אוף, אני חוזרת על עצמי.
כשילד בוכה חד פעמי, אפילו תלת פעמי, זה מצביע על בעיה נקודתית.
הוא לא מרגיש טוב/ אמו לא חשה בטוב ואין לו מספיק חלב/ וכו
כשזה שיטתי וחוזר על עצמו, קיימת תמיהה.
מעולם לא ראיתי בסביבתי ילד בוכה וכשמרימים אותו ונותנים לו את צרכו, הוא לא משתתק (אפילו לרגע).
ואני מאד ערנית לבכי של תינוקות ולכן לא נכנסת לתינוקיה בבית חולים..
הרי כל הילדים הללו נמצאים בסוף אצל מטפלת/גן, ואם היו צורחים ללא הפסקה היו מסרבים לקבל אותם לשם.
מסכימה לקבל סיפור חריג אחד למליון.
לא שכל שניה צצים פה סיפורים נוספים על תינוקות צורחים בלי סיבה!
וגמני רציתי לפתוח לא מזמן אשכול מה עושים עם כאבי בטן של תינוק,
אבל לא טענתי שזה ללא סיבה!
בדכ אני לא אוהבת מנטרות דיקלומיות,
אבל זה נשמע לי: אין ילד רע, יש ילד שרע לו.
אני לא אומרת, יש לי מלא במה להשתפר בנוגע לחינוך ילדים, והלואי שהייתי מושלמת בזה, אבל לפחות אני יודעת שאני לא מושלמת, ואם ילד שלי בוכה אני לא אומרת שזה בלי סיבה, אלא מנסה לטפל בזה. גם אם המשמעות היא לתת לו מטרנה למרות חזון ההנקה העיקר שלא יבכה מרעב.