התייעצות עצב בפורים - מישהו מזדהה?

[חרש עץ]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

בלת"ק
פורים הפך מחג של שמחה בדיבוק חברים והודיה לה' לחג של בדיחות תחפושות נפצים ושיכורים ומשלוחי מנות מוזרים או נוצצים ומלא ממתקים דביקים.
מי שכן מתחבר לחג המומצא הזה עליו השאלה.
מה שכדאי לך לעשות זה לשהות במחיצת אנשים גדולים שלא מתפעלים מהאוירה בחוץ וחיים בקצב פנימי מלשהם, סעודה רצינית עם דברי תורה אמיתיים לא ליצנות, שתיה מתוך שמחה והודיה לה' ובלי טרנסים דפוקים ברקע, וכו'.
בהצלחה

 

[חנה ש.]

נכון, זה קשה לשמוח, ובפרט כשחייבים,
ואנשים לא באמת יודעים איך לעשות את זה.
לכן צריך לחשוב:
נניח שקשה לי לשמוח בפורים,
מה השלב הבא?
אם אתה רוצה להרגיש את קדושת ושמחת היום איך תעשה את זה?
ואני מדברת על עצמי,
יש את החלק ביני לבין בורא עולם,
מה אני עושה בו?
אני בוחרת לתת משלוח מנות למישהו שאכפת לי ממנו ואני רוצה לשמח אותו.
אני בוחרת למצוא זמן לתפילה, משהו מיוחד.
אני בוחרת להתעמק בפירוש המגילה ולמצוא בה נקודה של הארה.
אני בוחרת להסתפק במועט (להתרחק משיכורים, לשמוח בסעודה קטנה,
לשמוח בתפילה שהתפללתי)

 

[קולמוס בודד]

מסתבר למרבה הפלא שחז"ל חושבים שכן, "מיחייב אינש לבסומי בפוריא..."

ברור!! רק על יד "משתה ושמחה" שזה לשתות להשתכר ולשמוח שייך לקבל תורה מאהבה בפורים
רק השאלה היא איך עושים זאת ובשביל זה ציינתי את כל המקורות ויש עוד
שמתווים את הדרך איך מתוך השכרות יש אפשרות להצטרף לקבלת התורה
הבנת???

 

[קשיבות]

בלי לקרוא תגובות

מומלץ מאד לקרוא את הספר אנשים מרגישים מדי של הניה רוזנבלום

וגם, להתאים את היום לקצב שלך ולמה שמשמח אותך באמת, לא לאלץ את עצמך לשמוח כמו אחרים אלא כמו שמשמח אותך
ביום עצמו לדאוג לצרכים הפיזיים, אוכל, שינה באמצע היום אם יש צורך, רגעי שקט. זה יעזור ליום עצמו וגם לחששות שעולות לפני.

יחד עם זה לזכור, שאין שום חובה לאהוב את היום הזה, וזה בסדר אם זה יום שרק מחכים שיעבור, כל אחד והחגים והזמנים שאהובים עליו, הכל טוב.

 

[רחלי...]

''פורים ככיפורים''

*כיפורים כ-פורים

כולם חוזרים על הטעות הזו...

מקורו בתיקוני הזוהר (תיקון כ"א), המציין כי "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים"
למה נקרא שמו "כיפורים" שהוא "כ-פורים" וקטן נתלה בגדול. כלומר פורים כוחו גדול יותר מיוה"כ...
ועיין שם.

 

[מעין עולם הבא]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

קראתי באמפתיה גדולה.
אמליץ בלב אוהב ואמיתי לגמרי - השתדל לחפש את עומק פנימיות התורה שיש כל כך הרבה על חג הפורים.
זה לוקח את העניין למקום אחר לגמרי.
אשמח גם לתת הכוונה יותר למראי מקומות באם תרצה.
בהצלחה!

 

[יעקב הרמתי]

הדברים ידועים וטוב שהבאת אותם
אך עדיין אין להשוות בין יום שנטוע בעצם התורה שיש עליו הסכמה של הקב"ה שהוא תקנת חז"ל והיחיד שלא יתבטל לעת"ל לבין יום שיש בו עניין מאוד גדול אך שם הוא בדיוק עניין ואך ורק למי ששייך

דייקת!
4. פורים : לא יתבטל לעתיד לבוא, שאר הי"ט יתבטלו, יבתטלו ב60 לעומת פורים, שלא יהיה בטל ב60
כאשר מצוות המועדות התלוי בזמן וכמו שהוא תלוי בזמן הוא כמובן תלוי בגלגל המזלות 'בתאריכים'

ספוילר: המשך

לימוד תורה ועשיית מצווה בשעת הפטור במקום שיש הרגשת חוסר סיפוק (וממילא הרגשת חוסר תכלית) היא למעלה מן הזמן,
מצווה שלא ביטלו אותה בעת 'הפטור', עת הפטור הוא מיקום שאין בו זמן, כשהזמן עוצר מלכת.
פורים תמיד תהיה בחודש מעובר, חודש מעובר הוא זמן שאינה בגלגל המזלות במקור, אלא תוספת שעם ישראל קיבלו על עצמן (כח בי"ד)
בימי מרדכי ואסתר ע"י קם מעפר מתוך ייאוש וערפול העתיד,- מתוך פטור- והכניסו את עצמם למצב של מחוייבות, אינה יכולה להתבטל בקרב מצוות אחרות שחייובן נובע מהזמן.

