הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
זה פוסט חם. אפשר להרגיש אותו.
והוא מדהים. וסקוושי. ולהיט של ילדים. הם אוהבים אוהבים אוהבים.
אני, אוהבת את הפרצוף האדום. למה?
אי שם מתקיים גלובוס של אוכלוסיה אחרת. גלובוס "מיוחד".
שם, הגברים והנשים המוגבלים בעבודה שלי, לימדו ומלמדים אותי,
קיימת שפה אחרת.
כללים אחרים איך לחיות. דרכים אחרות להעביר את היום.
אפשרויות אחרות להיות בקשר. ובכלל, להיות.
שם, כשאני שואלת איך היה היום, עונים לי "גרוע". גרוע, כי ככה היה. ולא יודעים לאמר מה שלא היה.
שם, אם רוצים להתקרב, לאהוב, עושים את זה. מחבקים ומצהירים "את החבירה שלי הכי טובה" או "אני אוהבת אותך חזק". ככה.
כן כן.
שם הלב המרגיש צובע את הפנים, את שפת הגוף, את כל ההוויה.
בגלובוס ההוא,
כשאני נעלבת, אני פורשת הצידה, מניחה ראש בין ידיים ולא נותנת לאף אחד לקחת לי את הכאב.
כשאני נעדרת לתקופה, אומרים לי כשאני באה: "חשבנו שאת מתה".
וכמה פעמים אנחנו מרגישים שמישהו "מת" לנו ואנחנו ממשיכים לדבר חיים אליו, לדחוק חיים לתוכנו..
שם,
המילה היא מילה. מכילה בדיוק את הכוונה שלה. שוקלת כמו התוכן שלה, כמו המילוי. כמו האדם שדיבר אותה.
ולפעמים, אני מתבלבלת, וממשיכה לדבר את השפה שלהם גם בחוץ.
ממשיכה לארגן לי סביבה כזו,
של אמת. של כנות. של פשטות.
וטוהר זך.
זה למה ביקשתי, כל כך רציתי פרצופים אדומים, היה לי אדום. היה לי עצבני. מה לא מובן????
והוא מדהים. וסקוושי. ולהיט של ילדים. הם אוהבים אוהבים אוהבים.
אני, אוהבת את הפרצוף האדום. למה?
אי שם מתקיים גלובוס של אוכלוסיה אחרת. גלובוס "מיוחד".
שם, הגברים והנשים המוגבלים בעבודה שלי, לימדו ומלמדים אותי,
קיימת שפה אחרת.
כללים אחרים איך לחיות. דרכים אחרות להעביר את היום.
אפשרויות אחרות להיות בקשר. ובכלל, להיות.
שם, כשאני שואלת איך היה היום, עונים לי "גרוע". גרוע, כי ככה היה. ולא יודעים לאמר מה שלא היה.
שם, אם רוצים להתקרב, לאהוב, עושים את זה. מחבקים ומצהירים "את החבירה שלי הכי טובה" או "אני אוהבת אותך חזק". ככה.
כן כן.
שם הלב המרגיש צובע את הפנים, את שפת הגוף, את כל ההוויה.
בגלובוס ההוא,
כשאני נעלבת, אני פורשת הצידה, מניחה ראש בין ידיים ולא נותנת לאף אחד לקחת לי את הכאב.
כשאני נעדרת לתקופה, אומרים לי כשאני באה: "חשבנו שאת מתה".
וכמה פעמים אנחנו מרגישים שמישהו "מת" לנו ואנחנו ממשיכים לדבר חיים אליו, לדחוק חיים לתוכנו..
שם,
המילה היא מילה. מכילה בדיוק את הכוונה שלה. שוקלת כמו התוכן שלה, כמו המילוי. כמו האדם שדיבר אותה.
ולפעמים, אני מתבלבלת, וממשיכה לדבר את השפה שלהם גם בחוץ.
ממשיכה לארגן לי סביבה כזו,
של אמת. של כנות. של פשטות.
וטוהר זך.
זה למה ביקשתי, כל כך רציתי פרצופים אדומים, היה לי אדום. היה לי עצבני. מה לא מובן????
