קורונה גם לכם צמחו קרניים מהקורונה? << אשכול לפריקת תסכול >>

[שרית קובל]

עצות לימים הקורונה -
א. כל ילד מקבל ספר עם פירושים על ההגדה, ומעתיק משם פירוש בלשונו הוא - על כל פירוש יפה... אבא נותן מתנה.
ב. הצעתי לשכנה - קחי את הגדולות שלי שיעזרו לך לפסח, ובתמורה את שומרת על הקטנים שלי באותו הזמן... ואני יכולה לנוח.
ג. תנו לילדים לחבר בדיחות על הקורונה - על כל בדיחה כל הלייקים שלי מגיעים אליהם

 

[רוצה יותר]

תודה תודה לכל הקוטריות המקטרות כאן.
תודה שהחזרתן לי את האמון הבסיסי בעצמי. כאם. כמורה. כיצור אנוש!
כבר חלשה דעתי מכל ההודעות העליזות. הרגועות. הנהנות!!!! המנצלות את הזדמנות הפז לבלות עם ילדיהן הנפלאים.
המספיקות. כי זה פשוט עינין של סדר עדיפויות ו "אמא רגועה=ילדים רגועים= מטבח מוכשר לפסח בר"ח ניסן"
אז זהו. הכלל היחיד הוא שאין כללים.
לכל אחת ילדיה שלה, עם הנתונים האופיינים היחודיים לה וכן,
גם עם מנת עוגמת הנפש שנקבעה לה בתקופה זו.
אני למשל, מודה לה' שאין לי חולים במשפחתי וגם לא מבודדים. אני חותמת אבטלה ובעלי עדיין עובד כשכיר.
אז מה? רק יורדת מדעת מלהיות 7\24 עם שלושה קטנים קשים במיוחד.
בקטנה, כמו שאומרים.

 

[teacher]

תודה תודה לכל הקוטריות המקטרות כאן.
תודה שהחזרתן לי את האמון הבסיסי בעצמי. כאם. כמורה. כיצור אנוש!
כבר חלשה דעתי מכל ההודעות העליזות. הרגועות. הנהנות!!!! המנצלות את הזדמנות הפז לבלות עם ילדיהן הנפלאים.
המספיקות. כי זה פשוט עינין של סדר עדיפויות ו "אמא רגועה=ילדים רגועים= מטבח מוכשר לפסח בר"ח ניסן"
אז זהו. הכלל היחיד הוא שאין כללים.
לכל אחת ילדיה שלה, עם הנתונים האופיינים היחודיים לה וכן,
גם עם מנת עוגמת הנפש שנקבעה לה בתקופה זו.
אני למשל, מודה לה' שאין לי חולים במשפחתי וגם לא מבודדים. אני חותמת אבטלה ובעלי עדיין עובד כשכיר.
אז מה? רק יורדת מדעת מלהיות 7\24 עם שלושה קטנים קשים במיוחד.
בקטנה, כמו שאומרים.

תתעודדי!!
העם איתך!!

 

[ניק 57430]

תודה תודה לכל הקוטריות המקטרות כאן.
תודה שהחזרתן לי את האמון הבסיסי בעצמי. כאם. כמורה. כיצור אנוש!
כבר חלשה דעתי מכל ההודעות העליזות. הרגועות. הנהנות!!!! המנצלות את הזדמנות הפז לבלות עם ילדיהן הנפלאים.
המספיקות. כי זה פשוט עינין של סדר עדיפויות ו "אמא רגועה=ילדים רגועים= מטבח מוכשר לפסח בר"ח ניסן"
אז זהו. הכלל היחיד הוא שאין כללים.
לכל אחת ילדיה שלה, עם הנתונים האופיינים היחודיים לה וכן,
גם עם מנת עוגמת הנפש שנקבעה לה בתקופה זו.
אני למשל, מודה לה' שאין לי חולים במשפחתי וגם לא מבודדים. אני חותמת אבטלה ובעלי עדיין עובד כשכיר.
אז מה? רק יורדת מדעת מלהיות 7\24 עם שלושה קטנים קשים במיוחד.
בקטנה, כמו שאומרים.

בהצלחה לך ולכולנו

 

[יהודית ק]

נשים יקרות!
חייבת לשתף אתכן, דברתי עם סבתא שלי היקרה והצדיקה על המצב העכשווי, סבתי אשה מבוגרת, וצלולה כמו 10 נשים צעירות, ומבינה את התקופה היטב היא עוד זוכרת את תקופת הצנע וימים ארוכים שישבו במקלטים כי ירו פגזים בירושלים, והיא אמרה, הקב"ה הביא את הקורונה אנחנו לא יודעים, אבל להכנס לפורפורציות חייבים, פעם נשים גידלו את ילדיהן ולא התלוננו כל כך הרבה והיה מחסור ודלות, והעבודה הייתה קשה, רק לכבס את החיתולים הייתה עבודת פרך, אבל הייתה שמחה בלב, היום יותר קל אבל אין שמחת חיים נשים רוצות להגשים את עצמן, ופוצחות בקריירה מפוארת בשביל מימוש עצמי, זה טוב שזה אפשרי, עכשיו במצב הזה נדרש מאיתנו האמהות פשוט לחזור לימים של פעם ולהיות 100% אמא, זאת הזדמנות ללמד את הבנות (וגם את הבנים) לעזור ולשאת בעול ותוך כדי קרצוף ללמד מושגים על פסח, נכון אנחנו דור אחר בכלל, אבל עכשיו אין ברירה ובמקום להתלונן פשוט לעשות כל אחת מה שהיא יכולה, הכל נכנס לפורפורציה כן גם החתונות שלא היה לנו נעים והלכנו, מה רע בחתונות משפחתיות? וכמה כסף ורושם אנחנו משקיעות להרשים את האורחים? והנה הנגיף הקטן הזה הגיע ואומר לנו, לא צריך בגדים חדשים כי השכנה לא תוכל להתפעל (ולקנא) לא צריך פאה יפה כי הילדים מורטים אותך, כולם עם מטפחות וזה מה שהיה פעם וגדלו והתפתחו יפה! אז אני לא אומרת, זה זמן קשה, והתרגלנו אחרת אבל התפקיד שלנו הוא לגדל את הילדים וזהו!!! לא להרשים אף אחד, ורצוי לגדל אותם בשלווה ורוגע ולהעלים עין בזמן כזה גם אם הבית מתלכלך, לא נורא במיילא גם השוויגר לא תבוא לבדוק, והילדים יזכרו אותך כמו שאת רוצה, לא פקעת עצבים גם להם קשה! ורק לחשוב שמשפחות בזמן השואה ישבו במקומות מסתור תקופות ארוכות מבלי לראות אור יום, עם רעב מצמית ופחד מוות מהגרמנים ימ"ש, אז נשים יקרות המצב בהחלט לא משמח, אפילו מדכא אבל ב"ה שאנחנו בריאים, ויש אוכל וכן, שאנחנו אמהות לילדים חמודים ומאתגרים נתפלל חזק שהתקופה תעבור מהר, ובינתיים נחזור לימים של פעם ונגדל את הילדים כמו הסבתות שלנו ועם מכונת כביסה ומייבש! ואוכל ומלא ממתקים במזווה, אבל העיקר שנתן את הדעת ואת הלב, בהצלחה לכולכן (וגם לי)
בתקופה המאתגרת. זה מה שאמרה סבתא שלי ואני רק הבאת את הדברים החשובים הללו

 

[שועל ירוק]

 

[chaim5522]

גם כל העבודות ששולחים צריך להדפיס היכן שהוא....

ובאמת מאוד קשה להעסיק ילדים קטנים מבלי לצאת מהבית ובפרט בשבוע שעבר שהיה גם קר וגשום לא היה אטפשרות לחלום להוציא אותם לרגיעה אפילו.

