הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
העליתי בקהילת הכתיבה השבוע, אבל מעניין אותי מאוד לשמוע את דעתכם בנושא, נתקלתם במקרים כאלו/ לא, ואיך הגבתם (או שלא.)
נסעתי הבוקר באוטובוס פנימי, בירושלים.
אברך עדין הופתע כשהמבקר הודיע שלא תיקף, הוא טען שהצמיד את הכרטיס למכשיר התיקוף.
הפקח גער בו קולנית ובקש תעודת זהות.
הוא לא התווכח והגיש לו אותה.
בספסל לידי, ישובה גברת קשישה, לא דתיה. גברת אלגנטית כזו, שעצם ישיבתה באוטובוס העלה בי תהיה.
כעת, היא גונחת קלות ומודיעה: "כואב לי הלב."
מבטי הנוסעים כולם מופנים אליה, לרווחת האברך הנקנס.
היא נאנחת שוב דרמטית, ואומרת בקול גדול: "כואב לי הלב, לראות גנב עם פאות וזקן. בושה."
אה?
אני מביטה בה בהלם, באישה שליבה מאיים להשבר מחילול שמו יתברך.
סביב אנשים מהנהנים בראשם וטומנים אותו שוב בסמארטפוניהם, שם מתחוללות דרמות גדולות מאלו.
אני מרחמת על האיש הסמוק, על האישה כאובת הלב.
"סליחה, גברת", אני פונה אליה בדרך ארץ, "אפשר שאלה?"
היא מתרווחת על מושבה ובאדיבות שלא היתה מביישת נציג ארגוני זכויות אדם- עונה לי: "כן?!"
"פעם ראשונה שאת רואה נוסע נקנס על אי תשלום ברב קו?" אני סקרנית,
"כי אם ראית פעם צעיר ישראלי מקבל דו"ח, אני בטוחה שהאופן שבו הנוסע הזה התנהג בלט לך לטובה." אני מתגרה בה מעט. לא מרחיבה על קללות, צעקות ואפילו מכות שנוכחתי לראות במהלך בקרה.
הגברת מולי מהרהרת מעט, ומזדקפת בכעס: "אבל הוא חרדי, הוא צריך לכבד את התורה והדת! "
אני נהנית מתחושת המעורבות שלה, מהדאגה לכבוד ה'.
"הוא מראה לכולם שככה החרדים מתנהגים", מאלפת אותי הקשישה בינה.
אני לא מסוגלת לשתוק, ומאתגרת אותה בשאלת חשיבה: "אתיופי ששכח לתקף רב קו, ישנה את הסתכלותך על העדה האתיופית כולה?"
"מה הקשר?" היא מתעצבנת, ומגיעה למסקנה שטוב לא יצא לה מהדיון הזה.
"עזבי", היא מסכמת, "אני מכירה את החרדים מקרוב. אני נוסעת לפעמים באוטובוס שעובר בשכונת גאולה,
ורואה אותם עולים ונשארים כולם צמודים לדלת. כשמגיע פקח- הופ! הם כולם יורדים ובורחים. אני אומרת לך, נו. כל החרדים גנבים."
אני מצלצלת בפעמון, מתחבטת בשאלה האם להגיב, ומה.
"בכיתה חרדית" אני מונה את מילותיי בעודי מתרוממת, "יכולה חבילת טישיו להיות על השולחן במשך שבוע,
ואף ילדון מנוזל או אחר שנשפכה לו כוס מים- לא ישתמשו בה מבלי לבקש רשות. מנסיון.
לא כי זה לא הומני- טישיו עשוי להיות צורך אלמנטרי. ובמה מדובר? בחפץ בשווי אגורות.
ועדיין, גם בני שש יזהרו מלהשתמש בו.
זהירות מגזל, קוראים לזה. אחד הערכים הנעלים בציבור שומרי התורה והמצוות.
יום טוב, גברת. ועין טובה. "
נסעתי הבוקר באוטובוס פנימי, בירושלים.
אברך עדין הופתע כשהמבקר הודיע שלא תיקף, הוא טען שהצמיד את הכרטיס למכשיר התיקוף.
הפקח גער בו קולנית ובקש תעודת זהות.
הוא לא התווכח והגיש לו אותה.
בספסל לידי, ישובה גברת קשישה, לא דתיה. גברת אלגנטית כזו, שעצם ישיבתה באוטובוס העלה בי תהיה.
כעת, היא גונחת קלות ומודיעה: "כואב לי הלב."
מבטי הנוסעים כולם מופנים אליה, לרווחת האברך הנקנס.
היא נאנחת שוב דרמטית, ואומרת בקול גדול: "כואב לי הלב, לראות גנב עם פאות וזקן. בושה."
אה?
אני מביטה בה בהלם, באישה שליבה מאיים להשבר מחילול שמו יתברך.
סביב אנשים מהנהנים בראשם וטומנים אותו שוב בסמארטפוניהם, שם מתחוללות דרמות גדולות מאלו.
אני מרחמת על האיש הסמוק, על האישה כאובת הלב.
"סליחה, גברת", אני פונה אליה בדרך ארץ, "אפשר שאלה?"
היא מתרווחת על מושבה ובאדיבות שלא היתה מביישת נציג ארגוני זכויות אדם- עונה לי: "כן?!"
"פעם ראשונה שאת רואה נוסע נקנס על אי תשלום ברב קו?" אני סקרנית,
"כי אם ראית פעם צעיר ישראלי מקבל דו"ח, אני בטוחה שהאופן שבו הנוסע הזה התנהג בלט לך לטובה." אני מתגרה בה מעט. לא מרחיבה על קללות, צעקות ואפילו מכות שנוכחתי לראות במהלך בקרה.
הגברת מולי מהרהרת מעט, ומזדקפת בכעס: "אבל הוא חרדי, הוא צריך לכבד את התורה והדת! "
אני נהנית מתחושת המעורבות שלה, מהדאגה לכבוד ה'.
"הוא מראה לכולם שככה החרדים מתנהגים", מאלפת אותי הקשישה בינה.
אני לא מסוגלת לשתוק, ומאתגרת אותה בשאלת חשיבה: "אתיופי ששכח לתקף רב קו, ישנה את הסתכלותך על העדה האתיופית כולה?"
"מה הקשר?" היא מתעצבנת, ומגיעה למסקנה שטוב לא יצא לה מהדיון הזה.
"עזבי", היא מסכמת, "אני מכירה את החרדים מקרוב. אני נוסעת לפעמים באוטובוס שעובר בשכונת גאולה,
ורואה אותם עולים ונשארים כולם צמודים לדלת. כשמגיע פקח- הופ! הם כולם יורדים ובורחים. אני אומרת לך, נו. כל החרדים גנבים."
אני מצלצלת בפעמון, מתחבטת בשאלה האם להגיב, ומה.
"בכיתה חרדית" אני מונה את מילותיי בעודי מתרוממת, "יכולה חבילת טישיו להיות על השולחן במשך שבוע,
ואף ילדון מנוזל או אחר שנשפכה לו כוס מים- לא ישתמשו בה מבלי לבקש רשות. מנסיון.
לא כי זה לא הומני- טישיו עשוי להיות צורך אלמנטרי. ובמה מדובר? בחפץ בשווי אגורות.
ועדיין, גם בני שש יזהרו מלהשתמש בו.
זהירות מגזל, קוראים לזה. אחד הערכים הנעלים בציבור שומרי התורה והמצוות.
יום טוב, גברת. ועין טובה. "
Reactions: אוראל סולטן, ברכי שטיין, משך ועוד 47 משתמשים50 //