למה בכלל סופר משתמש בשם עט?

  • הוסף לסימניות
  • #1
את זה עוד לא הבנתי כדבעי..

מילא אם מדובר באיזו אישיות תורנית נעלה - או שמדובר באיזה מרצה בכיר ידוע - שלכאורה זו פחיתות כבוד בשבילם להתעסק בקטנות כאלו, אני עוד יכול להבין מדוע בחרו הם להשתמש בשם עט.

אבל כשמדובר בסתם אנשים, מה רע לחבר ספר סיפורת בשמם הגלוי, ממה הם חוששים, מביקורת?
וביותר נפלאתי, על אותם סופרים/ות שחלק מספריהם הוא בשמם הגלוי וחלק מהם באיזה שם עט.

החכימוני נא

.
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #2
שורש התופעה הוא כנראה בקבוצת כותבים שפעלו [או שציפו מהם לפעול] בתחום התורני, וכתיבה בעתון היוותה זילות בכבודם.

סיבה נוספת: כתיבה בשם עט מורידה מעט מהאחריות של הכותב לדבריו, גם כאשר מכריו יודעים מי העומד מאחורי הפסבדון. כאשר הוא משתמש בשם עט, הוא פחות צפוי לקבל הביתה שיחות טלפון או מכתבים ובהם השגות על הדברים שכתב.

וגם כאשר הכותב מעונין להתהדר בשמו המלא ולעמוד מאחורי דבריו, לפעמים הוא מעדיף שהקורא יתמקר במה שהוא אומר ולא באומר. ע"ד : קבל האמת ממי שאמרה.

מטבע הדברים, תופעות שכאלה צצות ונעלמות וחוזר חלילה. [רואה כותב אחד את חברו המצליח שכותב בשם עט, ומחקה אותו, וכך נוצרת תופעה. לימים רואה שחברו עבר לחתום בשמו ואין הדבר מזיק לו, מחקה אותו, וכו'.]

מרבית הכותבים בעיתונות החרדית, עד עצם היום הזה, משתמשים בשמות עט.
זו עובדה וניתן להוכיחה, ומיד נעשה זאת.

מקורה של התופעה, נעוץ בעובדה שמרבית הכותבים משתמשים בכמה כובעים. חלקם עיתונאים, סופרים ופובלציסטים, בתחלופה מתמדת של כובעיהם. בעבר, כש**** כתב לבדו את 'בית יעקב' (משה פראגר, משה יחזקאלי, בן עמרם, ניצוצי, ושמות נוספים שאינני זוכרם כרגע), הבינו שהוא משתמש בשמות כיסוי כדי שלא יראו שכל העיתון נכתב באותה עט, אך גם כיום, כשמדובר בקומץ כותבים, עדיין מנסים לערפל את המספר.
בל דאגה, בישיבות מערכת יש מספיק כסאות לכולם...

טלו למשל את הרב ***** מ'המודיע' (שכמה חבל לחזות בהזדקנות עטו ובנבילת יצירותיו שבעבר היו הופכות כותרות בשיעורי ספרות), שמלבד שמו המלא, בו הוא משתמש אך ורק במאמר הפובלציסטי שבערבי שבתות, יש לו כמה שמות נוספים. במדור הפובלציסטיקה הקלה, 'מזווית אחרת', הוא חותם מזה שנים תחת השם מ. שלום. כשהוא חובש את כובע הכתב והפרשן לענייני ערבים והמזרח התיכון (אולי כרס"ן במיל' בחיל המודיעין), הוא חותם י. בן משה, ואילו כשהוא מדווח על נושאים שונים הוא משתמש במ. אחיה.
עמיתו, הרב ******, שכמעט ואינו משתמש בשמו המלא, אלא לעתים נדירות (כמו תחקיריו מלאי הענין בפרשת המורמונים, לפני שני עשורי שנים), מצוייד בשלל פסבדונים, חלקם בשימוש וחלקם שהועלו לבוידעם. א. הדר וי. גושן פינו מקומם לפני שנים אחדות לישראל גולד (לא מאיר גולד, שזהו שם הכיסוי של כתב לענייני צרכנות ב'המודיע', ה"ה ******) ולאחר מכן ל. דביר, אהרן לבאור, ולאחרונה א. בן שלמה.
*****, מהבולטים שבכתבי 'המודיע', אינו עושה שימוש בשמו, אלא נוקט בשמות כיסוי, כמו מנחם בן ישי, מנחם יהודאי, מ. כרמלי וא. שר.
הרב ******* מהטובים שבידענים, נוטה להשתמש בק. בנימין (גם כשהוא מעתיק את הפרק הראשון של 'כתריאלים' מאת שלום עליכם...).
***, הטוב והוותיק, או א. מרגלית, הכותבת בכבדות להחריד, לא הסכימו עד כה להיחשף בשמם המלא, והם אינם היחידים.
הצעיר שבחבורה, ****** שומר את שמו זה לכתיבת סיפור, אך באופן שוטף, בשמשו ככתב לענייני משפט ושאר ירקות, הוא מעדיף את השם מ. מורג (לאחר שזנח את מ. קרג שלא נתפס על לשון ההמון).
גם הסופר המחונן **, , חשף רק לאחרונה (במדור אחר) את שמו המלא, ***, ("תל אביב של מעלה").
את יו"ד אלכסנדר, הוא ****, אני קצת נבוך להזכיר בפורום מכובד שכזה, וסילחו לי על שמות נוספים שאעלה בשורה הבאה, בהם דווקא אלו שמשתמשים בשמות מלאים. נו, מי נשאר ב'המודיע'? ******(שנטש את 'מנחם נבון' שהיה שם העט שלו בעבר), בנימין חינקיס ומי עוד?...

