האם בעידן שלנו עדיין מרביצים בחיידרים?

[הדס'וש]

מלמד זה מקצוע ככל המקצועות.
אם לא למדתם לפחות שנה + תעודות + עבודות בשטח תחת פיקוח ושליטה
אז אל תהיו מורים
זה לא פתרון בשביל משכורת קלה.
זה מקצוע לכל דבר

ואם עברתם הכשרה מקצועית, אז אתם יודעים מתי, ואיך וכמה להגיב.

גמני לא רוצה ילד מופנם עם חוסר בטחון, שמציית להכל
כי ילדים זה עם יצירתי ונפלא עם רעיונות יצירתיים, שאסור להחניק אותם
ולכן הם מעוללים דברים ולפעמים חוצים את הקו האדום
ורק מי שהיה שם בשעת מעשה יודע איך להגיב.

ואתם הורים אתם לא הייתם בכתה ולא יודעים מה קרה שם.
ולפני שאתם מרימים טלפון לרבה, ושופכים את התסכול שלכם (הילד כבר שכח מזמן), תחשבו פעמיים.

זה הבן שלכם, אתם רוצים להגן עליו
תזהרו לא לקלקל

הרב יעקובזון אומר, עדיף הכאה קטנה על היד, טיפה כואבת. מעמידה של 20 דקות בכיתה.
תחשבו השפלה של 20 דקות, מול השפלה של שניה, שטיפה כואבת והרבה יותר מועילה,
כמובן שזה אופציה אחרונה ולמה?
כי הילד מפנים מדיבור ולא מעונש, העונש מאלף אותו, והדיבור מחנך אותו.
אבל פעמים הילד לא שומע, וצריך לאלף אותו כדי שישמע את הדיבור הרך,

אז פליז תפסיקו להשמיץ פה על מורות ומלמדים, כי גם מאחורי המלמד הקשוח יש לב, ואהבה אין קץ לתלמידים
שלמד ויודע איך להגיב ולהתייחס.

ותתקשרו גם כשאתם נהנים, והילד ידע את החומר מצוין, ולא רק להתלונן.

תודה שקראתם עד כאן....

 

[צילומנציה]

אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת
והיא מתאימה גם לעידן שלנו
כולל הנאמר ע"י שלמה המלך "חושך שבטו שונא בנו"

 

[רבקי בינעט]

הבן שלי לפני שלוש שנים עבר חיידר,והתנהג בצורה מוזרה,התחצף והתפרץ וכ"ו,אנחנו ההורים חשבנו שזה קשור למעבר מחיידר קטן לחיידר גדול ואז בחודש אדר פתאום הילד התחיל לספר לנו דברים הזוים איך הרבה מרביץ ואיך דופק את הראש בשולחן(יש לי הסרטה איך מסביר לי)ואז שאלתי סביבי אמהות מה קורה כאן???
ענו לי:הא זה סיפור ישן ברוכה הבאה למועדון,והוא עדין ממשיך ללמד.

 

[עקיבא1]

בהחלט מרביצים. ובחיידר שאליו אני שולח אומרים מפורש שאתה שולח על דעת כן. כמובן ז.א. סתירה נורמלית ולא ''דופק את הראש בשולחן'' כמו שכתבו למעלה.

 

[יוסף שטיין]

אני מכיר אברך עדין נפש.
שמודה עד היום למשגיח בישיבה שנתן לו סטירה מצלצלת שהעמידה אותו על מקומו.
בהחלט יש מקום להעניש ולהרביץ במקרה הצורך בשעת הדחק ממש,
אבל גם כשצריך לא ירביצו כי היום זה מחוץ לתחום, ואם ירביצו ח"ו יתהפך העולם ע"י ההורים הרחמנים שבטוחים שרק להם יש זכות להרביץ ולהעניש.
לבינתיים הילדים שלי לא מבינים מדוע הרב'ה לא מרביץ לכמה ילדים להעמיד אותם על מקומם שמפריעים לכל הילדים, נו לך תסבירו להם.

 

[תגובתי]

זה נראה כמו תחרות איזה הורה דואג לילד שלו ומזדעזע יותר אם נגעו ב"ילד שלו" רק מעניין איך אתם מתנהגים כשהוא שובר בטעות את הסערויס היקר

 

[ששונית]

תשמעו רעיון גאוני!
חברה שבעלה מלמד בתלמוד תורה של חסידות מסוימת, אמרה לי שאצלם מותר להכות, אבל - תקשיבו טוב: לכל מלמד יש טופס הכאה שעליו למלא טרם יכה.
בשאלון הוא צריך לענות האם מיצה את כל האפשרויות, האם היתרה בילד וכד'.
לאחר מילוי השאלון (והשכחת הכעס של המלמד...) מותר להכות.

 

[יענקי R]

נחרדתי אתמול לשמוע מהבן שלי שמספר לי
שהרבה שלו מרביץ לילדים בכיתה כמובן למי שלא מתנהג טוב, ולא מקשיב

תגידו זה נורמאלי? למה רבה צריך להרביץ?

לפני מספר חודשים דשו בנושא זה בעיתון משפחה מספר פעמים, התחיל מהטור של אריה ארליך...

 

[bbr]

ברוכים הבאים לכל יפי הנפש!!

אני עשיתי מחקר קטן בסביבתי, ממה אנחנו סוחבים יותר צלקות מהילדות ממכות פיזיות או מפגיעות מילוליות?
התשובה ברורה ביותר, את המכות בקושי זוכרים בגיל מבוגר והפגיעות מנהלות אותנו לכל החיים וצריך הרבה עבודה פנימית להשתחרר מהם.
לצערי הרב אנחנו חיים בדור של יפי נפש, שאסור לגעת בילדים ורק הכל באהבה ובלה בלה בלה, משום מה אני מאמינה שהקב"ה אוהב אותי כמו שאין משהו בעולם אוהב אותי, והוא מכה אותי פה ושם, זה לא מוכיח אצלי שהוא לא אוהב אותי וכמובן לא מוכיח שאין לו משמעת עליי...
להיפך, אחרי כל סטירה אני רק יודעת שה' יותר אוהב אותי מאי פעם!!


אני מביאה פה קטע ממדרש רבה שמות:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו.
הדא הוא דכתיב (משלי יג, כד): חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר.
בנוהג שבעולם, אדם שאומר לו חברו: פלוני הכה לבנך, יורד עמו עד לחייו.
ומה תלמוד לומר: חושך שבטו שונא בנו?!
ללמדך, שכל המונע בנו מן המרדות, סוף בא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל, שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם.
....
אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה, לא נפנה עליו.
מה היה סופו?
כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר (שם טז, יב): והוא יהיה פרא אדם.

כיוצא בו (שם כה, כח): ויאהב יצחק את עשו, לפיכך יצא לתרבות רעה, על אשר לא רדהו,
.....

כיוצא בו דוד, שלא יסר לאבשלום בנו ולא רדהו,
יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו,
........

וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רדהו ביסורין, ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מ"א א, ו): ולא עצבו אביו מימיו. (שם שם, שם): ואותו ילדה אחרי אבשלום.
והלוא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום?!
אלא, מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רדהו אביו, וכתיב באדוניהו: ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה, לפיכך כתיב: ואותו ילדה אחרי אבשלום.

(משלי יג, כד): ואוהבו שחרו מוסר, זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרבה אותן ביסורין.
אתה מוצא שלוש מתנות טובות, נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם להם, אלא על ידי יסורין:
התורה
וארץ ישראל
וחיי העולם הבא
.......

וכל המיסר את בנו, מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (שם כט, יז): יסר בנך וינחך וגו', ואומר (שם יט, יח): יסר בנך, כי יש תקוה ומוסיף עליו אהבה, שנאמר: ואוהבו שחרו מוסר, לפי ששחרו מוסר, לכך אוהבו.

אתה מוצא, שאברהם יסר את יצחק בנו, ולמדו תורה, והדריכו בדרכיו......

כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב, שלמדו יצחק תורה, ויסרו בבית תלמודו.....

ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השוון כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי, ואוהבו שחרו מוסר:

ובמפרשים על מדרש רבה: בימי הילדות- בשבט, מקל. ובימי הבחרות- מוסר, בדיבורים.
עד כאן ציטוט.


אם התורה היא נצחית ורלוונטית לכל הדורות, אז כל אלה שהשתוללו שאסור לגעת בילדים, תתפללו חזק שלא יצאו לכם כל מיני, ישמעאלים, עשיו וכדו'...
אבל אם אתם מושפעים מהחינוך של כל העולם שסביבנו, ואסור לגעת בילדים והכל באהבה (של רק ליקוקים וליטופים) ולילד מותר לעשות כל מה שהוא רוצה ואסור לומר לו מילה, אז תסתכלו על התוצאות בציבור הכללי, ושה' יעזור לכם....


אני רק יוסיף, שאני לא חושבת שכל היום צריך להרביץ, וברור שזה צריך להיות נדיר, וילד צריך לקבל אהבה, חינוך ומשמעת לא רק ע"י מכות. אבל מי שלא משתמש בכלי הזה, אני ממש מרחמת עליו ובעיקר על צאצאיו.

 

[bbr]

נחרדתי אתמול לשמוע מהבן שלי שמספר לי
שהרבה שלו מרביץ לילדים בכיתה כמובן למי שלא מתנהג טוב, ולא מקשיב

תגידו זה נורמאלי? למה רבה צריך להרביץ?

לפני מספר חודשים דשו בנושא זה בעיתון משפחה מספר פעמים, התחיל מהטור של אריה ארליך...

כשתשבי בכיתה עם חבורת בנים, שלא כולם באו מרצונם הטוב ללמוד, ומפריעים באמצע השיעור ומוציאים מריכוז גם את ה'טאטאלאך' שכן מתענינים בלימודים. הרבי צריך להעביר חומר לימודי, ושכל הילדים יצליחו. כי אם לא ההורים יפתחו אשכול בפרוג, 'מה עושים עם ילד שההספקים הלימודיים בכיתה שלו נמוכים?' והמנהל והמפקח דורשים את שלהם, לגעת בילד, אסור למלמד לא בטוב ולא ברע, (מוגנות וכו') ממתקים גם אסור כי זה לא בריא ולהורים יש ביקורת...
תעברי את כל זה ונראה איך תדברי, בסדר?!

כל כך יפה לקרוא פה את התגובות בעיקר של האמהות הרחמניות, והזעזועים הנוראיים מהתנהגות המלמדים. כמובן שאותן אמהות אף פעם לא תזדעזענה מהשטויות שהילדים שלהן מחוללים, והן שותקות בתגובה.

גם אני אמא לבנים בחיידר, וכואב לי מאוד הלב שילד מקבל עונש, אני לפעמים ממש נקרעת והאינסטינקט הטבעי שלי זה להצדיק את הילד שלי ולהאשים את המלמד. אבל כשאני חושבת עוד רגע, ויודעת שזה לטובתו. ובפרט שלפעמים אני שומעת את הצד השני, אני מבינה שהילד קיבל תמורה הגונה למה שהוא ארגן לעצמו, והמלמד עוד התעלה והתגבר על עצמו, ומגיע לו צל"ש ולא התקפה מההורים...

 

[אסתי H]

אני כאמא מעדיפה שהילד שלי יקבל סטירה מחנכת-לא מתוך פורקן של צרות המלמד...
מאשר שיעמוד ויהיה מנודה מהכלל.
כגננת-חס ושלום... לא בא לי להגיע לכלה תירצה אפילו שלדעתי ילד/ה שמבלה מידי הרבה ב"פינת מחשבה" כמו שקוראים לזה היום זה נותן לו סטיגמה מאוד שלילית ופוגע בו ובכשרים החברתיים שלו.

 

[bbh200]

הפורום כאן הוא פורום מקצועי! ולא למטרות פופוליזם, צריך באמת דיון מקצועי על הנושא.
האם ילד שיודע שיש הגבלה טוטלית על הענשה כזאת, הוא מגלה 'פתאום' יותר אומץ בכיתה להתחצף ולהתמרד??
מעניין לשמוע את דעתם של המלמדים בנידון. ולא של הורים שמעולם לא התמודדו מול כיתה של 30 ילדים. (שמעניין אותם רק שהמלמד ישמש כמלאך שלהם, הם עצמם לא יחשבו פעמיים לפני שהם מוציאים את זעמם על הילד בבית...)

אגב, דעתי האישית היא נגד ענישה כזאת, אבל היא לא מעניינת אף אחד... מהסיבה הפשוטה שאני רק הורה ולא מלמד!

אז אני בעברי הלא רחוק מורה, גם לבנים מופרעים (היפראקטיביים+הפרעות קשב וריכוז+רקע סוציואוקונומי נמוך)
מעולם לא חשבתי להרים יד על ילד או להוציאו מהכיתה (חוץ ממקרים שסיכן את חיי חבריו, קרי יצא מכלל שליטה והרים עליהם מספריים, כסא וכד')
כל הרעיון של מכות הוא פסול בעיני כי עונש צריך להיות תוצאה ישירה של המעשה וחוץ מזה שילד שמורגל במכות מכה אח"כ ג"כ ואז הורים או ההנהלה מתפלאים, אצלי אישית בבית מכה זה רק במקרה חמור שילד עשה מעשה מסוכן שמחייב הרתעה.

כשהייתי בכיתה ב' קבלתי סטירה ממורה שלא הצליחה להשתלט עלי (היא העבירה אותי מקום ולא רציתי אז "נסעתי" בכל הכיתה עם הכסא עד למקום הישן וזה הוציא אותה מדעתה)
שנים כעסתי עליה עד שהפכתי למורה ואז פשוט התחלף הכעס ברחמים, מי שאין לו שליטה על עצמו או על תלמידיו שפשוט לא ילמד!

 

[bbh200]

ברוכים הבאים לכל יפי הנפש!!

אני עשיתי מחקר קטן בסביבתי, ממה אנחנו סוחבים יותר צלקות מהילדות ממכות פיזיות או מפגיעות מילוליות?
התשובה ברורה ביותר, את המכות בקושי זוכרים בגיל מבוגר והפגיעות מנהלות אותנו לכל החיים וצריך הרבה עבודה פנימית להשתחרר מהם.
לצערי הרב אנחנו חיים בדור של יפי נפש, שאסור לגעת בילדים ורק הכל באהבה ובלה בלה בלה, משום מה אני מאמינה שהקב"ה אוהב אותי כמו שאין משהו בעולם אוהב אותי, והוא מכה אותי פה ושם, זה לא מוכיח אצלי שהוא לא אוהב אותי וכמובן לא מוכיח שאין לו משמעת עליי...
להיפך, אחרי כל סטירה אני רק יודעת שה' יותר אוהב אותי מאי פעם!!


אני מביאה פה קטע ממדרש רבה שמות:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו.
הדא הוא דכתיב (משלי יג, כד): חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר.
בנוהג שבעולם, אדם שאומר לו חברו: פלוני הכה לבנך, יורד עמו עד לחייו.
ומה תלמוד לומר: חושך שבטו שונא בנו?!
ללמדך, שכל המונע בנו מן המרדות, סוף בא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל, שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם.
....
אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה, לא נפנה עליו.
מה היה סופו?
כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר (שם טז, יב): והוא יהיה פרא אדם.

כיוצא בו (שם כה, כח): ויאהב יצחק את עשו, לפיכך יצא לתרבות רעה, על אשר לא רדהו,
.....

כיוצא בו דוד, שלא יסר לאבשלום בנו ולא רדהו,
יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו,
........

וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רדהו ביסורין, ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מ"א א, ו): ולא עצבו אביו מימיו. (שם שם, שם): ואותו ילדה אחרי אבשלום.
והלוא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום?!
אלא, מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רדהו אביו, וכתיב באדוניהו: ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה, לפיכך כתיב: ואותו ילדה אחרי אבשלום.

(משלי יג, כד): ואוהבו שחרו מוסר, זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרבה אותן ביסורין.
אתה מוצא שלוש מתנות טובות, נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם להם, אלא על ידי יסורין:
התורה
וארץ ישראל
וחיי העולם הבא
.......

וכל המיסר את בנו, מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (שם כט, יז): יסר בנך וינחך וגו', ואומר (שם יט, יח): יסר בנך, כי יש תקוה ומוסיף עליו אהבה, שנאמר: ואוהבו שחרו מוסר, לפי ששחרו מוסר, לכך אוהבו.

אתה מוצא, שאברהם יסר את יצחק בנו, ולמדו תורה, והדריכו בדרכיו......

כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב, שלמדו יצחק תורה, ויסרו בבית תלמודו.....

ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השוון כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי, ואוהבו שחרו מוסר:

ובמפרשים על מדרש רבה: בימי הילדות- בשבט, מקל. ובימי הבחרות- מוסר, בדיבורים.
עד כאן ציטוט.


אם התורה היא נצחית ורלוונטית לכל הדורות, אז כל אלה שהשתוללו שאסור לגעת בילדים, תתפללו חזק שלא יצאו לכם כל מיני, ישמעאלים, עשיו וכדו'...
אבל אם אתם מושפעים מהחינוך של כל העולם שסביבנו, ואסור לגעת בילדים והכל באהבה (של רק ליקוקים וליטופים) ולילד מותר לעשות כל מה שהוא רוצה ואסור לומר לו מילה, אז תסתכלו על התוצאות בציבור הכללי, ושה' יעזור לכם....


אני רק יוסיף, שאני לא חושבת שכל היום צריך להרביץ, וברור שזה צריך להיות נדיר, וילד צריך לקבל אהבה, חינוך ומשמעת לא רק ע"י מכות. אבל מי שלא משתמש בכלי הזה, אני ממש מרחמת עליו ובעיקר על צאצאיו.

הכל טוב ויפה, אבל כשהגדולים היכו את בניהם זה לא היה מזעם וחוסר אונים, נכון?
כשהרבה של בני ירביץ לו מסיבה כזו, לא אתלונן!

 

[bbr]

הכל טוב ויפה, אבל כשהגדולים היכו את בניהם זה לא היה מזעם וחוסר אונים, נכון?
כשהרבה של בני ירביץ לו מסיבה כזו, לא אתלונן!

תגובה צפויה ביותר.

את ראית אבל מה קרה לאלה שלא הכו אותם??

אני חיה בעולם של אנשים לא של מלאכים, אני כמעט לא מרביצה לילדים אבל כשאני עושה את זה, אני אהיה שקרנית אם אומר שלא מעורב שם זעם וחוסר אונים, ולכן אני לא דורשת מהמלמדים דברים שאני לא יכולה לעמוד בהם.
אני יכולה לומר לך שבתור ילדה חטפתי מדי פעם מכות, וזה היה תמיד מעורב בהרבה מאוד תסכול וחוסר אונים, אבל אף פעם לא קיבלתי בלי סיבה, אף אחד לא עבר לידי והוריד לי סטירה, כי חזר לו צ'ק, או כי אח שלי עשה שטות, קיבלתי בד"כ כי היה מגיע לי, ברור שבתור ילדה חשבתי שלא מגיע לי, אבל היום קצת גדלתי וגם אני אמא לילדים, וה' נתן ילדים לבני אדם ולא למלאכים והילדים פשוט יכולים להוציא אותנו מהכלים לגמרי, ולהענש על זה, כי זה מה שהם גרמו...
מה שכן, אין לי כעס על אף סטירה שקיבלתי בילדותי, ואני אומרת את זה ממקום מאוד מודע, ואחרי הרבה עבודה רגשית ופנימית, מה שכן, השפלות, פגיעות והעלבות והמנגנוני הגנה שפיתחתי בעקבותיהם מנהלים אותי עד היום, והעבודה להפרד מהם היא סיזיפית וכמעט אין סופית.
לכן כשילד מוציא אותי מהכלים, אני מעדיפה לתת לו סטירה ואפילו שתיים, ולא לפגוע בו, למרות שאשקר אם אומר שזה בחיים לא קורה לי.
אבל כנראה נפלתי על פורום של הורים מלאכיים, ורק אני סתם אמא מתוסכלת שהורסת את חיי ילדיה בעקביות...

 

[bbr]

אוסיף עוד משהו על מה שנכתב למעלה אם מרביצים מתוך זעם וחוסר אונים או מתוך רוגע ואהבה...

הזעם והחוסר אונים נובעים רק מאהבה ואכפתיות, עובדה שהילדים של השכנים שעושים דברים פי מאה יותר גרועים מהילדים שלי, אני לא מפתחת כלפיהם שום תסכול וזעם...
בטח שאני מתוסכלת מהילד שלי, רק ממי אתם רוצים שאהיה מתוסכלת מאיזה ילד תאילנדי שאוכל חתולות להנאתו?!

 

[dafnat]

מה שאני לא מבינה: נדיר נדיר נדיר ועוד יותר נדיר לשמוע על מורה שהכתה תלמידה, אז למה מלמדים צריכים להכות על מנת להשתלט? איך מורות משתלטות בלי מכות? נכון שיש גם מורות שלא משתלטות אבל לא נראה לי שמישהי מהן העלתה על דעתה להשליט משמעת בכיתה ע"י מכות.
למה כשמלמדים מכים זה מתקבל על דעתם של חלק מהניקים, אבל ברור לי שאף אחד לא יגבה מורה שמכה? מה ההבדל?

 

[bbr]

הכל טוב ויפה, אבל כשהגדולים היכו את בניהם זה לא היה מזעם וחוסר אונים, נכון?
כשהרבה של בני ירביץ לו מסיבה כזו, לא אתלונן!

קראתי שוב את הציטוט ממדרש רבה שהעליתי.
לא כתוב מה היו רגשותיהם כשהכו, אבל מה שבטוח שכתוב שכשלא הכו זה היה מאהבה.
והתוצאות הן מאוד קיצוניות, לא כתוב ילד בלי בטחון עצמי ועוד ועוד, קמו מזה הכי גרועים, ישמעאל ועשיו...
אז כל אחד מוזמן להסיק את מסקנותיו לבד.

 

[bbr]

מה שאני לא מבינה: נדיר נדיר נדיר ועוד יותר נדיר לשמוע על מורה שהכתה תלמידה, אז למה מלמדים צריכים להכות על מנת להשתלט? איך מורות משתלטות בלי מכות? נכון שיש גם מורות שלא משתלטות אבל לא נראה לי שמישהי מהן העלתה על דעתה להשליט משמעת בכיתה ע"י מכות.
למה כשמלמדים מכים זה מתקבל על דעתם של חלק מהניקים, אבל ברור לי שאף אחד לא יגבה מורה שמכה? מה ההבדל?

ראית פעם את התקשורת בין הבנים לבין עצמם ובין הבנות לבין עצמן?
פשוט זה השפה שלהם, אני גדלתי בבית של בנים, וה' בירך גם אותי בבנים, התקשורת שלהם עובדת אחרת מהבנות, הבנות יותר רגישות והכל יותר עובד אצלן בדיבורים. ואילו הבנים פשוט מסתדרים הרבה יותר עם הידיים מאשר עם הפה.

ראית פעם בנות בבית ספר שרבות, והן מרביצות?
ובנים???? ועוד איך...

 

[יהודיתה]

מה שאני לא מבינה: נדיר נדיר נדיר ועוד יותר נדיר לשמוע על מורה שהכתה תלמידה, אז למה מלמדים צריכים להכות על מנת להשתלט? איך מורות משתלטות בלי מכות? נכון שיש גם מורות שלא משתלטות אבל לא נראה לי שמישהי מהן העלתה על דעתה להשליט משמעת בכיתה ע"י מכות.
למה כשמלמדים מכים זה מתקבל על דעתם של חלק מהניקים, אבל ברור לי שאף אחד לא יגבה מורה שמכה? מה ההבדל?

פשוט בנים מופרעים זה לא בנות מופרעות... תנסי ותראי

 

[bbh200]

תגובה צפויה ביותר.

את ראית אבל מה קרה לאלה שלא הכו אותם??

אני חיה בעולם של אנשים לא של מלאכים, אני כמעט לא מרביצה לילדים אבל כשאני עושה את זה, אני אהיה שקרנית אם אומר שלא מעורב שם זעם וחוסר אונים, ולכן אני לא דורשת מהמלמדים דברים שאני לא יכולה לעמוד בהם.
אני יכולה לומר לך שבתור ילדה חטפתי מדי פעם מכות, וזה היה תמיד מעורב בהרבה מאוד תסכול וחוסר אונים, אבל אף פעם לא קיבלתי בלי סיבה, אף אחד לא עבר לידי והוריד לי סטירה, כי חזר לו צ'ק, או כי אח שלי עשה שטות, קיבלתי בד"כ כי היה מגיע לי, ברור שבתור ילדה חשבתי שלא מגיע לי, אבל היום קצת גדלתי וגם אני אמא לילדים, וה' נתן ילדים לבני אדם ולא למלאכים והילדים פשוט יכולים להוציא אותנו מהכלים לגמרי, ולהענש על זה, כי זה מה שהם גרמו...
מה שכן, אין לי כעס על אף סטירה שקיבלתי בילדותי, ואני אומרת את זה ממקום מאוד מודע, ואחרי הרבה עבודה רגשית ופנימית, מה שכן, השפלות, פגיעות והעלבות והמנגנוני הגנה שפיתחתי בעקבותיהם מנהלים אותי עד היום, והעבודה להפרד מהם היא סיזיפית וכמעט אין סופית.
לכן כשילד מוציא אותי מהכלים, אני מעדיפה לתת לו סטירה ואפילו שתיים, ולא לפגוע בו, למרות שאשקר אם אומר שזה בחיים לא קורה לי.
אבל כנראה נפלתי על פורום של הורים מלאכיים, ורק אני סתם אמא מתוסכלת שהורסת את חיי ילדיה בעקביות...

כנראה שזכית להורים/מורים מלאכיים שהיכו אותך רק כשהגיע לך באמת ולא כי עצבנת אותם, אותי בכל אופן החיים לימדו שאם אתה מכה משהו סימן שיצאת משליטה ולא בגלל שאתה איזה מחנך דגול

וכנראה שלא שמת לב, אני לא נגד הכאה אלא נגד שימוש מופרז ולא נכון בה מה שהופך אותה להיות לא מרגשת בכלל (זה מה שקרה לי, בכלל לא הזיז לי שהיכו אותי)
ומדובר כאן לא רק על הכאה אלא על כל ענין העונשים בכלל, ילדינו אמורים להיות מורגלים לשמוע בקול המבוגרים בלי שום קשר לעונשים, אני רואה היום אמהות שאומרות לילד משהו לעשות ומוסיפות מיד שאם לא תעשה תקבל עונש, מרגילים את הילדים שיש אופציה כזו לא לשמוע בקול המבוגרים.