480 שנה אח"כ עת כיבוש רומא את ארץ ישראל קם רבי עקיבא ולימד תורה על אף גזירות האמוראים, וזכה להעמיד תורה
על אף שאמרו לו עתידה תורה שתשתכח, ראה רבי עקיבא שתלמידיו מתנמנמים, אמר להם "מה ראתה אסתר שמלכה על 127 מדינות, וכו' ואז לא נשאר לפרש את הפסוק 'קרעים תלביש נימא' מלמד שמי שיושן בעת הלימוד נקרע ממנו מלכותו (וממילא סותר את הפירוש השני על הפסוק שמפרש שנקרע ממנו מלכותו של אחשוורוש) מכיוון שהוא היה באותה מצב של ימי מרדכי ואסתר, והוא ביקש מהתלמידים לא להתנמנם בלימוד ותלמדו מאסתר שזכתה למשול על אף מצב ששרר באותם באותם ימים

מצב כזה בו האדם מקבל על עצמו מצווה במצב שהוא מרגיש פטור/לא שייך/קושי, זה מתעלה מעל הזמן ואינו יכול להתבטל בשאר המועדות התלויות בזמן
לכן לא רק פורים לא יתבטל אלא גם יו"כ לא יתבטל כמו שמפורש בכמה מקומות (ילקוט שמעוני) יו"כ הוא גם יום מעל הזמן "ימים יצרו ולו אחד מהם"

כמו"כ ימי החנוכה לא יתבטל לעולם, (כמופרש במכמה מקורות) שגם זה מצווה שעם ישראל קיבלו על עצמן, וזה היה במקום שכמעט אפסה התקווה מעם ישראל, נגד היוונים שאמרו אין לכם חלק, ולא אמרו לעבור על המצוות, אלא רצו שיחשבו שפטורים מהמצוות ועל אף שטומאה הותרה בציבור לא רצו לקבל את הפטור אלא התאמצו למצוא שמן טהור

שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מה הוא ללמוד חכמה יוונית? קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד בה חכמה יוונית (מנחות צט

שכן מצב של ביטול הזמן גורם/לביטול חיוב המצוות, מה שמבדיל את הימים האלה משאר המועדות מלהתבטל! ולכן לא יוכל להתבטל לעתיד לבוא

 

[טאבו משותף]

דווקא בגלל שלאנשים אין מושג מה זה פורים מה המהות של היום הזה ואיך עושים את זה הכי טוב
גורם להם לברוח לשירי נשמה וכל מיני תחושות "רוממות" שלא כל כך קשורות כאן
אגב אותה טעות בימים נוראים אנשים מתייאשים מראש לתקן את עצמם ולפתח בעצמם משהו בעצם אז הם נסחפים אחרי הניגונים והאווירה המרגשת ובאים ריקים ויוצאים ריקים
פורים זה יום של קבלת תורה נקודה. ודווקא מתוך משתה ושמחה מקרא מגילה מתנות לאביונים זה עצם עצמותו של היום
ובזה הוא דומה ליום כיפור שכידוע נתנו בו לוחות שניות
איך מקבלים תורה על ידי ששותים ומשתכרים ??
תפתח רמח"ל בדרך השם. מהר"ל בגור אריה יתרו ובאור חדש על אסתר. הגר"א בפירושו על המגילה רמ"א כנ"ל יעב"ץ כנ"
יש מהלך והוא די פשוט רק צריך לפתוח

תלמד להכיר עוד דרכים בעבודת ה' נקודה.

 

[דג תמנון]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

בלת''ק חלקי

מתובנותיי:
פורים אכן נחגג אצל רבים בשטחיות גדולה. שטחיות = ניתוק מהפנים...
ניתוק מוחלט מהפנים = תחושת ריקנות איומה = תחושת דיכאון... במיוחד אצל אנשים רגישים.

אני חוויתי זאת לראשונה כבחור בישי''ק בפורים אחד בו 'שיחקתי אותה' שיכור עד כדי בכי. כל כך שיחקתי אותה, שתחושת הריקנות שבאה אחרי הייתה כל כך איומה שכמה וכמה שנים אח''כ הייתי מתדכא מפורים רק מסיבות אסוציאטיביות: משירי פורים, משיכורים סביבי - ממש כפי שכמה תיארו כאן.

שלא תחשבו, להשתכר בכזה מצב רק מכפיל את הבעיה, לא רק שאתה מתנתק מעצמך עוד יותר - כשוך היין גם נוסף דיכאון 'אפטר פארטי' קשה... (דיכאון 'אחרי מסיבות')

עכשיו חשוב להבהיר: רוב העוילם לא חש ריקנות כי אצל אנשים קלילים המעבר משמחה חיצונית לפנימית נעשה ממש כהרף עין והם באמת נהנים ומתרגשים עד כלות, אבל אצל אנשים רגישים או קצת כבדים - לא רק שזה לא כך, אלא ההמון הקליל סביבם רק מעצים אצלם את תחושת הניכור: 'למה רק אני בדיכאון בפורים?'

ולהתחבר באמת? לאנשים כבדים זה לא קל, ולהתחבר לכל מה שגילו לנו בספרים הק' על המעלות הנשגבות של היום זו כבר עבודה בכלל קשה...

כאמור, לקח לי הרבה שנים להשתחרר מזה, בייחוד כשהתחלתי לחגוג פורים בצל אנשים קלילים ונפלאים, אבל מה שעזר לי זו הרבה עבודת 'הקללה' עצמית תוך הפנמה שבסך הכל צריך לשמוח מזה שלא הרגו אותנו וזה חד משמעית עיקר היום. זהו.

היום אני אוהב את פורים מאד .

 

[ללישי]

גם אני.
לא יכולה לסבול את כל השיכורים.
אוהבת את פורים.
אבל רק מתפללת שכמה שפחות בסביבתי ישתכרו,
רועדת מהם,
מרגישה לחץ בשבילם-
שלא יבזו את עצמם,
מה המילה הבאה שהם יגידו,
שלא יקיאו,

מצטרפת ג"כ.
כל הקטע של השיכורים בכלל גורם לי לסלידה.
נראה לי כמו אובדן שפיות זמני.

לכל הנשים שפוחדות משיכורים, רועדות שמא יקיאו עליהם, וכו' וכדו' וגו'
הנושא פה הוא נושא מעט יותר ברמה, העוסק בפנימיותו של יום הפורים, ולא בפחד כלשהו מפני שיכורים. אפשר לפתוח אשכול נפרד שיעסוק בשאלה איפה מוצאים מטריות להגנה מקיא שיכורים, זה לא הנושא פה. ותודה לכל המגיבים לעניין (ויש פה הרבה כאלה)

 

[לבחור בטוב]

בינהלההה?!

ברצינות? איזה בינה כותבת ככה?

 

[100 אחוז]

ברצינות? איזה בינה כותבת ככה?

לא התכוונתי לפגוע
שאלתי
והנחתי ככה
כי זה היה ממש נשמע מוזר לדבר ככה על חג עם כל מיני קלישאות של בינהלה
וכל בינה כותב ככה..

 

[ישראל123456]

לכל הנשים שפוחדות משיכורים, רועדות שמא יקיאו עליהם, וכו' וכדו' וגו'
הנושא פה הוא נושא מעט יותר ברמה, העוסק בפנימיותו של יום הפורים, ולא בפחד כלשהו מפני שיכורים. אפשר לפתוח אשכול נפרד שיעסוק בשאלה איפה מוצאים מטריות להגנה מקיא שיכורים, זה לא הנושא פה. ותודה לכל המגיבים לעניין (ויש פה הרבה כאלה)

תיקון טעות סופר במקום המחוק [נושא אחר]

 

[טאבו משותף]

@קולמוס בודד
אדם שלימוד התורה הוא כל עולמו יראה "תורה" בכל דבר,
היטבת להתבטא על מהותו של חג הפורים וכן יוהכ"פ שכל עניינם הוא קבלת התורה, ומסתמא גם חנוכה הוא כן שהרי גזרו על לימוד התורה
@קולמוס בודד כנראה שאתה באמת שקוע בתורה,
אבל לחסיד כמוני ההסבר הזה על כל החגים... איך לאמר.. משעשע קצת..
אבל אולי אולי כשאתה צוחק מה"רוממות" שאנשים מדמיינים בדמדומי סעודת פורים אולי מנקרת בראשך איזו מין הרגשה שמא אתה מפספס כאן איזה דבר, כשאתה רואה יהודים מזמרים בדביקות ניגוני התעוררות אולי אתה מרגיש שיש כאן משהו אמיתי שאתה לא מבין מספיק, וזה מה שגורם לך לתקוף אותם?
נקודה למחשבה

 

[רוחי ב]

