינו, אבא?" צייץ הקטן מבין הילדים, אולי הוא בן שלוש.
האב נתן בו מבט חמור. "אמרתי בלי שאלות בנושא, פטר, נכון??".
הילדון הנהן נמרצות.
לא ידעתי איך להגיב ומה לעשות, אז פשוט נשארתי קפוא באותה התנוחה.
אביהם של הילדים הוביל אותי לחדר בעל תקרה נמוכה יחסית, ובו שש מיטות מבולגנות.
"זו המיטה שלך" הוא הצביע על זו שסמוכה לדלת, "היא הייתה של איוון".
לא שאלתי מי זה איוון. הנחתי את המזוודה שלי על המיטה.
בחדר הגדול הילדים הפסיקו להשתולל ברגע שראו אותי חוזר.
"למה אתה נשאר עם הכובע שלך?" אחד הילדים, שרק הביט בי בסקרנות קודם, צחקק בקול.
הזדקפתי באחת, יישרתי את גבי. "זה לא כובע" אמרתי לו, "זה כתר".
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
3# - כתר
לפתוח את הדלת ולקבל את פני הילד כשהוא מייבב קשות, זה תמיד לא נעים. אך כשזה קורה ביום חגו, ביום שבו הוא היה אמור לחזור עם חיוך שממלא את הפה המרוח והדביקי, זה כבר קשה מנשוא.
רק לפני כמה שעות, צעד לצידי ילד נרגש לבוש חגיגית, נושא בידיו תבנית מלאה בכוסיות ג'לי רוטטות. בכל זאת, מסיבת סיום, זה לא משהו שקורה בכל יום...
ועכשיו... הילד עומד לו כאן על מפתן הדלת, עם פנים סמוקות, ובוכה כאילו והיה היום תשעה באב.
אני מתבונן בו ומנסה להבין מה לא בסדר.
על הפנים כתמי עוגת כושי. נו, זה רגיל...
החולצה מרוחה בכתמים ורודים מצחינים. גם זוהי מסורת קבועה. רבינוביץ מהבנין הסמוך לא מפספסים שום מסיבה בכיתה, כדי להוכיח שאין כמו רוטב הפיצה שלהם!
אולי הסוד נמצא בצלחת? מבט חטוף מגלה לי שלא. כמו תמיד, היא מכילה תערובת בלתי מזוהה, של עוגות וקוגלים מעוכים הטובלים להם מעדנות בתוך שיירי הקולה שחבל היה לזרוק בפח.
אז מה כן? משהו בכל זאת לא תקין פה.
"הכ-ת-ר...", סוף סוף הילד מנדב לי פיסת מידע.
אוי! איך לא שמתי לב?! אין כתר!!! באמת פעם ראשונה שהוא חוזר ממסיבה בלי כתר.
"אבל תסביר לי", אני באמת לא רוצה להתעצבן, זוהי רק אומללותו של הילד שמוציאה אותי מדעתי. "כולם קבלו כתר ורק אתה לא?"
"הרבה אמר שהכתר נפל וכבר לא צריך את זה". וואו וואו, איזה עוצמות! ואני עוד חשבתי לתומי שהבכי כבר הגיע לשיאו...
שיהיה בריא קליין המרובע הזה. אז נפל לילד הכתר, כבר אין לו כתר חדש להביא לו?! ככה לשלוח ילד הביתה?! אין מה לעשות, צריך לפנות למנהל על כזה סיפור.
"זה היה לך עצוב מוישי?", אני מנסה להרגיע את הילד.
"כן", הוא משתף פעולה. "זה גם מאוד כאב לי וירד לי הרבה דם. הרבה אמר שהכתר נפל וכבר לא צריך אותו, כי הולכת לצמוח שן חדשה."
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
3
#כתר



זה כי התנהגתי יפה?

אההמ.. אולי.. בעצם.. כן, אתה תתנהג יפה, נכון?

כן!.. וזה יהיה נוצץ?

אההמ.. נראה לי שכן..

זה יהיה מזהב? אמיתי?

לא, מה פתאום..

אז מכסף?