ולפעמים עולות לך מחשבות בראש על הילדים ועל החינוך הכושל??? שאתה נתת להם, כי למה הם מתנהגים כך????
אני יודע שזה לא נכון, אבל זה כשרף העצבים עולה לשמים, וכל אחד לוקח לשני משהו והוא מתעקש ואתה מתערב ואז השני בוכה ותעל צעקתם אל ....

וצריך להיות מאוד יצירתי ומחושב

תודה

אני מצטרף לכך שלסדר יום יש הרבה מאוד תועלת

לכן הוצאתי את החוברת דף ועט. של משחקים שלא צריכים להדפיס. בעז"ה מחר בלילה יהיה גם את חלק ב'.

 

[kiwi]

זה נורמלי לצרוח, וזה בסדר גם לנצל את המצב ולגדול מזה ודי ולשמור על איזון
וכל תגובה ממש נורמלית כי המצב לא ממש נורמלי

כמה טיפים שחשבתי עליהם אפשר להפיץ אותם, בכיף:
1.להשתדל להעצים את הסביבה (ואת עצמינו קודם כל...) אף אחד לא אשם שכולם תקועים תחת קורת גג אחת,
2.להתכנס פנימה, אין לחץ חברתי, כל אחד יכול להיות משוחרר איזה מעניין לגלות את עצמינו מחדש!
3.לערוך רשימת חוגים לגדולים יותר: דרמה, ספורט, אפיה, יצירה, תחרות מי מצייר את הפרצוף המצחיק/מפחיד וכו' ביותר,
4.למי שיש מתבגרים בבית: לא לומר להם מילת ביקורת, ואם מעירים אז לעטוף במילים טובות,
5.תעסוקה חמודה לקטנים: אמנם אי אפשר כ"כ לצאת, במקום זה ניתן לעשות פיקניק או אוהלים בסלון (שימרו את הרעיון לשעת הצורך): שמיכות פרוסות על כיסאות ו/או שמיכות על הריצפה, להגיש פרות וירקות, לשבת איתם על הריצפה עם מוזיקה,ספרים או משחקים, אולי לתת להם לעשות תיאטרון בובות או הצגות. או סתם לשחק בשחרור.
ולא לשכוח לבקש מה' עזרה. הרי הכל בידיים שלו...

 

[יהודית ק]

אני מקטרת גם, מה לעשות המצב השתנה וזה קשה! אבל לא ליד הילדים זה פשוט הורס אותם, אחרי שהם נרדמים אני "בוכה" לבעלי ולמי שמוכן לשמוע, , שימו מוזיקה תרקדו, יצירות, קלטת, וגם תהילים עם פרס בסוף, ולנסות מתכונים חדשים שלוקחים מעט זמן, ומי שיש לה עוד רעיונות שתציע באשכול הסמוך, וכמה שפחות לקטר ליד הילדים הם קולטים הכל!!

 

[אבא עשיר]

תאמינו או שלא, אחר כמה ימים עם הילדים החמודים שלי,
אני רואה אותם אחרת לגמרי,
פתאום נחשפתי לרגשות שלהם, תחביבים, מה מפריע להם ועוד ועוד.
דבר שכל השנה כמה שרציתי פחות יצא לי.

במשך השנה גם כשרצינו לא ממש התאפשר לנו כך להתחבר עליהם.
מתי בחיים - למען ה' - בילינו כמה שעות רצופים אתם ועוד יום אחרי יום.