לכל הנשים שפוחדות משיכורים, רועדות שמא יקיאו עליהם, וכו' וכדו' וגו'
הנושא פה הוא נושא מעט יותר ברמה, העוסק בפנימיותו של יום הפורים, ולא בפחד כלשהו מפני שיכורים. אפשר לפתוח אשכול נפרד שיעסוק בשאלה איפה מוצאים מטריות להגנה מקיא שיכורים, זה לא הנושא פה. ותודה לכל המגיבים לעניין (ויש פה הרבה כאלה)

זה נשמע שממש לא קראת את שתי ההודעות האלה...
לענינו גם אני מרגישה שהמון המון המון אנשים מתנהגים ביום הזה בתינוקיות וצומיסטיות מוגזמת...
כן גם ווארטים מוגזמים ומוזרים, וגם בכיות, ושירי "התעוררות"
כל אחד מנסה להחצין את עצמו בצורה אחרת, גם לי זה גורם לסלידה
באמת באמת שאני לא מצליחה להבין איך בחורים צעירים ולא כ"כ צעירים מרשים לעצמם להתנהג ככה, זה לא חברהמני ולא יהודי, זה זול ומזויף
וזה ממש לא קשור לפחד, זה פשוט לא נעים לראות אנשים שמשתטים בצורה כזאת.

 

[כוללניק]

לכל הנשים שפוחדות משיכורים, רועדות שמא יקיאו עליהם, וכו' וכדו' וגו'
הנושא פה הוא נושא מעט יותר ברמה, העוסק בפנימיותו של יום הפורים, ולא בפחד כלשהו מפני שיכורים. אפשר לפתוח אשכול נפרד שיעסוק בשאלה איפה מוצאים מטריות להגנה מקיא שיכורים, זה לא הנושא פה. ותודה לכל המגיבים לעניין (ויש פה הרבה כאלה)

יפה מאוד
באמת הפריע לי שפותח האשכול העלה כאן נושא, שאולי 10 אחוז מהגברים מזדהים איתו, ו-99.99 אחוז מהנשים מזדהים איתו מסיבה שונה,
שמת את האצבע על הנקודה.

 

[NOA#]

לכל הנשים שפוחדות משיכורים, רועדות שמא יקיאו עליהם, וכו' וכדו' וגו'
הנושא פה הוא נושא מעט יותר ברמה, העוסק בפנימיותו של יום הפורים, ולא בפחד כלשהו מפני שיכורים. אפשר לפתוח אשכול נפרד שיעסוק בשאלה איפה מוצאים מטריות להגנה מקיא שיכורים, זה לא הנושא פה. ותודה לכל המגיבים לעניין (ויש פה הרבה כאלה)

זה לא הנושא, אך התחושה הפנימית מתעצמת לנוכח הבלגן שבחוץ. הקונפליקט מתחדד.
כנראה כתבתי מעט ברמה.

 

[מקצה הארץ-:)]

וואו אשכול מעניין - לאנשים חושבים!
@אבינועם גולדברג לרגע חשבתי שאני בקהילת כתיבה מקצועית וגללתי למעלה..
חיכיתי לפאנץ'!

אם זה אמיתי אז אתה גדול שבכלל העלית את הדברים.
ובלת"ק רציני. ואני שומר לי את האשכול הזה לעבור עליו, סופר מעניין אותי!

במילה או שתיים אומר, שכדאי לעיין בספריו של הרב פינקוס על פורים, לקבל מושגים אחרים.
> שמא גם בספר פורים בציון של הגה"צ המקובל רב"צ מוצפי שלי'.
> ספר 'למעשה' כמדומני שכך הוא נקרא, של רב ליטאי עם נשמה חסידית
ולבטח יש עוד הרבה ספרים שעכשיו לא עולים לי מהדור הזה שמקפלים בתוכם מדברי רבותינו.

יש לי הרבה מה לכתוב בזה מה שיושב אצלי עמוק בלב בתוקף הימים הללו, רק שקשה לי להעלות לעיני כל.

תחזיק חזק עלה קטן שלי

 

[מעין עולם הבא]

קראתי באמפתיה גדולה.
אמליץ בלב אוהב ואמיתי לגמרי - השתדל לחפש את עומק פנימיות התורה שיש כל כך הרבה על חג הפורים.
זה לוקח את העניין למקום אחר לגמרי.
אשמח גם לתת הכוונה יותר למראי מקומות באם תרצה.
בהצלחה!

קצת מהתוועדויות הרבי מליובאוויטש (בלתי מוגה) לחג הפורים - https://www.mafteiach.app/all/moadim/purim
השיחות המוגהות והערוכות - https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/purim
ולמיטיבי לכת מאמרי החסידות - https://www.mafteiach.app/maamorim?moad=purim&order=moadim

מראי מקומות מפורטים וכן להרחבה בפנים.

בהצלחה...

 

[יצירתי ביותר]

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני

מזדהה לגמרייייייייייי
יש לך הסבר לזה?