אההמ.. לא, אבל זה יראה כאילו זה מכסף..

אז מפלסטיק?

לא, זה מברזל.

וכולם יראו את זה?

אם תחייך חיוך גדול אז אולי באמת יראו..

אבל למה אני צריך כתר?

כי יש לך חור בשן מותק..
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
#4 עכור

מִלְּפָנִים, מֵאָחוֹר,
מִשְּׂמֹאל, מִיָּמִין,
מֵצִיץ מֵהַחֹר,
מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין.
מֵעֹמֶק הַשְּׁחוֹר,
עִם נֵר שֶׁכָּבָה,
אֶת עֵמֶק עָכוֹר
לְפֶתַח תִּקְוָה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
#4- עכור

בבוקרו של יום היו השמיים תכולים.
"פחות קר היום" מלמל מישהו ליד החלון.
ניגשתי לשם, רציתי לראות את השמיים. אם אראה ענן אוכל להעביר דרכו דרישת שלום לאבא.
לא ראיתי ענן. ראיתי הרבה עננים.
"יש שם גם כמה אפורים, בצד" אחד הילדים, נראה בגילי, היה מוקסם. "אבל מזג האוויר היום יהיה טוב מאתמול".
הנהנתי על אף שלא יכולנו להיות בטוחים בכך. הוא הסתכל עליי.
"בוקר, יורי" הוא ניתר על מקומו, "רוצה שאראה לך את הכפר אחרי ארוחת הבוקר?".
הנהנתי שוב, למרות שלא רציתי. לא רציתי כלום.
במטבח הקטן הילדים ישבו סביב שולחן העץ של אתמול. הכפרית, אמא שלהם, סקרה אותי מכף רגל ועד ראש. "תוריד כבר את הכובע הזה" היא אמרה לבסוף.
משכתי כתף והתיישבתי ליד אחד הילדים.
"זה כתר, אמא" צייץ בן השלוש. "הוא נסיך".
היא נאנחה. "די עם השטויות" ביקשה, והניחה לי פרוסת לחם בצלחת. "בסדר, תישאר עם הכובע".
אבא אמר שאת הלחם אני יכול לאכול. אז אכלתי אותו אחרי שסיימתי להתארגן. אכלתי גם עגבנייה אחת. את הביצה לא רציתי.
אחרי האוכל יצאתי החוצה, אבל באמצע הסיור נהיו השמיים אפורים. התחיל לרדת גשם.
"קר לי" בן השש התחיל להתבכיין, "איגור, אני רוצה הביתה!".
"שתוק כבר, אלכס" איגור, הגדול, דחף אותו מעט, "אנחנו תכף חוזרים".
רציתי להגיד לו שבאמת קר, ואלכס לא לקח סוודר. שתקתי.
מצב הרוח שלי היה מוזר. לא רציתי כלום. בעצם כן, רציתי הביתה.
הגשם הרטיב אותנו, טפטפנו כל הדרך חזרה.
"יורי, תראה" אלכס הצביע על בית עץ ישן.
העפתי לשם מבט. סתם בית.
ספלאש! נדחפתי לשלולית. המים לכלכו לי את המכנסיים, השפריצו עליי.
לא ידעתי מה לומר ומה לעשות.
איגור בעט באלכס, ויוזף משך אותי מהשלולית למרות שיכולתי לבד. "תתעלם ממנו, הוא תינוק".
הוא לא תינוק, וגם אני לא. בכל זאת רציתי לבכות.
בפנים הסתכלתי דרך החלון בגשם. לא רציתי להחליף בגדים.
על החלון זלגו כמה טיפות, עכורות.
פתאום ידעתי להגדיר את מצב הרוח שלי. עכור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
#4 עכור

שעה אחרי שהגחתי לאוויר העולם, הגיחו אליו הויכוחים.
סבתא היתה נחושה: "אפור". אמא היתה בטוחה: "ירוק".
מנחם התעקש על כחול עמוק, ואבא רק המהם בטון שיכול להתפרש כהסכמה.
לא באמת היה אכפת לי. הייתי עסוק בלמצמץ את נשואות הויכוח אל עולם חדש ומסקרן.
סבתא כמו תמיד אמרה את המילה ההחלטית האחרונה: "הוא יגדל קצת, ותראו שצדקתי".