סיבה נוספת לשמוש בשמות עט בעתונות החרדית היא שישנם כותבים שמפרסמים בכמה עיתונים וחוששים שעיתון א' לא יראה בעין יפה את העובדה שכותב "שלו" מפרסם גם בעיתון ב'.

(העתבק)
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #3
בשנת תרצ"ג יצא לאור ספרו של ר"ש חיות 'אוצר בדויי השם' שמטרתו כפי שמציין המחבר בשער - "מפתח השמות הבדויים של המחברים בספרות ישראל בעברית ובאידית - כינוייהם, סימניהם ונוטריקוניהם עם פתרונותיהם - מתקופת הגאונים עד העת החדשה".
כדאי לקרוא את הקדמתו. זמין בקישור זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
בשנת תרצ"ג יצא לאור ספרו של ר"ש חיות 'אוצר בדויי השם' שמטרתו כפי שמציין המחבר בשער - "מפתח השמות הבדויים של המחברים בספרות ישראל בעברית ובאידית - כינוייהם, סימניהם ונוטריקוניהם עם פתרונותיהם - מתקופת הגאונים עד העת החדשה".
כדאי לקרוא את הקדמתו. זמין בקישור זה.

יישר כוח! מרתק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מויקיפדיה:

שמות העט שלה הם: חני רוזן, א. שרי, אלישבע שין, נאווה, תמר נון במוסף 'קטיפה' של "יתד נאמן" ונעמה שתחתיו מתפרסמים סיפורים בהמשכים במוסף 'בתוך המשפחה' של 'משפחה' העוסקים בנושא התמודדות עם זוגיות, שלום בית וגירושין.

כמדומני שהצדק עמם. השם נעמה הומצא במיוחד עבור הסיפור פורץ הדרך "22 נדרים" שהתפרסם בבתוך המשפחה, ובמשך הזמן שהתפרסם לא היה ידוע לרוב הקוראים מי הכותבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
כל הנלחמים בשמות הבדויים, מתבקשים כאן ועכשיו לכתוב את שמותיהם המלאים, כולל כתובת מגורים, אימייל, וטלפון להטרדות.

מה זו הסלקטיביות הזו?!
אתם כותבים תחת ניקים מוזרים, ומתלוננים על כל הסופרים שלא מפרסמים את שמם!!

ובכלל, אני לא יודע כמה זה ראוי לחשוף כאן שמות שכותביהם העדיפו להסתיר.
אני שונא למחוק הודעות, אבל עם הרב @אבימי חושב גם שזה לא ראוי, יתכן שכדאי למחוק את האשכול הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
וואלה סיקרנתם..
חלק מהשמות הכרתי חלק לא..
ציפורה אדלר ברור שזה 'הוא' אבל מי זה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
חושבת שאולי יש סופרים שמעדיפים להישאר באנונימיות כי הם רוצים פרטיות.. שלא כל מי שיפגוש אותם ברחוב יצביע או יתלחשש..

מאמינה גם שכשסופר כותב על נושא נפיץ, שיכול לעורר סערות, הוא מעדיף להישאר באלמוניות לפחות עד שירגיש בטוח..
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
@ידידיה חבר אתה צודק לגמרי
@מ"ם
@יוצרת כתיבה

וכל אחד אחר שחשף כאן שמות בדויים של אנשים - ערכו בהקדם את הודעתכם.
מי שלא יכול לערוך - אערוך עבורו עוד כמה שעות.
אלא אם כן השם הוא מפורסם לכל בצורה נפרזת ביותר - אין שום הצדקה מוסרית לחשוף את פני אי מי שלא חפץ בכך.
גם אם נראה לכם שזה מידע מגניב, וגם אם נדמה לכם שלכותב לא כל כך אכפת שיידעו, כל עוד לא הצגתם אישור מפורש, הדבר לא קביל.
לא בפרהסיה.
לא לעולם, האמת.
זה דבר צנוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ובכלל, אני לא יודע כמה זה ראוי לחשוף כאן שמות שכותביהם העדיפו להסתיר.

מסכים עם כל מלה, לא זו היתה כוונתי.
מה שאני כתבתי, זה כבר ידוע - ומפורסם בויקיפדיה, ורק למשל העליתי זאת.
אמנם לא עלה גם על דעתי שיתחילו כאן לפרט מי הם כל בעלי השמות הללו, זה כבר באמת לא הוגן.
תכל'ס, כיתבו רק לעצם הענין, מדוע משתמשים כל הסופרים הללו בשם עט ולא בשמם הגלוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ברור שאין היתר לכתוב שמות של סופרים שהעדיפו להשאר באלמוניותם, אך במידה ויש סופרים שהעניין כבר פורסם על ידם או שכבר גלוי לכלל הציבור.. זה אכן היה מעניין לדעת..
בכל אופן, כדי שלא יכתבו בטעות שמות של סופרים שאינם רוצים שיפורסם שמם, מוטב באמת לא לכתוב כלל..
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
המנהלים כאן החליטו שלא ראוי לחשוף, וטוב שכך.
וחוץ מזה הוא אמריקאי, לא מישהו מוכר כאן בשם האמיתי
רק אחרי שכתבתי את ההודעה שלי ראיתי את ההודעות של המנהלים החשובים ואכן מסכימה איתם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לשם איזון,
אני חושב שלציבור שלנו יש חוש ריח משובח ועדין, שיודע לזהות עיוותים וחריקות מקילומטר.
עצם השם הבדוי אינו שלילי, כי לרוב הוא בא מאהבת הצניעות.
כל עוד השם הבדוי משמש לפומביות. כמובן שמישהו משתמש בשם בדוי על מנת לפגוע, הדבר בזוי ומכוער והבוז והרחמים לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
את זה עוד לא הבנתי כדבעי..

מילא אם מדובר באיזו אישיות תורנית נעלה - או שמדובר באיזה מרצה בכיר ידוע - שלכאורה זו פחיתות כבוד בשבילם להתעסק בקטנות כאלו, אני עוד יכול להבין מדוע בחרו הם להשתמש בשם עט.

אבל כשמדובר בסתם אנשים, מה רע לחבר ספר סיפורת בשמם הגלוי, ממה הם חוששים, מביקורת?
וביותר נפלאתי, על אותם סופרים/ות שחלק מספריהם הוא בשמם הגלוי וחלק מהם באיזה שם עט.

החכימוני נא

.
בנוסף לכל הסיבות הנכונות והטובות שנכתבו כאן,
לדעתי יש גם את שאלת הנוחות.
מן הסתם לא היית רוצה שבכל מקום שתגיע אליו ותציג את עצמך, מיד ישאלו אותך "אה, אתה זה שכתבת את X?"...
(כן, לפעמים זה יכול להיות נחמד. אבל אם אתה סופר ממש מפורסם זה יכול גם להיות מעצבן. ומאוד).
מטעמי נוחות, לא שום דבר אחר. כמו שבניהם של אנשי עסקים מפורסמים או פוליטיקאים היו שמחים לפעמים להשתמש בשם בדוי, רק כי אין להם כח להיקטלג תמיד בתור "הבן של". ולא כי הם מתביישים/גאים/מאוכזבים מאבא שלהם, חלילה, אלא כי הם לא תמיד קשורים לפוליטיקה. וסופרים לא תמיד קשורים לספרים (למרות שכמעט תמיד הם כן...:)).
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
@ידידיה חבר אתה צודק לגמרי
@מ"ם
@יוצרת כתיבה

וכל אחד אחר שחשף כאן שמות בדויים של אנשים - ערכו בהקדם את הודעתכם.
מי שלא יכול לערוך - אערוך עבורו עוד כמה שעות.
אלא אם כן השם הוא מפורסם לכל בצורה נפרזת ביותר - אין שום הצדקה מוסרית לחשוף את פני אי מי שלא חפץ בכך.
גם אם נראה לכם שזה מידע מגניב, וגם אם נדמה לכם שלכותב לא כל כך אכפת שיידעו, כל עוד לא הצגתם אישור מפורש, הדבר לא קביל.
לא בפרהסיה.
לא לעולם, האמת.
זה דבר צנוע.
אין תחליף למבוגר האחראי.

@אבימי חזק וברוך!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה