קורונה מה אומרים הרבנים על פתיחת המעונות??

[מרובע]

כתבתי הערב למישהו שאת האוניות החזקות שולחים לאיזורים הסוערים יותר.
ובכינרת נותנים סירות ובננות.

 

[לא כמו כולם]

בכל הנוגע לעבודה אני איתך...
בנוגע לשגרת הגנים קשה לי להסכים...

אני מוכנה ללכת לעבוד עם אנשים שיודעים לשמור על הכללים (קיים??)
לא עם ילדים קטנים שלא ניתן לשמור מרחק מהם, וגם לא מהפרשות הגוף שלהם (וסליחה על הביטוי)
אבל חצי מהיום המטפלת עסוקה בקינוח האף, ניקוי הידיים והמוצץ והתעסקות עם האוכל.
זה ממש לא עושה חשק לחזור ככה.
ותאמינו לי שאני אוהבת את הילדים בקבוצה שלי מאד מאד מאד!!!

 

[Malki.A]

בכל הנוגע לעבודה אני איתך...
בנוגע לשגרת הגנים קשה לי להסכים...

למה, את חושבת שהגנים יכולים לעמוד בקריטריונים ?

 

[לא כמו כולם]

נראה לי שכל ההורים האחרונים שכתבו פה עשויים באמת מברזל.
או שהילדים שלהם עשויים מחמאה....

אפילו אני שהייתי עד עכשיו כמעט ברזל
והילדים שלי לא ממש חמאה, אבל בואי נסכם על מרקם איפושהו באמצע
היום כבר העליתי חלודה והחלקתי על החלקלק הזה......
ההרגשה היא שנשבר לנו!!
אבל אם נצטרך להיות בבידוד אמיתי מכורח המציאות זה יהיה נוראי פי אלף!!

 

[מילה בסלע]

אם המגמה הנכחית תיעצר ותחמיר - זה בגלל שיחרור המשק והגנים, ואז יעצרו את הכל ומי שנדבק מסכן יכנס לבידוד ויוצא שהוא לקח סיכון להיות חולה ולהשאר בבית 5 שבועות בעבור חצי שבוע ברוטציה.
לעומת זאת אם המגמה הנכחית תימשך, הרי שעוד שבועים יהיה ניתן לספור את המקרים החדשים על יד אחת, וזה תהיה ההוכחה הניצחת שסיכויי ההידבקות אפסיים נקודה, למה? לא יודע (אולי בגלל ששומרים על ההנחיות אולי בגלל מזג האויר גם בגלל התפילות ובגלל קופת העיר וגם בוודאי רק בגלל שהתגלתה מזימת הציונים להרוס את היהדות - בהומור).

וכשהסיכויים להידבק אפסיים, אז יותר מסוכן בכביש.זה הכל.
לחשוש מהתפרצות נוספת? זה כמו לא לשלוח לגן בדרום מחשש להתפרצות מלחמה, כשיהיה סיבה לחשוש נחשוש.

אני רוצה לוודא שכולם כאן מבינים שגם אם מס' הנדבקים יהיה אפס זה לא בגלל ש"ניצחנו את הקורונה", והר הבית בידנו. כל עוד אין עדיין חיסון זה ענין של ימים ספורים עד להתפרצות חדשה, ובל נשכח שכשמגלים חולה מאומת חוזרים אחורה ל-14 יום שקדמו לו, והסיכוי לגלות עוד כמה אלפים מאומתים גדול פי כמה.

זו מהות השאלה שלי, מה ההבדל אם להחזיר מחר או עוד שבועיים. העקומה לא מעניקה נתוני מזור ורפואה, היא סך הכל מעידה על הנחיות בידוד וסגר טובות שבוצעו לפני 14 יום! אז עד מתי נתחבא מתחת השמיכה?!

 

[מרובע]

לעולם לא נחזור אחורה,
באותם ימים ראשוניים לא ידענו הרבה לא רק הציבור אלא גם מקבלי ההחלטות.
כיום יש לנו נגיף שמוכר לנו כבר חצי שנה, ומתחילים להתרגל לחיות אתו.
את המראות של אדר לא נראה יותר באף מקום.
וממילא לא נצטרך לחזור לסגר של ניסן.

 

[בשעות הקטנות]

אני רוצה לוודא שכולם כאן מבינים שגם אם מס' הנדבקים יהיה אפס זה לא בגלל ש"ניצחנו את הקורונה", והר הבית בידנו. כל עוד אין עדיין חיסון זה ענין של ימים ספורים עד להתפרצות חדשה, ובל נשכח שכשמגלים חולה מאומת חוזרים אחורה ל-14 יום שקדמו לו, והסיכוי לגלות עוד כמה אלפים מאומתים גדול פי כמה.

זו מהות השאלה שלי, מה ההבדל אם להחזיר מחר או עוד שבועיים. העקומה לא מעניקה נתוני מזור ורפואה, היא סך הכל מעידה על הנחיות בידוד וסגר טובות שבוצעו לפני 14 יום! אז עד מתי נתחבא מתחת השמיכה?!

אני חושבת שזו שאלה נכונה,
אבל מאוד מייאשת.
וזו בדיוק הנקודה.
בואי תסתכלי על מה שיש לך כאן ועכשיו (זה מה שהקורונה למדה אותנו)
ותנסי להתמודד עם הכאן והעכשיו.
אם נחשוב על העתיד הקרוב-רחוק הזה,
באמת אפשר לצאת מן הדעת.

 

[לא כמו כולם]

אני רוצה לוודא שכולם כאן מבינים שגם אם מס' הנדבקים יהיה אפס זה לא בגלל ש"ניצחנו את הקורונה", והר הבית בידנו. כל עוד אין עדיין חיסון זה ענין של ימים ספורים עד להתפרצות חדשה, ובל נשכח שכשמגלים חולה מאומת חוזרים אחורה ל-14 יום שקדמו לו, והסיכוי לגלות עוד כמה אלפים מאומתים גדול פי כמה.

זו מהות השאלה שלי, מה ההבדל אם להחזיר מחר או עוד שבועיים. העקומה לא מעניקה נתוני מזור ורפואה, היא סך הכל מעידה על הנחיות בידוד וסגר טובות שבוצעו לפני 14 יום! אז עד מתי נתחבא מתחת השמיכה?!

את בעצם אומרת שלא משנה מה נעשה, בכל מקרה הקורונה תנצח אותנו במוקדם או במאוחר עד למציאת חיסון,
אז במקום להתחבא מתחת לשמיכה עדיף לצאת לדו קרב ברחוב/בגן/במעון?
הבנתי נכון??

 

[מילה בסלע]

למה, את חושבת שהגנים יכולים לעמוד בקריטריונים ?

אני חושבת שאפשר להתמגן היטב, בתור מבוגר בין ילדים.
אם הבנתי נכון החשש הגדול הוא מפני הקרבה הצמודה בין הילדים בזמן משחק וכדו'.

 

[מרובע]

בכל הנוגע לעבודה אני איתך...
בנוגע לשגרת הגנים קשה לי להסכים...

הפוך,
לגבי עבודה זה ספק פיקוח נפש כי לא יהיה מה לאכול.
לגבי הגנים אנחנו יכולים להחזיק את הילדים בבית הם לא מחבלים ולא עיזים.

 

[בשעות הקטנות]

את המראות של אדר לא נראה יותר באף מקום.
וממילא לא נצטרך לחזור לסגר של ניסן.

אני מאוד מקווה שזה נכון.
ואם כן, זה מאוד מעודד.
כי כששמעתי את ר' בני פישר הוא דיבר קצת אחרת.

 

[מילה בסלע]

לעולם לא נחזור אחורה,
באותם ימים ראשוניים לא ידענו הרבה לא רק הציבור אלא גם מקבלי ההחלטות.
כיום יש לנו נגיף שמוכר לנו כבר חצי שנה, ומתחילים להתרגל לחיות אתו.
את המראות של אדר לא נראה יותר באף מקום.
וממילא לא נצטרך לחזור לסגר של ניסן.

הלוואי.

 

[לא כמו כולם]

אני חושבת שאפשר להתמגן היטב, בתור מבוגר בין ילדים.
אם הבנתי נכון החשש הגדול הוא מפני הקרבה הצמודה בין הילדים בזמן משחק וכדו'.

נכון חלקית.
תלוי בני כמה הילדים וכמה הם תלויים בך בצרכים החיוניים שלהם.

 

[לא כמו כולם]

כי כששמעתי את ר' בני פישר הוא דיבר קצת אחרת.

מה הוא אמר??

 

[מרובע]

זה די ברור, היום אנחנו מתלוננים על מישהו שהולך ברחוב בלי מסיכה, וזה נראה לנו שיא הפשיעה.
שכחנו שבאדר השטיבלך היו צפופים ונערכו בסתר מאות חתונות של מאות אנשים שרקדו בצפיפות.
האם מישהו חושב שעדיין זה יכול לקרות היום?

 

[מילה בסלע]

הפוך,
לגבי עבודה זה ספק פיקוח נפש כי לא יהיה מה לאכול.
לגבי הגנים אנחנו יכולים להחזיק את הילדים בבית הם לא מחבלים ולא עיזים.

הם לא מחבלים, רק שועלים קטנים מחבלים בכרמים....

אין לי טיח על הקירות בבית, משהו קולט את זה?!

כשילד בן חמש רץ אלי בוכה ונסער, מחבק אותי חזק וזועק את זעקת חייו: "אבל אמא, עד מתי??? עד מתי אין גן? עד מתי נהיה בבית???" משהו שהיה נדמה כמו זעקתו של כל עמ"י בוקעת מגרונו- קשה לי להישאר אדישה.

כעת זועקת יחד איתו, באשכול זה.

 

[בשעות הקטנות]

מה הוא אמר??

מחפשת את ההקלטה כדי להעלות.

 

[גלית פוקוס]

אולי זאת הסיבה האמיתית לכך שהקורונה בדעיכה:

הריחוק החברתי הופנם בכל מקום,
אין לחיצות ידים, אין חיבוקים ונשיקות,
שומרים מרחק בפרט ממבוגרים,

כל אלו עדיין קיימים.

 

[מילה בסלע]

את בעצם אומרת שלא משנה מה נעשה, בכל מקרה הקורונה תנצח אותנו במוקדם או במאוחר עד למציאת חיסון,
אז במקום להתחבא מתחת לשמיכה עדיף לצאת לדו קרב ברחוב/בגן/במעון?
הבנתי נכון??

השורה הראשונה נכונה
השורה השניה תקבל תיקון קל: במקום להתחבא מתחת השמיכה נסגל לעצמנו הרגלי הגיינה ומיגון גבוהים ונתחיל לבנות שגרה בצל הקורונה. אי אפשר לעצור את הנשימה לכ"כ הרבה זמן.

 

[בשעות הקטנות]

הם לא מחבלים, רק שועלךים קטנים מחבלים בכרמים.
אין לי טיח על הקירות בבית, משהו קולט את זה?! כשילד בן חמש רץ אלי בוכה ונסער, מחבק אותי חזק וזועק את זעקת חייו: "אבל אמא, עד מתי??? עד מתי אין גן? עד מתי נהיה בבית???" משהו שהיה נדמה כמו זעקתו של כל עמ"י בוקעת מגרונו- קשה לי להישאר אדישה.

כעת זועקת יחד איתו, באשכול זה.

שה' יתן לך כוח!
אל תשכחי: "ויצעקו אל ה' בצר להם ויושיעם"