גדלתי קצת, ועוד קצת, ואיתי גדלו הויכוחים.
התרגלתי ל-אפור-ירוק-כחול עמוק-חום דבש שהסתחררו סביבי כל אימת שמישהו החליט שהוא הוא המפצח הבלעדי של צבע עיניי ה-לא מוגדר.

המשכתי להתהלך בעולם עם סימן שאלה מרחף מעל קשתיות בגוון לא ברור, עד שהחלטתי שהגיע הזמן להציב תמורתו סימן קריאה.
בדיקת ראיה שגרתית, שאלה קצת פחות שגרתית שהפניתי לאופטומטריסט, וסימן קריאה השתיק סופסוף ויכוחים נושנים.

אם תראו בחור עם עיניים בגוון תכול עכור, תגידו שלום ותבקשו למסור ד"ש לסבתא, שתגיד: "אמרתי לכם".
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
#5 צבי

לְבָבִי,

יֵשׁ וְהוּא רָחָב,
עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא
יֵשְׁבוּ בּוֹ.

יֵשׁ וְהוּא צַר,
עַד בּוֹ לֹא אֶמְצָא
לְכַף רַגְלִי מַצָּע.

מִי יָבִין
לְסִתְרֵי לְבָבִי,
כָּמוֹהוּ-
כְּעוֹר הַצְּבִי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
#5 צבי

הוא הופיע לרגע מושך את תשומת ליבי, יפה ומלכותי כמבקש ממני לזכור אותו.
שלחתי את ידי לתפוס בו, לטבול את דמותו בדיו, להנציחו בכתיבתי.
אך הוא חמק עבר, נס אל הצללים, רק מתאר קרניו ההדורות נשאר חרוט בליבי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
#5 צבי

הייתי בסקרנות ובמשחק ניחושים,
שמונה ימים!
איך יקראו לך? אחיין שלי.
ניסיתי לנחש, לנסות להתנבא,
אולי יוסף, או אולי בכלל אפרים..

ואז הגיע הבוקר.
ירד גשם והיה קר.
יצאו כולם.
נסעו לרבי.
ואני נשארתי,
עם אחותי היולדת,
בבית.
כשכולם בבית כנסת.

אמנם קטנה הייתי,
אבל ראשונה לדעת איך קוראים לך רציתי!!

הבטיחו, שאם אשאר יתנו לי מתנה,
חבילת מכתביות יקרות!
אבל אני, הרגשתי החמצה.

הגשם שדפק בחלון,
התערבב עם דמעותי.
ואמך, אחותי, שאלה אותי,
למה אני בוכה, מה קורה איתי?
סיפרתי לה. והיא גילתה לי.
לפני כולם!
ששמך,
צבי.

#גאוות דודות #צבי #צביקי #אחיין אהוב.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #33
#5- צבי

כמה טיפות של גשם נטפו מן הגג.
האוויר היה קר אבל לא מדי- יכולנו לשחק בחוץ.
רצתי בסמוך לכיכר הגדולה, יוזף ניסה לתפוס אותי. אלכס וסטפן הצטרפו אלינו אחרי מספר דקות, ואיגור היה השופט. פטר נשאר בבית.
כבר הכרתי את כולם, את כל הילדים; וגם את הכפר הכרתי. שבוע חלף מאז היום ההוא, בתחנת הרכבת.
רצתי על העפר הבוצי מעט, לא משגיח בנעליי המתלכלכות. סטפן רץ אחריי, ניסה לתפוס אותי. בסוף הוא הצליח, נפלתי על אבן.
"די עם זה, סטפן!" צעק איגור, ורץ לכיווננו. "תפסיק לריב אתו! יורי, אתה בסדר?".
הייתי בסדר. הייתי עצוב. לא רציתי לריב עם אף אחד, לא רציתי להפריע. רציתי הביתה.
קמתי, אבל אז שמענו פתאום צעקות.
אלכס היה הראשון שנבהל, הוא נצמד לאיגור כמו תינוק וקבר את פניו בקצה חולצתו.
"מה זה יכול להיות?" שאלתי את יוזף בשקט, נבהלתי קצת. אלכס היה אומנם קטן אבל לא פחדן.
יוזף הביט בעיניים גדולות לכיוון הכניסה לכפר. "חיילים".
זה היה יותר מפחיד. "חיילים?" שאלתי אותו, והרגשתי איך הרגליים שלי רועדות.
הוא הנהן לאט. "הם מסתובבים פה באזור, לפעמים דברים מלהיבים אותם וגורמים להם לצעוק. לפעמים הם רוצים אוכל או משהו אחר מהכפריים".
לא ידענו מה קרה הפעם. איגור ליטף את כתפו של אלכס, והתחיל לחזור הביתה. סטפן התחיל ללכת אחריהם. "בואו כבר, טיפשונים".
ואז ראינו אותו.
חיה יפה, בצבע חום בהיר, שרצה בין בתי הכפר.
"מה זה?" נעצתי עיניים בחיה המהירה, לא הכרתי אותה.
יוזף התנער. "זה צבי" הוא אמר. "לפעמים מגיעים לכאן צבאים, הם מתקרבים לכאן מן הדרום. בדרך כלל החיילים תופסים אותם מהר וצדים אותם".
עקבתי בעיניי אחרי ריצתו של הצבי. צפונה.
החיילים הגיחו במהרה, משולהבים. הם שלפו רובים, ניסו לירות.
יוזף תפס בזרועי ומשך אותי הביתה.
אבל אני עמדתי בסמוך לחלון עוד זמן רב, חושב על שלושה ימים ברכבת. על מילים שאמר לי אבא.
רציתי הביתה, אבל רדפו אחריי. אז רק התרחקתי יותר.
הייתי צבי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
#צבי 5

(תיאור בלבד, ללא עלילה)

קרניו היו גדולות והדורות, כמו אומרות "אל תתעלמו ממני אף פעם" כמו יודעות את שווין, את אמירתן. הזדקרו הן לגבהים שכל באי היער היו יכולים לראות מכל מרחק.
הם היו שם. פשוט היו, היו כדי להיות.
מסתלסלות היו הם, מנסות לבוא מכל כיוון ולכל כיוון. מסתלסלות, מבינות ולא מבינות את רוחות האוויר.
לא גוון אחיד היה להם, וגם לא מרקם.
משתנות מנקודה לנקודה לאמור: צבע אחד יש לי, אך גם צבע נוסף. לא אחידה אני, לא משעממת, לא קלאסית, בנאלית או שגרתית. דבר מיוחד יש כאן, קרן צבי.
לא בגסות וגאווה הן באות.
בשקט, בנעימות אולי בנגיעה קלה של חציפות-
אני כאן, לא תוכלו להתעלם.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #36
#תמימות

אי אי איי
תמימות.

בוא נכתוב אותה רגע, נפרק לחתיכות.

ת מ י מ ו ת

יש בה הרבה.

יש בה מים,
ויש בה ים,
יש בה מ(ו)ות,
ויש בה תום.

יש בה את החיים.

הרבה טועים לחשוב, שתמימות וטפשות,
זה אותו הדבר.

אבל ההבדל עצום.
כמעט כמו ההבדל בין מוות לתום.

תמימות- היא היכולת להאמין.
גם בה', וגם באחרים.

אולי גם להפגע מאנשים, אבל בבסיס,
להאמין בהם.

טיפשות,
זה כבר לא לזהות את הסכנה.
את הרוע שמסתתר מתחת לחיוך.

ובסוף, כולנו קצת תמימים,
וקצת טיפשים,

אבל כולנו ילדים של אבא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
#6 תמימות
נח פותח את תיבת הדואר ושולף מתוכה מעטפה עם הסמל של 'בנות ישראל'. הו! עיניו אורות. אביטל תשמח כל כך! היא אמרה שהרבה מחברותיה שנרשמו ל'בנות ישראל' כבר קיבלו תשובה. עכשיו גם הוא יכול לשמח אותה עם המכתב.