אגב, לכל מי שחושב שבטיול היה אתם יותר, שישחזר בבקשה אחורה במה היה עסוק אז,
אני יזכיר קצת לטובת השוכחים, [הערה מתבקשת: כולם אותו דבר - כמעט, אין מה להסתיר/להתבייש.]
לסדר תחבורה לאתרים ומהם, [איפה הטנדר סיכמתי איתו שיחכה לי בשתיים עשרה, כבר עשרים לאחד, אנחנו מאחרים למקום הבא]
שכולם שותים מספיק מים, [אבא אין לי כוח לשתות כל הזמן, כבר שתיתי באוטו]
שצועדים בזהירות בלי להיתקל באבני נגף, [לא לדחוף אחד את השני יש כאן מדרון]
שלא הולכים בשמש, [תצמדו לעצים חם היום, מוישי זוז כבר לצד ימין של השביל, אתה לא שומע, מה לעשות ששם הוא מצא כמה בערלעך]
ועוד ועוד וזה במקרה הכי טוב...

במקרה הפחות טוב (שהוא גם טוב, אלא שרצוני להדגיש את ההזדמנות העכשווית) -
לא לריב על המקום על יד הנהג/חלון,
לא לפתוח את כל הממתקים,
מי מוותר הראשון על המתקן [לאאאאני. (מלעיל). תרגום: "תפסתי ראשון, ואין לי צל של כוונה לוותר", בשפת הילדים, ועכשיו לך תעשה משהו... הוא אמר הראשון],
מי התחיל/החזיר הראשון...
די להתווכח, לריב ולצעוק, דיייייייייייייי [עכשיו נהיה שקט לחמש דק', פשוט כי אני כבר לא יכול, לצעוק הילדים עדיין בשלהם, טרם נמסר על רגיעה]
עוד ועוד

כעת אתם כ"כ הרבה זמן ביחד, אז נכון שיש גם מעט -
אל תכנס עם חמץ לחדר,
עברת לי על החוט וניתקת לי את השואב אבק,
תזהר אתה מפיל את ערימת הבגדים,
ו... איך לו, תפסיקו כבר לריב, מי מוותר.

אבל בסופו של דבר אנחנו כל כך הרבה זמן ביחד ויש לנו הרבה יותר זמן איכות עם הילדים שלנו,
בואו ננצל את הזדמנות להתחבר עליהם להבין אותם הרבה יותר, כשזה יהיה המבט, הכל יהיה קל יותר ואפי' מהנה.

טיפ קטן: תעקבו מהצד ותראו איך הם מסתדרים זה עם זה וְמֶתַּקְשֶׁרִים ביניהם יופי, תופתעו, תתמוגגו מנחת. (כמובן עד הרעב או הצימאון הקרוב)

תנצלו פסק זמן ממרדף החיים שאמנם נכפה עלינו בעל כרחינו, ותמצו אותו עד תום.
עדיף להנות ממה שיש מאשר לסבול ממה שיש.

הפסח שלכם יראה אחרת.

בטוח בכך

 

[רחלים]

סיפור נורא שאולי ינחם את כל המתוסכלים והמתוסכלות
לא קרה לכם יותר גרוע מזה:

היום הבנים שלי הרביצו, ודיי באלימות.
היה לי קשה, התעייפתי.
מאד.
מאד.
יצא לי משפט שלא אומרים לעולם.
מתביישת.
"בסוף תקחו סכין ותהרגו אחד את השני"

שוב פעם האמצע שלי שלא יודע מתי לעצור:
"בחיים לא, אמא, בחיים לא" (במנגינה מזועזעת לגמרי)
"את רוצה שאבא יבוא וימצא אותנו הרוגים?"

נמסתי.
נוזלת על הרצפה, מתגלגלת מצחוק.

 

[משה גל]

בת 3.5 :
אמא, למה אסור לאכול מפה לפה?
נכון בגלל המקרונה?

 

[גלית פוקוס]

אני מבינה שכאן זה המקום:

ביום אחד בהיר מצאתי את עצמי בבית נעולה עם כל הילדים,
אין יוצא ואין בא,
מאותגרת תעסוקה לילדים
שמתגעגעים לחברים, לשכנים וכו
מצב נפיץ לכל הדעות,
ואין תאריך סיום ברקע...

ומה קורה עם הבעל?
שחרית עם מניין (מצומצם ...)
עבודה, בנק, פגישות, כולל, (הכל כמובן דברים חיוניים...)
מנחה מעריב, (מצומצם כבר אמרנו...)
כמה חברים שפגש בדרך, (כמובן רק מרפקים ושני מטר וכו)

אמור מעתה: סגר לנשים וילדים בלבד (??)

(וזה לא רק אני, אני שומעת את אותם הדברים מחברות, שכנות, וגם כאן בחכמת...)

 

[ריחיים]

אמור מעתה: סגר לנשים וילדים בלבד (??)


לכן אחוז הגברים החולים בקורונה גבוה מאחוז הנשים....

 

[ברוך ויזל]

מכתב קודש מאת האדמו''ר מבעלזא
בעניין שמחה בעידן הקורונה
**חובת קריאה

 

[אבא עשיר]

אני מבינה שכאן זה המקום:

ביום אחד בהיר מצאתי את עצמי בבית נעולה עם כל הילדים,
אין יוצא ואין בא,
מאותגרת תעסוקה לילדים
שמתגעגעים לחברים, לשכנים וכו
מצב נפיץ לכל הדעות,
ואין תאריך סיום ברקע...

ומה קורה עם הבעל?
שחרית עם מניין (מצומצם ...)
עבודה, בנק, פגישות, כולל, (הכל כמובן דברים חיוניים...)
מנחה מעריב, (מצומצם כבר אמרנו...)
כמה חברים שפגש בדרך, (כמובן רק מרפקים ושני מטר וכו)

אמור מעתה: סגר לנשים וילדים בלבד (??)

(וזה לא רק אני, אני שומעת את אותם הדברים מחברות, שכנות, וגם כאן בחכמת...)

ביום אחד בהיר מצאתי את אישתי בבית נחה משחקת ומפעילה הילדים,
בחופשה שנכפתה עליה בעל כורחה באמצע הניקיונות לפסח.
ואני, אני רץ ומתרוצץ כל היום ללא מנוחה,
שחרית עם מניין (מצומצם ...)
עבודה, בנק, פגישות, כולל, (הכל כמובן דברים חיוניים...)
מנחה מעריב, (מצומצם כבר אמרנו...)
כמה חברים שפגשתי בדרך, (כמובן רק מרפקים ושני מטר וכו)

ומה קורה עם אישתי?
אמנם עובדת קשה,
אין יוצא ואין בא,
מאותגרת תעסוקה לילדים
שמתגעגעים לחברים, לשכנים וכו'
מצב נפיץ לכל הדעות,
ואין תאריך סיום ברקע...
אבל בבית עם הילדים, לא מתרוצצת בין מרכזי הקניות לכולל,
ובין הבנק למרכז המסחרי ובאמצע חוזר לשכונה להספיק מנחה לפני השקיעה.

(וזה לא רק אני, אני שומע את אותם הדברים מחברים, שכנים, וגם באיצקוביץ ובזכמ"ש...)

אמור מעתה: כל אחד ושליחותו בעולם העשיה (!!)
איש איש בדרכו ומטרתו, וזה הטוב לו ביותר, רק צריך להאמין, ולשמוח בכך.

דרשו גדולי חסידות על המקרא "ויראו ויקחו איש מטהו" (במדבר יז כד), בעולם האמת יהיו מונחות שקים שקים של בעיות מועקות לצד הצלחות וכל אחד יבחר את שקו שלו.

אלא הכל תלוי בגישה... וכדאי לשנותה, ומהר ויפה שעה אחת קודם. לטובת נפשכם ונפש הסביבה הקרובה והחשובה לכם

 

[שרית קובל]

מענין אותי לדעת האם גם אצלכם זה כך - [לא מדברת על בנים]

הבת הגדולה שלי, ביום יום תחרותית, אין מבחן פחות מ98, רק חוזרת הביתה שיעורי בית, חברות בטלפון.... 24/6 סביב הסמינר. ואופס עכשיו = מרוצה שאין לימודים... לא אכפת לה שיתחילו רק שנה הבאה [מפחיד אותה מה יהיה עם החוצים]

הבת השניה הכי חברותית בסמינר, לא צריכה ללמוד הרבה ומצליחה - ולא אכפת לה שיתחילו שנה הבאה...

הבת השלישית - ילדה חכמה וחמודה, הציונים מעניינים אותה כשלג דאשתקד, שיעורי בית רק מה שחייבים, ציונים זה לא התחום החזק שלה, יותר נהנית משעה חופשית מאשר שעה לימודית. ועכשיו - מתפללת עם דמעות שהלימודים יחזרו, ממש בכתה אתמול שאמרתי שאולי לא יחזרו בקיץ ללמוד, והמתנה לאפיקומן שביקשה - שהסמינר יחזור.

הפתיע אותי.

 

[לאה AI]

וזה התסכול שלי
בבוקר אני מנקה לפסח עם הבנות
ואחה"צ כשאני הולכת לעבודה הן נהנות עם אבא שלהן
אתמול זה מה שהיה
הם עמדו לי עם סטופר מתי אני אלך לעבודה והם יפסיקו לנקות לפסח וילכו לחגוג
ככה זה נראה
שפריצה: אמא איזה כיף עוד שעה ורבע את צריכה ללכת לעבודה
לאחר רבע שעה
זלדה: אמא עוד שעה יש לך אוטובוס לעבודה
וכשהגיע הזמן
כולם ביחד: אמא תזדרזי שלא תאחרי את האוטובוס

כמה טוב שאמא לא בבית

 

[שרית קובל]

כמה טוב שאמא לא בבית

מוכר.
חלק מנפש הילד זה להיות לבד...
אני מקבלת את זה באהבה ובהבנה.

[וזאת הסיבה שאני מתירה לעצמי לישון בצהרים שנ''צ ארוך, כי כל ילד צריך את השקט בלי ההורים]

 

[במבה נוגט]

ביום אחד בהיר מצאתי את אישתי בבית נחה משחקת ומפעילה הילדים,
בחופשה שנכפתה עליה בעל כורחה באמצע הניקיונות לפסח.
ואני, אני רץ ומתרוצץ כל היום ללא מנוחה,
שחרית עם מניין (מצומצם ...)
עבודה, בנק, פגישות, כולל, (הכל כמובן דברים חיוניים...)
מנחה מעריב, (מצומצם כבר אמרנו...)
כמה חברים שפגשתי בדרך, (כמובן רק מרפקים ושני מטר וכו)

ומה קורה עם אישתי?
אמנם עובדת קשה,
אין יוצא ואין בא,
מאותגרת תעסוקה לילדים
שמתגעגעים לחברים, לשכנים וכו'
מצב נפיץ לכל הדעות,
ואין תאריך סיום ברקע...
אבל בבית עם הילדים, לא מתרוצצת בין מרכזי הקניות לכולל,
ובין הבנק למרכז המסחרי ובאמצע חוזר לשכונה להספיק מנחה לפני השקיעה.

(וזה לא רק אני, אני שומע את אותם הדברים מחברים, שכנים, וגם באיצקוביץ ובזכמ"ש...)

אמור מעתה: כל אחד ושליחותו בעולם העשיה (!!)
איש איש בדרכו ומטרתו, וזה הטוב לו ביותר, רק צריך להאמין, ולשמוח בכך.

דרשו גדולי חסידות על המקרא "ויראו ויקחו איש מטהו" (במדבר יז כד), בעולם האמת יהיו מונחות שקים שקים של בעיות מועקות לצד הצלחות וכל אחד יבחר את שקו שלו.

אלא הכל תלוי בגישה... וכדאי לשנותה, ומהר ויפה שעה אחת קודם. לטובת נפשכם ונפש הסביבה הקרובה והחשובה לכם

מעניין אם אתה מסכים להתחלף איתה.