הוא עולה במדרגות, פותח לאיטו את המעטפה. הלב שלו לא קופץ לרגע. מה כבר יכולה להיות התשובה לאביטלי המקסימה? נכון ששם המשפחה שלהם מקטלג אותם, נכון שהוא עובד בחנות נעליים ולא אברך כולל, נכון שהציונים של אביטל אינם מן הגבוהים בכיתה, ואף לא מתחרים על המקום השני או השלישי, אבל בסך הכול אביטל ילדה נהדרת, צנועה, בעלת חסד ולב טוב, אלו תפילות היא מתפללת! והסמינר אינו אוניברסיטה, תפקידו של 'בנות ישראל' הוא רק לחנך את בנות ישראל הצדיקות ולהכין אותם לחיי תורה ומצוות, אז מה יש לו לדאוג?

נח. תמים היה בדורותיו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
#6 תמימות

דף לבן, טוש שחור, אותיות גדולות:

השבת אבידה
אבדה תמימות. המוצא הישר מתבקש להחזירה.


שמונה גזירים עם מספר טלפון לתלישה, שתי רצועות סלוטייפ, עשר אצבעות שלי מצמידות אותיות שחורות אל לוח מודעות.

איש בא, מסתכל על דף לבן, אותיות בטוש שחור, אומר: "אם אתה חושב שאפשר להחזיר תמימות, אתה תמים".

עשר אצבעות שלי תולשות מודעה מיותרת. נמצאה האבידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
#6 תמימות
אז נכון. חשבתי שזה המורה.

נכון. אני תמימה. לא הבנתי שזה סתם "מתיחה".

אתן חושבות שזה מצחיק נורא? אולי, לא יודעת. אותי זה לא כל כך הצחיק, זה הלחיץ.

אה, זה מה שמצחיק? כנראה יש לנו טעם שונה בבדיחות.

אתן יכולות לצחוק, אם זה עושה לכן טוב.

אתן גם יכולות לקרוא לי תמימה, לא אכפת לי.

אני מעדיפה את זה על פני התואר "לץ" או אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
#6תמימות
הסקרנות.

היא זו שהרגה לי את התמימות.

רצחה אותה, וידאה פעמיים הריגה.

ודמי התקרר, היה לבריכת שחייה מרעננת לכל האנשים הרעים שהריחו את דמי שהותר.

עשיתי את כל הטעויות שיכולתי לעשות, המשכתי להרגיש חכמה.

התמימות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

קבלו רצף עובדות מעניין:

אם אתם קוראים את מה שכתוב פה, אתם כנראה חברים בקהילת הכתיבה.

אם אתם יכולים להגיב למה שכתוב פה, אתם בטוח בקהילת הכתיבה.

אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה אתם יודעים שזו כבר פעם שנייה שאני נדפק עם אתגר לפני החגים. (אבל זה לא קשור, אז אל תקראו את השורה הזאת... אה, כבר קראתם? לא משנה, תשכחו ממנה ותעברו פשוט לקרוא את ההמשך...)

אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה שפרסמתם כאן קטע כלשהו. כל קטע - שיר, סיפור קצר או אולי אפילו סיפור בהמשכים. (ובמקרה ושפר מזלכם, יכול להיות שגם הצלחתם לא רק להתחיל אחד כזה, אלא גם לסיים אותו...)

וזה מה שהוביל אותי לאתגר הבא:

כתבו קטע קצר הממשיך סיפור / שיר שכתבתם כאן בעבר (סיקוול בלע"ז), או מספר מה קרה לפניו (פריקוול בלע"ז). אפשר שהקטע יספר מה קרה לגיבורים 20 שנה אחרי, 20 שנה לפני, יומיים אחרי, דקה וחצי לפני, או כל פריקוול / סיקוול שעולה על דעתכם. (בשיר פשוט אפשר לכתוב קטע שממשיך את השיר או נותן אליו הקדמה.)

אפשר גם לשלב בין השניים, ולכתוב קטע שתחילתו היא פריקוול וסופו הוא סיקוול והאמצע הוא הסיפור המדובר, אך לא תינתן תוספת ניקוד משמעותית לעושה כן. (אבל אולי כן איזו תוספת קטנטנה...)

אה, ובגלל שעכשיו אנחנו מתקרבים לחג הדיקטים-והקישוטים-הנופלים הססגוני, המשך הסיפור צריך להיות קשור בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה, לחג הסוכות / למוצריו.

שימו לב! אם יועלה קטע מסיפור בהמשכים שעדיין מפורסם כאן הוא יפסל מידית, בנוגע לסיפור שכבר הסתיים, הרשות נתונה להוסיף קטע ככל העולה בעיניי רוחכם.

שימו לב 2! חובה לקשר לקטע המקורי בתחילת הסיפור. קטע שייעדר ממנו המקור ייפסל גם הוא במידיית.

אורך האתגר הוא ממינימום של 20 מילה ועד למקסימום של 1500.

האתגר ייסגר במוצ"ש פרשת נח, ג' חשוון התשפ"ו, בשעת חצות ליל בדיוק!

בברכת חג שמח לכולם! (רק במטותא מכם, אל תשכחו לשאוב מים בששון ממעייני הישועה. (מקסימום אפשר לבקש מהגש"ש שעובד שם, הוא יעשה את זה בשבילכם בחינם.))

לריכולים, פלפולים, מלמולים ושאר פירות מקולקלים.

שכוייח ל @Ruti Kepler על ההשראה לאתגר (עם הסיפור שהתפרסם במוסף של 'משפחה'), למיה קינן שכתבה פריקוול לאיסתרק באחד ממוספי סוכות הישנים ובזכותה התווסף שאר הרעיון, ולעוד רבים וטובים מהסופרים שעשו ועושים זאת, ובכך תרמו גם הם במקצת לפיתוח האתגר.
ואוו. איזו שנה הייתה לנו. מה לא היה לנו כאן? ניקים חדשים ומוכשרים שהצטרפו לקהילה, דיונים מרתקים עם דעות לכאן ולכאן, סיפורים בהמשכים חדשים, שירים מרגשים כתובים ביד אומן, וכן, גם סיפורים משלל הז'אנרים והסגנונות, החל במתח, רגש וקומדיה.

לעניות דעתי אומר שהשנה בלטו בקהילה 2 סוגות מבורכות במיוחד: כתיבת שירים, וכתיבת סקירת ספרות.
מכאן אשלח ברכות ותודות לכל הניקים שהתאמצו, חקרו, כתבו, מחקו, שכתבו, ערכו ופרסמו את יצירתם בפרוג. כידוע לנו, הכתיבה היא ללא רווח כלשהו, אך אסתכן ואומר שתסכימו איתי, שאין כמו הרווח והנחת לראות שמישהו נהנה ואהב את מה שכתבתם.

וכמובן, ישנו גם את הרווח המעשי. הידע שנצבר 'ומשופשף' מיום ליום. הביקורת הכנה שאנו מעודדים את חברי הפורום לתת לכל אשכול. לא להסס ולומר מה חשבתם על הטקסט, מה בדיוק אהבתם במה שקראתם, תיקוני שגיאות לשון או כתיב, אפילו עצות להמשך העלילה או כיוונים. כל הצדדים האלו הם מורי הוראה קריטיים לכל כותב וכותבת בקהילה.

וכעת, ללא הקדמות נוספות, אני נרגש להציג בפניכם, כמיטב המסורת, את..... תופים, מסך, אורות, דממה:


סיכום הפעילות השנתית בקהילת הכתיבה – לשנת התשפ"ה.


מאמרים מקצועיים בנושאי כתיבה וספרות

השנה, אמנם, פחות ופחות נתקלנו במדריכים מצד הכותבים, אך הנושא לא נעדר לגמרי. אנו מודים לניקים שמצאו לנכון לשתף את כלל חברי הקהילה בתובנות שונות ומאמרים מקצועיים שונים, ומקווים לראות בשנה הבאה עוד ועוד ניקים המצטרפים אליהם.

אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.

אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות.
לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.


ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:

סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.

שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...

וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי):
"ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:


וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.


אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.

בהצלחה. תשפ"ו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה